רש"י על הש"ס/סנהדרין/פרק יא




מחלוקת - דרבנן ורבי שמעון בנביא בעוקר כל הגוף בעבודת כוכבים ואומר נצטויתי ברוח הקודש מפי הגבורה להתנבאות לעקור כל מצות עבודת כוכבים מן התורה או לקיים מקצת ולבטל מקצת בהאי הוא דקאמרי רבנן סקילה משום דבהאי עניינא דכתיבא הדחה בנביא דגמרי סקילה מיניה בע"ז הוא משתעי דכתיב ובא האות והמופת וגו' נלכה ונעבדה היינו עקירת הגוף ובטול מקצת התם נמי כתיב בסיפא יומת כי דבר סרה וגו' להדיחך מן הדרך ואפי' במקצת במשמע ומיהו לא מישתעי קרא אלא בע"ז דדבר למד מעניינו:

אבל עוקר הגוף דשאר מצות דברי הכל בחנק - דנפקא לן מקרא אחרינא האמור בפרשה אחרינא דלא כתיב בה הדחה אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי (דברים יח) והיינו מה שלא שמע וכתיב ומת הנביא ההוא וכל מיתה האמורה סתם חנק הוא:

פטור - דהתם דבר כתיב דבר שלם ולא חצי דבר:

ללכת זו מצות עשה - ברייתא היא בספרי גבי פרשת נביא המדיח דכתב בה הדחה (שם יב) להדיחך מן הדרך אשר צוך ה' אלהיך ללכת בה וגו' ודריש קרא יתירא ללכת זו מצות עשה דמשמע לעשות ולא משמע אזהרה:

בה לא תעשה - דגמרינן מאשר חטא בה דבלא תעשה מיירי אלמא דשאר מצות נמי הכא גבי הדחה כתיבי דאי לא משתעי קרא אלא בע"ז מאי עשה איכא:

ובין בשאר מצות - דהאי ללכת בה לא משמע ליה לרב המנונא אונתצתם דרחמנא אמר מן הדרך ואע"ז קאי דאכתי לא איתרבו שאר מצות בהאי עניינא דללכת בה כולה משמע:

ד"ה פטור - ואפילו מחנק דהתם דבר שלם כתיב ולאו אעוקר דברי תורה האי כי יזיד לדבר דבר קאי דהתם סקילה הוא אלא אדברים בעלמא כגון צדקיה בן כנענה:

היום עובדה - כלומר היינו קיום מקצת וביטול מקצת:

כרב חסדא - דאמר בע"ז הוא דפליגי אבל בשאר מצות עוקר הגוף הוא בחנק וביטול מקצת פטור:

ר"ש פוטר והוא הדין לרבנן - דגבי חנק דבר שלם כתיב ולרב חסדא הא דנקט ר"ש הא קמ"ל דרישא דקתני סתמא חייב ואפילו לרבנן בחנק דרבי שמעון הוא דקא מחייב חנק ולא סקילה דשאר מצות בעניינא הדחה דסקילה לא כתיבי:

מר כדאית ליה כו' - לרבנן בסקילה לרבי שמעון בחנק והוא הדין לרבנן ולרב המנונא האי דנקט ר' שמעון רבותא הוא כלומר ואפילו מחנק דרבי שמעון פטור וכ"ש מסקילה דמחייבי ליה רבנן בעוקר את הכל:

אם יאמר לך נביא - המוחזק עבור על דברי תורה הכל לפי תקנת השעה כגון אליהו בהר הכרמל בשחוטי חוץ:

נתנה התורה ממשלה בה - כלומר אפילו תראה אותו נביא מושל ועושה כרצונו דכתיב (דברים יג) ונתן אליך אות או מופת:

שתחילתו נביא אמת - כגון חנניה הנביא והאי ונתן אליך אות בעודו נביא אמת יתן לך אות בנבואה אחרת ולבסוף כשיחזור להרשיע יאמר לעבוד עבודת כוכבים וסמוך עלי שהרי מוחזק אני על ידי אות ומופת שנתתי לך כבר:

(לרשות הבעל. כגון מסרה האב לשלוחי הבעל ועדיין היא בדרך ולא קרינן בה בית אביה: לאותה מיתה. שהיו מחייבין את הנידון: ובועלה. כלומר וכל הבועלים נידונין כמיתת הנבעלת חוץ מבועל בת כהן:) מה ת"ל לאחיו - לכתוב כאשר זמם לעשות ולישתוק:

אם לו הוקשו - לבועל שהיו מחייבין אותו חנק:

אם לה - שמחייבין אותה שריפה:

לאחיו ולא לאחותו - כל היכא דבעדותן מחייבין איש ואשה ודינן חלוק כי הכא לו הוקשו:

פרק אחד עשר - חלק


מתני' כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא - מעיקרא איירי בארבע מיתות ומפרש ואזיל להו לכולהו והדר מפרש הני דאין להם חלק לעולם הבא:

ה"ג האומר אין תחיית המתים מן התורה - שכופר במדרשים דדרשינן בגמרא לקמן מניין לתחיית המתים מן התורה ואפי' יהא מודה ומאמין שיחיו המתים אלא דלא רמיזא באורייתא כופר הוא הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה מה לנו ולאמונתו וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא הלכך כופר גמור הוא:

אפיקורוס - מפרש בגמרא:

ספרים החיצונים - מפרש בגמרא:


גמ'ויהי לו כן וירמסו אותו - דבדבר שכפר בו נדון שלא אכל משם ונרמס ברגלי הבאים לקנות:

(וכי אהרן קיים לעולם. כלומר וכי אהרן חיה כל כך שתנתן לו תרומה והלא לא נכנס לארץ ישראל ומאי האי דקאמר ונתתם ממנו תרומת ה' לאהרן הכהן): לעולם קיים - לאו דווקא אלא כלומר הלא לא נגזר עליו שיחיה כל כך:

שעתיד לחיות - לעולם הבא:

דבי רבי ישמעאל תנא - הא דכתיב לאהרן לאו להכי הוא דאתא אלא לומר לך כאהרן וכו':

מה ארי ספק דורס ואוכל - ואין אנו יודעין כשנוטל בהמה מן העדר אם דעתו לדורסה ולאוכלה מיד קודם שתסריח או לא אלא לטרוף ולמלא (חורו) [תאותו] ולאחר זמן יאכלנה כשתסריח וה"נ כהן עם הארץ כשאנו נותנין לו תרומה בידו אין אנו יודעין אם יאכלנה בטהרה או בטומאה [אי נמי] ספק דורס שארי דרכו לדרוס ולרמוס בהמה ברגליו ואוכלה כשהיא דרוסה מנוולת ופעמים שנותנה בחורו ואינה מנוולת:

עון אשמה - עונות הרבה מטעין עליו:

באכלם את קדשיהם - ומתרגמינן במיכלהון בסואבא ית קודשיהון:

אלא להם - דמשמע שהבטיח הקב"ה לאבותינו אברהם יצחק ויעקב שיתן להם ארץ ישראל וכי להם ניתנה והלא לבניהם ניתנה אלא מלמד שעתידין לחיות ועתיד הקב"ה ליתן להם את ארץ ישראל:

הנך שוכב עם אבותיך וקם - הנה אתה מת שוכב והנה אתה קם שתחיה לעתיד לבא והאי וקם אהנך קאי:

דילמא וקם העם וזנה - דלקמי' קאי ולאו אדלעיל והיינו אחד (מג') מקראות שאין להם הכרע:

יחיו מתיך - דמתים שבארץ ישראל יחיו: נבלתי יקומון אפי' נפלים יחיו במסכת כתובות:

ודילמא מתים שהחיה יחזקאל - דההיא קרא יחיו מתיך ישעיה אמרו והוא קדם ליחזקאל שנתנבא בימי חזקיה והיה מתנבא פסוק זה על שהיה עתיד יחזקאל להחיות מתים אבל לעולם הבא לא:

דובב - פרונמיי"ש בלע"ז כלומר נעות ומתנודדות שפתי ישיני עפר מכלל שיחיו:

מרחשן שפוותיהו בעלמא - שפתותיהן נעות מעט בתוך הקבר אבל אין חיין ויוצאין לאויר העולם וכרבי יוחנן וכו':

ולא קבלו ממנו - עד שאמר להם וכו':

חיים כלכם היום - דהאי . יום מיותר הוא דמצי למכתב חיים כלכם מה תלמוד לומר היום כהיום מה היום וכו' כך שמעתי:

הנך שוכב עם אבותיך וקם - הרי תחיית המתים העם הזה וזנה הרי מה שעתיד להיות:

פלגא בידך - דמהאי קרא נפקא דיודע מה שעתיד:

זייפתם ולא העליתם - כזב אתם אומרים ואין ממש בדבריכם:

לאו לעולם הבא - אלמא יש תחיית המתים:

מהכרת תכרת - הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא:

אינהו הוו אמרי ליה דברה תורה כלשון בני אדם - ולהכי אמר להו הכי כי היכי דלא להוי להו פתחון פה:

הכרת תכרת - בעבודת כוכבים כתיב:

והלא כבר נאמר - בעבודת כוכבים את ה' הוא מגדף ונכרתה דס"ל מגדף היינו עובד עבודת כוכבים:

וכי שלשה עולמים יש וכו' - ור"ע סבירא ליה דמגדף היינו מברך השם: והשתא בין לרבי ישמעאל בין לר"ע עונה בה מאי עבדי ליה מבעי ליה וכו':

שעונה בה - שלא שב קודם מיתה הוי בכרת אבל שב לא:

דחיי שכבי - שהמתים חיים:

ויציצו מעיר - שעתידין ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים וכדאמרינן (כתובות דף קיא.) הקב"ה עושה להם מחילות לצדיקים והולכין ועולין לירושלים:


אמרה ליה ברתיה - דקיסר לרבן גמליאל שבקיה:

שני יוצרים וכו' - משל הוא אלו היו שני יוצרים בעירנו אחד יוצר כלים מן המים וכו':

אמרה לו - א"כ הקב"ה אם מן המים הוא מצייר דמטפה סרוחה שהיא כמים הוא מוליד:

מן העפר לא כל שכן - שבידו:

דבי רבי ישמעאל תנא קל וחומר מכלי זכוכית - וזו היא תשובה שהשיבה לאביה:

מה כלי זכוכית שעמלן ברוח של אדם - שכשהוא עושה אותו יש לו שפופרת ונופח לתוכה וכן נשמע מפי האומנין:

יש להם תקנה - להתיכן ולחזור ולעשות מהן כלי והא דאמרינן בחגיגה (דף טו.) ונוחין לאבדם ככלי זכוכית לא שאין להם תקנה אלא שנפסדין לשעתן ואין מתקיימין:

עכשיו שיש מים - והכי נמי הקב"ה יוצר את האדם מטפה קטנה שאין בה ממש וכ"ש שיכול לבראתו מן העפר אי נמי כל העולם כולו יצר מתוהו:

ואם אי אתה מאמין - שהקב"ה יוצר מן העפר:

עכבר - שקורין אשקרו"ל ויש במינן שאין נבראין על ידי תולדה:

היום - מתחיל לברא ולצאת מן העפר ולמחר מהלך כשהוא נברא כדאמרי' בשחיטת חולין בהעור והרוטב (דף קכז.):

ושמא תאמר לזמן מרובה - שאותו שרץ אינו נברא לאלתר אלא לזמן מרובה שבוע או שבועיים ותהא סבור שאין הקב"ה מחיה המתים לפי שעה: לך עלה להר וכו':

חלזון - תולעת. שיוצא מן הים אחד לשבעים שנה וצובעין בדמו תכלת ולכתחלה אינו נראה בכל ההר אלא חלזון אחד:

ולמחר - שהגשמים יורדין מתמלא כולו חלזונות ונראה למורי שביצי חלזון (ראשון) משריצין כולן אלמא יש בידו לחיות לפי שעה:

גביהא בן פסיסא - כך שמו והיתה לו עקמומיות בגבו כדמוכח לקמן:

ווי לכון חיביא - אוי לכם לרשעים:

דחיי מתים - אותן שהן חיין רואין אנו שמתין והיאך יעלה על דעתנו שהמתים חוזרין וחיים:

דלא הוו - אותן שלא היו מעולם נוצרין ונולדין וחיין אותן שהיו כבר לא כ"ש שחוזרין וחיין:

א"ל - מינא:

חייבא קרית לי וכו' - בא לקנתרו:

דימוסנאי - עוררין בעלי חמס שהיו רוצין ליטול חלק ביהודה ובירושלים:

שבאו בני אפריקא לדון וכו' - ובמגלת תענית חשיב להו כל אותן ימים שנעשה בהן נסים לישראל וקבעום יו"ט ולהכי קאמר הכא בעשרים וארבעה בניסן לומר דיום טוב הוא ואסור בהספד משום נס זה:

ארץ כנען לגבולותיה - דלהך ארעא קרי ארץ כנען ואתם ירשתם שלא כדין דשלנו הוא דכנען אבינו היה:

אגטין - כתבים שלא יטול אחד בחלק חבירו כמו שעשה אברהם לישמעאל שלא ליטול במה שנתן ליצחק כלום יש לזה על זה כלום:

שם טומאה - כשוף ומעשה שדים:


בכורות - תאני הבכורות:

יקרא אל השמים מעל - כלומר יקרא הקב"ה לנשמה הבאה לו לתוך גופו של אדם מאל השמים מעל ויקרא אף אל הגוף שבא מן הארץ:

מפני מה שוקעת במערב - תסובב את כל העולם עד שתחזור למקום זריחתה למזרח ותשקע דאי הוה הכי לא הוה אמינא לך מפני מה שוקעת במזרח דנוהג העולם כך הוא ממקום שיצא שם נכנס:

כדי ליתן שלום לקונה - להקב"ה שהשכינה במערב וכיון שמגעת עד מערב הולכת ומשתחוה לפני הקב"ה שבראה ולכך שוקעת ונכנסת כפופה לפני הקב"ה:

ותיתי עד פלגא דרקיעא - דאם לכך מתכוונת למה הולכת בתוך המערב תבא עד אמצעו של רקיע ותשקע לשם ומשם תשתחוה כלפי מערב שכן דרך ב"א שמשתחוה ברחוק לפני המלך ואינו מתקרב כל כך:

משום פועלים - דאילו כן היה מחשיך פתאום שכשחמה באמצע הרקיע מאירה ביותר וסבורים שעדיין יש שהות ביום והיו פועלין שוהין במלאכתן עד שחשיכה ועוברי דרכים נמי לא היו יודעין מתי יחשוך לבקש להם בית לינה ולכך שוקעת במערב שכשהולכת ומשתפלת והולכת וכלה אורה יודעין שמגיע שעת חשיכה:

משעת יצירה - שנקרם כולו בבשר וגידין ועצמות:

פקידה - משעה שהמלאך פוקד הטיפה ומביאה לפני המקום מה תהא עליה כדאמרינן בפרק כל היד במסכת נדה (דף טז:) מיד נזרקה בו נשמה וחיות:

אמר ליה - רבי משעת יצירה:

ואמר לו - אנטונינוס וכי אפשר לחתיכה שתתקיים אפילו ג' ימים בלא מלח שאינה מסרחת וה"נ אילו לא היתה נשמה נתונה עד שעת יצירה היאך תתקיים הטיפה שלא תסריח במעיה וכיון שטיפה מסרחת שוב אינה מולדת:

למדני אנטונינוס - מדבריו למדתי:

ופקודתך שמרה רוחי - משעת פקידה נשמר רוחי:

משעת יציאה - כשיוצא ממעי אמו או משעת יצירה:

א"ל - רבי משעת יצירה:

אמר לו אנטונינוס א"כ בועט במעי אמו ויוצא - אלא משעת יציאתה:

בם עור ופסח - שחיין עם מומן:

וכתיב אז ידלג כאיל פסח - דמשמע שמתרפאין:

עומדין במומן - ואח"כ מתרפאין:

בלע המות לנצח - דלעתיד לבא מאחר שחיין שוב אינן מתין:

כי הנער - כלומר כשימות אדם לעתיד ומת בן מאה שנה יאמרו נער הוא מת כי הנער בן מאה שנה ימות אלמא מתין:

וחפרה הלבנה ובושה החמה - משמע שיהא אורם כהה וכתיב והיתה אור הלבנה כאור החמה:

כאן לימות המשיח - כשיכלה השיעבוד והיתה אור הלבנה כאור החמה ולעתיד לבא וחפרה הלבנה ובושה החמה מרוב נגהם של צדיקים:

ולשמואל דאמר - בדוכתא אחריתי אין בין העולם הזה וכו'. אידי ואידי לעוה"ב:

אלא כאן במחנה שכינה - וחפרה מזיו השכינה:

כאן במחנה צדיקים - כאן במחנה רשעים לא גרסינן:

כתיב אני אמית ואחיה - דמשמע כשם שאני אמית את האדם כך אני מחייהו כשמת בעל מום עומד וחי בעל מום:

וכתיב מחצתי ואני ארפא - שכשהוא מחיה מרפא את המחץ ועומד שלם:

והדר מה שמחצתי - שלאחר כן מתרפא וכדלעיל עומדין במומן ומתרפאין:

מיתה באחד וחיים באחד - וה"ק אני ממית אדם זה ומחיה אדם אחר:

כדרך שהעולם נוהג - שזה מת וזה נולד:

מה מחץ ורפוי באחד - ואין רפואה אלא במקום מחץ:

ישיר - משמע לעתיד:

נשאו קול יחדיו - היינו קול אחד:

המונע הלכה - מללמדו:

מששת ימי בראשית - דכתיב בראשית ברא בשביל התורה שהיא ראשית וישראל נקראו ראשית תבואתה שעתידין להנחיל' ברא אלהים את השמים וגו':

בר - תורה:


יקבוהו - מנקבים אותו לשון (מלכים ב יב) ויקוב חור בדלתו:

אוכלא דקצרי - כלי של כובסין שהוא מנוקב ומזלפין בו מים על הבגדים:

ומרוה גם הוא יורה - מי שמרווה את תלמידו בדבר הלכה גם הוא יורה לעולם הבא ל"א ומרוה לשון מורה:

ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד וגו' - רמז לו שימות ויעמוד לאחר מכן לקץ הימין לקץ שעתיד הקב"ה להחזיר ימינו לפניו שהרי השיב אחור ימינו:

מרחמם בעוה"ז - ינהגם לעוה"ב:

שתי אותיות של שם - כך שמעתי. ל"א כל שמות על שם דאמרי' בעלמא (חנינה דף טז.) צבאות אות הוא בצבא שלו קרי להו אותיות לשון מופלא:

גדול מקדש - חשוב הוא:

למילתיה הכי נמי - דגדולה היא וכדעולא:

שתי הופעיות - דכתיב אל נקמות ה' אל נקמות הופיע ואיכא תרי נקמות וחדא הופעה בתרוייהו ודמי כמאן דאיכא אכל נקמה ונקמה חדא הופעה:

חדא לטובה - של ישראל שסילק שכינתו מאומות העולם ובא על ישראל וקרי ליה נקמות משום דתגמול טוב הוא שזכו לשכינה על שאמרו נעשה ונשמע ונקמה היינו תגמול ואחת לפורענות לעובדי כוכבים שנפרע מהן ליום הדין כדאמרינן בפרק קמא דמסכת ע"ז (דף ד.) נוקם ה' ובעל חמה לעכו"ם שהוא בעצמו ובכבודו נפרע מהן והיינו הופעה:

ובדעת - מפני הדעת מלאו כל החדרים הון:

בשביל לחמך - שנתת למי שאין בו דעה ישימו מזור תחתיך:

כל חשך טמון לצפוניו - כל לילה צפון ונחבא ממצפוני התורה שאין דברי תורה נשמעין באותו בית:

תאכלהו אש לא נופח - זה אשו של גיהנם שאין צריך נפוח:

ירע שריד באהלו - מי שרע בעיניו שיש שריד באהלו:

כל שאינו משייר פתיתין - דצריך לשייר כדכתיב אכול והותר (מלכים ב ד): והא אמר רבי אלעזר כל המשייר פתיתין על שולחנו כאילו עובד ע"ז שנאמר העורכים לגד שולחן. שכן עושין שמניחין שלחן ערוך במאכל ומשתה לשם אותה ע"ז שקורין גד וממלאים כוסות של מרקחים נסוכים לע"ז ששמה מני:

הא - דקאמר אסור:

דאיכא שלימה בהדיה - שמביא שלימה לאחר שאכל ונותן על השלחן עם הפתיתין ששייר דמחזי דלשם ע"ז עביד הכי:

והא - דליכא שלימה בהדייהו דמזומנין לעני: הא גדא לביתיה לא גרסי':

המחליף בדבורו - משנה בדבורו שלא יהא ניכר:

קשתו ננערת - כח קושי אבר שלו ננער שאינו מוליד שנאמר עריה תעור קשתך עריה שאתה מסתכל בה ממש בערותה היא תעיר קשתך ד"א המסתכל המחשב בעריות דאשת איש קשתו גבורת ידו ננערת מתהלכת ומתמעטת כמו (ב"מ דף כט:) מצא כסות מנערה אחת לשלשים יום א"נ כמו (שמות יד) וינער ה':

הוי קבל - הוי עניו ותחיה. קבל לשון אפל עשה עצמך אפל ושפל:

בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו - כנגע נראה לי בבית כתיב דמשמע נראה ממילא ועוד דכתיב לי ולא לאורי נמצא שאפלתו הצלתו דכל זמן שאין כהן רואהו אין מטמא בנגעים:

שאול ועוצר רחם ארץ לא שבעה מים - קבר לא שבע ממתים ועוצר רחם בית הרחם שהוא קצור ועצור לא ישבע מבעילות וכן ארץ לא שבעה מים:

וכי מה ענין שאול וכו' - למה נסמכו הני אהדדי: מכניס: הזרע ומוציא הולד אף שאול מכניס ומוציא לתחיית המתים:

שמכניסין בה בקולי קולות - בבכי גדול קוברין את המת:

אינו דין שמוציאין אותו בקולי קולות - שנאמר יתקע בשופר גדול:

שעתיד הקב"ה להחיות - לימות המשיח:

לאחר שיחיו שוב אין חוזרין לעפרם - בין (לימות המשיח בין לעולם הבא) אלא הבשר מתקיים עליהם עד שישובו ויחיו לעתיד לבא:


ואותן שנים שעתיד הקב"ה לחדש את עולמו - ויהיה עולם זה חרב אלף שנים אותן צדיקים היכן הם הואיל ואינן נקברין בארץ:

לא נירא בהמיר ארץ - כשמחליף הקב"ה את הארץ לא נירא לפי שאנו בלב ימים:

וקווי ה' יחליפו כח - שיהא להם כח לשוט ולעופף בלי צער:

וניליף ממתים שהחיה יחזקאל - שחזרו ומתו כך צדיקים שעתיד להחיות יחזרו לעפרם כך שמעתי יחזקאל הגלהו נבוכדנצר עם יכניה מלך יהודה והיה יחזקאל מתנבא בבבל וירמיה בארץ ישראל באותן אחת עשרה שנה שמלך צדקיה:

באמת - בברור:

משל היה - שהיה מרמז להם על הגלות כאדם מת שחוזר וחי כך ישראל ישובו מן הגלות:

מהם - שאותן תפילין היו שלהם:

שמנו לקץ - של יציאת מצרים:

וטעו - שלא היה להם למנות גזירת ועבדום וענו אותם אלא משנולד יצחק דהא כתיב (בראשית טו) כי גר יהיה זרעך זה יצחק דכתיב (שס כא) כי ביצחק יקרא לך זרע והם מנו משעת הדיבור לאברהם ותניא בסדר עולם אברהם אבינו בשעה שנדבר עמו בין הבתרים בן שבעים שנה היה ומבין הבתרים עד שנולד יצחק היה ל' שנה כדכתיב (בראשית כא) ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו נמצאת אומר משדבר עמו בין הבתרים עד שיצאו ממצרים היו ארבע מאות ואותן ל' שמן הדבור עד לידת יצחק טעו בני אפרים. ומניין שבני אפרים הן שיצאו קודם זמנן ונהרגו שנאמר ובני אפרים שותלח וגו' והרגום אנשי גת:

ושמואל אמר - מתים שהחיה יחזקאל אלו בני אדם שכפרו בתחיית המתים שנאמר (יתזקאל לז) אבדה תקותנו:

העצמות האלה כל בית ישראל המה - עצמות הללו סימן לכל ישראל הן שעתידה להם תחיית המתים כמו לאלו שהרי אלו אמרו אבדה תקותנו ועכשו ידעו שאני מחיה את המתים וסימן זה לכל ישראל שגם הם עתידין להחיות ולא מן הדין חיו דהא אמרן הכופר בתחיית המתים אין לו חלק לעוה"ב אלא משום סימן חיו:

שחיפו להיכל - שהיו מציירין צלמים על קירות ההיכל דכתיב ואבא ואראה מחוקה על הקיר סביב:

וכתיב והעבירני עליהם סביב סביב - כלומר על אותן אנשים שכתוב עליהם סביב עבר עליהם יחזקאל להחיותם:

אלו מתים שבבקעת דורא - שהמית נבוכדנצר מלך בבל על שהיו יפים כדלקמן:

מנהר אשל עד רבת - מקומות הן היו בבקעת דורא:

שופעות - מחמת תאוה:

וצוה המלך והרגן ועדיין היו שופעות - שהיתה נראית זיו תארם וצוה המלך ורמסום:

ובאו עצמות מן הבקעה וטפחו לו לאותו רשע על פניו - והלכו להם ואית דאמרי שמאותן עצמות היה לו כלים וכשהגיעה שעה שחיו טפחו לו על פיו כשהיה רוצה לשתות בהם:

חבריהם של אלו מחיה מתים - על יחזקאל היו אומרין שהיה חבירן של חנניה מישאל ועזריה ונבוכדנצר היה יודע שהיה הקב"ה מחיה אותם:

פתח ואמר - להקב"ה אתוהי כמה רברבין פסוק הוא (ניאל נ):

יוצק זהב רותח - משום דקא מיירי בשבחו דנבוכדנצר נקיט נמי לישנא מעליא ולשון קללה:

סטרו - הכהו מאחורי ידו:

לגנות - שהיה מסדר שבחות נאות יותר מדוד ואילו אמרן הקב"ה היה נוטה אחריהן יותר מאחרי השירות שעשה דוד:

באותו יום - שהשליכן לכבשן:

צף הכבשן - שהכבשן היה משוקע בארץ כעין כבשן של סיד וצף ועומד על גבי קרקע כדי שיראוהו כל העולם:

נפרץ הכבשן - נפלו קצת כותליו כדי שיוכלו כולם לראות בתוכו:

הומק סורו - נשפל גאותו כמו סורו רע (קדושין דף פב.) ל"א הומק סודו כמו יסודו נשתלשל וכן לימדני רבי יעקב בן יקר אבל מורי גרס והומק סידו סיד הכבשן נמסה מרוב חמימות כך שמעתי והיתה מושכת למרחוק ומהבל של אותו הסיד נשרפו אותן שהשליכו חנניה מישאל ועזריה לתוך כבשן האש:

ונהפך - צלם של זהב על פניו:

ארבע מלכיות - מלכים ואנשיהם שסייעו לנבוכדנצר להשליך חנניה מישאל ועזריה לתוך האור:

מקראי נפקי - דכתיב (דניאל ג) נבוכדנצר שלח למכנש לאחשדרפניא סגניא ולבסוף לאחר שבאו מן הכבשן כתיב ומתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא והנך דלא כתיבי נשרפו:

אל ישנה מן הרבנות שלו - שהרי חנניה מישאל ועזריה היו לבושין בגדי תפארתן כשהושלכו לכבשן אל ישנה שלא יראה מבוהל ומפוחד ומתביישין שונאיו מפניו:

פטשיהון וכרבלתהון - עניני מלבושין:


גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת - דברישא חשיב לתלתא צדיקי ומלאך לבסוף דכתיב ורויה די רביעאה דמי לבר אלהין:

וטפחו לישראל על פניהם - שהשתחוו לצלם:

אני אמרתי שכל התמר שלי הוא - שיהיו בהם צדיקים הרבה ולא עלתה בידי וכו' ישראל נמשלו לתמר כדאמרי' (סזכה דף מה:) מה תמר זה אין לו אלא לב אחד וכו':

והנה איש רוכב על סוס אדום - בזכריה כתיב:

כל העולם כולו ללילה - מפני שהשתחוו לצלם:

והוא עומד - העמיד הקב"ה עצמו בזכות ההדסים שבמצולה:

האומר לצולה חרבי - לבבל שיושבת במצולה:

חרבי - לשון חרבו המים (בראשית ח):

שרוקים - צבועים ואח"כ נעשו לבנים כשנסתכל בצדיקים נח מכעסו:

סוסיא חיורא מעלי לחלמא - מדקאמר שאדום הוי רמז לקללה:

ורבנן - חנניה מישאל ועזריה:

להיכן אזלו - כשיצאו מן הכבשן דתו לא מדכר להו בכולהו כתובי:

בעין הרע מתו - שהיו מסתכלים בהן על שהיו תמהין בהן:

ברוק טבעו - באותו רוק שרקקו אומות העולם בישראל שאומרין אלוה כזה יש לכם והשתחויתם לצלם:

הוי אומר זה חנניה מישאל ועזריה - אלמא חזרו לארץ אצל יהושע כהן גדול:

ודניאל להיכן אזל - כשהושלכו חביריו לתוך כבשן האש שלא הושלך עמהם:

למכרא נהרא רבא בטבריא - לחפור ולהוציא נהר בטבריא ל"א למכרא נהרא בטורא בהר:

לאתויי בירי דאספסתא - להביא זרע של עשב שהוא מאכל בהמה שלחו נבוכדנצר הכי הוה קים להו:

לאתויי חזירי ממצרים - שלחו כדי לגדלם לולדות שחזירי מצרים גדולים הם: והתניא אמר תודוס הרופא לחכמים שהיו אומרים ניטלה האם טרפה והא אין פרה וחזירה יוצאה ממצרים וכו' כדי שלא יהיו מצויין במקומות אחרים ואעפ"כ חיו:

זוטרי אייתינהו - ולא העלו על לבם דלפריה ורביה בעי והניחו להוציאן בלא חתוך האם:

באותה עצה - שהלך משם דניאל:

דלא לקיים בי פסילי אלהיהם תשרפון באש - דנבוכדנצר עשאו אלוה כדכתיב ולדניאל הוה סגיד והוה ליה כפסילי אלהיהם שהמקרא הזה היה צווח עליהם לשורפן לכך היה מתירא: קליות שבלים המהובהבין באש:

השמיעי - השתמשי:

תלתא - ונפישי זכותייהו:

הלא זה אוד - מה אוד נחרך אף הוא נחרך:

אהני - הועיל:

אקדו - שרפו:

מאי טעמא איענוש - יהושע דאהני נורא למאניה דהאי דאהדר איהו לנבוכדנצר דחייה בעלמא דחייה:

שש שעורים - שש גרעינים שעורים ממש:

וכי דרכו של בועז ליתן שש שבלים - והא תנן (פאה פ"ח מ"ה) אין פוחתין לעני בגורן פחות מחצי קב שעורים:


אלא שש סאין - דשש קבין או שש לוגין ליכא למימר דלא מייתי בגורן מדה פחותה מסאה:

ליטול שש סאין - ולישא משוי כזה:

רמז לה - דשש גרעינין נתן לה לסימן ורמז שעתידין לצאת שש בנים ממנה:

יודע נגן גבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר וה' עמו - היינו שש ברכות:

לא אמרן דואג - לקמן מפרש האחד מן הנערים היינו דואג:

אלא בלשון הרע - שהיה מספר בשבחו של דוד כדי שיקנא בו שאול ויהרגהו:

לישא וליתן במלחמתה של תורה - להתוכח בתלמוד:

פנים בהלכה - שמביא ראיה לדבריו:

דבדידיה נמי לא הוה - דשאול נמי לא הוה הלכה כמותו כדאמרינן בעירובין (דף נג.) דוד דגלי מסכתא כתיב ביה יראיך יראוני וישמחו שאול דלא גלי מסכתא כתיב ביה בכל אשר יפנה ירשיע:

נעצר לפני ה' - ללמוד תורה הרבה:

אביר הרועים אשר לשאול - אלמא ההוא מיוחד שבנערים דהיינו דואג דחזינן הכא דקרי אביר הרועים:

ונחה עליו רוח ה' - איזה רוח רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה' הרי ששה: ה"ג והריחו ביראת ה' א"ר אלכסנדריא שהטעינו במצות ויסורין כריחים והיינו והריחו לשון רחים ולא גרסינן וכתיב והריחו:

רבא אמר - מאי והריחו דמורח ודאין שמריח באדם ושופט ויודע מי החייב שנאמר לא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח ואפילו הכי ושפט בצדק דלים כגון על ידי הרחה:

בר כוזיבא - (עם) ממלכי הורדוס היה: אשר אין בהם כל מום וטובי מראה משכילים בכל חכמה יודעי דעת ומביני מדע ואשר כח בהם הרי ו':

אפי' ריבדא דכוסילתא לא היתה בגופם - שלא היו צריכין להקזה. ריבדא פוניור"א בלעז כוסילתא שם כלי המקיז פלנמא"ל:

מן השיחה - שלא היו מספרין בדברים בטלים כדי שלא יתגנו בפני המלך:

כלם מבני יהודה - כדחשיב לעיל ששה בנים העתידים לצאת מרות וחשיב בהדייהו חנניה מישאל ועזריה:

דניאל - לחוד קאי אבני יהודה אבל חנניה מישאל ועזריה לא ולית ליה הך דרשה דלעיל שש שעורים:

מבניך אשר יצאו ממעיך - בחזקיהו מלך יהודה כתיב:

סריסים ממש - שסירסו לחנניה מישאל ועזריה שכן דרכן של מלכים לסרס את האדם כדי שלא ישא אשה ויהא פנוי לעבודת המלך ולית ליה הא דחכמים דאמרי לעיל שעלו לארץ ישראל ונשאו נשים והולידו בנים ובנות:

ר' חנניה אומר - לא סרסם אלא להכי קרו ליה סריסים שנסתרסה ע"ז בימיהם שבימיהם נודע לכל שאין ממש בע"ז ופורענות שהיה נביא מתנבא לחזקיהו שיהיו גולים מארצם ויוליכם בהיכל מלך בבל ור' שמואל בר נחמני דאמר חנניה מישאל ועזריה משאר שבטים היו מוקים האי קרא בדניאל לחוד:

מאי חבל לא איתי בהון - והלא חבלה היא זו שנסתרסו ומהאי קרא דלעיל ילדים אשר אין בהם כל מום לא מצי פריך דאיכא למימר בשעה שבאו לנבוכדנצר תמימים הוו וסרסן:

חבל די נורא - לא איתי בהון אבל חבלת הגוף מיהא איכא ופריך לחבלא דנורא לא איצטריך דהא כתיב קרא וריח נור לא עדת בהון:

ולא ריחא - עשן האש:

הא והא היו - סריסים ממש ושנסתרסה ע"ז בימיהם:

טוב מבנים ומבנות - מכלל דבנים לא הוו להו דסריסים היו:

מאי טוב מבנים ומבנות - הכא לא מצי לתרוצי הא והא הוו דא"כ במאי פליגי:

בנים שהיו להן כבר ומתו - דלא חיו בניהם ומיהו לא היו סריסים:

אתן לו - להם לא נאמר אלא לו לאחד מהם והיינו ספר דניאל שנקרא על שמו והשתא קא פריך פירכא באפי נפשה אגב דאתי בידו ספר דניאל:

מכדי וכו' - רוב דברים שבספר עזרא ונחמיה אמרם:

דוד נמי מימר אמר - הכי כלומר מאי מחזיק טובה איכא:

רב יוסף אמר - לאו אהכי איענש דהא דוד נמי אמר כי האי גוונא אלא לכך נענש שספר בגנותן של ראשונים:

מאי נינהו - שהיו עמו חגי זכריה מלאכי וכיון שהם לא ראו והוא ראה אלמא גדול מהם הוה ומדאשכחן דדניאל הוה חשיב טפי מחגי זכריה ומלאכי דהוו נביאי שמע מינה דגדול הוה מנחמיה בן חכליה דלא הוה נביא ואפי' הכי ספר עליו דלא אפקיה מכלל גנות הראשונים דניאל היה מבאי הגולה עם החרש והמסגר ונחמיה הוה מעולי הגולה זמן מרובה לאחר מיכן:


אינהו עדיפי מיניה וכו' - איידי דגררא בעלמא קתני הכא ומילתא באפי נפשה היא וברוב ספרים אינה כתובה:

מ"ט איבעות - דכתיב אבל חרדה גדולה נפלה עליהם:

לנשוף - לדלוג:

במקום הטנופת - דלא מצי קרי:

לימא הכי - לחש כלומר לך אצל העזים והניחני: מ"ם שבתיבת למרבה המשרה סתום לכך נסתם לומר נסתמו הדברים שעלו במחשבה ולא נעשה ל"א שביקש הקב"ה לסתום צרותיהן של ישראל שבקש לעשותו משיח ומורי רבי פירש לפי שנסתם פיו של חזקיה ולא אמר שירה:

כל הנסים הללו - שניצל מסנחריב ונתרפא מחליו:

שר העולם - מלאך שכל העולם מסור בידו:

שמענו צבי לצדיק - שר העולם שאמר עשה צביונו של צדיק:

רזי לי רזי לי - נסתרות שלי הן ואני יודע על מה מעכב:

אמר נביא אוי לי עד מתי - יבא משיח:

עד דאתי בזוזי ובזוזי דבזוזי - עד שנתבזזו שונאי ישראל כמה פעמים:

שר הרוחות - שהנשמות נפקדות אצלו והיינו משא דומה כך אמר דומה אלי קורין הרוחות על עסקי שעיר עשו ואומר לי שומר מה מלילה הקב"ה שהוא שומר מה אומר מן הגלות שהוא כלילה:

שומר מה מליל - מה דבר מתי קץ הגאולה מליל זה:

אתא בקר - בתמיה ואית ספרים דלא כתיב בהו ונכון אמר להם השר כך אמר שומר הקב"ה אתא בקר גאולה תבא וגם לילה אבל מתחלה תהיה גלות הרבה ל"א שיגאלו ויבנה מקדש שני ויחזרו ויגלו גלות זה ל"א וגם לילה לרשעים וכן תרגומו מוכיח אית אגר לצדיקיא ואית פורענות לרשיעיא:

אם תבעיון - אם תבקשו להגאל:

בעיו - בקשו רחמים:

שובו - בתשובה ואתיו לגאולה:

גנאי הוא - דבר מגונה עשו:

חרב חדה - שמל את עצמו ונתגייר:

חדודין חדודין - קמטין קמטין שהיה מיצר מאד על מפלת מצרים:

גיורא עד עשרה דרי - הכי הוא משל בני אדם ומיהו יתרו לאו עשירי הוה: פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום:

שחיזק ישראל - העוסקין בתורה כדלקמן:

תגלת פלאסר - שם אחד הוא דכתיב בימי פקח בן רמליה בא תגלת פלאסר מלך אשור: אסנפר חד רבא חד ויקירא חד:

כלפי מעלה - כדלקמן שחירף ע"י מלאך:

אל ארץ כארצכם - ולא אמר מוטבת מארצכם:

קא משקרת - שהרי אין ארץ מעולה הימנה ולכן לא אמר מוטבת מארצכם:

להיכא אגלינהו - סנחריב לעשרת השבטים דכתיב (מלכים ב יח) וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי הי נינהו אותן מקומות:

אבל ישראל - כי אגלינהו סנחריב ספרו בגנותה של א"י דכי מטו לאותו מקום ששמו שוש אמרו שויא לארעין זאת הארץ שויא לארצנו וכשבאו למקום ששמו עלמין אמרו כי עלמין זה המקום שוה לירושלים שנקראת בית עולמים:

כשבאו למקום ששמו שוש תרי אמרו על חד תרין - כלומר זה יפה פי שנים כמקומנו ועל שם כך נקראו כל אותן מקומות כך:

ה"ג תחת כבודו ולא כבודו ממש - דכבודו ממש משמע בשרו וגופו תחת כבודו משמע תחת הגוף והבשר כלומר נשמה שבתוך הגוף והשתא אמר תחת כבודו ולא כבודו ממש נשמה שבתוך הגוף אלא האי כבודו היינו בגדיו דתחת בגדיהם נשרפו וכי הא דרבי יוחנן וכו' דכל הגוף נשרף תחת הבגדים ולא גרסי' תחת כבודו ולא תחת כבודו ממש דמשמע דמקרא נפקא לזה דהאי תחת כבודו לא תחת כבודו ממש ומהיכא תיפוק ליה האי אבל השתא דדרשא בעלמא דריש ליה:

תחת כבודו ממש - תחת גופו ממש שהגוף קיים ונשמה נשרפת:

בעצמו - הוא עצמו ולא ע"י שליח לא היה ביזוי כל כך ולכך הקב"ה כמו כן נפרע ממנו בעצמו ולא נתבייש כל כך דאינו דומה מתבייש מן הגדול למתבייש מן הקטן:


על ידי שליח - דהיינו בזוי יותר אף הקב"ה נפרע ע"י שליח ונתבייש יותר:

כתיב מרום קצו - בישעיה:

וכתיב מלון קיצו - במלכים. מרום קיצו משמע דירה של מטה כדכתיב (ירמיהו יז) מרום מראשון מקום מקדשנו מלון קיצו משמע דירה של מעלה בית מלונו:

ה' אמר אלי עלה אל הארץ וגו' מאי היא - היכי אמר לו הקב"ה להשחית:

יען כי מאס העם הזה וגו' - ומשוש את רצין ובן רמליהו ואתרעו להשחית' ברצין ובר רמליהו:

מארת ה' - שלא נשבע מכל מה שהיה אוכל:

ליטרא ירק - במדה:

ועלה על כל אפיקיו - שאמר לו הקב"ה עלה והשחת:

מ"ט - מאחר שברשות הלך שנביא נתנבא עליו מאי טעמא איענש:

בא נביא ואמר לו - כשבא על ירושלים:

כי לא מועף לאשר מוצק לה - לא נמסר עמו של חזקיה שהוא עיף בתורה ביד סנחריב המציק לו:

כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי וגו' לא כראשונים - עשרת השבטים שהקלו מעליהם עול תורה אבל אחרונים עמו של חזקיה הכבידו עליהם עול תורה והיינו דכתיב האחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים ראויין הללו לעשות להם נס כיוצאי מצרים שעברו את הים וכדורכי הירדן:

אם חוזר בו סנחריב מוטב - ואם לאו אעשה אותו גליל הגוים שמגלגל בחרפה בכל הגוים ל"א גליל לשון גללים. מ"ר:

אחרי הדברים והאמת האלה - השתא משמע שהיה מדבר בחזקיהו שהיו עסוקין בתורה בא סנחריב מלך אשור ויבא ביהודה ויחן על הערים ויאמר לבקעם אליו:

האי רישנא להאי פרדשנא - וכי מביאין דורון כזה לאדון כזה וכי מפני שהאמת בחזקיהו בא סנחריב:

רבינא אמר מאי אחר הדברים והאמת אחר שקפץ הקב"ה ונשבע - להביא סנחריב והיינו אמת שחותמו וקיומו של הקדוש ברוך הוא אמת:

ויעשה אבוס - שיהיו כלם פגרים ויאכילו סוסיהם ובהמתם בתוך עצמות הפגרים כעין אבוס:

מגבת ועד אנטיפרס - מקומות שבסוף התחומים:

אע"פ שאלף גפן באלף כסף - שהן יקרים שאין להם רוב כרמים אפילו הכי לשמיר ולשית יהיה שמניחין אותן לאבוד ומביירים אותן והיו עוסקין בתורה:

לשלל - כל אחד ואחד לעצמו או לחלוק ביחד אותו ממון שנשאר מחיל סנחריב ל"א לחלוק לאחרים מה שאנו שוללים אבל אנו אסורים באותו שלל שממון שבזזו מעשרת השבטים מעורב בו דאיכא משום גזל:

כמשק גבים שוקק בו - השקאה של צינורות שמזלפין בהם מים נובעין השקו באותו ממון וטיהרתו דמה צינורות הללו מעלין את האדם מטומאה לטהרה ע"י טבילה אף ממונם וכו' משק שו"ן בלע"ז:

בא על עית וגו' - ומתרגמינן ומני רבני משרייתיה:

עברו מעברה גבע מלון לנו וגו' יושבי הגבים העיזו - ולא קא . חשיב עוד היום בנוב לעמוד דההוא לאו מסע הוא אלא כדאמרינן לקמן אותו היום נשתייר מעונה של נוב:

הני טובא הוי - די"ב הוא דאיכא:

נביא הוא - קרא דצהלי קולך בת גלים הקשיבי לישה דחשיבנא ביה תלתא בת גלים לישה ענתות הנהו לאו מן חושבנא נינהו דנביא הוא דקאמר להו לישראל וכו':

מהאי לא תסתפי - שתנצל מידו היינו דכתיב צהלי קולך אלא אסתפי מנבוכדנצר שנמשל לליש דכתיב ביה עלה אריה מסובכו והיינו דקאמר הקשיבי לישה:


עניה ענתות - כמו עניה כלומר נביאות ירמיה הענתותי היא שעתידה לבא על נבוכד נצר שתמסר ירושלים בידו:

הרי כפיר וכו' - ובדוכתא אחריתי מפורש למה נקראו לו כל השמות הללו:

אי הכי - דכולי קרא צהלי קולך לא מחושבנא הוא א"כ ליכא אלא תשע מסעות דהא עוד היום לאו מחושבנא [נמי הוא] ומתרץ עברו מעברה תרתי אינון עברו חד מעברה חד ואיכא עשר מסעות:

אותו היום נשתייר מעונה של נוב - [דמפני עון] שהיה להם לישראל על שנהרגו כהני נוב קבע הקב"ה העונש עד אותו היום ואותו יום בלבד נשתייר מזמן העונש ואילו היה נלחם בירושלים באותו היום היה כובשה והכי משמע קרא עוד היום אותו יום העמידו לסנחריב על ירושלים בעון נוב:

סגא בחד יומא - והיינו י' מסעות שנסע אותו היום:

שדו ליה - לסנחריב:

בסתרקי - תחתיו טפי"ט בלע"ז עד שראה ירושלים כולה:

עלה וקם ומניד ברישיה - עליה עמד והיה מניד בראשו:

נשדי ביה ידא האידנא - נלחם בה עתה:

תמהיתו - תמה הוא להתחיל היום משום חולשא דאורחא ל"א תמהיתו נתיגעתם ודומה ליה (בסנחריב) איתמה למיתב:

גולמו הרג - חתיכה של חומה לשון פרסי אבן רעועה מן החומה ונבקעה:

בת דינא בטל דינא - כיון שלן דינא בטל הריב וכן מפני שלא נכבשה בו ביום לא הצליח ממחרת:

וישבי בנוב - איידי דאיירי לעיל באותו יום שנשתייר מעונה של נוב נקט הכא וישבי בנוב שבא על עסקי נוב:

הרפה - היינו ערפה:

משקל קינו - מתרגמינן מתקל סופיניה:

והוא חגור חדשה - והוא אסיר איספניקי חדתא:

נטרד דואג האדומי - שספר לשון הרע על דוד שנתקנא בו שאול ולפי שקבל אחימלך את דוד בנוב אמר ליה שאול סוב ופגע בכהני ה' נמצא שעל ידך נהרגו ואתה נכשל ובחטא זה נהרג שאול ושלשת בניו במלחמת פלשתים:

שכר ביזאי - לשון פרסי קריטא ל"א כפר היא:

קמטיה - הכניעו תחת הבד של זיתים ויתיב עלה למעכו:

מכא ליה ארעא מתותיה - נתרככה הארץ מתחתיו ולא הזיקו ל"א מכא נשפלת כעין גומא והיתה מגינה עליו:

בארבע גריבי דמיא - בארבע סאין של מים ל"א בארבע כורא דמיא בד' נודות של מים:

איטריף קמיה - היתה טורפת ומחבטת עצמה וממרטת כנפיה והומה ומצערת:

קפצה ליה ארעא - כמו לא תקפוץ (דברים טו) נתקצרה הארץ והגיע מהרה לארץ פלשתים:

לערפה אימיה - דישבי:

נוולה - טווה:

כד חזיתיה – ערפה לאבישי:

סברה למקטליה – באותו פלך שהיה בידה ולא נגע בו:

אמרה ליה - לאבישי אייתי לן ההוא פלך דנפל לפניך:

ה"ג פתקיה בריש מוחה וקטלה - השליך אבישי הפלך לראשה ומתה:

פתקיה לדוד לעילא - זרקו כלפי מעלה:

ודץ ליה - נעץ תחתיו חניתו בקרקע כדי שיפול עליו וימות:

ונימא איהו - דוד עצמו לימא שם:

אין חבוש - . אין דעתו מכוונת לומר השם והשתא ניצל דוד והשליכו השם ברחוק והלכו אבישי ודוד וחזרו להם:

אמר ליה - אבישי לדוד:

ומאי בעית הכא - למה באת כאן:

אמר ליה - הקב"ה אמר לי רצונך שיכלה זרעך או תמסר ביד אויביך והכי אהדרי ליה מוטב שאפול ביד אויב:

אמר ליה אפיך צלותיך - הפוך תפלתך ואמור לפניו מוטב יכלה זרעך ולא תמסר ביד אויב דמה לך בצער בניך:

בר ברך קירא לזבון ואת לא תצטער - משל הוא שאומרים בני אדם:

סייע בהדן - עזור בתפלתך להפכה:

והוה קא רדיף בתרייהו - והם בורחין שהיה קרוב לארץ פלשתים:

וכי מטו קובי - לאותו כפר ששמו קובי שבין א"י לארץ פלשתים:

אמרי קום ביה - אמרו זה לזה עמוד כנגדו ואל תברח ונכנו ולכך נקרא קובי אינהו הוו בקיאי בשמות הכפרים ועדיין היו מפחדין ובורחין:

כי מטא בי תרי - שם מקום:

אמרו בין תרי גוריון - בתמיהא:

בקברא - שהרגנוה:


ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה - אלמא בא לחרן וכתיב ויפגע במקום שעדיין לא הגיע לחרן שהיה עדיין בבית אל:

שהתפללו בו אבותי - אברהם ויצחק (אברהם דכתיב ויעתק משם יצחק אין מקרא בידי):

הרהר בדעתיה למהדר - למקום:

קפצה ליה ארעא - והיה שם מיד וקרא מוכיח דכתיב ויפגע במקום שהמקום פגעו ושקפצה לו הארץ ונתקרב לו המקום:

הכי גרסינן ד"א אין פגיעה אלא תפלה - ונראה למורי דהכא לא מיגרסא הך מילתא: בית אל זה ירושלים חרן חוץ לארץ:

כי בא השמש - ויבא השמש לא נאמר אלא כי בא השמש דמשמע שהיה דעתו לחזור כי עוד היום גדול כיון שראה כי בא השמש לן:

ויזרח לו השמש - משמע השמש שהיה לו כבר שבא בשבילו כבר:

ומנ"ל דכלה זרעיה דדוד - כדאפיך צלותיה:

התם נמי אשתייר אביתר - מכהני נוב:

שגלונות - מלכות:

על אברהם - כשנלחם בד' מלכים:

בעי אביי - האי חסר חד היכי קאמר אי חסר חד רבוא וכו':

ראשונה - כת ראשונה מחיל של סנחריב:

עברו בשחי - שטו הסוסים בירדן ונתמעטו המים עד שעברו:

אמצעיים בקומה - זקופה ולא היו המים מגיעין אלא עד הצואר יגיע:

שחי - כמו שחו:

העלו עפר ברגליהם - שלא היה שם מים כל עיקר:

קרתי - לשון מקור:

ה"ג ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור אמר רבי וכו' - ולא גרסינן והא כתיב ויצא מלאך ה' אלמא כל המחנה אשור אינו אלא קפ"ה אלף ולעיל קתני מאתים וס' רבוא:

הללו - קפ"ה אלף ראשי גייסות נגידי החיל שכן עולה לחשבון לכדאמרינן ארבעים וחמשה אלף בני מלכים שמנים אלף גבורים ששים אלף אחוזי חרב הרי קפ"ה אלף אבל האחרים שמתו אין מספר כדאמר והשאר פרשים אין מספר:

במה הכם - המלאך:

היד הגדולה - יד הגדולה לא נאמר אלא היד דמשמע היד שעתידה וכו':

מגלך נטושה - שחוזה מגלך להרוג את אלו:

גבריאל - ממונה על בשול הפירות:

הזקק לאלו - לחיל סנחריב להרגן:

אגב ארחך - כשתלך לדרכך לפי. תומך:

לבעל דבבך אשתמע - לשונאך התראה והפחידו:

נשף - נפח:

עשרה - שהנער יכול להטיף טיפה של דיו והיינו יו"ד שנשארו עשרה:

ושמואל אמר תשעה - ונשאר בו עוללות כנוקף זית שאין נשארין בו אלא דבר מועט שנים או שלשה גרגרים בראש אמיר כן לא ישתייר במחנהו אלא דבר מועט וכמה ארבעה וחמשה בסעיפיה פוריה ארבעה וחמשה והיינו תשעה:

י"ד שנים ושלשה ארבעה וחמשה - ר' יוחנן מקרא לא דייק להו אלא הכי קאמר הללו חמשה נשתיירו מהן סנחריב ושני בניו וקרא משמע כנוקף זית דמשייר מעט בראש ענף שנים או שלשה גרגרים כך ישתייר לו מעט ד' או ה':

נבוכדנצר דכתיב - גבי [חנניה] מישאל ועזריה תוארו ורויה די רביעאה דמי לבר אלהין אלמא דחזא גבריאל והכירו בכבשן:

סנחריב ושני בניו - דכתיב ויהי הוא משתחוה בית וגו':

אי אפשר לאמרו - שהקדוש ב"ה בעצמו גלחו לסנחריב:

דאייתיתינהו לבנייהו - כדאמרינן שהביא עמו ארבעים וחמשה אלף בני מלכים:


אשני נפשך - שנה עצמך כדי שלא יכירוך:

ואגזייך אנא - אני אגלחך:

קשייתא - גרעיני תמרים:

טחון - אלו גרעינין וניתן לך מספרים והיינו דכתיב בתער השכירה על שם שטרח נתנו לו תער לגלח ואיזהו שכר נתנו לו בעברי נהר דברים שדרכן לעשות על ידי נהר דהיינו טחינת ריחים:

וגם הזקן תספה - דלא כתיב גלוח אלא אראש אבל אזקן כתיב תספה לשון כלוי על ידי אור שכלתה לגמרי:

גרירתיה לארמאה ושפר באפיה - אם אתה מחרך את הארמאי והוטב בעיניו הבער לו אש בזקנו ולא שבעת חוכא מיניה:

בית נסרך אלהיו - לשון נסר שהשתחוה לנסר ועשאו אלוה:

היינו דכתיב ויהי הוא משתחוה - משמע מפני שמשתחוה לשם הכוהו:

ויחלק עליהם - איידי דאיירי במלאכים איירי נמי בהאי קרא דכתיב ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' וגו' נקט ויחלק עליהם לילה וגו':

מלאך שנזדמן לאברהם לילה שמו - והוא סייעו:

מעשה לילה - שנלחמו בשבילו כוכבי לילה כמו שעשו בשביל ברק:

טבא מליה דר' יצחק נפחא מדבר נפחא - ר' יוחנן דמקרי בר נפחא בכולא הש"ס כמו (ב"מ דף פה:) מאן עייל בר נפחא נראה למורי דאביו של ר' יוחנן הוי נפחא ולהכי מיקרי בר נפחא ואית דמפרשי בר נפחא על שם יופיו:

הזהרו בזקן - אע"פ ששכח תלמודו הואיל ומחמת אונסו הוא:

הזהרו בורידין כר' יהודה - דאמר בשחיטת חולין (דף כז.) עד שישחוט את הורידין של עוף הואיל וצולהו כולו כאחד אינו חותכו ומולחו כבשר חיה ובהמה:

הזהרו בבני עמי הארץ - שנעשו תלמידי חכמים לעשות להם כבוד שמהם תצא תורה לישראל שהרי יצאו שמעיה ואבטליון מבני בניו של סנחריב ומבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק כדלקמן ואע"ג דאמר רבי יהודה הכי הזהרו בבני עמי הארץ:

כי הא מילתא - דלקמן מודעינן להו כי היכי דחזינן לקמן דלא זכה נבוכדנצר לאותו כבוד אלא מפני זכות ד' פסיעות כדאמרינן לקמן ה"נ אמרי' לבני עמי הארץ דלא זכו לאותו כבוד אלא מחמת זכות מעט שהיה באביהם מ"ר. ואית דאמרי דרבי זירא אדלעיל קאי אבני סנחריב אע"ג דשלח רבי יהודה הזהרו בבני ע"ה לכבדן שמהם תצא תורה כי היכי דנפקו מסנחריב כי הא מילתא מודיעים להו לבני ע"ה דהא דמוקרין להו לאו משום אביהם אלא משום תורה שבהם שלא תזוח דעתם עליהם ויאמרו אבותיהם צדיקים היו:

מדוע דרך רשעים צלחה - מפני מה הצליח נבוכדנצר וכבש ירושלים:

אהדרו ליה - לירמיה:

בצעי מים - מרש"קו בלעז:

ד' פסיעות - מפורש לקמן:

על אחת כמה וכמה - שיהו כל אדם יכולין לתמוה על מתן שכר גדול שישתלם עליהם:

לנביאים - אברהם יצחק ויעקב:

נשבר לבי בקרבי - כלומר תמהתי על מתן שכרן:

שתי שעות - כדי שלא יהא פנאי לספדו ולקברו:

אתפח - נתרפא:

אהדרינהו הקב"ה - להנך שעות לחזקיהו דאותו היום שנתרפא חזקיה היה של כ"ב שעות:

רהט בתריה - דשליח:

לא היה להם תקנה - שהיה שכרו מרובה והיה לו רשות לאבד שאריתנו:

הוה כתיב שמיה ושמיה דאבוה - כדי שיתכבד אביו לכך נקרא שם אביו עליו שנקרא מרודך בלאדן דאי לא כתיב אלא מרודך בן בלאדן לא הוי מיתקרי עליה שמיה דאבוה דהכי כתבי כולהו אינשי פלוני בן פלוני להכי כתיב מרודך בלאדן: בחדש החמישי בעשור לחדש בא נבוזראדן רב טבחים עמד לפני מלך בבל בירושלם. אלמא נבוכדנצר סליק לירושלם:


ומי סליק כו' והא כתיב - בההיא פרשתא ויעלו צדקיה אל המלך רבלתה אלמא ברבלה הוה:

זו אנטוכיא - ואנטוכיא קיימא לן דאינה מארץ ישראל:

דמות דיוקנו - של נבוכדנצר:

חקוקה לו על מרכבתו - של נבוזראדן ודומה לו כמו שעומד לפניו ולכך כתיב בא נבוכדנצר והיינו כבוד:

טעין תלת מאה כודניית' - משאוי שלש מאות פרדות:

נרגא דפרזלא - פטישי ברזל:

דשליט' בפרזלא - ברזל חדוד הקוצץ ברזל אחר:

בלעתינהו - לא בליעה ממש אלא שיברם שהיו מתפוצצין הפטישים בהכותם בשער לשברה:

פתוחיה יחד - משמע על פתח אחד הלמו כל הכשילים וכילפות יחד ולא הועיל כלום:

שוור בר שוור - דולג בר דולג קום וכבש ירושלים לנבוזראדן קאמר ל"א שוור בר שוור מדלג בר מדלג קפצת פעם אחת עם סנחריב ועכשיו פעם שניה:

בקופא - מגב הפטיש ולא מחודו כמו קופא דמחטא (ב"מ דף לח:):

יודע כמביא למעלה - תפלה היא יודע לפניך אותו סבך עץ קרדומות ששבר בו את ירושלים כאילו הביאו למעלה בכסא הכבוד:

גבה היכלא - ובקש לעלות לרקיע:

דרכו ביה מן שמיא - והשפילוהו:

זחה דעתיה - מתגאה על שהיה מצליח:

עמא קטילא - שכבר נגזר עליהם על כך:

וטחני קמח - וטחני חטים לא נאמר אלא קמח שאין צריך טחינה:

צמתך - מקום שהקלעים צומתין בצד הראש:

שובל - קלע הראש שדומין לשבלים:

גלי שוק עברי נהרות - פורענות זה היה הקב"ה אומר לישראל לכו וטחנו קמח כלומר טחונים אתם כבר לקמח ותחזרו ותטחן עדיין תגלי קלעי ראשיכם ושוקיכם ותלכו בגלות:

אייתו לי ואינסי - ואנסה אם דם זבחים הוא:

כסי ולא אידמי - שחט בהמות ולא אידמי הדם:

פרטתא - שטר צוואה:

ואיתגייר - נבוזראדן:

גר תושב - שלא קבל עליו שאר מצות וקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים:

של אותו רשע - נבוכדנצר:

רפינו ולא נרפתה - שהיה הקב"ה מבקש לרפאותו להכניס מבני בניו תחת כנפי השכינה:

אלו נהרות בבל - שהם רעים לשתות:

צנייתא דבבל - דקלים מרים הם שעומדים בנהרות ל"א צינונייתא דבבל דקלים רעים של נהרות בבל שאין נושאים פירות לפי שהמים רעים הן לגדל פירות בסוטה (דף מו:) אמרי' קושטא הוא דאמריתו הני צנייתא דבבל מששת ימי בראשית איתנהו ונהר שתחת הני צינונייתא מי מרים נינהו:

שיבבי - שכנים:

פוק תא - צא ממקומך ובא אל ארץ ישראל ותכבשנה:

כי אין האיש - מקרא הוא במשלי:

בקריבא הוא - בקרוב הוא ויבא בעת דוחקם לפי דרכו של מקרא זה שהם שלחו לו שומעים אנו שהוא אכל מילתא דהוה אמרי ליה הוה משיב דבר זה:

צרור הכסף לקח בידו - צדיקים שבהן מתו:

ואכרה לי בחמשה עשר כסף - פדיתי אותה במצרים בט"ו בניסן:

כסף וחומר שעורים ולתך שעורים - בזכות צדיקים שנקראו כסף חומר שעורים שלשים סאין ולתך חמשה עשר סאין אלו ארבעים וחמשה צדיקים שהעולם מתקיים עליהם בחולין פרק גיד הנשה (דף צב.) פעמים ששלשים כאן וט"ו בארץ ישראל ופעמים שט"ו כאן ושלשים בארץ ישראל ובמסכת חולין היכא דקא מפרש האי קרא בצדיקיא אמרי אין כסף אלא צדיקים וכן הוא אומר צרור הכסף לקח בידו:

כבר קבע להם זמן - שלא יבא עד ע' שנה שתשלים גלות בבל:

מתלגא וממטרא - מחמת שלגים ומטרים:

תא אשינא דטורי - בא דרך תחתית ההרים וההרים יגינו עליך מן השלגים ומן המטרים. שלחו כר מושל ארץ. שלחו שליח אל נבוכדנצר שהיה מושל ארץ שיבא אל הר בת ציון דרך הסלעים וההרים:

לית לי דוכתא - לא יהיה לי מקום סביב לירושלים שנוכל אני וחיילי לישב במקום מכוסה מפני הגשמים:

קבריהם של ישראל - מערות שלהן סביב לירושלים ובהן אתה וחיילותיך יכולין לישב:

יוציאו את עצמות מלכי יהודה - שעתידים להשליך מן הקברים העצמות שבקברים שנאמר בעת ההיא וגו':

אימת אתי בר נפלי - איידי דאמרינן צרור הכסף לקח בידו שנתמעטו הצדיקים קא מיירי הא נמי במשיח וקאמ' תלמידים מתמעטין ואיידי דאמרי' ותהי האמת נעדרת אייתי הא דההוא אתרא דשמיה קושטא:


את סוכת דוד הנופלת - מלכות דוד שנפלה להכי קרי משיח בר נפלי:

עד שהראשונה פקודה - עד שלא כלתה צרה ראשונה שניה ממהרת לבא פקודה כמו לא נפקד (במדבר לא):

שבוע - שמיטה:

והמטרתי על עיר אחת - שיהא מעט מטר ויהא רעב במקום זה ושובע במקום זה:

חיצי רעב - רעב מעט שלא יהא שובע בשום מקום:

משתכחת מלומדיה - מתוך שאין להם מה לאכול:

בששית קולות - יצאו קולות שבן דוד בא ל"א קולות מתקיעת שופר שנאמר יתקע בשופר גדול (ישעיהו כז):

מלחמות - בין עובדי כוכבים לישראל:

דהוה הכי - שנה אחת רעב שנה אחת שובע ואעפ"כ לא בא בן דוד:

בששית קולות מי הוה - כלום יצאו קולות שבן דוד בא:

ועוד כסדרן מי הוה - כלומר אלו הצרות דקתני הכא כסדרן לא אתרמו בשבוע אחד אבל כי אתרמו אתי משיח:

אשר חרפו אויביך ה' אשר חרפו עקבות משיחך - לא אתפרש האי קרא למאי איכתיב הכא דהא לא קא דריש ביה מידי ונראה למורי שכן נכתב בספרים תחלה כמו ששנינו בפ' אחרון דסוטה (דף מט:) בעקבות המשיח חוצפא יסגא וכתבו פירוש זה על בעקבות שהוא לשון סוף כמו אשר חרפו עקבות משיחך:

בית הועד - מקום שתלמידי חכמים מתוועדין שם ללמוד תורה:

ה"ג והגבלן - מקום ששמו כך ישתומם:

ואנשי הגבול - אנשי גבול ארץ ישראל ל"א אנשי גזית סנהדרין:

כפני כלב - דדמיין ממש לכלב מ"ר ל"א כפני הכלב שלא יתביישו זה מזה:

משתולל על הבריות - כל העולם אומרין עליו שוטה הוא היינו משתולל לשון שטות כמו מוליך יועצים שולל (איוב יב):

ליכא קושטא בעלמא - אין אדם בעולם שידבר אמת תמיד: אמר לי ההוא מרבנן דאי הוו יהבי ליה כל חללי דעלמא לא משני בדבוריה. לשקר ואישתעי לי הכי זימנא חדא אקלעי לההוא אתרא וקושטא שמיה:

טרפא אבבא - שהיתה שואלת אותה:

לאו אורח ארעא - לומר היכן היא הואיל וחייפ' רישה:

ה"ג נערים ילבינו פני זקנים - כלומר יחפרו ויביישו אותם:

וזקנים יעמדו בפני הנערים - לכבדם והיינו דאמרינן (בסוטה ד' מט:) בעקבות המשיח חוצפא יסגא:

בת קמה באמה - לחרפה ולביישה:

היוקר יעות - שלא יכבדו זה את זה יקר כבוד ל"א היוקר יעות מכובד שבהן יהא עוותן ורמאי. מ"ר:

והגפן יתן פריו - ואעפ"כ יהיה היין ביוקר שלא יהיה ברכה בפרי עצמו ל"א שיהיו כולן רודפין אחר היין ומשתכרין ומתייקר היין אע"פ שרוב יין בעולם:

כלו הפך לבן טהור הוא - כשפשט הנגע בכל העור כך כשנהפכה כל המלכות למינות תבא גאולה:

כי ידין ה' עמו - להביא להם גאולה:

כי יראה כי אזלת יד - שתלך ותחזק ידן של מסורות ומצליחין במלשינותן: שיתמעטו התלמידים שמחזיקין ידי ישראל להחזירן למוטב:

שתכלה פרוטה - והיינו אזלת יד שיהו בידים ריקניות:

כביכול - כאלו יכולין לומר דבר זה כלפי מעלה:

אין עוזר ואין סומך לישראל - שיהיו שפלים למאד ואומר אין עוזר וסומך שיהיו מתייאשין מן הגאולה:

דמעסקי ביה - לידע מתי יבא:

ועקרב - נושך האדם פתאום:

וחד חרוב - שאלף שנה יהיה חרוב חוץ מששת אלפים אלו דהיינו אלף שביעי:

תרי - אלפים הוא חרב אלף שביעי ואלף שמיני: יומו של הקב"ה אלף שנה שנאמר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור:

משמט - ונעשה חרב:

שכולו שבת - שהעולם משמט:

הוי עלמא - העולם כך מתקיים:

ב' אלפים היה תהו - תחת שלא ניתנה עדיין תורה והיה העולם כתוהו ומאדם הראשון עד שהיה אברהם בן נ"ב שנה איכא אלפים שנה כדמוכחי קראי דכשנשלמו אלפים שנה עסק אברהם בתורה שנאמר (בראשית יב) ואת הנפש אשר עשו בחרן ומתרגמינן דשעבידו לאורייתא בחרן ואמרינן במסכת ע"ז (דף ט.) גמירי דההוא שעתא הוה אברהם בר חמשין ותרתי שנין:

ושני אלפים תורה - מן הנפש אשר עשו בחרן עד [אלפים] שנות המשיח ארבעים (ושמנים) שנה עד שנולד יצחק וששים שנה משנולד יצחק עד שנולד יעקב הרי ק"ח וק"ל שהיו ליעקב כשבא למצרים הרי רל"ח ורד"ו שעמדו במצרים הרי תמ"ח ומשיצאו ממצרים עד שנבנה בית ראשון ת"פ דכתיב (מלכים א ו) ויהי בשמנים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים וגו' הרי תתקכ"ח ות"י שעמד בית ראשון כדמוכחי קראי על פי חשבון שנות המלכים וע' דגלות בבל ות"כ שעמד בית שני הרי תת"ק ותתקכ"ח הרי אלפים פחות קע"ב וקע"ב קודם השלמת ד' אלפים נחרב הבית ולסוף אותן קע"ב נשלמו שני אלפים תורה ואיידי דאמר שני אלפים תוהו קאמר שני אלפים תורה ולא שתכלה תורה אחר שני אלפים. מ"ר:

ושני אלפים שנות המשיח - שלאחר שני אלפים תורה הוה דינו שיבא משיח ותכלה הגלות ויבטל השיעבוד מישראל:


אבל בשביל עונותינו שרבו - לא בא משיח לסוף ד' אלפים ויצאו מה שיצאו שעדיין הוא מעוכב לבא:

שמנים וחמשה יובלין - היינו ד' אלפים מאתים וחמשים [שנה]:

בתחלת - היובל האחרון הוא בא או בסופו:

כלה - זמן הזה קודם שיבא משיח או אינו כלה דבתוך היובל בסופו הוא בא:

עד הכא לא תיסתכי ליה - עד יובל האחרון לא תצפה לו דודאי לא יבא קודם הזמן הזה:

איסתכי ליה - חכה לו שיבא:

אשורית - כתב שלנו אשורית שבא מאשור כדאמר באידך פירקין (ד' כב.):

לחיילות של פרס נשכרתי - שהייתי גולייר לאחד מהם:

תנינים - דגים:

והשאר ימות המשיח - שכלה השעבוד ומשיח בא:

מחדש עולמו - לברוא עולם חדש:

נוקב ויורד עד התהום - מה תהום אין לו קץ וסוף כך אין אדם יכול לעמוד על סוף פסוק זה (וכי קא מפרש אימת קאמר אם) יתמהמה חכה לו דאין לו סוף:

לא כרבותינו - אל תצפו לאותו קץ שהיו רבותינו דורשין:

עד עידן עידנין ופלג עידן - עידן כעידן הגלות של מצרים והיינו ד' מאות ב' עידנין ח' מאות היינו י"ב מאות ופלג עידן ב' מאות סך הכל אלף וד' מאות:

ותשקמו בדמעות שליש - כלומר השקה אותם הקב"ה בין גלות מצרים לגלות בבל שליש גלות אדום כי קץ גלות אדום זה יהיה לסוף ג' פעמים ת' שנים וג' פעמים ע' שנה כנגד גלות בבל דהיינו לסוף אלף וארבע מאות ועשר שנים כבר עברו ולא היה כך מצאתי כתוב בשם הרב רבי שמואל בר דוד ז"ל:

עוד אחת מעט היא - בנבואת חגי כתיב שהיה מתנבא כשיצאו ישראל מגלות בבל ויבנה בית המקדש והיינו עוד אחת מעט היא מעט כבוד אתן להם לישראל ואני מרעיש את השמים ואת הארץ והבאתי כל חמדת גוים לירושלים ור"ע דריש ליה לימות המשיח ולאחר חורבן והכי דריש ליה [עוד אחת מעט היא מעט כבוד אתן לישראל ואח"כ יבא המשיח ודרשה זו אינה אלא קרא אלפני הבית קאי וה"ק] עוד אחת מעט היא מעט כבוד אתן להם לישראל ושוב לא אתן להם כל ימות בית אחרון וכן היה דמלכות ראשונה של מלכות חשמונאי נתקיימה שבעים שנה ואע"ג דאמרינן בסדר עולם דמלכות בית חשמונאי מאה ושלש ומלכות הורדוס מאה ושלש עיקר כבודם ופארם שלא שלטה בהם אומה לא נתקיים כל כך ומלכות שניה של הורדוס נ"ב שנה ומלכות בן כוזיבא ב' שנים ומחצה ושוב לא היה להם מלך מ"ר. וכל הנך דרשות לאו משנה ולאו ברייתא. ל"א עוד אחת מעט היא מעט מלכות אתן להם לישראל לאחר חורבן ולאחר אותו מלכות הנני מרעיש שמים וארץ ויבא משיח. ואין דרשה זו כלום שהרי ראינו כמה מלכיות לישראל לאחר חורבן ואעפ"כ לא בא משיח שהמלכות הראשונה שהיתה להם לישראל לאחר חורבן שבעים שנה הורדוס נ"ב בן כוזיבא ב' ומחצה ומצינו בסדר עולם מפולמוס של אספסיאנוס עד פולמוס של טיטוס שתים עשרה שנה ומפולמוס של טיטוס עד מלכות בן כוזיבא י"ז שנים ומלכות בן כוזיבא ב' שנים ומחצה: [בן כוזיבא מלך בביתר]:

ויפח לקץ - תיפח נפשו של מחשב הקץ שלא היה לו לכזב ולומר כיון שהגיע וכו':

יחכה ה' - הוא עצמו מחכה ומתאוה שיבא משיח:

סביב י"ח אלף - בירושלים של מעלה משתעי קרא בסוף יחזקאל:

באספקלריא המאירה - בחוזק נגהו של הקב"ה אין מסתכלין אלא תלתין ושית אבל בקלישות הנוגה לצדדין מרחוק מסתכלין כתות הרבה:

ומי נפישי כולי האי - דלהוי בריר לן תלתין ושיתא הוו ולא פחות:

והא רבי שמעון בן יוחאי - לא הוה ידע אם אלף הם אם מאה הם אם שנים הם:

הא דעיילי בבר - שצריכין ליטול רשות כשנכנסין להסתכל באספקלריא המאירה בהנהו לא פחיתי מתלתין ושית אבל אותן הנכנסין בלא רשות ברוב צדקם הנהו מספקא לן כמה הוו:

בתשובה - אם כל ישראל חוזרין בתשובה יבא ואם לאו לא יבא:

דיו לאבל שעומד באבלו - דיו להקב"ה שעומד כמה ימים וימינו אחור כלומר אם לא יעשו תשובה אינו עומד באבלו כל הימים אלא ודאי קץ לדבר ל"א דיו לאבל דיין לישראל צער גלות אפילו בלא תשובה נגאלין:

לא בכסף - לא בתשובה ומעשים טובים דאפילו אין עושין תשובה נגאלין משום דאמר חנם נמכרתם קרי כסף בלשון תשובה:

בעלתי אתכם - משמע בעל כרחכם בלא תשובה:

אחד מעיר - אברור הצדיקים ואביאם לציון אע"פ שאין כולם חוזרין:

כה אמר ה' לבזה נפש למתעב גוי - אותן הבזויין ומתועבין בעבירות אעפ"כ יגאלו מלכים יראו וקמו:


כי למועד מועדים - אלמא יש קץ בדבר:

וככלות נפץ יד עם קדש - כשתכלה תקומתם וחוזק ידיהם שהיתה נפוצה אילך ואילך גבורה ותועלת לפשוט אנה ואנה ואחר שתכלה גבורתם שיהיו שפלים למאד:

תכלינה - אלו הצרות ויבא משיח כדאמרינן כי אזלת יד:

מגולה מזה - כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה יותר:

ר' אליעזר אומר מזה - הפסוק כשתראה דאין שום אדם משתכר ואף שכר הבהמה לא נהיה והיינו כדאמרן עד שתכלה פרוטה מן הכיס אין מעות מצויות בכיס:

שכר בהמה - עבודת האדמה שהיא על ידי בהמה איננה:

וליוצא ולבא אין שלום - אז יבא משיח:

[שלום רב] - והיינו וליוצא ולבא אלו תלמידי חכמים אותם שהיה דינם לצאת ולבא בשלום כדכתיב שלום רב לאוהבי תורתך אפילו להנהו אין שלום:

מן הצר - מרוב הצרות ל"א מיצר הרע:

שקולין - שוין שער התבואה ויין רווחי' כדאמרן חמישית שובע גדול ל"א שקולין שוין שכולן יקרין:

כשמן אוליך - שיהיו כולן קפויין וכיון שהם קפויין אין דגים נמצאין בחכה:

עד שתכלה מלכות הזלה - שלא תהא להם שום שולטנות לישראל אפילו שולטנות קלה ודלה:

נטישותיו - ענפים קטנים כלומר השרים והשופטים:

וחסו בשם השם - כלומר שתבא להם גאולה ויחסו בצל שדי:

סיגיך - תערובות שבך:

בדיליך - המובדלים לראשי עם:

יהירי - גסי רוח מישראל:

אמגושי - פרסיים מכשפין שמצערין ישראל במס' שבת (דף עה.) פלוגתא איכא למאן דאמר אמגושי חרשי ואיכא מ"ד גדופי עובדי כוכבים:

גזירפטי - שופטים עובדי כוכבים החובטין את ישראל במקלות:

ואצרוף כבור סיגיך - רבים וגדולים בגסותם כשאצרוף ואסלקם ממך אזי אסירה כל בדיליך:

אמגושי - הבדלים מיראת המקום:

סיגיך - כמו רב דמתרגמינן סגי: משפטיך כמו (צפניה ג) שופטיך:

פנה אויבך - גזירפטי:

נוססה - כמו (ישעיהו י) כמסוס נוסס וכמו (שם נא) יאכלם סס רוח המקום נוקבת ומחרבת אותן עם הצרות הבאות שאף הוא מתכוין להשמידם:

יירשו ארץ - היינו גאולה:

עם ענני שמיא כבר אינש אתי - במהירות:

וכתיב עני ורוכב על החמור - כעני הבא על חמורו בעצלות:

סוסי ברקא - סוס מסורק ומכוון ונאה שיש לי דגנאי הוא שיבא על חמור מלגלג היה ל"א סוסיא בדקא סוס בדוק לרוץ:

בר חיור גווני - כלום יש לך סוס בר מאה גוונין שחמור שלו כן הוא במלתא בעלמא דחייה:

חיור - מאה בלשון פרסי:

האדון הזה - שכינה היתה עמהם:

קול שלשה - דשכינה הוה בהדייהו:

לדידיה - למשיח:

בפתחא (דקרתא) - נראה למורי לא בפתח העיר ממש אלא גן עדן הוא כנגד כל העולם וקאמר ליה דבאותו צד של גן עדן שכנגד פתח העיר משיח שרוי:

סובלי חלאים - מנוגעים והוא נמי מנוגע דכתיב (ישעיהו נג) והוא מחולל מפשעינו וכתיב (שם) חליינו הוא נשא:

כולהו - מי שיש לו ארבע וחמש נגעים:

אסרי להו ושרו בחדא זימנא - מתירין כל נגעתן ביחד ומקנחין אותן וחוזרין וקושרין אותן:

ואיהו - משיח:

שרי חד - נגע ומקנחו וקושרו ואח"כ מתיר האחר ועושה כן ואינו מתיר שני נגעים יחד דסבר אי בעי לי לצאת וליגאל את ישראל לא איתעכב כדי קשירת שני נגעים:

אמר ליה - ר' יהושע למשיח לאימת אתי מר אמר ליה היום:

אבטחך לך ולאביך לעולם הבא - דאי לאו צדיקים גמורין אתם לא הוה יהיב לך שלמא ולא הוה מדכר שמיה דאבוך:

היום אם בקולו - של הקב"ה תשמעו:

השער הזה - של עיר רומי . שבעיר רומי היה אותו שער:

ואין מספיקין לבנותו - פעם שלישית:

מי פמייס - שירדן נובע ממנו כדתניא בבכורות (דף נה.) דן יוצא ממערת פמייס ומפרש התם שפיר:

העמיקו ארוני - עשו לי קבר בקרקע עמוק:


שאין סוס מדי אוכל בו תבן - שמוציאין הארונות חוץ לקרקע ועושין מהן אבוסים במלחמת גוג ומגוג:

שאין כל דקל וכו' - כלומר עתידין פרס ומדי לבא על בבל וללכדה ונתמלאה כל ארץ בבל חיילות פרסיים וסוסיהם ומשם באים לא"י ולוכדים אותה: עד שתפשוט מלכות על ישראל ט' חדשים שנאמר לכן יתנם לישראל עד עת יולדה ילדה. היינו ט' חדשים כדמתרגמינן בכן יתמסרון כעידן דילדתא למילד וכתיב (מיכה ה) ועמד ורעה בעוז ה' וגו' וישבו כי עתה יגדל ומתרגמינן ויתיבון מביני גלוותהון:

על בני ישראל - היינו כל העולם שישראל מפוזרים בו:

ייתי - משיח ולא אחמיניה:

בטולא דכופיתא דחמריה - בצל הרעי של חמורו כלומר אפילו בכך אני רוצה ובלבד שאראנו:

כופיתא - רעי כמו רמא כופת' וסכר ירדנא בבבא בתרא (ד' עג:):

מאי טעמא - אמר לא אחמיניה:

חבלו של משיח - גורלו ולקמן בעי מאי היא ל"א חבלו פחדים וחבלים שיהיו בימיו מחיל העובדי כוכבים:

לעשות להם נס - לעלות בזרוע על כרחם של מלכי פרס:

בביאה שניה - בימי עזרא כביאה ראשונה בימי יהושע מדהקישן הכתוב:

מאי טעמא - איזו צרה באה בארץ בימיו שאתה אומר לא אחמיניה:

סנטר - מפרש בב"ב (דף סח.) בר מחוזנייתא שיודע מיצרי השדות וגבוליהן עד כאן של פלוני מכאן ואילך של פלוני ובידו לרבות לאחד ולמעט לאחר וכשפוגעו אותו סנטר רוצה למדוד שדותיו לקצר מיצרי השדות ודומה כמי שפגע בו ארי:

גבאי - גובה מס המלך:

מי שכל הגבורה שלו - הקב"ה מצטער בעצמו כיולדה ואומר בשעה שמעביר העובדי כוכבים מפני ישראל היאך אאביד אלו מפני אלו:

פמליא של מעלה ושל מטה - מלאכים וישראל: אפילו הגרים לא גרסינן:

רהיט ונפיל תורא ואזיל ושדי סוסיא באורייה - כשרץ השור ונפל מעמידין סוס במקומו באבוסו מה שלא היה רוצה לעשות קודם מפלתו של שור שהיה חביב עליו שורו ביותר וכשמתרפא השור היום או למחר ממפלתו קשה לו להוציא סוסו מפני השור לאחר שהעמידו שם כך הקב"ה כיון שראה מפלתן של ישראל נותן גדולתו לעובדי כוכבים וכשחוזרים ישראל בתשובה ונגאלין קשה לו לאבד עובדי כוכבים מפני ישראל:

אורייה - כמו (מלכים א ה) ארוות סוסים:

דאכלי שני משיח - שובע שיהיה באותן הימים לישראל יהיה:

אלא חילק ובילק אכלי להו - כך היו רגילין לומר כאדם שאומר וכי שדים ושדתות יאכלוהו ובמסכת חולין (דף יט.) לא חילק ידענא ולא בילק ידענא ולי נראה דמשמעות לשון חילק ובילק לשון חורבה כמו בוקה ומבוקה ומבולקה (נחום ב) ואמרינן בחולין (שם) לא חילק דרבנן דמצריכין לחלק הסימן שמצריכין לחלק כל הטבעת ולשייר על פני כולו ולא בילק לרבי יוסי שמחריב הסימן שחותך קצת בתוך הטבעת והשאר חוץ לטבעת ונראה למורי דאין לו משמעות לא הכא ולא התם ל"א חילק ובילק ב' דייני סדום שהיו שמותיהן כך:

אין משיח לישראל - שחזקיה היה משיח ועליו נאמרו כל הנבואות אצמיח קרן לבית ישראל ועמד ורעה בעוז ה':

אלא לדוד - בזכות דוד שהיה עתיד לומר כמה שירות ותושבחות:

למשה - בשביל משה שהיה עתיד לקבל את התורה:

מה שמו - של משיח:

ינון שמו - כמו ינאי כל אחד היה דורש אחר שמו:

לפני שמש - עד שלא נברא היה שמו ינון והיינו אחד מז' דברים שעלו במחשבה ליבראות:

ולא אתן להם חנינה - עדיין לא יבא משיח:

מנחם - בן חזקיה:

חיוורא דבי רבי - מצורע של בית רבי:

אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש - אם משיח מאותן שחיים עכשיו ודאי היינו רבינו הקדוש דסובל תחלואים וחסיד גמור הוה כדאמרינן בבבא מציעא (דף פה.) ואם היה מאותן שמתו כבר היה דניאל איש חמודות שנדון ביסורין בגוב אריות וחסיד גמור היה והאי כגון לאו דווקא ל"א כגון רבינו הקדוש כלומר אם יש דוגמתו בחיים היינו רבינו הקדוש ואם דוגמא הוא למתים היינו כגון דניאל איש חמודות:

דוד אחר - שעתיד למלוך עליהם:

אקים - הקים לא נאמר אלא אקים:

כגון קיסר ופלגי קיסר - מלך ושני לו כן דוד החדש מלך כדכתיב ודוד מלכם אשר אקים ודוד המלך שני לו כדכתיב נשיא להם ולא כתוב מלך:

עטלף - קלבא שורי"ץ בלע"ז ואין לה עינים:

שאורה שלי הוא - שיש לי עינים לראות ונמצאתי נהנית בה כך ישראל מצפין לגאולה שיום ה' יהיה להם אור אבל העובדי כוכבים למה מקוים אותו הרי הוא להם חשך ולא אור:


ה"ג היינו דאמר ליה ההוא מינא לרבי אבהו וכו': אקוט בדור - אקח ישראל ואמלוך עליהם כמו נקטיה ארבעים שנה אקוט בדור בדור קטן של ארבעים שנה שהוא משונה מדורות שלפניו ומסתמא היינו משיח ששינוין גדולים יהיו בדורו ופשטיה דקרא מיהא גבי מתי מדבר אבל מדכתיב אקוט משמע אף להבא היה מתנבא:

מיוחד - חשוב:

ה"ג רבי אומר ג' דורות שנאמר ייראוך עם שמש - כלומר בהדי משיח שכתב בו (תהלים עב) לפני שמש ינון שמו ייראוך ישראל ולפני ירח לפני מלכות בית דוד שנמשל כירח כדכתיב (שם פט) כירח יכון עולם וגו' כמו כן ייראוך דור דורים דור אחד דורים ב' הרי ג':

אין להם משיח לישראל - אלא הקב"ה ימלוך בעצמו ויגאלם לבדו:

שרי ליה מריה - ימחול לו הקב"ה שאמר דברים אשר לא כן:

ואלו זכריה מיהא מתנבא על משיח בבית שני - דכתיב בתרי עשר הנה מלכך יבא לך וגו' ולאו היינו זכריה בן יהוידע הכהן שניבא בבית ראשון אלא זכריה בן ברכיה שהיה במלכות דריוש: רבי אומר שס"ה כמנין ימות החמה דכתיב כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה. [ליום נקם של מרגלים ארבעים יום מה יום נקם של מרגלים] שנה אחת בכל יום כדכתיב (במדבר יד) יום לשנה יום לשנה וגו' כך שנת גאולה באה שנה ליום שנה ליום שלכל יום ויום של שנה זו הכתובה שנת גאולי במקרא זה נותנים שנה אחת ואית דגרסי רבי אומר שס"ה אלפים שנה דכתיב שנת גאולי באה ושנה של הקב"ה הכי הוי דכתיב (תהלים צ) כי אלף שנים בעיניך כיום:

ועד עכשיו - ימות המשיח:

לאיברי לא גליתי - שלא הוצאתי דבר מפי שהיו איברי יכולין לשמוע אבל בלבי היה טמון הדבר:

למען ירבו ימיכם כימי השמים על הארץ - ולא עמדו בארצם כל כך. אבל עתידין לעמוד כשיבא משיח:

כמשוש חתן - שבעת ימי המשתה כן ישיש עליך שבעת ימים ויומו של הקב"ה אלף שנה:

כי מי נח - כמו כימי נח כחשבון השנים שנמצא בידו לאותו זמן שנשבע ה' מעבור מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי כפי אותו חשבון נשבעתי מקצף עליך ומגער בך שלא אחריב את עולמי לאחר שיבא משיח עד שיכלה זה הזמן:

לא נתנבאו - טובה לישראל:

עין לא ראתה - דאין קץ לדבר:

צדיקים אינן עומדין - דגדול כחן של בעלי תשובה שאין בריה יכולה לעמוד (לפניהם) [במחיצתם]:

ברישא לרחוק - שנתרחק מן הקב"ה ואח"כ שב אליו בתשובה והדר שלום לקרוב מעיקרא צדיק גמור דגדול כחן של בעלי תשובה:

שהיה רחוק מן העבירה - כל ימיו דהיינו צדיק גמור:

אפיקורוס ומגלה פנים - מפורש לקמן:

ברית בשר - מילה:

מכאן - מן הפסוק הזה שכתוב כי דבר ה' בזה (אמר ריא וכו' מחלל את הקדשים דמחלל קדשים ומבזה מועדות ומגלה פנים כו' היינו דבר ה' בזה) דבזיון הוא:

מפר ברית - היינו את בריתי הפר:

מועדות - חולו של מועד:

דקדוק זה - חסרות ויתרות:

מק"ו ומגזירה שוה - [ושא"ל רבו גזירה שוה] לא גמר מרבו:

המשנה - זה שעושה כמו שאינה עיקר:

זה העובד ע"ז - היינו דבר ה' דבור שדבר הקב"ה בעצמו לישראל דאנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום:

חוזר - לשנותה:


זמר בכל יום - היה מסדר למודך אע"פ שסדור בפיך כזמר והוא יגרום לך שתהא לעולם הבא בשמחה ובשירים:

נפש עמל עמלה לו - מפני שעמל בתורה תורה עומלת לו:

כי אכף עליו פיהו - מפני שהוא משים דברים בפיו תמיד כאוכף שעל החמור לישנא אחרינא זמר כלומר שעוסק בשירים ובזמירות תדיר תדיר נעשה זמר כך החוזר על התורה נעשה לו סדורה בפיו:

תורה עומלת לו - שמחזרת עליו ומבקשת מאת קונה למסור לו טעמי תורה וסדריה וכל כך למה מפני שאכף שכפף פיהו על דברי תורה:

דרופתקי - טרחנין כלומר כל הגופין לעמל נבראו:

טוביה לדזכי - אשריו למי שזכה והיה עמלו וטרחו בתורה לשון אחר דרפתקי כיס ארוך שמשימין בו מעות כל הגופין נרתקין הם לקבל ולהכניס דברים אשריו למי שזכה ונעשה נרתק לתורה:

לומד תורה לפרקים - ואינו לומד תדיר תדיר כמי שאין לו אשה ובועל פעמים זו פעמים זו:

שנאמר כי נעים כי תשמרם - אימתי תשמרם בבטנך [בזמן] שיכונו יחדיו על שפתיך:

לא היה לו למשה לכתוב אלא ואחות לוטן תמנע - בתמיה דבר שאינו צריך הוא וכן היה מלגלג ואומר שכתבו משה שלא לצורך ולקמיה מפרש דהיינו מגלה פנים בתורה:

וילך ראובן וגו' - והיינו נמי שלא לצורך:

בחבלי השוא - בחנם בלא שום הנאה היה חוטא:

מלכותא בלא תגא - שר גדול אלא שאינו מעוטר וכיון דתמנע היתה אחות מלך ודאי בת מלך היא:

מוטב שאהיה שפחה לאומה זו - לבני אברהם יצחק (ויעקב) שהן יראי שמים ולא אהיה גברת לאומה אחרת ולכך נעשית פילגש לאליפז בן עשו שהיה מזרע יצחק:

לרחקה - מתחת כנפי השכינה שהיה להם לגיירה:

בימי קציר חטים - לאחר שקצרו השדה שהכל רשאין ליכנס בתוך שדה חבריהן:

יברוחי - כדמתרגמינן ולא איתפרש מאי היא:

סיגלי וסביסקי [וסבסוך] - מינין אחרים סיגלי עיקרי עשבים והוא ממיני בשמים ואמהות של אותן עשבים קרי סגלי (וסבסך) [וסביסקי] נמי מין בשמים:

מעוזי - תורה:

שלום שלום - תרתי זימני אחד למעלה ואחד למטה:

פלטירין של מעלה ושלמטה - כדכתיב לנטוע שמים וליסוד ארץ:

אשר עשו בחרן - דמתרגמינן דשעבידו לאורייתא בחרן וקרי להו עשייה:

כאילו עשאו - לאותו דבר מצוה:

והלא אהרן הכה - דכתיב (שמות ז) (ויאמר) אל אהרן קח מטך ונטה ידך:

מגלה פנים בתורה - מעיז פנים כלפי עוסקי תורה מגלה פנים משתמע לן דחמיר מאפיקורוס דאפיקורוס היינו דאית ביה אפקירותא בעלמא:

אלא למ"ד מבזה תלמידי חכמים עצמן אפיקורוס הוי - כ"ש דמבזה חברו בפני תלמידי חכמים לאו מגלה פנים הוא והשתא מאי נינהו מגלה פנים בתורה:

מנשה בן חזקיה - שהיה דורש באגדות של דופי:

איכא דמתני לה אסיפא - דברייתא דקתני מכאן אמר רבי אלעזר וכו' המגלה פנים בתורה רב ור' חנינא וכו':

מאי אהני לן - והם אינן יודעין שעולם מתקיים עליהם:

מגלה פנים בתורה הוא - שכופר במה שכתוב בתורה:

אם לא בריתי יומם ולילה וגו' - שמהנין לעולם ומקיימין [אותו] והוא אומר דלא מהני מידי:

מהכא נמי שמעינן - שהצדיקים מהנין לאחרים:


לא שרו לן עורבא - לא אמרו לנו שום חידוש שלא מצינו בתורה (דשרינן עורבא):

[דקא שרינא לכו עורבא] - שהיתר זה אינו מצוי בתורה אלא סופרים אמרוהו:

כגון דאמר הנהו רבנן - כאדם שאומר אותו ת"ח דלשון בזוי. הוא זה שהיה לו לומר רבותינו שבמקום פלוני ל"א כגון דאמר הני רבנן דכשהוא מספר שום דבר מרבנן אומר הני ולשון גנאי הוא הני אבל הנהו רבנן אינו גנאי:

כי מטו מגלת אסתר - לתקן לה מטפחת אמרי הא מגלת אסתר לא בעיא מטפחת כלומר בלשון בעיא א"ל לרב יהודה הא ודאי לא צריכא מטפחת כגון האחרות ולשון גנאי הוא דהוה להו למימר לרבם בלשון שאלה כך צריכה או אינה צריכה:

מעיין בית ה' - יצא והשקה את נחל שטים (יואל ד):

מגדים - דינטר"ס בלע"ז כל מיני פירות מתוקים:

יבכר - בכל חדש וחדש יתבשלו בו פירות:

בשמו - שאומר פלוני ואינו אומר מורי רבי פלוני:

א"ל ההוא סבא יישר וכן אמר רבי יוחנן - כדבריך ור' יוחנן נמי הכי קאמר כדאמרת מ"ר ולא גרסינן וכן אמר רבי יוחנן יישר:

כי האי גוונא - מי מיחזי כאפקרותא: אלא אי שמיע לך מידי הא שמיע לך:

לגלג עליו אותו תלמיד - אדרבי יוחנן דהיינו אפקירותא:

כדכד - אבן טובה וכך שמה:

שמשותיך - חלונות שהשמש זורח בהם כמו (תהלים פד) שמש ומגן היינו שמש ממש (ל"א) לאבני אקדח שהקב"ה חוקקן כבמקדח עד שחוקק בהם עשר ברום עשרים:

צילצלתא - עוף קטן:

גל של עצמות - שמת דאדם שמת נעשה גל של עצמות:

קוממיות - שתי קומות של אדם הראשון כדאמרינן בחגיגה (דף יב.) שמיעטו הקב"ה והעמידו על מאה אמה שנאמר ותשת עלי כפך כף בגימטריא הכי הוי:

כנגד היכל וכותליו - שכך היה אורך כל ההיכל עם הכותלים דכתיב (מלבים א ו) והבית אשר בנה המלך שלמה לה' ששים אמה ארכו וכותל מזרח שש אמות וכותל מערב שש אמות ואמה אחת טרקסין הרי י"ג אמות ואולם עשר אמה רוחב וכותל האולם שש הרי כ"ט ומאחורי האולם תא אחד רחבו שש וכתלו ה' הרי מ' וס' אמה של אורך הבית הרי מאה והיאך יכולין לכוף קומתן וליכנס בפתח שאין לו אלא רום עשרים כדאמרת:

אשר בנינו - כלומר בנים שלנו יהיו לעתיד כאילנות גבוהין מגודלים:

ובנותינו - ובנות שלנו כזויות המחוטבות לתבנית היכל כלומר ככותל ההיכל מחוטבות כמו (דברים כט) מחוטב עציך לישנא אחרינא אהיכל דבית שני קאמר דקים לן היכל ס' אורך ברום מאה הוא:

לכוי דבי זיקא - לחלונות שהשמש והאור נכנסין בהן אבל השערים גבוהים יותר:

[להתיר פה של מטה] - להתיר פה אלמים שיהו מדברים:

להתיר פה של מטה - רחם של העקרות האוכלות מן העלין נפקדות:

איתמר נמי חזקיה וכו' - והיינו הך דלעיל לתרופה:

מראהו כלבנון - וכתיב לעיל מיניה שחורות כעורב וסמיך ליה חכו ממתקים:

ירויון מדשן ביתך - אמר לי רבי דלעיל מינה מהאי קרא מיירי עניינא דמרעיב את עצמו וקאמר ירויון מדשן ביתך שהקב"ה משביען לעוה"ב:

מלא עומסו - מלא חופנו של הקב"ה טובה:

וכי אפשר לומר כן - היאך אדם יכול לקבל מלא עומסו של הקב"ה והרי אין לו מקום ליתן דכל העולם כולו אינו אלא כמזרת ועד אגודל: באותן עולמות יתן לצדיק את העומס:

במדה שאדם מודד - אם מדד ונתן צדקה לעני מלא חפניו הקב"ה מודד בחפניו ונותן לו:

וכי אפשר לומר כן - שיהא הקב"ה נותן לאדם מלא חפניו והלא אינו יכול לסבול כל כך:


הוי אומר מדה טובה מרובה ממדת פורענות - דבמידה טובה כתיב דלתות ובמדת פורענות כתיב ארובות ודלת גדול מארובה דד' ארובות יש בדלת במסכת יומא בפרק יום הכפורים (דף עו.) אלמא מדה טובה מרובה ומעכשיו אין לתמוה היאך יש באדם כח לקבל שכר כל כך שהרי למדת פורענות נותן הקב"ה כח באדם לקבלו כל שכן שנותן כח באדם לקבל מדה טובה:

צדוקים - [שכופרין באל חי]:

רב יוסף אמר אף בספר בן סירא - שיש בו דברי הבאי ובא עליהם לידי ביטול תורה:

לא תיפשוט גילדנא מאודניה - כלומר לא תטול עורו של דג אפילו מעל אזנו מפני שאתה מפסיד העור דאזיל משכיה לחבלא להפסידא אלא צלי יתיה בנורא ואכול ביה תרתין גריצין שאתה יכול לצלות עור הדג עמו ולאכול בו שתי חלות דהוי לפתן לשתי חלות:

גלדנא - שם הדג ל"א להכי נקט מאודניה שדרכו של דג להתחיל הפשטו מאזנו:

אי מפשטיה - אי ממשמעותיה קא מתמהת באורייתא נמי כתיב:

דלא לבעול שלא כדרכה - דאין הגון לאדם לשנות את דרכו והיינו דקאמר מאודניה:

לא יישן - אינו יכול לישן:

קטנה - קודם שהביאה שתי שערות:

נערה - משהביאה שתי שערות עד שירבה שחור על הלבן הרי היא בוגרת:

בנערותה שמא תזנה - משבגרה ראויה היא לנישואין להכי אמר שלא תנשא:

דויא - דאגה:

מנע רבים - אותם שאין לך עסק עמהם מנעם מתוך ביתך:

ולא הכל תביא ביתך - אפילו אותם שאתה מתעסק עמהם לא תביאם תדיר לביתך אלא מבחוץ תדבר עמהם:

איש רעים - שיש לו רעים הרבה:

להתרועע - לסוף מריעים לו שמתקוטט עמהם:

זלדקן - מי שזקנו דקה וחלושה:

קורטמן - תדע שחכם וחריף הוא ביותר:

עבדקן סכסן - מי שזקנו עבה שוטה הוא:

סכסן - כמו כל בר בר חנא סכסא בבבא בתרא (דף עד.):

נפח בכסיה - מי שנופח אופיא שבכוסו:

לא צחי - בידוע שאינו צמא:

אמר במאי איכול לחמא - האומר באיזה לפתן אוכל פת זה:

סב לחמא מיניה - בידוע שאינו רעב וקח הלחם מידו שאילו היה רעב היה אוכל:

מאן דאית ליה מעברתא בדקניה - שזקנו מחולק ומפוצל ויש בין שני שבילות כמין מעבר:

כולי עלמא לא יכלי ליה - בערמימותיה דמתוך שחשב כל ימיו בערמות הוא משים ידו לזקנו ומושך כאדם שמחשב עד שנקרחה ל"א גרסינן הכרתא מי שיש לו היכר בזקנו שסעד כולי עלמא שלא סעדו אין יכולין להגיע לכחו ל"א גוורתא והוא לשון קרחה וכל הני דברי רוח ולכך אין קורין בו:

דרשינן - כלומר אמרינן להו בפרקא ומשמעינן להו לכולי עלמא כגון כל הני אשה טובה כו' אשה רעה צרעת לבעלה מה תקנתו יגרשנה מביתו כך הלשון של ספר בן סירא אשה רעה מתנה רעה ל"ג:

כפליים - מרוב הנאה חשובין ככפליים:

אל תט אצל בעלה - למסוך עמו יין ושכר:

רבים היו פצעי רוכל - כמה וכמה מכות מקבל רוכל המחזיר בעיר [ונושא] תכשיטי נשים ועסקו עמהם שפעמים שמוצאו בעלה עמה מתיחד עם אשתו ומכהו ופוצעו:

המרגילים לדבר עבירה - ניאוף הרי הן כניצוץ מבעיר גחלת כשביב המבעיר את הפחם כך כל אשר להם כלה והולך:

גחלת - אקרי פחם שאינו בוער כדאמרינן (ברכות דף נג:) גחלים עוממות. מ"ר:

ככלוב - דירה של עופות:

רבים יהיו דורשי שלומך - שתהא מתאהב עם הכל ואף על פי כן לא תגלה סודך לכולם אלא לאחד מני אלף:

מה ילד יום - מה אירע היום שמא למחר איננו שמת הוא היום:

ונמצא - שמיצר על יום שאינו עתיד לראות והיינו עולם שאינו שלו שהוא מצטער עליו ודואג על חנם מיום המחרת שלא תבא עליו צרה:

כל ימי עני רעים וטוב לב משתה - פסוק הוא במשלי (טו):

בשפל גגים גגו - שעני הוא ואינו יכול להגביהו לפיכך ממטר גגים לגגו שיורד מטר הגגים הגבוהים לגגו ומזלפים עליו הגשמים ואין לו מנוחה אפילו בלילות:

במרום הרים כרמו - שאין לו השגת יד לקנות כרם בשפלה בדמים יקרים וקונה לו באחד מן ההרים בזול וכל עפר שהוא מוציא לזבל (ולדייר) מוליך הרוח מן ההר לשאר כרמים שבבקעה ונמצא העני נפסד:

בעלי תלמוד - שקשה ללמוד מרוב קושיות וסוגיות שיש בו:

משנה - נוחה ללמוד:

רבא אמר איפכא - דבעלי תלמוד נהנין מיגיעו שידעו להורות איסור והיתר אבל בעלי משנה שונה ואינו יודע מהו אומר דאין מורין הלכה מתוך משנה:

יסכן - יתחמם:


שדעתו קצרה - משים ללבו כל דאגות חבירו ודואג על כל מה שעתיד לבא עליו:

רחבה - ואינו משים ללבו דאגה כל כך ל"א דעתו קצרה רגזן:

והא איכא שבתות וימים טובים - שאין לך עני בישראל שאין לו מעדנים:

שנוי וסת - משנה וסת ואוכל יותר שאינו רגיל לאכול היינו תחילת חולי מעיים לפיכך אפילו שבתות ויו"ט רעים לו:

ה"ג הקורא שיר השירים ועושה אותו כמין זמר - שקורא בנגינה אחרת שאינו נקוד בה ועושה אותה כמין שיר אע"פ שמשיר השירים הוא ועיקרו שיר אסור לעשותו כמין שיר אלא בקריאתו:

הקורא פסוק בבית המשתאות בלא זמנו - במיסב על יינו עושה שחיקותיו בדברי תורה וקורא פסוקים בקול רם לשחק בהם בני המשתה אבל אם אומרו בזמנו על המשתה כגון שהוא יום טוב ונוטל כוס בידו ואומר עליו דברי הגדה ופסוקים מענינו של יום מביא טובה לעולם:

וברוקק - שכן דרך מלחשים לרקק קודם הלחש ואסור להזכיר פסוק על הלחישה ויש לחשים שדרכן לרקק אחריהם ואומר אותן בלשון לעז ומזכירין להם שם בלשון לעז וא"ל רבי דמותר דאין אסור אלא לוחש אחר הרקיקה דנראה שמזכיר השם על הרקיקה ועוד לא נאסר אלא בלשון הקודש אבל בלעז לא: אפילו נגע צרעת: אפילו לוחש (אחרי האי) קרא דלית ביה שם שמים על הרקיקה שקורא נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן (ויקרא יג) לשם רפואה אין לו חלק לעולם הבא:

ואפילו ויקרא אל משה - שאין בו לא חולי ולא נגע דאין ראוי ללחשו על המכה ואין מזכירו לשם רפואה אלא כסבור הוא להנצל בזכות דברי תורה שהוא הזכיר אסור ללוחשו:

וממשמשין במעיים - של חולה בשבת ואין בכך משום רפואה דסיכה איתקש לשתיה: ולוחשין על נחשים ועל עקרבים בשבת בשביל שלא יזיקו ואין בכך משום צידה:

כלי על העין - שכן דרך ליתן כלי מתכות על העין כדי לקרר העין. א"נ כגון שעושין לאדם שחש בעינו מקיפים עינו בטבעת:

כלי הניטל - כגון מפתח סכין וטבעת:

בדבר שדים - שכן עושין כשאובדין שום דבר שואלין במעשה שדים והם מגידים להם ואסור לעשות בשבת משום ממצוא חפצך (ישעיהו נח):

אף בחול אסור - לשאול בשדים כדמפרש לקמן משום סכנה:

כי הא דרב יצחק - היה שואל במעשה שדים ובקש השד להזיקו ונעשה לו נס ובלעו הארז:

סך ואחר כך ממשמש - הוי שנוי דבחול דרך למשמש ואח"כ לסוך:

שרי שמן - יש מעשה שדים ששואלין על ידי שמן וקרי להו שרי שמן והיינו שרי בוהן ויש ששואלין בשפופרת של ביצה וקרי להו שרי ביצים:

אלא שמכזבין - לכך נמנעו מלשאול בהן:

לוחשים על שמן שבכלי - אותן העושין מעשה שדים דרכן ללחוש על שמן שבכלי ואין דרכן ללחוש על שמן שביד שאינו מועיל לפיכך אדם יכול לסוך על ידו משמן שביד ואין לחוש שמא נעשה בו מעשה שדים ואין בו סכנת השד:

שף - סך שמן בפניו:

צמחין - אבעבועות מלנ"ץ:

זיקא דחמת - רוח של אותו שד ששמו חמת אני רואה בפניך שאחזתך:

חמה עזה יש בעולם - על עצמו היה אומר שכעס עליו המקום והכביד חוליו:

שכל זמן שהייתי רואה את רבי שאין יינו מחמיץ וכו' - כלומר שהיתה הצלחה בכל מעשיו:

אמרתי קבל רבי את עולמו - כל שכרו:

רואה רבי בצער - ושכרו משתמר להבא לכך אני שמח:

מדביש - מתקלקל ונעשה צלול מחמת חמימות:

כלום חסרתי - שאתה אומר אני סובל עונותי:

שגלגל חמה בעולם הזה - ולא לעתיד שמאורות מתחדשות:

חביבין יסורין - שמכפרין עליך:


גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה - היינו תלמידי חזקיה כדקיימא לן בהשותפין בבבא בתרא (דף טו.) חזקיה וסיעתו כתבו משלי מכלל דחזקיה היה מלמד לכל וכדאמרן (לעיל דף צד.) נעץ חרב על פתח בית המדרש וכל שכן שלמנשה בנו לימד:

מכל טורח שטרח בו - ללמדו:

שבאו בעלילה - שלא באו לבקש לפני הקב"ה בתפלה אלא באו בעלילה שאמרו דברים של נצחון שאין להם תשובה:

הברכה אחת היא - וכי אין לך ברכה יותר תשובה ניצחת השיבו ועלתה לו:

מנשה - בא בעלילה שלא להתפלל למקום אלא לבסוף אם לא תושיעני מה הועיל לי שקראתי לך יותר משאר אלהות והיינו דכתיב ויכנע לפני (ה') אלהי אבותיו מכלל דעד השתא לפני אלוהות אחרים נכנע:

תנא - כי אמרינן דהוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעולם הבא בגבולין אבל במקדש לא שהרי בשם היו מברכין:

ובלשון עגה - אפילו במקדש לא לשון עגה לעז שאינו הוגה באותיותיו בלשון הקדש שלנו אלא שאר לועזין עגה לשון בלעגי שפה (ישעיהו בח) מ"ר ל"א עגה לשון עוגה מקום שיש בו חבורת בני אדם שמדברין דברי חול גבולין קרי חוץ למקדש ואסור לפרש שם בן ארבעים ושתים בלשון עגה חוץ למקדש ואי עבד אין לו חלק אבל בלשון קדש אינו נענש כל כך ובמקדש הואיל ונהגו להזכיר פירושו אינו נענש:

שריבע עם - שריבץ את ישראל והשפילם:

עשה מריבה בעם - הריבם אלו עם אלו בעסק עבודת כוכבים זה עובד וזה מוחה בידו ובאו לידי מחלוקת:

שניבט ולא ראה - היה סבור להביט יפה ולעמוד על דבר עיקר ולא ראה שטעה כדאמרינן לקמן ראה אש יוצאה מאמתו וכו':

נתמכמך בבנין - של מצרים שנתנוהו בבנין במקום לבנה כדמפרש באגדה שאמר לו משה להקב"ה אתה הרעות לעם הזה שעכשיו אם אין להם לבנים משימין בניהם של ישראל בבנין אמר לו הקב"ה קוצים הם מכלין שגלוי לפני אילו הם חיים היו רשעים [גמורים] ואם תרצה תנסה והוציא אחד מהן הלך והוציא את מיכה. ל"א נתמכמך עסק בבנין עד שנעשה מך כדאמרינן (שוטה דף יא.) כל העוסק בבנין מתמסכן:

הוא סבר איהו מליך - ולכן נתאמץ שבע בן בכרי וקבץ כל ישראל אליו והיה רוצה למלוך כדכתיב במקרא:

איהו מליך - ולכך נעשה יועץ לאבשלום כדי שתשוב המלוכה מדוד לאבשלום ובין כך ובין כך יתגלגל הדבר ותשוב אליו:

על מי מריבה - שבעון שאמר שמעו נא המורים נענש ולא נכנס לארץ ישראל:

ומנא לן דלא אתי - ירבעם לעלמא דאתי והכי נמי מפרש לקמן בכלהו שלשה מלכים וארבעה הדיוטות:

הוכיח את שלמה - כדמפרש ואזיל דאמר דוד אביך וכו':

ומפני מה נענש שהוכיחו ברבים - לביישו:

פרץ פרצות בחומה כדי שיעלו - (וירדו) [ויכנסו] בריוח:

ואתה גדרת אותם כדי לעשות אנגריא - כדי שיכנסו בשערים לידע מי נכנס כדי לגבות מס לבת פרעה מ"ר ל"א שסגר השערים ועשה מגדל לבת פרעה על אחד מן השערים וכולם עוברים דרך שם כדי שיהיו מצויין עמה לכבדה ולעבדה כל עבודת בית המלך קרי אנגריא ל"א שהיה רגיל שלמה לסגור דלתות העזרה ומצניע מפתחות בידו ודרכו של מלך לישן ג' שעות ביום וישראל עומדין על העזרה עד שיעמוד המלך ואמר לו ירבעם אתה רוצה שיתנו לך אנגריא לבת פרעה אשתך שתתן להם מפתחות: (בית) המלוא אחת מן הפרצות גדר ומלאו לכותל החומה ובנה שם מגדל לבת פרעה ולאנשים שעובדין לה לעיל מהאי קרא כתיב וירם יד במלך כלומר קם בדברים כנגד המלך ומרד בו:

שחלץ תפילין בפניו - שהיה לו לפנות לצד אחר מפני אימת מלכותו ולחלוץ שלא בפניו ל"א חולץ תפילין בפניו לבא להתריס כנגדו בחזקה:

חלץ תפילין - אין נכון להיות בגלוי ראש לפני המלך [והוא התחיל במרד בכך להראות ולומר לו שאינו נוהג כמלך]:

גמירי דאין ישיבה - הלכה למשה מסיני ולא מקרא:

שהושיב רשע אצל צדיק - ואומר להם להעמיד להם צלם אחד בבית אל ואחד בדן הסכימו עמו:

אמר לו רשע לצדיק - סלקא דעתך גברא כירבעם פלח לעבודת כוכבים אלא לנסיונהו בעי אם דעתנו שלם עמו נתרצה בדבר וכך היה מטעה רשע לצדיק עד שהיו כולן חתומים שהן היו רוצים ושוב לא היו יכולים לחזור בהן:


ואף אחיה השילוני טעה בדבר - דסבר לנסויינהו אתי וחתם באותו מעשה: שנאמר ויאמר ה' אל יהוא וגו' לעשות הישר וכתיב ויהוא לא שמר ללכת בתורת ה'. ואמרינן מאי גרמא ליה ואמר רבא חותמו של אחיה השילוני ראה וטעה מכלל דהוא טעה:

ושחטה שטים העמיקו - שטים עובדי כוכבים על שם ששטים אחריה לשחוט לעבודת כוכבים:

העמיקו - והחמירו שאמרו שכל מי שעולה לרגל ידקר בחרב כדי שילכו וישחטו לפני העגלים:

ואני מוסר לכולם - כלומר אנכי לא חשתי כל כך לכבוד עצמי לומר כל מי שאינו עולה לרגל ידקר בחרב כמו שחשו הם לכבוד עבודת כוכבים אלא יסורין בעלמא יסרתים כלומר דעבר בעשה ל"א שטים כלומר שטיות שלהם שסרו מאחרי העמיקו עד שחיטה שחייבו מיתה כל מי שעולה לרגל ומניח את העגלים. ושחטה לשון שחיטה:

מזומנת לפורענות - ששם נחלקה מלכות ישראל דסמיך ליה ויקח את השלמה ויקרעה לשנים עשר קרעים וגו':

וביום פקדי - בתשעה באב שבכל השנה מאותן מ' שנה שעמדו . במדבר יום מזומן לפורענות בו חזרו מרגלים בו נחרב הבית בראשונה ובשניה:

ויהי בעת ההיא וירד יהודה - מזומנת לפורענות שתמר נתחייבה שריפה ומתו שני בניו:

בשכם מכרו אחיו את יוסף - כדכתיב (בראשית לז) הלא אחיך רועים בשכם ודותן דכתיב בקרא היינו כפר הסמוך לשכם ונקראת על שם שכם אי נמי כמדרשו שהיו דנין עליו להרגו:

בשכם נחלקה מלכות בית דוד - כדכתיב במלכים (א יב):

מפתקה של ירושלים - מכללה שלא לחזור בה לעולם ולא ליטול חלק בעבודה:

מפתקה - כגון (ב"מ דף פו.) נפל פתקה מרקיעא כלומר מחזקת של ירושלים הכתוב וחתום בה:

שום דופי - גימגום בגמ':

שחדשו - דרשו דברי תורה בין ירבעם לאחיה:

יצתה בת קול ואמרה - כשהמליכו את ירבעם:

מי שהרג - דוד:

את הפלשתי - וע"י כן היה מוריש לכם גת לכן תתנו שלוחים לבניו שתעזבו מלכות בית דוד ותמליכו אחרים:

בתי אכזיב לאכזב - למלכי בית דוד אתם מכזבים והלכתם אחר מלכי ישראל לפיכך תהיו נמסרין לאכזב ביד עובדי כוכבים שהן שטי כזב:

אין אביו אלא הקב"ה שנאמר וכו' - ואין גזילה כלפי מעלה וכלפי כנסת ישראל אלא זו בלבד שמונע מלברך כנסת ישראל הוא גוזל להקב"ה שחכמים תקנו על כל דבר ודבר ברכה כדאמר התם (ברכות דף לה.) כל הטועם ואינו מברך נקרא גזלן שנאמר לה' הארץ ומלואה:

כשתי מקלות המתיזות זו את זו - כאדם שיש בידו מקל א' ומכה בו מקל אחר ומתיזו ומשליכו ברחוק כך הדיח ירבעם את ישראל מאחרי ה' בעל כרחם:

ודי זהב - איידי דאיירי עד השתא בעגלים של ירבעם מפרש האי קרא:

מתוך קופה של בשר - כשיש לו הרבה לאכול הוא נוהם:

עד ירבעם היו ישראל יונקים מעגל אחד - לוקין על חטא עגל אחד שעשו במדבר:

ה"ג מכאן ואילך היו יונקין משלשה עגלים - שנים מירבעם ושלישי של המדבר ולפי מה שכתוב בספרים שנים ושלשה עגלים ניחא כלומר משנים שעשה ירבעם ושלישי שנעשה במדבר ושלשה היינו שלישי כמו (משלי ל) שלשה המה נפלאו ממנו וארבעה לא ידעתים:

אחד מעשרים וארבעה בהכרע ליטרא - לאו דוקא אלא כלומר דבר מועט מאד כמה שכף המשקל נוטה לצד זה יותר מצד זה ב"ב (דף פט.) כמה הוי הכרע ליטרא:

לאחר כ"ד דורות - למעשה העגל:

פסוק זה - דכתיב בעגל וביום פקדי והכא בימי צדקיה כשחרב הבית כתוב קרבו פקודות העיר קרב אותו מעשה שנאמר וביום פקדי וממעשה העגל עד צדקיה כ"ד דורות דבימי נחשון נעשה העגל צא וחשוב כמה דורות מנחשון עד צדקיה נחשון שלמון בנו בועז בנו עובד בנו ישי בנו דוד בנו שלמה בנו רחבעם בנו אביה בנו אסא בנו יהושפט בנו יורם בנו אחזיה בנו יואש בנו אמציה בנו עוזיה בנו יותם בנו אחז בנו חזקיה בנו מנשה בנו אמון בנו יאשיה בנו יהואחז ויהויקים בניו ומלכו זה אחר זה ודור אחד הם יהויכין בנו של יהויקים הרי כ"ד יהויקים לא סיים מלכותו שהוגלה לבבל עם החרש והמסגר והמליכו צדקיהו דודו במקומו והלכך לא קא חשיב צדקיה דור באפיה נפשיה דהוא מלך בדור כ"ד:

דהוה דריש בשלשה מלכים - דהוה קאי במתני' דשלשה מלכים אין להם חלק:


איתפח - נתרפא:

אמרו לו - תלמידיו לא קבלת עילווך וכו':

אמר אינהו מי הדרו בהו - מדרכם הרעה דאנא אהדר לי מלדרוש:

אוקי אשלשה מלכים - אוקי סיום הך פירקא עד שהגיעו לג' מלכים:

אמר למחר נפתח בחברין - נדרוש בחברינו שהיו תלמידי חכמים כמותנו ואין להם חלק לעתיד:

א"ל - מנשה בחלום חברך וחברא דאביך אנן. כלומר וכי סבור אתה שנהיה חבירך וחבירי דאבוך:

מהיכא בעית למשרא המוציא - אינך יודע מאיזה מקום בפת אתה צריך לבצוע המוציא:

וחבירך קרית לן - ואתה קורא אותנו חבירך:

מהיכא דקרים בשולא - דרפתא ממקום שנקרמין פניה של פת בתנור דהיינו מלמעלה או מסביבות הפת או משוליו אבל באמצע לא שאם הביאו לפניו פרוסה של לחם לא יהא בוצע ומברך אלא משולי הפת ולא מאמצעיתו ל"א מהיכא דקדים כלומר מהיכא שמקדים לאפות והיינו הך ל"א מהיכא דגמר בשולא ממקום שהלחם אפוי יפה ולא מאותו מקום שקורין בשו"ל וראשון נראה:

הוית נקוט שיפולי גלימך - היית מגבה שפת חלוקך מבין רגליך כדי שתהא קל לרוץ והיית רץ לשם מפני יצר עבודת כוכבים שהיה שולט:

נפתח ברבוותא - נתחיל לדרוש ברבותינו ולא אמר בחבירינו:

אח לשמים - רע לשמים כדאמרינן (מגילה דף יא.) באחשורוש אח וראש:

דכתיב ואח לצרה יולד - [ווי לצרה] אלמא אח . לשון רעה ווי:

אב לעבודת כוכבים - שהיה אוהבה ביותר דכתיב כרחם אב אלמא אב מרחם והני קראי בכדי נקט להו:

ויהי הנקל - באחאב כתוב [כלומר קלות היו לאחאב כל חטאותיו של ירבעם]:

מפני מה תלה הכתוב בירבעם - דבכמה מקומות כתיב לא סר מכל חטאת ירבעם ולא כתיב אחאב אע"פ שהיה רשע ממנו:

תחלה לקלקלה - שהיה מלך ראשון שהקדיח את תבשילו:

גם מזבחותם - הכי רישיה דקרא בגלגל שוורים זבחו גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי:

משתין בקיר - ת"ח משית בקירות לבו: ומניין שכבד את התורה דכתיב והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם והיינו ספר תורה ועל זה השיבו את הדבר הזה לא אוכל לעשות:

ודילמא - מחמד עיניו היינו עבודת כוכבים:

לא ס"ד - מדקאמרי ליה זקנים לא תשמע ולא תאבה ואי עבודת כוכבים מי הוו אמרו ליה הכי:

סבי דבהתא - זקנים שפלים שהיו רשעים כמו שמצינו באבשלום דקרי ליה לסבי דבהתא זקנים:

שקול היה - מחצה עונות ומחצה זכיות מדמהדרי כולי האי מי יפתה את אחאב משמע דבקושי גדול נענש:

רוחו של נבות - שלפי שהוא הרג נבות היה רוחו מחזר לפתותו ולהפילו:

דפרע קיניה - קנאה הפורע נוקם חמתו וקנאתו מחריב ביתיה כרוח של נבות שנקם כעסו מאחאב ויצא ממחיצתו של הקב"ה:

קודר אזכרות - מוחק שמות שבתורה:

וכותב שם עבודת כוכבים תחתיהן - לפיכך היה מתחבא שאילו היה עושה בפרהסיא לא היו מניחין [אותו] לעשות כן קודר כמו (עירובין נח.) מקדרין בהרים ל' (נוקב) [מחטט ונוקר]:

שנשה יה - ששכח הקב"ה:

שהנשי - השכיח:

מה אחאב אין לו חלק - כדאמרן עזוב לעולם הבא:

ושניהם - רבי יהודה דאמר יש לו חלק ורבנן דאמרי אין לו חלק:


בגלל מנשה דלא עשה תשובה - והמשיכן כולן אחריו:

כאשר עשה אחאב - דמשמע כשיעור השנים שחטא אחאב במלכו חטא מנשה והיינו כ"ב שנה שחטא בהם כנגד כ"ב שנים שמלך אחאב:

פשו להו ל"ג - שעשה תשובה:

וישמע אליו ויחתר לו - ומבחוץ כתיב ויעתר לו כך שמעתי:

מדת הדין - היתה מעכבת שלא להקביל פני מנשה בתשובה ועשה הקב"ה מחתרת ברקיע ופשט ידו וקבלו בלא ידיעת מדת הדין:

מאי דכתיב בראשית ממלכות יהויקים ובראשית ממלכת צדקיה - מ"ט כתיב בהני בראשית יותר מאחריני:

וכי עד האידנא לא הוה מלכי - ואי משום תחלת ממלכתו קאמר ה"ל למכתב בשנה ראשונה למלכותו אלא להכי שני קרא בדיבוריה וכתיב בראשית ללמדך מעשה בראשית היה בימי יהויקים שבקש הקב"ה להחזיר את עולמו לתהו ובהו כמו שהיה מבראשית:

כיון שנתסכל בדורו - של יהויקים שהיו צדיקים שעדיין לא גלו החרש והמסגר:

דורו של צדקיהו - היו רשעים שכל הצדיקים הגלו כבר עם יהויכין:

איש חכם נשפט - זה הקב"ה שנקרא ה' איש מלחמה (שמות טו) איש אויל אלו מלכים שבסמוך אחז ואמציה ורגז ושחק ואין נחת בין שהוא כועס עמהם בין שהוא שוחק עמהם אינן יראין מלפניו ואינם חתים לחזור למוטב:

בכי ליה למר כו' - לאו דוקא נקט מר אלא משום דהכי מילי דאינשי כשהוא חכם כשהוא רוצה להישפט ולהתווכח עמהן בין שהוא שוחק עליהם בין שהוא כועס עמהן אינם יראים מלפניו ואינם חתים לחזור למוטב:

מקום שהיו מחתכין בו - ודורשין הלכות נהפך למושב לצים של שרי מלך בבל:

בשער התוך - לשון חותך והיינו בהר הבית ובעזרה ששם היו יושבים סנהדרין וכדאמר בעלמא (לעיל דף פו:) ג' בתי דינין היו שם אחד בלשכת הגזית ואחד על פתח העזרה ואחד על פתח הר הבית:

קולתיה תלא - כלומר במקום שהיו חותכין הלכות בו דנין שרי בבל דינים שלהם:

באתרא דמריה תלא זייניה - מקום. שהאדון תולה כליו:

קולבא רעיא - נבל רועה:

קולתיה תלא - כדו תלה לשם כמו (בראשית כד) כדה דמתרגמינן קולתא. ל"א קודתיה מקדתו כמו (סוטה דף ט.) מקדה של חרס:

והנה עלה כולו קמשונים זה אמון - שהעלה שממית ע"ג המזבח לקמן:

כסו פניו חרולים זה יהויקים - שכסה פניו מאורו של הקב"ה כדאמר לקמן כלום אנו צריכים אלא לאורו יטול אורו:

על שדה איש עצל עברתי זה אחז - ולהכי קרי ליה עצל שחתם את התורה ובטל את העבודה לקמן:

ועל כרם אדם חסר לב זה מנשה - שקדר אזכרות והרס את המזבח (ל"א) חרולים אורטיג"ש:

זה צדקיה - שהיה צדיק ונהרס בית המקדש בימיו:

משך ידו את לוצצים - משך הקב"ה את ידיו מן הלוצצים שלא להתקרב אצלם:

לא יגורך רע - היינו מספרי לשון הרע דכתיב בתריה תאבד דוברי כזב איש דמים וגו' ועוד דכתיב בתריה קרבם הוות קבר פתוח גרונם וגו':

שלא תמצא אשתך ספק נדה וכו' - והיינו באהלך באשתך כדאמרי' אין אהלו אלא אשה ובשעה שאדם בא מן הדרך קשה לו כשימצא את אשתו ספק נדה יותר מנדה ודאית שעל ספק הוא מיצר ויצרו תקפו ואומר טהורה היא ועל חנם אני מונע:

עד כאן ברכו אביו - דוד אביו לשלמה בנו מסתמא לפי ענין הברכות יש לידע סדור ברכות שכן דרך האב בדברים האלו בספק נדה וביצה"ר ובהרהורים רעים ובבנים ותלמידים שלא יקדיחו תבשילם ברבים אבל אשה אינה נותנת דעת בכך אלא מהמרכת הלב שיש לה מתפללה על בנה שינצל מאבן נגף ומרוחין ושדין לפיכך קא דריש לפי הענין שאלו ברכות ברכתו אמו כי מלאכיו יצוה לך מ"ר ועוד משום דכתיב כי מלאכיו משמע ליה דסליק ענין אחד דברכה ומכי מלאכיו עד כי בי חשק סליק חד ענין הלכך מוקים דמי לדמי דע"כ ברכו אביו וכו'. מ"ר:


כי בי חשק - לא שייך אלא ברבונא דעלמא כלומר אותו שחפץ בי וביראתי אפלטהו:

ע' שברשעים תלויה - שאינה כתובה בשיטת אותיות התיבה אלא תלויה היא למעלה ונראה ככתוב רשים:

כיון שנעשה אדם רש מלמטה - שיש לו שונאין ואין רוח הבריות נוחה הימנו:

נעשה רש מלמעלה - בידוע ששונאין אותו מלמעלה להכי כתוב רשים שני מיני רשות:

ולא נכתביה - לעי"ן כלל:

משום כבודו של דוד - שאין הדבר נוהג בצדיקים ודוד היו לו שונאים הרבה:

ונחמיה בן חכליה - שהיו לו שונאים הרבה מנכרים שמבקשין להרגו על שהיה בונה בית המקדש כדכתיב בעזרא (נחמיה ד) ואחת מחזקת השלח וגו' ל"א היו לו קנאים מישראל דכתיב (שם ז) רבים ביהודה בעלי שבועה לו כי הוא חתן לשכניה בן ארח שהיו מבזין אותו. בקדושין (דף ע.) מפרש להאי קרא ולהכי איכתבא לומר שברשעים אמרינן ולא בצדיקים:

היה שונה חמשים וחמשה פנים בתורת כהנים - ספר ויקרא היה מחדש בו כל שנה ושנה ודורשו מפלפולו:

לא חיין - לא יחיו לעולם הבא עם הצדיקים ואין נדונין נמי בגיהנם ודוקא קאמר מלכי ישראל אבל שלמה וצדקיה מבית דוד אתו ואף על גב דכתיב בהו ויעש הרע חיין הן לעתיד:

אחז ואחזיה - ממלכי יהודה וקים להו שהיו רשעים ואמון ויהויקים לא חשיב ואף על גב דהוו רשעים מאד כדלקמן בהנהו קים להו דחיין:

הורג את כולן - שהיו נבקעין בכובד המשאוי:

כמ"ד שהרג ישעיה - ואהא קאמר קרא מלא את ירושלים פה לפה שנשמתו של צדיק שקולה כמו שמלא את ירושלים חללים:

כתוב - (במלכים) [דה"ב לנ] וישם את פסל הסמל אשר עשה בבית האלהים: וכתיב והעמיד את האשרים והפסילים בד"ה (שם):

ולבסוף עשה - מנשה לאותו דמות ד' פרצופים:

כדי שתראה שכינה מכל צד - שתכנס להיכל תראה פרצוף כנגדו ותכעוס:

מלהשתרר עליו שני רעים - שכינה ודמות הפרצוף:

מצע - בית המקדש:

תעשה לו מסכה צרה - כאשה שנעשית צרה לחברתה:

העלה שממית - קורי עכביש שבטל עבודה מכל וכל עד שארגו עכביש קוריהן ע"ג המזבח:

היתר - נעשה לו כהיתר:

ממקום שיצאת משם - מקום שאדם יוצא ממנו שבע הוא ממנו ואינו מתאוה להנאת אותו מקום:

קמאי לא ידעי לארגוזי - מלכים ראשונים שלפנינו לא היו יודעים להכעיס המקום כמו שהוא חרף ואמר כלום אנו צריכין אלא לאורו שמאיר לנו השמש יבא ויטול אורו:

שאנו משתמשין בו - שמאיר ביותר:

אמרו לו - בני דורו והלא כסף וכו' דבני דורו צדיקים היו כדאמרן נסתכל בדורו של יהויקים ונתקררה דעתו:

מפני מה לא מנו את יהויקים - בהדי הנך שאין להם חלק לעולם הבא:

משום דכתיב ויתר דברי יהויקים - בתמיהה משום דכתיב ביה רשע כזה לא מנאוהו:

שם עבודת כוכבים על גופו - מתוך שהיה אדוק בה:

שם שמים - משום בזיון:

במלכים לא שמעתי - מפני מה לא מנו את יהויקים:

בהדיוטות שמעתי - מפני מה לא מנו מיכה בהדי ארבעה הדיוטות דמתניתין:

פתו מצויה לעוברי דרכים - שהיו כל העולם מתארחין אצלו כדכתיב (במקרא) כל העובר ושב אל הלוים זה מיכה:

זה פסלו של מיכה - כשכתב משה את השם והשליכו על נילוס להעלות ארונו של יוסף בא מיכה ונטלו בהחבא והיינו דכתיב ועבר בים צרה כשהעביר הקדוש ברוך הוא לישראל עבר מיכה עמהם שבידו השם לעשות העגל ל"א מיכה עשה פסל והביאו עמו כשעברו ישראל הים:

גרב - מקומו של מיכה בגרב הוה פסלו של מיכה קבוע ובשילה היה המשכן:

לדוחפו - למיכה:

ועל דבר זה - על פסלו של מיכה שלא מיחו ישראל בידו נענשו אנשי פילגש בגבעה שנפלו ביד בנימין והרגו מהם ארבעים אלף:

לגימה - אכילה שמאכילין אורחים:

שתי משפחות - עמון ומואב שלפי שלא קדמו ישראל בלחם ובמים נכתב שלא יבאו בקהל:

מעלמת עינים מן הרשעים - מעלמת מעיני המקום שלא להביט ברשעו לשלם לו כדרכו הרעה אלא עושה כאילו אינו רואה במעשיו:


עמון ומואב - קרובין לישראל שבאו מלוט בן אחי אברהם ורחקן המקום שלא יבאו בקהל ל"א קרובין ממש ליכא למימר דהא מדין מבני קטורה היו בני אברהם וקרובים היו בני מדין לישראל יותר מעמון ומואב שהם בני אברהם אלא עמון ומואב שכנים וקרובים היו לארץ ישראל ומדין רחוקים להם היו:

וישבו בלשכת הגזית - ממשפחות סופרים והאי קרא מפרש ליה כולי בסיפרי בפרשת ויאמר משה לחובב:

המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב - וקינים אלו בניו של יתרו דכתיב ובני קיני חותן משה ובניו של יתרו הן הן בניו של רכב דכתיב הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב וכתיב (ירמיהו לה) ולבית הרכבים אמר ירמיהו כי כה אמר ה' [וגו'] יען אשר שמעתם [על] מצות [יהונדב] אביכם [וגו'] לא יכרת איש ליונדב בן רכב [עומד] לפני כל הימים ואמרינן בסיפרי אפשר נכרים הם ונכנסין להיכל והרי כל ישראל לא נכנסו להיכל אלא שהיו יושבין בסנהדרין ומורין בדברי תורה. מ"ר:

ממיכה - דאמרינן לעיל הניחו לו שפתו מצויה לעוברי דרכים:

ומשרה שכינה על נביאי הבעל מחברו של עדו הנביא - דעדו הנביא נתנבא על מזבח בית אל שיחרב מפני שהעמיד בו ירבעם צלמים דכתיב (במלכים א ינ) והנה איש האלהים בא מיהודה וגו' ויאמר מזבח מזבח ומפרש בסדר עולם דהיינו עדו הנביא ובא נביא השקר והטעהו לעדו והשיבו לבית אל והעבירו על מצות הקב"ה שאמר לו לא תשוב לבית אל והאכילו ובזכות שהאכילו שרתה עליו שכינה שנאמר ויהי דבר ה' אל האיש הנביא אשר השיבו להאכילו אצלו:

ושגגתה עולה זדון - שהרי מצינו ביהונתן ששגג ולא הלוהו לדוד שתי ככרות ונענש דאמר רב יהודה וכו':

לווהו - לשון לויה:

לא נהרגה נוב - שלא היה צריך דוד לשאול לחם מכהני נוב ולא היה דואג מלשין עליהם:

ולא היה שאול נהרג - על אותו עון:

שמוטל - דאביו יותם ובנו חזקיה: ושאר מישראל ששבו להיות בניך ותלמידיך וכל מי שישוב לביתך דהיינו תלמידיו כדמתרגמינן ושאר' דלא חטאו ודתבו חטיאי תלמידוהי:

מאי כובס דכבשינהו לאפיה - שכבש את פניו והיה מתבייש מפני ישעיה:

כובס - כמו כובש:

אוכלא דקצרי סחף ארישיה - כלי מנוקב של כובסין שמזלפין בו מים על הבגדים ואותו כלי הפך אחז על ראשו כדי שלא יכירו ישעיה שהיה מתבייש [ממנו]:

יאשיהו - בן.. אמון:

חזקיהו - אבי מנשה:

[ברא מזכה אבא וכו'] - יאשיה מזכה אמון אביו ולא חזקיה מנשה בנו דכתיב אין מידי מציל ודרשינן ליה בהגדה אין אברהם מציל וכו':

השתא דאתית להכי - דברא מזכה לאבא:

אחז נמי - לא תימא דכבשינהו [לאפיה] אלא מפני כבודו של חזקיה לא מנאוהו:

מפני מה לא מנו את יהויקים - באותן שאין להם חלק . [לעוה"ב]:

משום דר' חייא בר אבויה - שנתכפר על שלא ניתן לקבורה וכל הני מפני מה לא מנו לא בעי אלא מהנך דהוו רשעים גמורים כדחשיבנא להו לעיל אחז חתם את התורה וכו':

[זאת ועוד כו' - נקמה נעשית בה כבר ועוד אחרת תעשה בה]:

פרידא - כך שמו:

סיפתא - ארגז:

בשביל הטוב מה אות - בשביל חזקיה [ששיבח את] עצמו דאמר הטוב בעיניך עשיתי גרם לו שאמר מה אות כי אעלה בית ה' ששאל אות מהקב"ה שעבירה גוררת עבירה:

אכלו נכרים על שולחנו - אותם ששלח לו מרודך בלאדן ספרים ומנחה על ידם:

ומשמש עליו - כגון חזקיה דאמרינן לקמן אשתו השקתה עליהם:

גורם גלות - דכתיב וישמח עליהם חזקיהו ויראם את (כל) בית נכתה וכתיב בתריה ומבניך אשר יצאו ממך יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל:

אשתו השקתה עליהם - היא עצמה מוזגת להם והיינו בית נכתה לשון מנכה על שם צלע שנפחתה מן האדם וממנה נברא אשה:

בית גנזיו - והכי מתרגמינן בית גניזוהי ומנחם פתר במחברתו לשון סממנים כמו (בראשית לא) נכאת וצרי ולוט:

זין אוכל זין - כגון פרזלא דשליט בפרזלא:

איכה - ל"ו בגימטריא:

ל"ו כריתות - בכריתות (דף ב.) חשיב להו:

לקו בא"ב - שכל מגילת איכה סדורא באלפא ביתא:

בטח בדד - שיושבין יחידים ואינן מתיראין לא מן הנכרים ולא מן חיות רעות:

רבתי עם - עם שמתרבה והולך יותר משאר עם:

קטנה לגדול - ש"ז של קטן אינו מבושל ואינו מזריע מהר כשל גדול וכן רחם של קטנה אינה קולטת מהר כשל גדולה לפיכך משיאין גדולה לקטן כדי לכשתהא זרעו [מבושל] קולט מהר וקטנה לגדול כדי שיהא שכבת זרעו קולט מהר ולא קטנה לקטן ששוהין להוליד ולא קטן וקטנה ממש אלא שעומדין על פרקן וראויין הם להוליד ומיהו אין זרע שלהם מבושל כל כך:


אחד - מן הנשבים לחברו:

גמל - זו שמהלכת לפנינו סומא וכו':

[מצד שרואה - שאינה אוכלת פעמים מצד ימין ופעמים מצד שמאל כבהמה הרואה שאוכלת מכאן ומכאן אלא מצד שרואה אוכלת]:

יין מטפטף ושוקע - בקרקע ורואין אנו בין רגלינו הטיפין שנפלו כשעברה הגמל במקום זה מצד אחד שקועין ומצד אחר הטיפין של שמן שצפים:

נפנה לצדדין - שכן דרך ישראל להיותו צנוע:

רדף - השבאי דרך הגמל והמנהיג ומצא כדבריהם ואמרו אותם יהודים על אותו שבאי אדוניהם שהוא בן קלסתר מלך אשקנ"ק בלע"ז שהיה דיוקנו דומה למגמת פניו של אותו קלסתר של מלך שבזנות הולידו:

על עסקי לילה - לפי שבכו אותו לילה בכיית חנם:

קולו נשמע יותר מביום - כדאמרינן בעלמא (יומא דף כ.) מפני מה אין הקול נשמע ביום כבליל"ה מפני גלגל חמה המנסר ברקיע והיינו דכתיב בכה תבכה בלילה כדי שיהא קולה נשמע וירחמו עליה ואף על פי כן אין מנחם לה:

כוכבים ומזלות בוכים - שנכמרו רחמים עליו:

בוכה כנגדו - מתוך שנשמע בהדיא מרכך לבו של אדם השומע קולו לבכות עמו:

ריסי עיניו - שער שבבבת העין היה נופל ונכפל על העין מרוב דמעות:

אלי - קוננו קינה מתרגמינן איליא:

על בעל נעוריה - שבוכה תמיד ומצויה דמעות:

על לחיה - לשון לחות ונערות כגון לח ויבש:

מכאן לקובלנא מן התורה - כשאדם מודיע צערו לאחר צריך שיאמר לו לא תבא זאת לך כמו שבאה אלי כי קשה הוא לשמוע שפעמים חוזרת עליו והמקפיד על כך אין בו משום ניחוש. ל"א לקובלנא כשיש לו צרה יודיענה לרבים קובלנא צעקה ל"א נגד דמתרגמינן קבל כאדם שאומר לחברו לא כנגדך אני אומר:

וירדנה - ושרף אותה והיינו עשאוני כעוברי דת שדנני באש כסדום:

לא עליכם - נביא היה מתנודד על החורבן כאילו באה עליו צרה ומהפכה לאחרים ואומר להם לישראל לא תהא לכם צרה כזו כמדומה לי נביא היה מדבר כנגד בני משה או כנגד י' השבטים שלא הגלה נבוכדנצר:

וירדנה - לשון שבירה כמו (במדבר כד) וירד מיעקב כאדם המושל בחברו להלקותו ולשברו: הכי גרסינן ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום וכי משוא פנים יש בדבר והואיל וישראל רעים יותר מסדום למה לא נהפכו כסדום לשון אחר וכי משוא פנים יש בדבר דהתם כתיב וה' המטיר הוא בעצמו והכא כתיב שלח על ידי שליח:

מדה יתירה לטובה - דבירושלים כתיב ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן היו לברות למו שהיתה מזמנת חברתה ואוכלת בנה אלמא רחמניות היו ואילו בסדום כתיב יד עני ואביון לא החזיקה ומדה זו כפרה עליהם שלא נהפכו לשון אחר מדה יתירה פורענות גדולה היתה בירושלים שילדיהם היו אוכלות זו עם זו דכתיב היו לברות למו ואילו בסדום כתיב גאון שבעת לחם שלא טעמו טעם עוני הא למדת גדול פורענות ירושלים מפורענות סדום ולא היה משוא פנים בדבר:

סלה - לשון מסלה כלומר כל האבירים פסלם הקב"ה ועשאם פסולים וכבושים כמסלה זו והיינו דמיא למטבע שנפסל ואין לו תקנה:

מפני מה הקדים פ"א לעי"ן - ברוב האלפא ביתא שבאיכה:

מפני מרגלים - שהקדימו מאמר פיהם עד שלא ראו בעין:

טועם טעם לחם - שהכותים מוצאים טעמם בלחמם של ישראל שהנאה הוא להם כשגוזלין אותן:

אלו הדיינין - מטה משפט בשביל עונותיהם היו לחם עמי למאכל אויביו:

מלמדי תינוקות - שעושין מלאכתן רמיה:

מי מנאן - להנך מלכים והדיוטות דקתני במתני' אין להם חלק:

עוד אחד - שלמה:

דיוקנו - של דוד אביו נשתטח לפניהם שלא למנותו עמהם:

בל יתיצב לפני חשוכים - בגיהנם:

לפני מלכים יתיצב - בגן עדן ולא לפני חשוכים:

המעמך ישלמנה - וכי עליכם לשלם תשלומי עונשו לאדם שאתם נמאסים בו בשלמה לומר שאין לו חלק לעולם הבא:

כי אתה תבחר ולא אני - וכי הבחירה בכם תלויה ולא בי לומר מי שיש לו חלק ומי אין לו חלק הלא בי הדבר תלוי:

דורשי רשומות - דורשי פסוקים כדכתיב (דניאל י) את הרשום בכתב אמת היו אומרים שלכולם יש להם חלק אפילו למנשה וירבעם ולאחאב:

לי גלעד ולי מנשה - עלי לסבול עונם כדי שיהו הם זוכים:

מנשה כמשמעו - מנשה בן חזקיהו:


דקא אתי מיהודה - דקאמר לו דוד ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי שהיה קורא לאחיתופל מיודעי קרובי שהיה משבט יהודה כדוד:

מואב סיר רחצי - דוד דקא אתי ממואב: סיר רחצי: גחזי שסר ונצטרע על עסקי רחיצה:

על אדום אשליך נעלי - אנעיל אותם בגן עדן:

אם יבא דוד שהרג את הפלשתי - ויצעק לפניך על שאתה נותן חלק לדואג ואחיתופל לעוה"ב מה אתה עושה להפיס דעתו שהם היו שונאין אותו:

אמר להם - עלי לפייסן ולעשותן ריעים ואהובים זה לזה והיינו התרועעי לשון ריעות:

ושמואל אמר מאי תשובה נצחת - כה"ג [באו] עשרה בני אדם וכו':

עבד שמכרו רבו - ומאחר שמכרנו הקב"ה לנבוכדנצר וגרשנו מעליו יש לו עלינו כלום:

מאי דכתיב ודוד עבדי נבוכדנצר עבדי - שקראו לאותו רשע עבד כמו שקראו לדוד דכתיב בסוף ירמיה (מב) הנני שולח ולקחתי את נבוכדנצר עבדי לא מפני שדומה זה לזה אלא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתידין ישראל לומר כבר מכרנו הקב"ה לנבוכדנצר לפיכך הקדים הקב"ה וקרא עבדי לנבוכדנצר כדי להחזיר להן תשובה:

עבד למי נכסים למי - כלומר נבוכדנצר עבדי הוא וכל מה שקנה לי הוא ועדיין לא יצאתם מרשותי:

והעולה על רוחכם היה לא תהיה - כל מה שאתם סבורים לא יהיה:

כל כי האי ריתחא - מי יתן ויבא לנו זה הכעס בחימה שפוכה אמלוך עליכם שיגאלנו בעל כרחנו וימלוך עלינו:

א"ר אבא בר כהנא - היינו תשובה נצחת דאמרו ליה אלהים יורנו שאין אנו יכולין ליסר אותו:

בלא עם - שאין לו חלק עם עם:

שבלה עם - שבלבל ישראל בעצתו שהשיאו לבלק כדבעינן למימר לקמן והפיל מהם כ"ד אלפים:

בעור שבא על בעיר - שבא על אתונו כמו בהמה דמתרגמינן בעיר:

תנא הוא בעור - אביו של בלעם הוא כושן רשעתים הוא לבן הארמי:

אחת בימי יעקב - שרדף אחריו ובקש לעקור הכל:

ואחת בימי שופטים - לאחר מיתת יהושע דכתיב (שופטים ג) ויחר אף ה' בישראל ויתנם ביד כושן רשעתים:

בנו בעור - משמע בעור בנו של בלעם היה:

בנו הוא - לבלעם בנביאות שבלעם גדול מאביו היה בנביאות:

הא שאר נכרים אתו - כלומר מדקא חשיב תנא דמתניתין דבלעם שהיה נכרי בהדי הדיוטות וקאמר דאין לו חלק מכלל דשאר נכרים יש להם חלק:

מתניתין מני וכו' - א"ל ר' יהושע אלו נאמר ישובו רשעים לשאולה בכל הגוים משמע כדקאמרת השתא דכתיב כל גוים שכחי אלהים לא משמע אלא אותן השוכחים אלוה כגון בלעם [ושכמותו] אבל אחריני אתו כדאמרינן בריש פרקין (דף צא:) ורעו זרים צאנכם ובני נכר אכריכם לעולם הבא:

מאי נינהו כל גוים שכחי אלהים - דמשום הכי בורר הקב"ה הרשעים שבהם ונותן אותם בגיהנם ואין להם חלק לעתיד אבל השאר יש להם חלק:

ואף אותו רשע נתן סימן בעצמו - שאין לו חלק לעתיד:

תמות נפשי מות ישרים - אם ימות מיתת עצמו תהא אחריתי כמוהו דודאי יש לו חלק עמהם:

ואם לאו - דלא ימות אלא יהרג הנני הולך לעמי לגיהנם:

לא היה להם שלום - דכתיב המכה את מדין בשדה מואב:

צהובין - כעוסין כאדם שכועס פניו צהובין:

כרכושתא - חולדה:

כרכושתא ושונרא - אין להם שלום מעולם:

ביש גדא - מזל רע:

כלום יש אב ששונא את בנו - שהוא סבור שיאמר לו הקב"ה קלל את בני דקאמר בלעם לינו פה [הלילה]:

חוצפא אפילו כלפי שמיא מהני - דאהני ליה מה שהחציף פניו לומר לשלוחי בלק לינו פה שאמר לו הקב"ה בתחילה לא תלך והדר אמר לך:

מלכותא בלא תגא - כלומר שררה גדולה ואינו חסר אלא כתר מלכות:

אנכי היום רך ומשוח מלך והאנשים האלה קשים ממני - כלומר איני גדול מהם אלא משיחת מלכות:

שפי - כמו (חולין דף נד:) בוקא דאטמא דשף מדוכתיה:

שפיפון - משמעו שתים:

שתום העין - שתום פתוח כמו שתומו ניכר כלומר עינו אחת פתוחה מכלל דהאחרת סתומה והכי נמי מתרגמינן דשפיר חזי אית דמפרשי שתום כמו סתום ולאו מילתא היא:

קוסם באמתו - כגון מעלה בזכורו:


כרע נפל - מה כריעה דהתם דאית ביה נפילה בעילה היא אף כריעה דהכא דכתיב נופל בעילה היא שבא על בהמתו:

דעת בהמתו לא הוה ידע - מאי בעיא לאהדורי כדמפרש דאמרי ליה שרי בלק מאי טעמא לא רכבת אסוסיא:

ברטיבא - באחו לרעות עשבים לחים:

אמר להו לטעינא בעלמא - לישא משאות ולא לרכוב: אמרה ליה אשר רכבת עלי:

אקראי בעלמא - כשאין לי סוס מזומן: אמרה לו מעודך:

מעשה אישות - שאתה בועלי:

סוכנת - מחממת:

מן השטים ועד הגלגל - משחטאו בשטים ועד שנכנסו לארץ וחטאו בגלגל עשיתי עמהם צדקות הרבה:

כל אותן הימים - שהיה בלעם מצפה לקללכם בשעה שהקב"ה כועס בה כל הקללות מתקיימות:

ה"ג לא זעם ה' - אותן הימים לא זעם ה':

אל זועם בכל יום - קרא הוא:

כמה זעמו רגע - כדמפיק ליה מקרא כי רגע באפו חיים ברצונו:

בתלת שעי קמייתא - של יום זמן קימה שכל שלש שעות זמן קימה לעמוד ממטתו וכועס הקב"ה בשעה שרואה המלכים שמשתחוים לחמה בשעה שמניחין כתריהם בראשם כדלקמן:

כרבלתא - קירשת"א בלע"ז:

כל שעתא נמי חיורא - רוב שעות מתלבנות ומכספת שאינה כל שעה בחוזק אדמימות:

סורייקי סומקי - אפי' כשמכספת יש בה שורות שורות אדומות מאד כרגילותם אבל אותה שעה כולה מכספת:

גם ענוש לצדיק לא טוב - אין נכון לצדיק שיהא מעניש ולא הוה ליה איניש נענש בשבילו:

אהבה - שאהב הקב"ה את אברהם ביטלה שורה של גדולה שחבש הוא בעצמו: ושנאה ששנא בלעם הרשע את ישראל ביטלה שורה של גדולה שחבש הוא בעצמו:

מ"ב קרבנות - בין פרים לאילים ז' פרים וז' אילים ג' פעמים הרי מ"ב בין פרים ואילים:

אורח ארעא למימר הכי - וכי דרך ארץ כן שיאמרו וייטב אלהים שם שלמה משמך והא חלשא דעתיה דאמרי ליה שיהא גדול מאביו:

מעין שמך - קאמר ליה ומעין כסאך ולא גדול ממש:

נשים באהל - שרה רבקה רחל ולאה שרה ורבקה דכתיב ויביאה יצחק האהלה שרה אמו וגו' רחל ולאה דכתיב (בראפית לא) ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל:

אורח ארעא - שאמרה דבורה ליעל [שתהא] ברוכה משרה ורבקה אלא מעין ברכת שרה קאמרה:

ופליגא - האי דמשנינן שם שלמה משמך מעין פליגא דר' יוסי בר חוני:

בנו מניין - שאינו מקנא בו:

משלמה - דקאמרי ליה לדוד ייטב אלהים שם שלמה משמך:

ותלמידו - איבעית אימא דקאמר ליה לאליהו ויהי נא פי שנים ברוחך אלי ונתן לו אליהו ולא נתקנא בו:

ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו - אע"ג דהקב"ה לא א"ל אלא וסמכת את ידך עליו חדא אזיל איהו וסמך תרתי:

מלאך - שמסרו הקדוש ברוך הוא למלאך שלא יניחנו לקלל:

חכה - נתן בפי בלעם שלא היה מניחו לקלל והיינו וישם:

מברכותיו אתה למד מה היה בלבו - דכתיב ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה הוא היה רוצה לקללם בכך שלא יהיו בתי כנסיות ולא נתן רשות ואמר מה טובו אוהליך:

ריחו נודף - ממצות:

וירם מאגג מלכו - מתרגמינן ותתקף מאגג שתהא מלכותו עזה:

וכולם - כל הברכות של בלעם חזרו לקללה כמו שהיה כוונתו מתחילה:

חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות - שלא יפסקו מישראל לעולם:

הקללה לברכה - אחת מן הקללות הפך לברכה שלא חזרה לעולם ולא כל הקללות לברכות שחזרו:

נעתרות - נהפכות כמו עתר שמהפך התבואה כלומר נאמנים פצעי אוהב ונהפכות מנאמנות נשיקות שונא:


מחליף - לאחר שנקצץ:

אינו עומד במקום מים - והאי דכתיב כארזים עלי מים שכינה היא דאמרה איהו אמר כארזים כלומר שאין עומדין במקום מים שכינה אמרה עלי מים וכן כולהו מפרש באגדה בכה"ג כנחלים נטיו הוא אמר כנחלים פוסקין לפעמים יצאה בת קול [אמרה] נטיו הוא אמר כגנות אמרה בת קול עלי נהר הוא אמר כאהלים יצאה בת קול ואמרה נטע ה':

רוח דרומית - קשה:

לא עמנו היית באותה עצה - שגזר פרעה כל הבן הילוד היאורה בתמיה ודאי היית כדלקמן:

ומי הושיבך אצל איתני עולם - שעתידים בניך לישב בלשכת הגזית והיינו דכתיב איתן מושבך וכי בין איתני עולם אתה יושב מי הזקיקך לכך:

שמחיה עצמו בשם אל - עושה עצמו אלוה כמו פרעה וחירם:

לשון אחר מי שמחיה עצמו - כלומר אוי להם לאותן בני אדם שמחיין ומעדנין עצמן בעוה"ז ופורקין עול תורה מעל צוארם ומשמנין את עצמן:

משמו אל - כשמשים הקב"ה פדיון לעצמו ומשלם גמול לצדיקים לעתיד לבא. כך שמעתי:

אוי לה לאומה שתמצא - אוי לה לאומה שתהיה באותן הימים שיעלה על דעתה לעכב ישראל:

מי מטיל כסות בין לביא וכו' - לעכבן שלא יזדקקו זה לזה דמסוכן הוא כלומר מי הוא שיכול לעכב את ישראל והקב"ה מכניסם:

ציים - ספינות גדולות כמו (ישעיהו לג) וצי אדיר (בל) יעברנו:

וצים מיד כתים אמר רב ליבא אספיר - דכתים היינו מקום ששמו כך:

עד אשור מקטל קטילי - ומאשור ואילך משעבדי להו שעבודי:

וצים מיד כתים וענו אשור - דקטלי להו וענו עבר דמשעבדי להן עד אשור:

כתים - רומים כלומ' אותן אומות שהביא הקב"ה בצים עתידין להרוג את כל האומות עד אשור ומאשור ואילך מניחין אותן ומשעבדין בהם (ומניחין אותן) ולעתיד קא מיירי: הן הנה היו לבני ישראל לא גרסינן אלא ה"ג הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך עמך לעם הזה מבעי ליה. שהשיא עצה לבלק שנכשלו בה ישראל הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם:

ותולה קללתו בחברו - וכך בלעם לא רצה לתלות שפלות זה בבלק שיהא הוא צריך לבקש עצה היאך יכשלו בה ישראל אלא בישראל תלה השפלות לומר שהן צריכין לעצה שיכשלו בה בני מואב שלא תתקוף ידי מואב על ישראל והיינו דכתיב אשר יעשה העם הזה לעמך. מ"ר. ל"א תולה קללתו בחברו כלומר שתלה הכתוב קללה במואב ולא רצה לכתוב כלפי ישראל כמו שאמר בלעם הרשע:

קלעים - אהלים של קלעים כמו שעושין בשוקים:

בערבות מואב מהר שלג - שניר:

כשהיה אומר לה - ישראל כלי פשתן זה בכמה זקנה אומרת לו דמי שוויו וילדה אומרת לו בפחות מכדי שוויו וכן עושין עד ב' או עד ג' פעמים:

ברור לעצמך - כל תכשיטין שאתה רוצה:

צרצרי - נודות:

בוער בו - שהיה משתכר ובוער בו יצר הרע:

השמיעי - הוי שומעת לתשמיש:

פיעור - כך היתה עבודתו של פעור שמתריזים לפניו: ה"ג כלום מבקשין ממך אלא פיעור והוא עושה ושוב אומרת לו כפור בתורת משה רבך והוא עושה:

וינזרו לבשת - סרו מדרכם והלכו אחר הבשת:

כאהבם - מתוך תאות אהבתם לזנות היו משוקצים שכופרין בהקב"ה:

ותקראן - בגופן ותקראן [משמע] לשון מקרה: מאי רפידים: איידי דלעיל איפליגו ביה ר"א ור' יהושע במשמעות דשטים נקיט נמי רפידים דפליגי ביה בכי האי גוונא:

לא הפנו אבות אל בנים - להיטיב להם:

מפני רפיון ידים - של תורה ומצות והכי נמי רפידים רפיון ידים הוא כלומר מפני שרפו ידים מן התורה בא עליהם עמלק:

שכר כ"ד אלפים מישראל - שהרגו בעצתו הלך ליטול מבלק ומזקני מדין:

גמלא תבע קרני - כך בלעם שאל שכר ונהרג:

גזו מיניה - חתכו ממנו:

בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב - ההוא קרא ביהושע כתיב:

ולבסוף - שנתן עיניו לקלל את ישראל ניטלה ממנו נבואה ונעשה קוסם:

מסגני ושילטא הואי - אשת סגנים ושרים היתה:

אייזן לגברא נגר - זינתה למושכי חבל ספינה ל"א נגרי חרשים:


הרגו אל חלליהם - מיתות הרבה משמע שתלאוהו והציתו אש תחת הצליבה וחתכו ראשו ונפל לתוך האש תלייה היינו חנק חתיכת הראש הרג כשנפל לארץ סקילה כשנפל לאור היינו שריפה:

בר תלתין ותלת - ור"ח לית ליה דר' סימאי דאמר לעיל (עמוד א) שלשה היו באותה עצה דפרעה בלעם ואיוב ויתרו דלר' סימאי בלעם חיה יותר מן מאתים ועשר שנים דהא היה בעצת פרעה דכל הבן הילוד היאורה תשליכוהו דלרבי סימאי כל אותן מאתים ועשר שנים שהיו ישראל בגלות מצרים עד מלחמת מדין חיה בלעם:

חגירא - תרגום של פיסח:

כד קטל יתיה פנחס ליסטאה - שר צבא ואפילו קטליה אחר כל המלחמה נקראת על שמו:

בכולהו - מלכים והדיוטות:

לא תפיש ותדרוש - לגנאי:

לבר מבלעם - דכל מה דמשכחת ליה לגנאי דרוש:

(שמא יצא זה לתרבות רעה) לאחר שיצא לתרבות רעה אמר ווי - לכך כתוב דוייג:

א"ל הקב"ה לדואג והלא גבור אתה בתורה - למה תתהלל לספר לשון הרע על דוד:

לא חסד תורה עליך - לא חכם בתורה אתה דכתיב (משלי לא) ותורת חסד על לשונה:

מרצחים - שהרג נוב:

עלי פיך - ולא בלב:

בתחלה ייראו - הצדיקים היו יראים שלא ילמד אדם ממעשיו של דואג שהולך וחוטא ומצליח:

ולבסוף - כשמת בחצי ימיו ושב גמולו בראשו ישחקו:

חיל בלע ויקיאנו - המתן עד שתשכח תורתו:

אמר לפניו ומבטנו יורישנו אל - אל תמתין לו עד שתשתכח אלא תמהר ותשכיחנו:

בי מדרשא - מאהל זה בית המדרש:

ושרשך מארץ חיים סלה - שורש שלו תכסח מארץ חיים דלא להוו ליה בנין רבנן:

כל אותיות שבתורה - שהיה בקי בחסירות ויתירות:

שוקל קלים וחמורים - יודע לדרוש בקל וחומר:

במגדל הפורח באויר - מתג עליונה שלמעלה מן הלמ"ד מפני מה כפופה למטה. לשון מ"ר מפי השמועה. ל"א במגדל הפורח באויר הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל אם הוא טמא אם לאו. ל"א ג' מאות הלכות במגדל הפורח באויר לעשות כישוף להעמיד מגדל באויר כגון שלש מאות הלכות בנטיעות קשואין דאמרן בפירקין דלעיל (דף סח.) ולמורי נראה דה"ג שלש מאות הלכות במגדל העומד [באויר] ומשנה אחת באהלות (פ"ד משנה א) דמשתעי בהכי מגדל העומד באויר וטומאה בתוכה כלים שבתוכו טמאים וכן נראה לר':

רבותא למבעא בעיי - וללמוד תורה רחמנא לבא בעי דהא בשני דרב יהודה כולהו תנויי בסדר נזיקין היה כל הגמרא שלהן לא הוה אלא בסדר נזיקין שלא היו מרבין כל כך [לדרוש]:

האשה שכובשת ירק בקדירה - לא אשכחתיה במסכת עוקצין:

שכובשת ירק - בחומץ או בציר טהורים דאין מקבלין טומאה ע"י עוקצין שאם נגע טומאה בשרשיו העלין טהורין שאין נעשין יד לעלין מאחר שכבשם שאין מניחין לשם אלא למראה:

זיתים שכבשן בטרפיהן - איתא במסכת עוקצין (פ"ב מ"א):

טרפיהן - עלין שלהן טהורין הזיתים שאין נעשין להם בית יד להכניס להם טומאה:

הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא - דלא הוה ידע מאי טעמא הן טהורין:

תליסר מתיבתא - י"ג ישיבות שאנו עוסקין כולן במסכת עוקצין ויודעין אותה יפה ואפי' הכי בהם היו חסידים יותר ממנו דאלו רב יהודה כו':

לא סבירי - לא היו יודעין הלכה לפרשה כתקנה בטעמא:

דלא סלקא להו שמעתתא כו' - שלא זכו לקבוע הלכה כמותן:

ומתרגמינן לחלוטין - ואנן תנן לשון חלוטין גבי מצורע:

אלופי - היינו רבי:


אוכל לחמי - לומד תורתי:

שהפך משכבו של לילה לשל יום - שהיה משמש מטתו ביום כדי שיהא שבע מתשמיש ולא יהרהר אחר אשה כל היום:

ונתעלמה ממנו [הלכה] - שהמשביע אברו בתשמיש רעב ומרבה תאוה: ה"ג מתהלך על גג המלך ולא גרסינן והיינו:

חלתא - כוורת:

פתיק [ביה] גירא - בכוורת כלומר שהכה ושברה ל"א פתחה שברה ונפתחה:

מתקדשת מטומאתה - אותה שעה פסק טומאתה ולא בא עליה כשהיא נדה:

פקדת לילה - על מעשה לילה פקדתני אם אוכל לעמוד בנסיון של דבר עבירה:

צרפתני בל תמצא - חשבת לצרפני ולא מצאתני נקי:

(זמותי ב 'ר יעבר פי) איכו זממא נפל - מי יתן והיה בפי רסן ואפשר לעכב את דברי שלא אומר דבר זה [של] בחנני:

הר שבכם - מלך שלכם:

צפור נדדתו - דעל ידי צפור נטרד כדאמר אדמי ליה כצפור:

למריה - העבד נצחו לאדוניו בתוכחתו:

כי אני לצלע נכון - אותו צלע היה נכון לי:

שאכלה פגה - שקפץ את השעה ליזקק ע"י עבירה:

נאספו עלי נכים - בעלי מומין כמו פרעה נכה (מלבים ב כג) והיו מלעיגים עלי ואני כלא . יודע ל"א ולא ידעתי לא הייתי יודע כשמלעיגים כלומר פתאום בא עלי אותו עון שלא ידעתי (עד) שניתן פתחון פה לביישני: הכי גרסינן בשעה שעוסקין במיתות בית דין אומרים הבא על אשת איש מיתתו וכו':

י"ח עונות - לי"ח נשיו שלא לעגנן:

באנחתי אשחה - אפילו בשעת אנחתי אשחה בכל לילה:

מטתי - תשמיש המטה ענין סחי ומאוס (איכה ג) קרי ליה:

בדמעתי ערשי אמסה - שבשעת דמעתי אני ממאיס את מטתי בתשמיש:

יאמרו מלך שכמותי - חסיד שכמותי הרגו בנו ויהו מתרעמין על מדותיו של הקב"ה ונמצא שם שמים מתחלל בפרהסיא:

מוטב אעבוד ע"ז - ואחלל את השם אני לבדי ולא יחללו [אותו] כל העם:

אמר ליה - חושי הארכי לדוד הקב"ה לא עביד דינא בלא דינא שמעמיד בנך להרגך דאת מאי טעמא נסבת יפת תואר דאמו של אבשלום מעכה בת תלמי מלך גשור (שמואל ב ג) ותפסה דוד במלחמה דאין לומר בעבירה באה לו דהא כתיב (מלכים א טו) רק בדבר אוריה החתי:

סוחר כותי - דרכו לפנות את סחורתו מעט מעט להעמידה על דמים מועטים:

שגיאות מי יבין - מי יכול להשמר משגגות:

אמר לו - הקב"ה:

שביקא לך - מחול לך:

נסתרות - [מזיד] של צנעה:

זדים - מזיד של פרהסיא:

ה"ג אל ימשלו בי דלא לישתעו בי רבנן - והיינו אל ימשלו לשון משל שלא ידרשו בחטאתי חכמי הדורות ואז איתם:

שלא יכתב סורחני - שתמחוק אותה פרשה מן המקרא וישתכח הדבר לעולמים:

כל הפרשה - שכתובה כבר שעשית אותו חטא:

על אחת כמה וכמה - שלא תעקור:

תחטאני באזוב - מכלל שהיה צריך טהרת אזוב כמצורע:


בחברון מלך שבע שנים וששה חדשים - מדהכא חשיב להו ובאידך קרא לא חשיב להו ש"מ לא היה מלכותו שלימה שנצטרע אותן ו' חדשים: ה"ג אבל בחיי בנך אני מודיע ולא גרסינן לך:

כ"ד רננות - בין תפלה תחנה ורנה איכא כ"ד: וילך אלישע דמשק להיכא אזל:

שואבת - מגבהת מתכת בלא נגיעה כעין אותה שלועזין קלאמניס"ה בלע"ז ועל ידי אותה אבן העמיד עגלים של ירבעם באויר:

רבנן דחה מקמיה - התלמידים דחה מישיבתו של אלישע:

צר ממנו - מכלל דעד האידנא לא הוה צר:

הואל וקח - השבע שאלישע שלחך:

ויפצר בו - גחזי: העת לקחת את הכסף והבגדים וגו': שמנה דברים קא חשיב בהאי קרא:

וגחזי מי שקל כולי האי - מנעמן כסף ובגדים הוא דשקל דכתיב ויצר ככרים וגו':

אותה שעה - היה אלישע עוסק בפרק שמונה שרצים אמר לו הגיע עת ליטול שכר פרק שמונה שרצים שעסקתי וכו' ולהכי כתב בהאי קרא שמנה דברים כנגד אותו פרק כלומר בכסף ובגדים שקבלת ממנו מנעמן סבור אתה לקנות דברים הללו להיותם לך שכר שמונה שרצים:

[הוספה מחסרונות הש"ס: קטע:חסרונות הש"ס רש"י על הש"ס/סנהדרין/פרק יא]

יצר - תאותו אם מרחיקה ממנו לגמרי ממעט ישיבת עולם ואם מקרבה לגמרי בא לידי איסור שאינו יכול לכבוש יצרו מדבר עבירה:

תינוק ואשה - דעתן קלה ואם תדחה אותם מטרדן מן העולם:

חלה - חד. חליו תרי. אשר ימות בו תלת:

בעא רחמי דלהוי חולשא - כדי שיהא פנאי לבניו לבא כל אחד ואחד ממקומו להיות עליו בשעת מיתה שכיון שרואין שנפל למטה יודעין שימות ומתקבצין ובאין:

מתפח - מתרפא:

מתני' לא ידון רוחי לא דין ולא רוח - שאין עומדין בדין ואין להם רוח להיות עם הצדיקים שיש להם חלק:

ויפץ [ה' אותם ומשם הפיצם - ויפץ] בעולם הזה ומשם הפיצם בעולם הבא:

אלו ואלו - אנשי דור המבול ואנשי סדום ובחדא פליג ר' נחמיה:


רשעים דור המבול - דכתיב [בהו] כי רבה רעת האדם (בראשית ו):

חטאים אנשי סדום - דכתיב בהו רעים וחטאים (שם יג):

אבל עומדים הם כו' - שחיין ונדונים:

גמ' נשמתן קשה להם בגיהנם - נשמת עצמן שרפתן דכתיב רוחכם אש תאכלכם (ישעיהו לג):

בשביל גלגל העין - שרואין טובתן שלימה והיו גובהין עיניהם ומנאפין אחר עיניהם:

במים - שדומה לגלגל העין מעינות שנובעין ממקום קטן כמו עין:

שלשה נשתיירו - מאותן מעינות של דור המבול שהיו חמין כדאמר לקמן ברותחין קלקלו ברותחין נדונו:

וכולן חזרו - להזדווג עם מיניהם:

חוץ מתושלמי - עוף הוא שאוחז עדיין תרבות רעה שמזדווג עם הכל. תושלמי עוף אחד ובמסכת חולין (דף סב:) גבי שמונה ספיקות איתא והרנוגא תושלמי ומרדא ודרכו של אותו עוף להרביע כל הבריות:

שזקף - החמס עצמו כמקל והיינו החמס קם למטה רשע:

לא מהם - אין תועלת לא בהם ולא בהמונם ולא במשאם:

מהמהם - אשטרי"א בלע"ז:

כי נחמתי כי עשיתים ונח - סמוכין דריש:

יפה עשיתי וכו' - שאיבדתי דרך רשעים כזה:

לא יפה עשיתי - דאפשר היו חוזרין:

כל שכן - אילו הוה בדורות אחרים היה צדיק יותר:

פלייטון - בושם שריחו נודף ואינו אפרסמון:

מקיפה - מציף כמו ויצף הברזל דמתרגמינן וקפא (מלכים ב ו):

כזיקין - נודות:

לא יפנה דרך כרמים אמרו לו ומי מעכב - [מיד] שאינו עושה אם יש בידו כח לעשות כך:

[פרידה] אחת יש לי להוציא מכם - מתושלח הצדיק ימות קודם ולא יהיה נדון עמכם:


א"כ לא נפנה דרך כרמים - [כלומר לא נסור ולא נפנה את דרך הכרמים] אלא כל שעה נלך בהם כלומר א"כ לא נלך דרך כבושה ולא נחזור מסורינו אלא נלך ונקלקל השורה דרכים משובשים בקוצים וברקנים כעין שבילי כרמים:

לעשתות - כמו עשתונות שיושבין שאנן וחושבין מחשבות רעות:

עליתה שמה - אין אש שולט בה:

מבין עקבי רגליכם - בשכבת זרע שלכם יכול למחות אתכם ל"א מבין עקבי רגליכם מן הרגל יוציא ממש מים אם היה רוצה ואי אפשר לכפות רגליכם בעששיות:

בשכבת זרע - רותחין ועבין היו עבין ל"ג ופי' הוא:

חמת המלך שככה - נחה מרתחו ה"נ מים נחו מרותחן:

סדרי בראשית - והיינו לשבעת הימים סדר שבעת ימי בראשית שינה להם:

זמן קטן אחר זמן גדול - בתחילה אמר להן והיו ימיו מאה ועשרים שנה כשעבר זמן זה ולא שבו לטובה חזר וקבע להם זמן קטן:

אישות לבהמה מי אית ליה - נקבה אחת נשכבת לכמה זכרים ואין זו אישות:

שלא נעבדה בהן עבירה - שלא נזקקו אלא לבן זוגם:

מבליגה - עץ הוא:

במותר לי - אפי' באשתי אני אסור:

(בני נח. שם וחם ויפת): רק - רוקק זרע מפיו לפיה של נקבה:

לקה בעורו - שיצא ממנו כוש:

מאתו - גבי עורב לא כתיב מאתו מכאן שדירתם כו' כלומר הנאה הוא שדרים אצלם שמכירים בצדיקים כדאמרי' בדוכתי אחריתא:

זית טרף בפיה - בפיה היתה שואלת מזון טרף של זית:

למשפחותיהם יצאו מן התיבה - אלמא כל חד וחד בפני עצמו היה ולא היו אוכלין כולם באבוס אחד אלא משפחות [משפחות] היו שרויין:

א"ל אליעזר - [עבד אברהם]:

לשם רבא - גדול בנו של נח:

היכי הויתון - היאך הייתם יכולין להכין עניניהם בכך לעשות לכל בריה ובריה חפצה:

זיקתא - שם בריה:

פאלי - מחתך כמו פלי פלויי במסכת נדה (דף כא:):

אישתא זינתיה - חמה אחזתו וזנהו ולא היה חושש לדרוס משאר בהמות:

לא בציר משיתא ולא טפי מתריסר זיינא אישתא - אין לך חמה קלה שלא תהא חמימותו יכולה לזונו ששת ימים שלא ימות בלא מאכל ואין לך חמה שיכולה לזון יותר מי"ב ימים בלי מאכל ומשתה כ"ש ואית דגרסי לא פחות משיתא ירחי ולא טפי מתריסר זנתא אשתא ואארי קאי כלומר לא פחות מששה חדשים ולא יותר מי"ב חדשים ולא נהירא לי:

אורשינא - עוף ושמו חול בלשון המקרא ואינו מת לעולם:

בספנא - בחדר ספון ומתוקן לו:

[נאום ה' כו'] אליעזר אמר פסוק זה - נאם ה' לאדני אמר הקב"ה לאברהם שב לימיני אדני וכו':

ממזרח זה אברהם - שבא מארם נהרים שהוא במזרח דכתיב (במדבר כג) מן ארם ינחני בלק מלך מואב וגו':

כל דהוה סלקא ליה - כל דבר המאורע ליה:


בהדי מאן - ביד מי נשלח:

כי מטא לההוא דיירא - כשהגיע לאותו מלון:

למיבת - ללון:

שרינהו לסיטפיה - התירו הארגזים והמרצופין ופתחום ונטלו כל מה שבתוכו:

אחוכי - מצחקי:

הנך דיורי - אותן בני הכפרים:

א"כ ליבנו אחד בטורא - א"כ שבנו כדי לעלות לרקיע למה בנו אותו בבקעה היה להם לבנות על אחד ההרים:

הפיצם ה' - פיזרם בכל העולם:

שדים - יש להם צורת אדם ואוכלין ושותין כבני אדם:

רוחין - בלי גוף וצורה:

לילין - צורת אדם אלא שיש להם כנפים במסכת נדה (דף נד:):

זו שאומרה נעבוד ע"ז כי שם בלל ה' - בלבל לשונם כדי שלא יהא אחד מכוון לדעת חבירו לעבוד ע"ז:

שליש [נבלע] - נבלעו יסודותיה משוקעת היא בקרקע עד שליש ושליש של מעלה נשרף ושליש אמצעי קיים בקרקע ולא שיהא עומד באויר:

אויר מגדל - מראש המגדל (כלומר) [כמו אוירה של עיר] מי שעומד סביב למגדל ורואה אוירה ומראה גובה שלו:

משכח - שכן נגזר על אותו מקום שישכח ולכך הם עצמם שכחו את לשונם:

בבל ובורסיף סימן רע לתורה - שמשכחין הלמוד מפני שעומדים באויר המגדל:

למה נקרא שמה בורסיף בור שאפי - בור שנתרוקן מימיו כלומר משכח האדם כל מה שלומד:

שאפי - כמו (ב"מ דף ס.) השופה את היין לשון (ירמיהו מח) הורק מכלי אל כלי ומפני מה שמה בבל [שמשכחת] אמר רב יוסף כי שם בלל לפי שבלבל הקדוש ברוך הוא את לשונם לשם לכך היא משכחת:

סימן רע - כלומר שמם סימן שכחה היא:

רעים בגופם - שטופים בזימה:

השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו' והיה בך חטא - והיינו ממון:

ארץ ממנה יצא לחם - ארץ שבעה וטובה היא:

ותחתיה נהפך כמו אש - ואחר כן נהפכה:

וכי מאחר שארץ ממנה יצא לחם - שיש לנו שיפוע לחם למה לנו עוברי דרכים:

ונשכח - שלא יעברו עוברי דרכים בארצנו:

פרץ - הקב"ה נחל גפרית ואש:

מעם גר - ממקום הליכתו שהיה הולך למעלה והשליכו עליהם הנשכחים מני רגל ונתדלדלו (מאדם) [מארצם] ונעו לדראון:

גר - קוררט"ל בלע"ז כמו (שמואל ב יד) מים הנגרים:

תהותתו - תבקשו תרמיות ותואנות:

תרצחו כולכם - ע"י קיר נטוי וגדר הדחויה:

יומם חתמו למו - היום סותמים וסוגרין כאילו לא ידעו אור כלומר סותמין וחותמין:

אפרסמון - שלהם להפקידו ביד בעלי ממון כדי שיהו מניחין פקדון שלהם בבית גנזיהם ובלילה מריחין האפרסמון וחותרין שם מנהגו של מפקיד צורר וחותם:

דרש ר' יוסי - בי מדרשא חתר בחשך בתים:

איחתרו תלת מאה מחתרתא - ע"י ריח אפרסמון שהיו מריחין ויודעין היכן מניחין ממונם: מי הוה ידענא דאתו גנבי ל"א מי הוה ידענא דגנבי אתון:

שפעי מרזבי דציפורי דמא - דאדם גדול הוה ואיידי דאמר לעיל איחתרו מחתרתי בציפורי דאתרא דרבי יוסי התם הוה נקיט נמי הא מילתא דכי נח נפשיה כו' לאשמועינן דמצפורי הוה.


דאית ליה תורא. כך היה מנהגם של אנשי סדום מי שהיה לו שור אחד רועה כל בהמות העיר יום א' ומי שאין לו בהמה מגלגלין עליו לרעות ב' ימים:

אמר להו - יתמי למרי דתורא דאית ליה חד תורא כו':

דעבר במברא - שהמעברות שלהם מימיו עזין והיו דנין כך:

דלא עבר במברא - אלא בא דרך אחר:

דה"ל דרא דלבני - מי שהיו לו שורת לבנים ומגבל ועושה אותן היה בא כל חד וחד ונוטל אחת:

שדי תומי או שמכי - מי שהיה מפזר ושוטח לפניו שומים או בצלים ליבשן כל א' וא' היה נוטל אחת:

אומר לו - לנגזל מה חסרתי לך לא לקחתי ממך אלא שום אחד ונמצא קרח מכאן ומכאן:

זייפא - ומצלי דין:

יהבה ניהליה - וישכב עמה עד שתהיה מעוברת:

עד דקדחא - עד שתצמח אזנו:

דפדע - עשה לו פצע כמו פדעת במסכת ע"ז (דף כח.) כפרדור"א בלע"ז:

דעבר במיא - עובר ברגליו במים:

גללא - מקל ל"א אבן:

א"ל - דיינא לאליעזר מאי האי:

א"ל - אליעזר אגרא דמחייבת לי דשקלי לך דמא הב ליה לההוא גברא דשקל לי דמא וזוזי דידי כדקיימי קיימי ל"א ה"ג ולואי כדקאי קאי כך אמר ליה דיין מי יתן שהייתי כבתחילה:

הכי אתנו בהדייהו כל מאן דמזמן - אכסניא לבי הלולא:

לשלחו לגלימיה - יפשיטו את בגדי אותו האיש שהזמינו:

ואתא אליעזר - עבד אברהם:

ויתיב אסיפא דכולהו - הלך וישב בסוף כולם:

א"ל מאן אזמנך - להכא:

א"ל - אליעזר למאן דיתיב גביה את זמנתני להכא:

שקל גלימיה - דיתיב לגביה ורהט לברא שהיה מתיירא שלא ישמעו אנשי המקום שאליעזר אמר שהוא זימנו ולישלחו למאניה הלך וישב לו אצל השני ואמר כמו כן וכן לכל אחד ואחד עד דאזלי כולהו ואכל אליעזר כל הסעודה:

כי אריך גייצו ליה - כשהאורח ארוך יותר מן המטה מקצרין אותו בסכין גייצי לשון גוץ כן שמעתי ואית דגרסי גיידי ליה:

ומתחין ליה - עד דמתפרקי אבריו:

וכתיב שמיה עילויה - כדי שיכיר כל אחד וא' דינר שלו ויחזור ויטלנו:

ורפתא לא ממטו ליה - התנו ביניהם שלא יתנו לו פת כדי שימות ברעב וכשמת אזיל כל חד וחד ושקיל לדינרא דידיה:

רביתא - נערה:

בחצבא - בתוך כד שלה כשיוצאת לשאוב מים:

שפיוה - סכו אותה:

איגר שורא - על גג החומה:

כי רבה - על עסקי ריבה:

רבי יהודה בן בתירא אומר ויאבדו הרי הן כאבידה המתבקשת - ובאין לעולם הבא שכך אמר דוד על בני קרח תעיתי כשה אובד בקש עבדך הם תעו כשה אובד ואתה ברחמיך הרבים בקש עבדך ותביאם לעוה"ב:

מצותיך לא שכחתי - שקיימו כל מצותיך כדכתיב (במדבר טז) כי כל העדה כולם קדושים:

מקח רע - התחיל בקטטה:

שעשה קרחה בישראל - שנבלעו:

שהרתיח - שהכעיס:

הקהה שיני מולידיו - שנתביישו אבותיו במעשיו הרעים:

בקש רחמים על עצמו - שלא יהא נמנה עמהם:

אלו מרגלים - דלא כתיב בהן פלוני בן יעקב:

שאיבר לבבו - חזק לבבו כמו (ישעיהו מו) אבירי לב:

שישב באנינות - שעשה תשובה על שהיה עמהם תחילה בעצה:

נעשו לו פלאות - (שפירש) [שניצל] מהם:

ראה והבין - שאין מנהגן כשורה ופירש מהם:

אי מר רבה - אם ינצח משה מכל מקום אתה תלמיד ואם קרח מנצח אתה תלמיד מה לך בשררה זו: הואי בעצה אני הייתי עמהן בעצה ונשבעתי להם שאם יקראוני אלך עמהם:

דכולה כנישתא קדישין - כולם צנועים וקדושים ולא יכנסו אלי אם אני פרועה.


סתרה למזיה. שערה וישבה על פתח הבית כל מי שהיה בא לקרוא רואה ראשה פרוע וחוזר:

מעשר - ראשון דשקליתו אתון אמר הבו חד מי' לכהן:

דגייז למזייכו - דכתיב (במדבר ח) והעבירו תער על בשרם ומשחק בכם כאילו אתם שוטים:

ככופתא - רעי כמו בטולא דכופתא דאמרן לעיל (דף צח:) כגלל הזה אתם חשובים בעיניו:

עינא יהב - עין נתן בשעריכם כדי שלא יהא בכם צורה כמותו:

אמר לה - קרח איהו נמי משה עצמו גלח כל שערו:

כיון דכולא רבותא דידיה הוא - אינו חושש אם גילח עצמו דקאמר לנפשיה תמות נפשי עם פלשתים אגזוז שערי כמותם ומה לי בכך שהם מקיימין אפילו מה שאני מצוה לשחוק אגזוז עכשיו כמותם כדי להפיס דעתם:

ועוד דקאמר לכו - עשו פתיל תכלת בד' כנפות הבגד ואי ס"ד תכלת חשוב מפני מה לא יאמר לעשות כל הבגד כולו תכלת:

אפיק גלימא דתכלתא - קח לך בגדים של תכלת וכסינהו לכולהו מתיבתך וכסה בהן בבה"מ אתה וחברותך:

קנא לאשתו - אל (הסתר) [תסתד. י] עם משה. קנוי היינו התראה:

ונטה לו מחוץ למחנה - יצא מחוץ למחנה שלא יחשדוהו עוד:

מכאן שאין מחזיקין במחלוקת - שמחל על כבודו והוא עצמו הלך לבטל מחלוקת:

חולק על רבו - חולק על ישיבתו:

אשר הצו על משה ועל אהרן בעדת קרח בהצותם על ה' - מעלה עליהם הכתוב כאלו היו חולקים כלפי שכינה:

מריבה - תגר וקטטה לפטפט נגדו בדברים:

מתרעם - אומר על רבו שנוהג לו מדה כבושה ומדת אכזרית:

מהרהר - מחפה עליו דברים:

אקלידי - מפתחות:

וקולפי - מנעולים:

דגילדי - כולם המפתחות והמנעולים של עור היו ואעפ"כ היו שלש מאות פרדות טעונות ל"א דגלדא לצורך שקים והמרצופין וכיסין של עור היו:

לא מן הבלועין ולא מן השרופין - אלא במגפה מת:

ולא קרח - ר"נ היו לבד קרח דכתיב חמשים ומאתים מחתות ואתה ואהרן איש מחתתו:

מן הבלועים ומן השרופין היה - שנשרפה נשמתו וגוף קיים ואח"כ נתגלגל עד מקום הבלועין ונבלע דכתיב בפרשת פנחס ותבלע אותם ואת קרח עמהם ורבי יוחנן דאמר לא מן הבלועין ולא מן השרופין דריש ליה להאי ואת קרח לאחריו ואת קרח במות העדה במגפה:

וקרח בהדייהו - מדכתיב ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת וקרח ממקריבי הקטרת הוה דכתיב חמשים ומאתים מחתות ואתה ואהרן איש מחתתו א"נ ואת לרבות קרח עמהם:

שמש ירח עמד זבולה - לעיל מיניה כתיב ותבקע ארץ בשעת בקיעת הארץ שנבלעו בקרקע שמש וירח עלו לאותו רקיע ששמו זבול ואמרו להקב"ה אם אי אתה עושה דין לבן עמרם מקרח ועדתו:

לא נצא - ונאיר לעולם:

בכבודי לא מחיתם - שהרי בכל יום מלכי מזרח ומערב בשעה שמניחין כתריהן בראשם משתחוים לחמה:

והאידנא לא נפקי עד דמחו להו - שכך גזר עליהם המקום כן שמעתי ל"א והאידנא לא נפקי מאחר שראו שהקפיד הקב"ה על שלא מיחה לכבודו עד דמחו להו לא נפקי שחשו לכבוד המקום על בני אדם שמשתחוים לשמש וירח:

אין כל חדש תחת השמש - ואי גיהנם לא אברי עד ההוא שעתא הוה ליה חדש:

לקרובי פתחה - שיקרב פתחה של גיהנם ותפתח הארץ במקום שהן:

נתבצר - מלשון (ישעיהו כז) עיר בצורה התקין להון הקב"ה מקום גבוה שלא העמיקו כל כך בגיהנם ולא מתו:

טייעא - סוחר ישמעאל:

בלועי - מקום שנתבלעו לשם עדת קרח:

בזעא - ראה נקב שממנו יצא עשן:

גבבא - גיזה:

אמשיה - שרה אות' במים לשון (ברכות דף יד:) משי ידיה: (וכל שלשים יום. חוזר לגיהנם ועולה לשם):


אמר ליה — ההוא טייעא:

כל תלתין יומין מהדר להו גיהנם — הכא:

ואמרי הכי משה ותורתו אמת — שנסה כמה פעמים וראה שכל שלשים יום עשן יוצא משם ושומע שאומרין משה ותורתו אמת וכו':

באפי לא גרסינן:

שנאמר — לעיל מיניה קרא ארבעים שנה אקוט בדור דהיינו דור המדבר:

כורתי בריתי עלי זבח — והיינו דור המדבר שכרתו ברית של מקום עלי זבחים ושלמים דכתיב (שמות כד ה) ויזבחו זבחים שלמים, וכתיב (שמות כד ח) ויזרוק על העם ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם:

נשבעתי וחוזרני בי — והיינו אשר נשבעתי באפי מפני כעסי נשבעתי ומתחרט אני:

אלו חנניה מישאל ועזריה — שמסרו עצמן למיתה בשביל בריתו של מקום:

ופדויי ה' — אלו דור המדבר שנפדו ממצרים:

שבקיה ר' עקיבא לחסידותיה — שרגיל לזכות את ישראל והשתא מחייב להו, דאמר לעיל דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא, ולקמן מפרש מאי חסידותיה:

שנאמר הלוך וקראת — כלומר שהרי היה יכול לדרוש שיש להם חלק [לעולם הבא] דכתיב הלוך וקראת וגו':

משנה:

עשרת השבטים — שהגלה סנחריב שנאמר (מלכים ב יח יא) וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי:

אין עתידים לחזור — ממקום שגלו, והא דאמרינן בגמרא דירמיה החזירן לא שהחזירן כולן אלא מקצתם החזיר:

שנאמר וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה — שכך גזר להם הקב"ה שכיון שעוזבין את תורתו הוא מגלה אותן:

כיום הזה מה היום מאפיל — בבוקר אפל ובצהרים מאיר, אי נמי בערב אפל והולך, ולמחרתו מאיר, אף עשרת השבטים (אין) עתידין לחזור להיות להם חלק לעולם הבא, לא בבניהם ובני בניהם קאמר, אלא אותן שגלו עצמן אין להם חלק שרשעים גמורין הם, אבל בניהם ודורות הבאים זוכין ומזכין, מפי רבי:

וישליכם — משמע שיהו כולם גולין במקום אחד אל ארץ אחרת, והיינו עשרת השבטים שהגלם סנחריב והושיבם במקום אחד כדאמרינן (לעיל צד, א) שהוליכם למדינת אפריקי, אבל שני השבטים לא גלו למקום אחד אלא נתפזרו בכל הארצות, ועליהם הוא אומר אשרקה להם ואקבצם (זכריה י ח):

הכי גרסינן מתניתין עשרת השבטים אין עתידין לחזור:

גמרא:

תנו רבנן עשרת השבטים אין להם חלק לעולם הבא שנאמר ויתשם ה' מעל אדמתם וגו' — ואית דמפרשי עשרת השבטים אין להם חלק לעולם הבא היינו לימות המשיח, שלא יקבלם משיח עם שאר גליות לפי שספרו בגנות ארץ ישראל כדאמרן לעיל, כי מטו שוש וכו', ובדבר הזה נענשו מרגלים:

ר' שמעון אומר — מאי כהיום הזה לומר לך אם מעשיהם כהיום הזה לא יהא להם חלק לעולם הבא:

ואם [לאו] — שיחזרו בתשובה, יחזרו גם הם מגלות ויש להם חלק לעולם הבא:

האובדים בארץ אשור — אלו עשרת השבטים, והנדחים בארץ מצרים אלו דור המדבר, וכן לשון התוספתא ולא שמעתי עוד:

שובה משובה — שכל ישראל עתידין לחזור:

קטני בני רשעי ישראל — רשעי ישראל עצמן פשיטא דאין להם חלק לעולם הבא, כדאמרינן בפרק בתרא דכתובות רפאים בל יקומו מי שמרפה עצמו מדברי תורה, אבל בנים שלהם קטנים ולא חטאו פליגי בהו:

שורש וענף — אלו בנים קטנים שלהם:

שורש בעולם הזה — שימותו נפלים:

וענף לעולם הבא — שאף על פי שאבותיהם היו רשעים הם לא חטאו:

עיקר שרשוהי בארעא שבוקו — אלו הבנים הקטנים שאף על פי שאבות אין להם חלק, תקנה יש להם:

שלא יניח — להם הקב"ה:

לא מצוה ולא שיורי מצוה — לא מצוה חמורה ולא מצוה קלה, הכל יהא מעביר ומשלם שכרם לאלתר כדי לטרדן מן העולם:

זו נשמה — שמעמדת הגוף כשרש שמעמיד האילן:

אבל קטני בני רשעי אומות העולם — דוקא קאמר רשעי, דאילו חסידי אומות העולם פליגי בה, ואיכא למאן דאמר הן עצמן באין, ואיכא למאן דאמר אינן באין, כדאמרן (סנהדרין קה א) ישובו רשעים לשאולה כל גוים שכחי אלהים מכאן שאין להם חלק, אמר לו ר' יהושע וכי נאמר בכל גוים והלא לא נאמר אלא כל גוים שכחי אלהים הא אין שכחי אלהים יש להן חלק:

הכי גרסינן אבל קטני רשעי אומות העולם דברי הכל אינן באין:

מותאבד כל זכר למו נפקא ליה — כלומר לתנא דברייתא, והאי דנפקא ליה דברי הכל היא, דהא שורש וענף מיבעיא ליה למר כדאית ליה ומר כדאית ליה:

זרע יעבדנו יסופר לה' לדור — זרע המסופר יעבדנו לה' לדור ודור שיחזור לו ויחיה:

משעה שנזרע — משעה שנקלט הזרע במעי אשה אפילו הפילה אמו ונמחה יש לו חלק לעתיד דכתיב זרע יעבדנו והכי אמר בכתובות בפרק בתרא נבלתי יקומון לרבות נפלים:

עני אני וגוע מנוער — אף על פי שאני עני גויעתי חשובה גויעה וראוי לומר עלי ויגוע ויאסף כלומר שזוכה אני לעתיד לבא כצדיקים שנאמר בהן גויעה, ומאימתי משעה שאני נושא אמיך ופחדך אפונה מתגלגלת ושכונה עלי, והיינו מילה שבבשרו שאנו משמרים מאימתו של הקב"ה:

אפונה — לשון אופן:


מאי אמן - כשעונין על כל ברכה וברכה אמן היאך משמע קבלת יראת שמים:

אל מלך נאמן - בנוטריקון שמאמין עליו הקב"ה:

למי שמשייר אפילו חק אחד - מלשמרו נידון בגיהנם:

לא ניחא ליה למרייהו - אין הקב"ה רוצה שתהא דן את ישראל כל כך לכף חובה:

פי שנים בה יכרתו - ויגועו והשלישית יותר בה:

אמר ר"ל שלישי של שם - שב' חלקים של כל העולם יהיו נכרתים וחלק ג' יותר בה ואיזה חלק שלישי כל שלישיות שיש לשלש אנו משלשין שמנח נפרדו כל העולם וג' בנים היו לו הרי שליש בניו שם ושלישי של שם הוא ארפכשד כדכתיב בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם ומסתמא בזרעו של ארפכשד יהיה שארית הואיל וישראל יוצאים ממנו ושלישי של ארפכשד שהוא שלישי של שם שהוא שלישי של נח יוותר וכל העולם יכרת ולדברי ר"ל נמצאו ישראל מתמעטין ביותר שמארפכשד יצאו ישראל כדכתיב בפ' נח ארפכשד הוליד את שלח ושלח הוליד את עבר ועבר הוליד את פלג עד אברהם וכשאתה מחלק לג' חלקים זרעו של ארפכשד כגון בני ישראל וישמעאל שהן בני אברהם ובני לוט ובני הרן וכן שאר האומות שיצאו ממנו לג' חלקים שמא ישראל יהיו מרובין וקרובין להיות כנגד כולם ולא יגיעו כל זרע ארפכשד להיות פי שנים אא"כ ישראל משלימין רובן או חציין ונמצאו ישראל מתמעטין בתוך פי שנים:

לא ניחא ליה למרייהו - להקב"ה שאתה ממעט אותן כל כך אלא אפילו שלישי של נח כלומר מכל בני נח דהיינו מכל העולם כולו יותר השליש ומסתמא אותו חלק הג' שישראל בו יהיה שארית ואם אין ישראל מרובין כל כך להיות אחד מג' שבעולם יהיו הגרים וחסידי עובדי כוכבים להשלים לשליש ואם הם מרובין להיות יותר מחלק השלישית יתמעטו קצת ומ"מ לרבי יוחנן אין ישראל מתמעטין כל כך כמו לדברי ר"ש בן לקיש מ"ר ל"א שלישי של שם והשלישית משמע שני שליש לכך נאמר שלישית שלישית של שלישי לשם וכתיב ובני שם עילם ואשור וארפכשד וישראל מארפכשד הוו ושלישית מארפכשד שהוא שלישי לשם יותר היינו שלישית מישראל אלא שלישי שלישי של נח כלומר כולו ארפכשד יותר בה שהוא שלישי שלישי של נח דשם היה בן שלישי של נח דכתיב (בראשית י) ובני נח שם חם ויפת וארפכשד שלישי לשם ועיקר:

דברים ככתבן - שלא ימלטו אלא אחד מעיר ושנים ממשפחה:

ולקחתי אחד מעיר - בשביל חסיד אחד שבעיר אקח את כל העיר כולה:

חזייה - רב לרב כהנא:

דקא חייף רישיה - חופף ראשו ומעדן בעצמו בשעה שהיה לו ללמוד תורה:

לא תמצא בארץ החיים - משמע שמקללו לא תבוא לעוה"ב:

נאמר - בפרשת וארא ולקחתי אתכם לי לעם וכתיב בתריה והבאתי אתכם אל הארץ:

מה ביאתם לארץ שנים מס' רבוא - שלא נשתיירו מס' רבוא שיצאו ממצרים אלא ב' אנשים יהושע וכלב כדאמרינן בבבא בתרא בפ' יש נוחלין (דף קכא.) לא נגזרה גזרה לא בפחות מכ' ולא ביותר מס' שנה בהנך נמי ששים רבוא שנמנו במדבר לא אחשוב לא פחות מבן כ' שנה ויותר מס':

אף יציאתן ממצרים שנים מס' רבוא - שמכל ס' רבוא שהיו במצרים לא נשתייר מהם אלא שנים בלבד ואותם שנים של ס' רבוא עלו [לס' רבואות שיצאו אחד מס' רבוא שהיו בהם] והשאר מתו כולם בשלשת ימי אפילה שלא יהיו מצרים רואין במפלתן של ישראל:

וכן לימות המשיח - שלא ישארו מכל ס' רבוא אלא ב':

וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים - עניים ושפלים יהיו כימי עלותה מארץ מצרים:

מעכו בבנין - היו בונין אותם במקום לבנים:

ועל דבר זה נענש משה רבינו - שכשראה שנעשה לישראל כך התחיל להתרעם ולהרהר לפני הקב"ה אמר משה לפני הקב"ה ומאז באתי:

א"ל חבל על דאבדין ולא משתכחין - הפסד גדול יש על גדולים שאבדו ואיני יכול למצוא חסידים אחרים כמותם שאין אתה כאברהם ויצחק ויעקב שלא הרהרו אחרי מדותי:

אל שדי - שאמרתי לו אני אל שדי פרה ורבה וגו' (בראשית לה) אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים (:: ם יז) והייתי מבטיחו שכל א"י לו ולבניו ולא אמרו מה שמך כמו שעשית אתה:

בתחלה אמרת לי מה שמך - ועכשיו הרהרת על מדותי ואמרת הצל לא הצלת את עמך:

לנטוע אהלו - כמו [ויטע] אהלי אפדנו (דניאל יא) ולשון נטיעה שייך באהל:

עתה תראה - הפעם תראה נפלאות שאני עושה להם: מה ראה על איזה מדה (אחת) של י"ג [מדות] ראה והשתחוה:

אמת ראה - במדותיו שנקרא אמת ונתיירא אם נתחייבו כלייה אם הוא דן אותן בדין גמור ומיהר והתפלל עליהם שלא יהא דן אותן לפי מעשיהם: ה"ג תניא כמ"ד ארך אפים ראה דתניא כשעלה משה למרום וכו' אמר לו רשעים יאבדו ולא יהיה לך ארך אפים עליהם:

אמר לו - הקב"ה לא כך אמרת ארך אפים לצדיקים ולא לרשעים:


אמר לפניו וכו' - והשתא [מסתברא] כמ"ד ארך אפים ראה שכיון שראה [מדה זו] בהקב"ה שהוא ארך אפים אף לרשעים שמח:

עדותיך וגו' ה' לאורך ימים - היינו מדת ארך אפים ועליה אמר משה עדותיך נאמנו מאד שראה אותו בחורב ופסוק זה מרע"ה אמרו דכתיב לעיל מיניה תפלה למשה איש האלהים וגו':

יכול לכל - למי שעושין צביונו אע"פ שמתגאה:

כשירים - שיריים שאין נחשבין כך אינו חשוב בעיניו ואינו מתגאה:

ולרוח משפט - שופט את רוחו:

שרודה ביצרו - שבועט ביצרו וחוזר בתשובה מן העבירה שעבר:

ומתגבר ביצרו - מרגיז יצ"ט על יצה"ר אם היצה"ר אמר לו עשה עבירה זו לא דיו שנמנע מן העבירה . אלא הולך ועושה מצוה ומתגבר עדיף מרודה:

שערה - אלו בתי כנסיות:

מה נשתנו אלו מאלו - שיש בהם מדות הללו מן השאר אמר הקב"ה ביין שגו: ואין פלילה אלא דיינין:

מתני' יצאו אנשים בני בליעל מקרבך - שאין להם חלק לעוה"ב:

וידיחו את (אנשי) [יושבי] עירם - הא אין נהרגים עד שיהיו מדיחיה מאותה העיר ואותד השבט עצמה דכתיב מקרבך מקרב אותו שבט עצמו:

עד שיודח רובה - דכתיב ויושבי העיר משמע ישובה של עיר היינו רובה לישנא אחרינא עד שיודח רובה דכתיב מקרבך קרי ביה מרובך: ה"ג עד שיודח רובה עד שידיחוה אנשים:

או שהיו מדיחיה חוצה לה - שלא היו מאותה העיר:

הרי אלו כיחידים - שהן בסקילה וממונן פלט:

וצריכים ב' עדים והתראה לכל אחד - כדיליף בגמרא יחידים בסקילה לפיכך ממונן פלט ומתוך שהחמרת עליו במיתתו הקלת עליו בממונו: הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום מצילין. מדכתיב יושבי מכלל דשיירה של חמרים וגמלים שנשתהו בעיר ל' יום כדמפרש בגמרא דהוו להו יושבי העיר הרי אלו מצילין אם רוב אנשי העיר הודחו וחמרים וגמלים משלימין המיעוט ועושה אותם רוב מצילין עליהם שאין ממונם אבד אלא נדונים כיחידים וגורמין נמי לעשות אותה עיר הנדחת אם משלימים לעיר הנדחת לעשות רוב אלא הא פסיקא טפי דחמרת וגמלת אין דעתם מעורבת עם בני העיר להיות נדונין עמהן: ה"ג החרם אותה וכל אשר בה מכאן אמרו צדיקים וכו' ושל רשעים בין מתוכה בין מחוצה לה אבודים בגמרא מפרש לה מדכתיב כל:

ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה אין לה רחוב עושין לה רחוב - ורחובה דהשתא נמי משמע:

היה רחובה חוצה לה - שמקום קבוץ בני העיר היה חוץ לעיר כונסין אותה לעיר שצריך לעשות לה רחוב בתוכה רחוב סרטיא גדולה:

את העיר ואת כל שללה ולא שלל שמים - דשלל שמים פלט:

מכאן אמרו הקדשות שבתוכה יפדו - כלומר אין נשרפין אלא הרי הם כשאר הקדש שצריך פדייה כ"ש דשלל שמים הם:

ותרומות ירקבו - ובגמ' מוקמי לה בתרומה ביד כהן דממון כהן הוא וחל עליה איסור דעיר הנדחת דנהי דבשריפה לא הויא עם שאר שללה דקדש אקרי ולא מזלזלינן ביה כולי האי:

מעשר שני - אע"פ שהוא נאכל לישראל הואיל וקדש איקרי לא אמרי' ישרף אלא יגנזו וכן כתבי הקדש יגנזו: ה"ג כליל לה' אלהיך אר"ש אמר הקב"ה וכו' כאילו אתה מעלה עולה שהוא כליל לפני:

לא תעשה גנות ופרדסין וכו' - בגמ' מפרש במאי פליגי:

לכמו שהיתה - ביישוב בתים:

גמ' יצאו הם ולא שלוחם - אם המדיחין עצמן יצאו והדיחן והרי הם מרובים ודנין בסייף אבל אם הדיחו ע"י שליח כיחידים הם בסקילה וממונם פלט:

אין אנשים פחות מב' - דע"י מדיח אחד אין נעשית עיר הנדחת:

בקרבך - משמע באמצע ולא מן הספר שאם היתה עיר של ספר בין מחוז עובדי כוכבים למחוז ישראל אינה נעשית עיר הנדחת דגזירת הכתוב היא שלא תעשה עיר הנדחת:

יושבי העיר ולא יושבי עיר אחרת - דהיינו מדיחי' מחוצה לה:

לאמר נלכה ונעבדה - משמע שצ"ל לפנינו שכך אומרים נלכה ונעבדה ואין אמירה אלא בעדים אלמא צריך עדים לכל אחד ואחד שיעידו עליהם מה שאמרו וה"נ צריך התראה לכל א' וא' מהם:

חולקין עיר אחת - בתחלה כשחלקו ישראל את הארץ היו רשאין ליתן ולחלוק עיר א' לב' שבטים כגון אם אירע להם עיר בתחום ומקצת מושכת לתחום אחר שבט אחד נוטל חלק באותו קצת הארץ ע"פ הגורל נחלקה הארץ אם נפתלי עולה תחום גינוסר עולה עמו דהכי אמרינן בב"ב בפרק י"נ ומנחילין . (דף קכב.):

אין חולקין - אלא כולה של אותו השבט שרוב' בתחומי':

מאי לאו אע"ג דמדיחיה מאותה עיר - אם יהיו מאותו שבט נעשית עיר הנדחת ואי לא לא שאם אינו מאותו שבט שהודחו אלא משבט אחר שבעיר אינו בסייף אלא בסקילה אלמא אפשר שיהו מן אותה העיר ולא מאותו שבט וה"ד כגון שחלקו עיר אחת לשני שבטים:

לא - לעולם אימא לך דאין חולקין והיכי משכחת לה מאותה עיר ולא מאותו שבט כגון דנפלה למדיחיה בירושה מקצת העיר ע"י בת יורשת נחלה:

ערים תשע מאת שני השבטים האלה - ממטה יהודה וממטה שמעון נטלו ט' ערים ונתנום ללוים:

מאי לאו דשקל מהאי ד' ופלגא - שהיתה עיר א' של יהודה ושמעון ונטלו מהם אלמא חולקין עיר אחת לשני שבטים: ה"ג לא ד' מהאי וה' מהאי:

א"ה לפרוש פרושי - הי נינהו שבט דשקיל מיניה ה' והי נינהו דשקיל מיניה ד' ואמאי כתיב ערים תשע מאת שני השבטים משמע דבשוה שקל:


קשיא - לשון הפסוק קשה לתרץ למ"ד חולקין אבל לא מיתותב:

גרידי - בדל"ת נמשכין וכן גריס רבי בכוליה הש"ס מגריד גריד ונ"ל שהוא לשון גרידא דמפרשינן יחיד על שם שהוא יחיד משוך ומופרש הוא מן הכל ואין לאחרים סביביו ולשון ארמי הוא ואין דומה לו בפסוק (ודומה לו) אבל גורדו ומעמידו על גלדו (ר"ה ד' כז:) הוא לשון עברי ודומה לו בפסוק (איוב ב) ויקח לו חרס להתגרד בו בדל"ת ופי' לשון חטיטה שמחטט וגורד בסכין או בכל דבר וגורר ברי"ש לשון עברי הוא כמו (שבת דף כב.) גורר אדם מטה כסא ושלחן וכן (ב"ב ד' פו.) היה מגרר ויוצא מגרר ויוצא:

בתר נפשייהו גרידי - ומעשיהם מעשה ואדוקים ביותר הואיל ומעצמם הם נדחין ודין הוא שיעשה עיר הנדחת:

אבל הנך דהודחו בתר נשים וקטנים - גרידי. שאין אדוקים כ"כ:

היכי עבדינן - היאך נעשין רובא נדחים הואיל דצריכין עדים והתראה לכל אחד ואחד:

דנין וחובשין - כשרואין ב' או ג' מהם עובדים ע"ז לא יסקלו אותן ומניחין כל האחרים מלסקול אלא דנין אותם לסקילה וחובשין אותם בבית הסוהר וכן עושין עד שרואין אם מצטרפין לרובא וחוזרין ודנין אותם דין אחר להריגה ומאבדין את ממונם:

ומענה את דינם - שלאחר שנגמר דינם אתה משהה אותם ומענה את דינם:

דנין וסוקלין - עד חציין דמחזקינן להו כיחידים ודנין וסוקלין ומחציין ואילך נתברר הדבר למפרע שהודחו רובא והוו בסייף וממונם אבד ומחציין ואילך אי אתה רשאי למשכן למיתה חמורה:

ור"ל אמר מרבין להם בתי דינין - לאו משום דאין דנין ב' ביום אחד דהא אמרת בפרק נגמר הדין (לעיל מו.) דבמיתה אחת דנין אלא משום דנפישי עדים לכל אחד ואחד ואין פנאי לחקור כל אחד ואחד ביום אחד מרבים להם בתי דינים כדי שתתקבל עדותן ביום א' ויגמור דין כולם ביום אחד:

לשעריך - לב"ד שבשעריך דהיינו סנהדרי קטנה:

ואי אתה מוציא - אלא בסנהדרי גדולה:

אלא מרבין להם בתי דינין ומעייני בדיניהם - אם הוו מרובים ואם הודחו רוב' מעלים את כולן לב"ד הגדול:

כמה יהא בעיר - משנה בהשותפין:

ויהא כאנשי העיר - ליתן בצורכי העיר:

למיהוי כבני מתא - שיהא נקרא כבני העיר אין נקרא בפחות מי"ב חדש אבל להקרות מיושבי העיר כיון ששהה ל' יום נקרא מאנשי העיר וקרינן בהו את יושבי העיר ההוא:

והתניא - בניחותא:

המודר הנאה - שאומר הרי עלי קונם אם אהנה:

החרם אותה פרט לנכסי צדיקים שבחוצה לה - שאם היו צדיקים דרים בתוכה והוי להו נכסים מופקדים במקום אחר ביד אחרים אין מחרימין אותן אבל נכסים שיש להם באותה העיר מחרימין אותן וטעמא מפורש לקמן:

אמר ר"ש מפני מה וכו' - בכל דוכתי דרש ר"ש טעמא דקרא: ה"ג אמר מר ואת כל (שללה) אשר בה לרבות נכסי רשעים שבחוצה לה:

אמר רב חסדא ובנקבצין לתוכה - נכסי רשעים הקרובין לעיר שיכולים לקבצם לתוך העיר באותו יום עצמו שכונסין שלל העיר לרחוב לשורפן הן אבודים עמה אבל רחוקים דאין מגיעין לעיר אינן אבודים ודוקא שכבר היו לתוכה אלא שמעכשיו היו מופקדים ביד אחרים אבל לא היו מעולם בתוכה כגון דנפלה להם בירושה לא קרינא ביה שללה ואין הממון אבד:

אלא דידהו - דבני עיר הנדחת ומופקדים הם בעיר אחרת:

הא אמרה - רב חסדא ובנקבצין לתוכה והא אין נקבצין:

דקבל עליו אחריות - בני עיר הנדחת:

כמאן דלא פליגא - א"א לכזית בשר בלא שחיטה ואפילו שחטה משחט אין בשחיטתו כלום דלא לשחיטה קיימא אלא למיתה ושחיטתה זו היא מיתת הבהמה ואין היתר אפילו החצי שאין של עיר הנדחת דכי שחט לסימן דעיר הנדחת אינו שוחט אלא ממית ולא מהניא ביה שחיטה:

עיסה - כל אימת דבעי פליג לה ואין חלק של עיר הנדחת מעורב בו:

ל"ש שחטה משחט ל"ש קטלא מקטיל - דבין בשחיטה ובין בהריגה קרינא ביה לפי חרב דאפילו שחטה מיתה בעלמא היא ולא מהני מידי או דילמא לפי חרב היינו שלא כדרך שחיטה אבל דרך שחיטה מהניא לה לטהרה מידי נבילה דנהי דלאכילה איתסרה ואיסור הנאה הוא אבל תיהני לטהרה מידי נבלה:

שיער נשים צדקניות - שבעיר הנדחת מהו אי הוו בכלל ואת כל שללה תשרף או לא:

רשעניות - פשיטא לן דישרף עם שלל העיר:

תלישה - שצריך לגלחה:

פיאה נכרית - גדיל של שערות דעלמא שעושין לנוי קא מבעי ליה לרב יוסף אם של צדקניות הוי:

מחובר בגופה - שנקשר בה:

כגופה דמי - וכשם שאין שורפין מלבושין שעליהן שהרי צדקניות הן כך אין שורפין אותו גדיל:

דתלי בסבטא - תלה אותו גדיל ביתד ואין קשורין בה עכשיו:

כיון דעיילא ונפקא - רגילה לקושרה תדיר אף על פי שלא קשרתו עכשיו כל מקום שיהא שם נדון כמלבוש שעליה דכל שעתא דעתה עליה וכשאר מלבושין דמי:

רחובה מעיקרא משמע - רחובה שהיה לה מתחלה ולא שעושין לה רחוב עכשיו:


היו בה קדשי מזבח - כגון עולות ואשמות של רשעים בתוכה נהי דלא קרינן בהו את כל בהמתה לפי חרב דהא לא בהמתה היא אלא בהמת שמים אלא מאיסותא הוא להקריב קרבנות של רשעים הללו שהודחו הלכך ימותו כונסין אותן לכיפה ומאכילין אותן שעורין עד שכריסן נבקעת דאפילו דמיהם אסור כדלקמן: שנאמר כליל לה' אלהיך ל"ג:

ר"ש אומר וכו' - לקמן מפרש טעמא:

זבח רשעים תועבה - ואפילו דמיהן אסורין:

ור"ש הוא דאמר - בהזהב (ב"מ נו:) קדשים שחייב באחריותן ממון בעלים הוא ויש בהם אונאה הלכך לענין עיר הנדחת נמי ממון . בעלים הוא ודיינינהו לפי חרב כשאר בהמות שבתוכה והלכך אסורין דמיהן בהנאה והאי דקאמר ימותו ולא אמר שיחרימו אותה עמהם משום כבוד שמים:

ואליבא דרבי יוסי הגלילי דאמר - בפ"ק דב"ק (ד' יב:) ומעלה מעל בה' לרבות קדשים קלים שהם ממונו והואיל וממונו הם אסורים בהנאה דאפילו דמיהן בהמתם מיקרו אבל קדשי קדשים אמאי ירעו דהא ודאי הם עצמם אינם קרבים דזבח רשעים תועבה אלא ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהם לנדבה:

אי הכי מדתני סיפא וכו' - דקא מפליג בין קדשי מזבח לקדשי בדק הבית:

ליפלוג וליתני בדידה - בקדשי מזבח עצמן בין קדשים קלים לקדשי קדשים:

דלמיתה אזלא - כדאמרינן (תמורה דף טז.) חמש חטאות מתות:

לא פסיקא ליה - למיתני קדשי קדשים דעיר הנדחת ירעו דכיון דמתו להם אותם רשעים אי איכא חטאות שהפרישו בחייהם אזלי למיתה דכל חטאות שמתו בעליהם מתות במסכת הוריות (ד' ו.) מפרש טעמא אבל שאר קדשי קדשים כגון אשמות שמתו בעליהם ירעו:

דאיתנהו בעינייהו - דהן עצמן ודאי אינן קרבים משום זבח רשעים תועבה:

אבל הכא - דאיכא למימר ירעו ויפלו דמיהם לנדבה:

כיון דאישתני - ליכא הכא זבח רשעים תועבה:

ולא בהמת בכור ומעשר - שאם היו בה בכורות או מעשר בהמה שהוא של ישראל וחלבו ודמו קרב אין מחרימין אותו עמה דלא מיקרי בהמתה:

שלל שמים הוא - ומשללה נפקא:

אלא בבעלי מומים - שאין בהם חלק לגבוה אלא נאכלין לבעלים שללה נינהו אמאי אין מחרימין אותן עמה:

לעולם בבעלי מומין - ואפ"ה אין נשרפין עמה דדרשינן לקרא הכי בהמתה למי שנאכל לבעלים בתורת בהמתם יצאו אלו שיש להם שם לווי שאין נאכלים בתורת בהמתם שאין אומרין בהמת עיר הנדחת אלא בהמת בכור ומעשר של עיר הנדחת:

ופליגא - הא דרבינא אדשמואל דאמר שמואל עלה דהא מילתא דר"ש כי הוה קשיא לן במאי עסקינן הוי מתרץ הכי הכל קרב והכל נפדה:

מאי קאמר ה"ק - כל שהוא קרב לגבוה כשהוא תם וכשהוא בעל מום צריך פדייה כגון שאר קדשים קלים חוץ ממעשר בהמה ובכור הנהו משללה נפקא דאין מחרימין אותם עמה דהואיל וצריכי פדייה במומן שלל שמים קרינן ביה ופליג עליה דת"ק דאמר קדשים קלים ממון בעלים הוא:

וכל שקרב כשהוא תם ואינו נפדה כשהוא בעל מום - אלא נאכל לבעלים כגון בכור ומעשר ההוא לאו שלל שמים מקרו ואפילו בתמותן ולא מצי למפרך והא בתמותן שלל שמים הוא שהרי נאכל במומו והלכך אצטריך בהמתה למעוטי בכור ומעשר תמימים דמשללה ליכא למעוטינהו והיינו פליגא דאיהו מוקי לה אפילו בתמימים דקסבר בכור ומעשר בעלי מומין בהמתה קרינא ביה ובסייף:

תרומה ביד ישראל - שעדיין לא נתנה לכהן דאפילו אותו ישראל רשע הוא תרומה שבידו אינה נשרפת עם שאר שללה דהא לאו דידיה הוא דשמא היה נתנה לכהן צדיק שבחוצה לה הלכך אינה נשרפת דהיינו כפקדון דעיר אחרת ואתנהו בגוה דאמר לעיל דמותרין ונהי דבאכילה לא שרינא לה דשמא היה נתנה לכהן רשע שבתוכה הלכך ירקבו אבל תרומה ביד כהן דממוניה הוא תשרף:

וקתני יגנזו - אע"ג דממוניה הוא לא אמר תשרף:

אלא תרומה ביד כהן - דממוניה הוא ולא מזלזלינן בה כולי האי הואיל וקדש הוא:

לכהן שבעיר אחרת - כלומר לכהן שלא הודח עמהן:

אבל בגבולין - שאין לה היתר אכילה אלא בפדייה ד"ה פטורה מן החלה דממון גבוה הוא ל"א אבל בגבולין דאין לה היתר אכילה בשעת חיוב חלה דהיינו בשעת גלגול העיסה לא קרינא ביה ראשית עריסותיכם (במדבר טו) ואפילו פדאה לאחר מיכן פטור מן החלה: י' דברים נאמרו בירושלים בפ' מרובה (ב"ק פב:) חשיב להו:

אלא בעיר אחרת ואסקו לגוה - שהיה אותו מעשר שני של אחד מבני עיר הנדחת והעלו אותו לירושלים קודם שהודחה ואח"כ הודחו אם כן אמאי יגנזו לשתרו נמי באכילה דהא קלטינהו מחיצות דהיינו חומה:

אלא לאו בגבולין - ולא מטו ליה וקתני יגנזו ואינו יוצא לישרף בתמיה:

ואם איתא - דבגבולין לד"ה ממון גבוה הוא לשתרי נמי באכילה אלא לאו ממון הדיוט הוא ונהי דבשריפה לא משום זילותא:

לעולם דעיר הנדחת ואסקיה לגוה - ודקאמרת לשתרו נמי באכילה דהא קלטוהו מחיצות:

הכא במאי עסקינן כשנטמא - דלאו בר אכולי בטומאה הוא דכתיב (דברים כו) לא בערתי ממנו בטמא ולקמן פריך מאי איריא עיר הנדחת אפילו בחוצה לה:

ואפילו בירושלים - לאחר שנכנס ואע"ג דדרשינן (שם יד) כי ירחק ממך המקום וצרת הכסף בידך ברחוק מקום אתה פודה וצר ולא בקרוב מקום:

ואין שאת אלא אכילה - וה"ק קרא כי ירחק ממך המקום או כי לא תוכל לאוכלו שנטמא וצרת הכסף בידך:

בלקוח - שכבר הוציאה בהוצאה לכסף מעשר ונתנוהו ביין ושכר ובשר ונטמא אותו לקוח דההוא לית ליה פדייה וכי קאמר ר"א במע"ש גופיה שהעלה פירות מע"ש לירושלים ונטמאו:


וליפרקיה לכוליה - ומשני כר"י דאמר לא אלים למתפס פדיונו בההיא מנה גופא במס' מעשר שני (פ"ג מ"י) והיינו נמי מעשר שני דקאמר יגנז בקבורה:

אלא לעולם - במעשר שני דעיר הנדחת טהור ואסקוה לגוה ודקאמר לישתרי באכילה דהא קלטוהו מחיצות אחר שנכנס לחומת ירושלים: דאמר רבא בשחיטת חולין פ' בהמה המקשה (דף סח):

מחיצות לאכול דאורייתא - מן התורה מצוה לאכול לפנים מן החומה:

אבל מחיצות לקלוט - שיהיו מחיצות קולטות בין לענין פדייה בין לכל ענין מדרבנן הוא וכי גזור רבנן דתיהני קליטת מחיצות למעשר דשוב אינו יכול לפדותו ולענין עיר הנדחת נמי שלא יהא בשריפה היכא דאיתנהו מחיצות:

דכתיב ואבדתם - את שמם מן המקום ההוא וגו' וסמיך ליה לא תעשון כן לה' אלהיכם ובמזוזה הואיל וכתיב בה אזכרות אי אפשר לשריפה משום קרא דלא תעשון כן ואנן בעינן שללה וליכא דהאי שלל שמים הוא:

כלל בעשה ופרט בלא תעשה - כגון והיתה תל עולם כלל דאפילו גנות ופרדסים לא תעשה אלא תהיה תל עולם שהוא עשה לא תבנה עוד בנין בתים והוא לא תעשה אין דנין אותו בכלל ופרט לומר אין בכלל אלא מה שבפרט דלא תעשה פירוש הוא כלומר והיתה תל עולם לבנין קאמר אבל לגנות ופרדסים שרי אלא תרי מילי קאמר קרא דלא אמרינן פירושי קמפרש אלא מילי מילי קאמר והיתה תל עולם לגנות ופרדסים לא תבנה עוד כל בנינין שבעולם ואפילו לגנות ופרדסים לא תבנה עוד ודרשינן ליה לדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא ולומר בנין בכלל היה ולמה יצא להקיש לך מה בנין מיוחד שהוא ישוב בני אדם אף כל בנין כגון גנות ופרדסים (לישנא אחרינא) ור' יוסי הגלילי סבר אין דנין כר' אבין ודריש הכי והיתה תל עולם מכל מילי שלא יעשה בה שום דבר ולא תבנה עוד דמשמע בנין בתים אשמועינן לאו בבנין בתים וגנות ופרדסים איסור עשה הוא דאיכא. כך שמעתי:

ר"ע סבר דנין - דלא כר' אבין:

דכ"ע אית להו דר' אבין - ואפילו ר"ע והא דקאמר דעיר הנדחת נעשית גנות ופרדסים לאו משום דבעלמא לית ליה דר' אבין דודאי מלתא קא מפרשי והיתה תל עולם במאי בבנין בתים דלא תבנה עוד לא משמע ליה בכל בנינין דקסבר עוד לכמו שהיתה משמע כלומר לא תחזור ולא תבנה עוד משמע כגון שהיתה מתחלה לא תבנה עוד אבל נעשה גנות ופרדסים:

ומר סבר עוד לגמרי משמע - כגון דאמר לעולם ועד ועוד לשון ועד הוא שלא תבנה לעולם לשום דבר לא לבנין בתים ולא לגנות ופרדסים לא תבנה עוד:

מחוברין מותרין - דתקבוץ ושרפת אמרה רחמנא מי שאינו מחוסר אלא קביצה ושריפה יצא זה שמחוסר תלישה וקביצה ושריפה:

וכל אשר בה - אפילו אילנות מחוברין אשר בה נאסרין:

ה"ג וישבע יהושע לאמר ארור האיש וגו' - וקרא קדריש ואזיל בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה וכשיעמיד דלתיה ימות בנו הקטן:

לא יריחו על שם עיר אחרת - שלא יבנה יריחו ויסב שמה על שם עיר אחרת ולא עיר אחרת על שם יריחו שאפי' בנה עיר אחרת וקראה יריחו אסור לבנותה שאפי' שם יריחו ימחה לעולם וכתיב בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחו בימיו של אחאב ועל שעבר על האלה קרי ליה בית האלי:

את יריחו - ולא יריחו עצמו בנה אלא עיר אחרת על שם יריחו שקראה לה יריחו ולא אתפרש הא מנלן:

באבירם בכורו יסדה - אבירם רשע כשמת אבירם הרשע לא היה לו לחיאל ללמוד שלא לבנות את יריחו:

אבירם ושגוב מאי עבוד - דקרי להו רשעים:

איני יודע ששגוב צעירו - מילתא באנפי נפשיה הוא ולמדרשא ממשמע שנאמר באבירם בכורו איני יודע ששגוב צעירו אלא מה ת"ל שגוב צעירו שהיה קובר והולך מאבירם ועד שגוב שהוא צעיר מכלם:

אחאב שושבינו - אוהבו של חיאל היה אחאב:

בי טמיא - וי"א בי טעמא בית האבל שמטעימים אותו בדברים לנחמו ובכמה דוכתין כתיב בבראשית רבה טמיא בלא עיי"ן לשון אבל:

על כל תלם ותלם - שורה וערוגה ומקום גבוה הוא:

ולא שביק מיטרא מיזל ומסגד - שהיה הלכלוך הולך וגדל מרוב הגשמים הבאין לעולם שאין מניחין לילך להשתחוות לעבודת כוכבים מתוך דרכים מלוכלכות בטיט:

מיד ויאמר אליהו חי ה' אם יהיה השנים האלה מטר וגו' - האי קרא סמוך לקרא דחיאל בית האלי:

אקלידא דמטרא - מפתח של מטר:

כיון דחזא - הקב"ה דאיכא צערא בעלמא א"ל הקב"ה לאליהו לך צרפתה לגלגל הדבר שיחזיר לו מפתח של מטר כדקא מפרש ואזיל:

שלש מפתחות לא נמסרו ביד שליח - על אוצרו של הקב"ה יש מפתחות ומסרם ליד שלוחים הממונים אבל ג' מפתחות יש לו בידו שלא מינה שליח עליהם מבראשית אלא בידו הם ולא רצה למסור שליח עליהם וקאמר הקב"ה לאליהו אותם ג' מפתחות עכבתי בידי מבראשית ולא מניתי שליח עליהם אלא אותך שעשיתי ממונה על אחת מהם ועתה תשאל מפתח שני יאמרו שנים ביד תלמיד ואחד ביד הרב:

דטרקיה לגליה - שסתם שער שלו ואבדיה למפתחיה כך עשה אליהו נעל לשערי מטר ולבסוף אבד המפתח של גשמים שלא נפתח השער של מטר על ידו:

דכתב לך הראה אל אחאב ואתנה מטר - ולא כתיב ותן מטר:

אבא אליהו - חביבי וגדולי:


היה קפדן - שכעס על אחאב ואמר חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר:

איכסי' מיניה - שהיה רגיל למיתי לבי מדרשו כל יומא ולא אתא בתלתא יומי:

א"ל - ר' יוסי:

הא דקמא דקא קפיד מר - הרי על דבר זה שאמרתי עליך קפיד שלא באת אלי ג' ימים מקפדנות שקצפת עלי:

מפני הרעה - קודם שתבא הרעה הצדיק נאסף מכלל דכיון שמת הרעה באה: אבל צדיק בא לעולם פסקה הרעה שנאמר זה ינחמנו: