שולחן ערוך אבן העזר קעז ה


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

הנטען על הפנויה, יש אומרים שלא לכנוס משום לזות שפתים, שנראה שמחזיקים הקול. ויש אומרים שמצוה לכנוס.

הגה: והסברא ראשונה עיקר. ובמקום שיש לחוש שלא תצא לתרבות רעה, מותר לכונסה. וכל זה בקול בעלמא, אבל אם ודאי בא עליה, מצוה לכונסה, אבל אין כופין על כך (שם). ואם נטענת משניים, מראשון אינו אלא קול בעלמא, והשני הוסיף בפגמה, השני מצוה לכונסה. ואם נטענת משניהם בשווה, האחד נשוי והשני אינו נשוי, מצוה על שאינו נשוי לכונסה (ג"ז שם). ועין לעיל סי' כ"ב אם היא נאמנת עליו. זונה שתבעה לאחד שנדר לה דבר באתננה, והוא כופר, צריך לישבע כמו בשאר תביעות (ריב"ש סי' מ"א). זהו שחייבה תורה לאונס ומפתה ממון, היינו אם כבר נעשה המעשה במקרה, אבל אסור לאב לתן בתו לזנות, ועל זה נאמר: "אל תחלל את בתך להזנותה" (ויקרא יט, כט) וכל המכינה עצמה לזנות, בין מדעתה בין מדעת אביה, הרי זו קדשה, ואין חילוק בזה בין בתולה לבעולה (טור בשם הרמב"ם). ורשאין הבית דין לקנוס הזונות, כדי לעשות גדר. ומעשה באחת שזנתה עם הכותי, וחתכו את חוטמה, כדי לנוולה (תשובת הרא"ש כלל י"ח):

מפרשים

בית שמואל

(ז) אין כופין על כך:    דקי"ל מפותה בין היא ובין הוא יכולים לעכב ואם נטען שאנס אות' דאז הוא א"י לעכב מ"מ אין כופין אותו כיון דאינו אלא חשד אבל אם בוודאי בא עליה כופין אותו בזה יש חילוק בין אונס למפת':

(ח) זונה שתבעה לאחד:    ואם נדר לזונה שהי' לו חייבי מיתות ב"ד אז פטור לשלם ע"פ הדין מ"מ אין יוצא ידי שמים עד שישלם לה ואם תפסה אין מוציאין ממנה רש"י פ' האומנים:

(ט) וכל המכינ' עצמה וכו':    לכאור' סותר למ"ש בסי' ט"ז דכאן משמע דוקא כשהוא מוכנת לזנות עם כל אדם הוי קדשה ועיין מ"ש שם:


באר היטב

(ה) שתבעה לא':    ואם נדר לזונה שהיא לו חייבי מיתת ב"ד אז פוטור לשלם על פי הדין מכל מקום אין יוצא ידי שמים עד שישלם לה ואם תפסה אין מוציאין ממנה. רש"י פרק (האומנים) [הפועלים]. ב"ש.





פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אבן העזר לחץ כאן



▲ חזור לראש