ויקיטקסט

רי"ף על הש"ס/יבמות/פרק טז

< רי"ף על הש"ס | יבמות

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק טז

עריכה

האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך הרי זו לא תנשא ולא תתיבם עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה היתה לה חמות אינה חוששת יצאה מלאה חוששת רבי יהושע אומר אינה חוששת:

גמ' לא תנשא ולא תתיבם ולעולם אמר זעירי לעצמה שלשה לחברתה תשעה וחולצת ממה נפשך ר' חנינא אומר לעצמה שלשה

(דף רי"ף מה.)


לחברתה לעולם ותחלוץ ממה נפשך (בגמ' ליתא) אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין דאמרי תרוייהו גזרה שמא יהא ולד של קיימא ונמצאת מצריכה כרוז לכהונה וליצרכה דילמא איכא דהוו בחליצה ולא הוו בהכרזה ואמרי קא שרו חלוצה לכהן והלכתא כרבי חנינא דהכין איתוקמא הפרק החולץ (דף לו.) כוותיה:

מתני' שתי יבמות זו אומרת מת בעלי וזו אומרת מת בעלי זו אסורה מפני בעלה של זו וזו אסורה מפני בעלה של זו:

לזו עדים שמת בעלה ולזו אין עדים זו שיש לה עדים אסורה מפני בעלה של זו וזו שאין לה עדים מותרת:

לזו בנים ולזו אין בנים זו שיש לה בנים מותרת וזו שאין לה בנים אסורה נתיבמו ומתו היבמין אסורות להנשא ר"א אומר הואיל והותרו ליבמין הותרו לכל אדם:

אין מעידים אלא על פרצוף פנים עם החוטם אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו . ואין מעידין אלא עד שלשה ימים. ואפילו ראוהו מגוייד או צלוב (על הצליב') וחיה אוכלת בו אין מעידין עד שתצא נפשו רבי יהודה בן בבא אומר לא כל האדם ולא כל המקומות ולא כל העתות שוין:

גמ' תנו רבנן פדחת בלא פרצוף פנים פרצוף פנים בלא פדחת אין מעידין עד שיהו שניהם עם החוטם אמר אביי ואי תימא רב כהנא מאי קרא (ישעיה, ג) הכרת פניהם ענתה בם:

ואע"פ שיש סימנין בגופו ובכליו:

ת"ר אין מעידין על השומא רבי אלעזר בן מהבאי אומר מעידין על השומא אמר רבא דכ"ע סימנין דרבנן והכא בשומא סימן מובהק הוא קאמיפלגי רבנן סברי שומא לאו סימן מובהק הוא ר"א בן מהבאי סבר סימן מובהק הוא:

והחיה אוכלת בו אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא ממקום שאין נפשו יוצא אבל ממקום שנפשו יוצא מעידין ואמר רב יהודה אמר שמואל

(דף רי"ף מה:)


שחט בו שנים או רוב שנים וברח מעידין עליו איני והאמר רב יהודה אמר שמואל שחט בו שנים או רוב שנים ורמז ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו חי הוא וסופו למות:

אין מעידין אלא עד שלשה ימים פירוש אין מעידין אלא אם ראוהו שהוא מת בתוך שלשה ימים למיתתו אבל אם לא מצאוהו אלא אחר שלשה ימים אין מעידין עליו מפני שהמת משתנה ואינו ניכר אחר שלשה ימים והני מילי ביבשה אבל במים אפשר שישהה ארבעה וחמשה ימים ואינו משתנה דמיא היכא דליכא מכה מיצמת צמתי לגוף כדאמרינן ההוא גברא דטבע בדיגלת ואסקוה אגישרא דשביסתנא ואסבה רבה לדביתהו אפומא דשושביניה לבתר חמשה יומי והני מילי היכא דחזיוה בשעתא דאסקוה אבל אישתהי מיתפח תפח ואינו ניכר:

מתני' נפל למים בין שיש להן סוף בין שאין להן סוף אשתו אסורה אמר ר' מאיר מעשה באחד שנפל לבור הגדול ועלה לאחר שלשה ימים אמר רבי יוסי מעשה בסומא שירד לטבול במערה וירד מושכו אחריו ושהו כדי שתצא נפשם והשיאו את נשותיהן שוב מעשה בעסיא באחד ששלשלוהו בים ולא עלתה בידם אלא רגלו ואמרו חכמים מן הארכובה ולמעלה תנשא מן הארכובה ולמטה לא תנשא:

גמ' ת"ר נפל בין למים שיש להן סוף בין למים שאין להם סוף אשתו אסורה דברי ר"מ וחכמים אומרים שאין להן סוף אשתו אסורה שיש להן סוף אשתו מותרת וכן הילכתא ומאן דמודי במים שאין להן סוף דאשתו מותרת בר שמתא הוא דאמרינן ההוא גברא דטבע באגמא דסמקי ושריא רב שילא לדביתהו אמר ליה רב לשמואל תא נישמתיה אמר ליה נשלח ליה ברישא שלחו ליה מים שאין להן סוף אשתו אסורה או מותרת שלח להו מים שאין להן סוף אשתו אסורה ואגמא דסמקי מים שיש להן סוף או מים שאין להן סוף שלח להו מים שאין להן סוף ומר מאי טעמא עבד הכי מיטעא טעאי אנא סברי כיון דקוו וקיימו כמים שיש להן סוף דאמו ולא היא כיון דאיכא גלי אימור גלי אשפלוה לדוכתא אחריתי קרי שמואל עליה דרב (משלי, יב) לא יאונה לצדיק כל און קרי רב עליה דשמואל שם יא ותשועה ברוב יועץ היכי דמי מים שיש להן סוף אמר אביי כל שעומד ורואה מארבע רוחותיו דאי איתיה דסליק מיחזי חזו ליה ואי אמרת ליחוש למחילה של דגים מחילה של דגים במים שיש להן סוף לא שכיחא ותניא אמר רבן גמליאל פעם אחת היתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שנשברה בים והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה ומנו רבי עקיבא כשעליתי ליבשה בא וישב ודן לפני בהלכה ואמרתי לו בני מי העלך ואמר לי דף של ספינה נזדמן לי וישבתי עליו וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי מכאן אמרו חכמים אם יבואו רשעים על אדם ינענע להן ראשו באותה שעה אמרתי כמה גדולים דברי חכמים שאומרין מים שאין להם סוף אשתו אסורה ושיש להן סוף אשתו מותרת תניא אמר רבי עקיבא פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שנטרפה בים והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה ומנו רבי מאיר כשעליתי למדינת קפוטקיא בא וישב ודן לפני בהלכה אמרתי לו בני מי העלך אמר לי גל טרדני לחבירו וחבירו לחבירו והקיאני ליבשה באותה שעה אמרתי כמה גדולים דכרי חכמים שאומרים מים שאין להן סוף אשתו אסורה ושיש להן סוף אשתו מותרת:

ת"ר ראוהו שנפל לגוב אריות אין מעידין עליו לחפירה מלאה נחשים ועקרבים מעידין עליו ת"ר נפל לתוך כבשן האש מעידין עליו

(דף רי"ף מו.)


ליורה מלאה יין ושמן מעידין עליו משום רבי אחא אמרו של שמן מעידין עליו מפני שהוא מבעיר של יין אין מעידין עליו מפני שהוא מכבה אמרו לו תחלתו מכבה וסופו מבעיר:

מתני' אפי' שמע מן הנשים אומרות מת איש פלוני דיו רבי יהודה אומר אפילו שמע מן התינוקות אומרין הרי אנו הולכין לספוד ולקבור את איש פלוני בין שהוא מתכוין ובין שאינו מתכוין רבי יהודה בן בבא אומר בישראל אע"פ שמתכוין ובכותי אם היה מתכוין אין עדותו עדות:

גמ' רבי יהודה אומר אפילו שמע מן התינוקות כו':

ודילמא לא אזלי אמר רב יהודה אמר שמואל דקאמרי הרי אנו באין מלספוד ומלקבור את איש פלוני ודילמא קמצא בעלמא שכיב להו ואסיקו בשמיה דקאמרי כן וכן רבנן הוו התם וכן וכן ספדני הוו התם:

ובכותי אם היה מתכוין אין עדותו עדות:

אלא בכותי דעדותו עדות היכי משכחת לה במסיח לפי תומו כי ההוא דהוה קא אזיל ואמר מאן איכא בי חיואי שכיב חיואי ואסבה רב יוסף לדביתהו ההוא דהוה קאמר ואזיל וי לפרשא זריזא דהוה בפומבדיתא ואסבה רבא ואיתימא רב יוסף לדביתהו ההוא דהוה קאמר ואזיל מאן איכא בי חסא מאן איכא בי חסא טבע חסא אמר רב נחמן האלהים אכלוה כוארי לחסא מדיבוריה דרב נחמן אזלא דביתהו דחסא אינסיבא ולא אמר לה ולא מידי אמר רב אשי שמע מינה הא דאמור רבנן מים שאין להן סוף אשתו אסורה הני מילי לכתחלה אבל אי אינסיבא לא מפקינן לה מיניה וא"ד אסבה ר"נ לדביתהו אמר חסא גברא רבה הוא אם איתיה דסליק קלא אית ליה למילתא ולא היא לא שנא גברא רבה ול"ש לאו גברא רבה דיעבד אין לכתחלה לא ההוא כותי דאמר ליה לבר ישראל קטול אספסתא ושדי לחיותא ואי לא קטילנא לך כפלניא בר ישראל דאמרי ליה בשיל לי קדרה בשבתא ולא בשיל לי וקטלתיה שמעה דביתהו אתאי לקמיה דרבא דף קכב. ע"ש פשטו לה מהא מתני' כותי שהיה מוכר פירות בשוק ואמר פירות הללו של ערלה הן של נטע רבעי הן של עזקה הן לא אמר כלום שלא נתכוין אלא להשביח מקחו. אבא יודן איש צידן אמר מעשה בישראל וכותי שהיו מהלכין בדרך ובא כותי ואמר חבל על יהודי שהיה עמי שמת בדרך וקברתיו והשיאו את אשתו. ושוב מעשה בקולר של בני אדם שהיו מהלכין לאנטוכיא ובא כותי ואמר חבל על קולר של בני אדם שהיו מהלכין לאנטוכיא שמתו וקברתים והשיאו את נשותיהן שוב מעשה בששים בני אדם שהיו מהלכין לכרקום של ביתר ובא כותי ואמר חבל על ששים בני אדם שהיו מהלכין לכרקום של ביתר שמתו וקברתים והשיאו את נשותיהן:

גרסינן בפרק כל הגט שנכתב שלא לשם אשה (דף כט.) תניא שמע מב"ד ישראל שהיו אומרים איש פלוני מת איש פלוני נהרג ישיאו את אשתו מקומינטריסין של כותים איש פלוני מת איש פלוני נהרג אל ישיאו את אשתו והא קיי"ל דמסיח לפי תומו מהימן הני מילי במילתא דלא שייך בה אבל במילתא דשייך בה עבידי לאחזוקי שקרייהו דכתיב וכו':

מתני' מעידין לאור הנר ולאור הלבנה ומשיאין ע"פ בת קול ומעשה שעמד אחד על ראש ההר ואמר איש פלוני מת והלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו את אשתו שוב מעשה בצלמון באחד שאמר אני איש פלוני בן איש פלוני ממקום פלוני נשכני נחש והריני מת והלכו ולא הכירוהו והשיאו את אשתו:

גמ' ומעשה שעמד ודילמא שד הוא א"ר יהודה אמר (בג' אי' אר"י אמר רב ) שמואל שראו לו דמות אדם וחזו ליה נמי בבואה דבבואה דגמידי דבבואה אית להו לשידי בבואה דבבואה לית להו ולא חיישינן דילמא צרה

(דף רי"ף מו:)


היא דתנא דבי ר' ישמעאל בשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין:

ירושלמי מצאו בשטר כתוב וחתום מת איש פלוני או נהרג איש פלוני ר' ירמיה אומר משיאין את אשתו ר' בון בר כהנא אמר אין משיאין את אשתו מתניתא מסייעא לדין ולדין מסייעא לר' ירמיה דתניא ע"פ עדים ולא ע"פ כתבם ולא ע"פ תורגמן ולא ע"פ עד אחד ועכשיו הלא משיאין ע"פ עד אחד וע"פ עד מפי עד ודכותה ע"פ כתבם וע"פ תורגמן משיאין מתניתא מסייעא לרבי בון דתניא יפה כח העדים מכח השטר שהעדים שאמרו מת פלוני נהרג פלוני משיאין את אשתו מצאו כתוב בשטר מת פלוני אין משיאין את אשתו ויפה כח השטר מכח העדים שהמלוה את חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדים ועל ידי עדים גובה מנכסים בני חורין:

תנן התם בפרק כיצד אשת אחיו שלא היה בעולמו (דף כה.) המביא גט ממדינת הים ואמר בפני נכתב ובפני נחתם לא ישא את אשתו מת הרגתיו הרגנוהו לא ישא את אשתו רבי יהודה אומר הרגתיו לא תנשא אשתו הרגנוהו תנשא אשתו מת הרגתיו לא ישא את אשתו הוא ניהו לא ישא את אשתו אבל לאחר תנשא אשתו ולא אמרינן רשע הוא והתורה אמרה (שמות, כג) אל תשת רשע עד דקי"ל כרבא דאמר רבא אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע ושמעינן מהא דרשע פסול לעדות אשה וגרסינן בראש השנה בפירקא קמא אמר רב מנשה זאת אומרת גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה ופרק כיצד אשת אחיו נמי אקשינן מינה והאמר רב מנשה גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה גזלן דדברי תורה פסול לעדות אשה ושמעינן מינה דפסול מדברי תורה הוא דפסול לעדות אשה אבל פסול מדרבנן כגון משחק בקוביא וחביריו כשרין לעדות אשה ומסתברא לן דפסול מדברי תורה מסיח לפי תומו משיאין אשה על פיו דלא גרע מכותי.

תנן בגיטין בפרק כל הגט (דף כח:) שלשה דברים א"ר אליעזר בן פרטא לפני חכמים וקיימו את דבריו על עיר שהקיפוה כרקום ועל ספינה המטורפת בים ועל היוצא לידון שהן בחזקת קיימין אבל עיר שכבשה כרקום וספינה שאבדה בים והיוצא ליהרג נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים:

מתני' אמר רבי עקיבא כשירדתי לנהרדעא לעיבור השנה מצאני נחמיה איש בית דלי אמר לי שמעתי שאין משיאין את האשה בארץ ישראל על פי עד אחד אלא יהודה בן בבא בלבר נמתי לו כן הדברים אמר לי אמור להם משמי אתם יודעים שמדינה הזו משובשת בגייסות כך מקובל אני מרבן גמליאל הזקן שמשיאין את האשה על פי עד אחד וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני רבן גמליאל שמח לדברי אמר מצינו חבר ליהודה בן בבא מתוך הדברים נזכר רבן גמליאל שנהרגו הרוגים בתל ארזא והשיא רבן גמליאל (הזקן) או נשותיהן על פי עד אחד והוחזקו להיות משיאין עד מפי עד מפי אשה מפי עבד מפי שפחה רבי אליעזר ורבי יהושע אומרים אין משיאין את האשה ע"פ עד אחד אמר רבי עקיבא ולא ע"פ אשה ולא ע"פ קרובים אמרו לו מעשה בבני לוי שהלכו לצוער עיר התמרים וחלה אחד מהם והניחוהו בפונדק בחזרתן אמרו לפונדקית איה חבירנו נמה להם מת וקברתיו והשיאו את אשתו ולא תהא כהנת כפונדקית אמר להם לכשתהא פונדקית נאמנת. (מכאן עד סוף המשנה בס"י וכן ברא"ש ליתא) פונדקית הוציאה להם מקלו ותרמילו וספר תורה שהיה בידו :

גמ' והלכתא משיאין את האשה עד מפי עד מפי עבד מפי שפחה מפי קרובים:

אמרו לו מעשה בבני לוי כו':

מאי גריעותא דפונדקי' אמר רב כהנא פונדקית כותית היתה ומסיחה לפי פי תומה היתה זה מקלו וזה תרמילו וזה קבר שקברתיו והא איה חבירנו קאמרי לה כיון דחזיתינהו בכתה אמרו לה איה חבירנו נמה להן מת וקברתיו שמעינן מהא דהיכא דמתחיל הכותי ומסיח לפי תומו ואף על גב דהדרינא ומגלינא למילתא

(דף רי"ף מז.)


מיניה שפיר לא נפיק ליה מתורת מסיח לפי תומו אלא נאמן ומשיאין על פיו ולא בעינן בעדות אשה דרישה וחקירה:

סליק פירקא וסליק מסכת יבמות
אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/רי%22ף_על_הש%22ס/יבמות/פרק_טז"