רש"י על הש"ס/בבא בתרא/פרק ב




בכל מכל כל - באברהם כתיב (בראשית כד) וה' ברך את אברהם בכל ביצחק כתיב (שם כז) ואוכל מכל ביעקב כתיב (שם לג) וכי יש לי כל כלומר לא חסרו שום טובה:

חלל בקרבי - יצרי הרע מת בקרבי:

צעריה קא מדכר - על לבו ממש הוא מתרעם ואומר שמת בקרבו מרוב צרות:

שלא שלט בהן מלאך המות - אלא מתו בנשיקה על פי שכינה:

בכל מכל כל - לא חסרו שום כבוד ומצינו כבוד זה במשה ואהרן שנאמר בהן על פי ה' ואם אלו מתו ע"י מלאך [המות] נמצא שחסרו כבוד:

כדאמרן - שמתו ע"פ שכינה ואין ראויה רמה לשלוט במי שנשוק משכינה שהרי אין הרמה באה אלא מטפה מרה המטפטפת מסכינו של מלאך המות דאמר מר (ע"ז דף כ:) ממנה מת ממנה מסריח ממנה פניו מוריקות:

ישכון לבטח עליו - הכי דריש ישכון לבטח בנימין על סמיכות ידידות השכינה:

בעטיו של נחש - בעצתו של נחש כלומר לא היו ראוין למות אלא שנגזרה גזירת מיתה על כל תולדותיו של אדם הראשון בעצתו של נחש בעטיו תרגום של עצתו כדכתיב (דניאל ו) אתייעטו כל וגו' וכן התיב עטא וטעם (שם ב):

ואחיותיהם - בבני ישי כתיב:

פרק שני - לא יחפור


לא יחפור - בור שיח ומערה. מפורשים בבבא קמא בפרק שור שנגח את הפרה (דף נ:):

בור - עגול:

שיח - ארוך וקצר:

מערה - מקורה בקירוי:

נברכת הכובסים - חופר חפירה מרובעת בעומק אמה או יותר ומי גשמים מתכנסים בה לכבס בגדיהם והיו להם שתים אחת ששורים את הבגדים יום או יומים בצואת כלבים והיא קרויה מחמצן בגמ' ואחת שמשפשפים בה והיא קרויה נדיין:

אא"כ כו' - מפני שהחפירה הסמוכה לבור מחלשת כותלי הבור ומרפה אותן:

וסד בסיד - את כותלי חפירתן:

גפת - פסולת זיתים שנתעצרו בבית הבד:

הסלעים - אבנים שהאור יוצא מהן שקורין קויליי"ש שכל אלו קשין לחומה שמוציאין הבל:

מן הכותל - כותל לבנים של טיט הבנוי על גבי קרקע ולאו בבור קאי השתא:

זרעים - קשין לכותל כדמפרש בגמ':

ומחרישה - מרפה את יסודו ונופל:

מי רגלים - ממסמסין את הלבנים שהן של טיט יבש:

ריחים - קשין לכותל שמנידין את הקרקע בגלגול חבטתו:

מן השכב - היא הריחים התחתונה:

הרכב - היא העליונה הרוכבת על זו והיא קצרה טפח מן התחתונה:

ואת התנור שלשה מן הכליא - תנור כלי חרס הוא שרוף בכבשן כשאר קדירות ופיו למעלה והבא לקובעו בארץ עושה בנין טיט ואבנים שיהיו לו לבסיס ומושיבין אותו עליו שלא יצטננו שוליו מחמת קרקע ואותו בנין עשוי בשיפוע רחב מלמטה וקצר מלמעלה כמדת התנור תחתונה קרוי כליא ועליונו קרוי שפה כלומר שפת הכליא שפתה עליונה ולפי שהבלו של תנור קשה לכותל צריך להרחיקו: גמ'


פתח בבור - סמוך לבורו של חבירו והדר סיים אלא אם כן הרחיק מכותל הוה ליה למיתני אלא אם כן הרחיק מבורו דאילו מכותלו כותל הבנוי על גבי קרקע הוא:

מכותל בורו שנינו - כלומר האי כותל דקתני מכותל בורו קאמר שאף הוא קרוי כותל:

וליתני מבורו של חבירו - ואנא ידענא דמכותל קאמר דאי מחלל בורו קאמר אין זה כונס לתוך שלו כלום ופעמים שהוא סותר אף כותל חבירו אם הוא רחב משלשה:

הא קא משמע לן - במאי דתניא מכותל בורו למדנו בה שהכותל בורו של ראשון מילא כל שלשה טפחים שהוזקק גם הוא להרחיק מן המיצר וממאי מדקתני שהחפירות חללו של זה אינה מופלגת מכותלו של זה אלא שלשה טפחים שהוא כונס לתוך שלו נמצא ששלשת הטפחים שכנס גם זה לתוך שלו הכותל מלאם ואשמועינן שיעור רוחב כותלי בור:

ונפקא מינה למקח וממכר - וא"ת מנלן שהכותל הראשון הוא הוי שיעור הרחקה מן המיצר והלא לא היה לחבירו בור סמוך למיצר ופליגי בה אביי ורבא ושמעינן ליה לאביי דאמר ראשון אינו צריך להרחיק תריץ הא שמעינן ליה לאביי גופיה דאוקמה כשבאו לחפור בבת אחת ששניהן הוזקקו להרחיק כל אחד ואחד שלשה טפחים:

הבא לסמוך - בורו תחילה בצד המיצר ולחבירו אין שם בור:

העשוייה לבורות - כגון בית השלחין שצריכה להשקות תדיר:

אפי' לרבנן דאמרי כו' - דשמעינן מינה אדם צריך לכנוס לתוך שלו כדי שלא יזיק את חבירו ולא אמרינן זה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו:

ליתנהו לשרשים - אלא סופן שיתפשטו עשרים וחמשה אמה ויזיקו את כותלי הבור:

מרפית לי - שהיא מרעדת ונדה מחמת המכה:

הא איתמר עלה מכותל בורו שנינו - ולמדנו בה שאף הראשון הוזקק להרחיק כדי כותל שהוא שלשה טפחים כדאמרן:

אלא לאביי קשיא - דהוא גופיה אוקים דמכותל בורו שנינו ועל כרחך לא הוזכר שם כותל אלא ללמדנו ששיעור כותל כדי הרחקת המיצר הוא אלמא אף הראשון הוזקק להרחיק:

הבא בידים - קרקע רך מתכתש מאיליו:

זה וזה מרחיק - אלמא אף על הראשון להרחיק:

ה"ג בא בידים שאני ודקארי לה מאי קארי לה בא בידים איצטריך סד"א כו' - כלומר הוא הדין אע"ג דלא בא בידים והאי דנקט בידים רבותא אשמעינן דאף על גב דבא בידים אין צריך להרחיק אלא שלשה טפחים:


מתונתא - דבר לח:

טירייא - איטוני"ר בלע"ז כמו דטרייא לרישיה באלו טריפות (חולין דף מה:):

חנות של נחתומין - מוכרי לחם שמסיקין שם אור תמיד:

אוצר - עלייה שאוצרין בה תבואה ושמן ויין והעשן קשה להן:

ולא רפת בקר - הריח קשה להן:

דירה שאני - חנות ורפת בקר דירתן של אדם הן ואין לנו לאסור דירתו עליו אא"כ ההיזק מוכן:

דיקא נמי - דדירה שאני:

דקתני עלה - דההיא אם היתה הרפת בקר קודמת לאוצר מותר ובכולהו שאר הרחקות דמתני' לא תנא הכי ש"מ הכא משום דדירה שאני אבל אינך אף הראשון צריך להרחיק:

אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות - כדמפרש טעמא כדי עבודת הכרם שהיו חורשים הכרם במחרישה וכן בשעת הבציר בוצרין אותם בעגלות וצריך להן מקום פנוי ארבע אמות שלא תיכנס עגלת מחרישתו בקרקע חבירו:

טעמא משום עבודת הכרם - שהוא מזיקו בידים הא לאו הכי סמיך ואע"ג שיתפשטו שרשיו ויזיקו בשדה בין לעכב המחרישה בין לחפירת הבור:

צונמא - סלע חזק שלא יתפשטו שרשיו לשם:

גדר בינתים - שאין מזיקו עוד לעבודת הכרם זה סומך אילנות לגדר מכאן וזה סומך אילנות לגדר מכאן ואי נמי אחד מהן שדה לבן אין כאן כלאים כדאמר בעירובין (דף יא.) אם גפנים מכאן מותר לזרוע כאן גבי נעץ ארבעה קונדיסין ומתח זמורה על גביהן דדמיא לצורת הפתח קתני מיהא זה סומך ואע"ג דאזלי שרשים תחת הגדר ומתפשטין לתוך השדה:

מעמיק להן - בעל השדה קוצץ את השרשין שיצאו בשדהו בעומק שלשה טפחים:

ואי לאו צונמא - וזה נוטע שם שלא כדת מעמיק להו זה כשיזיקו הן:

עשרים וחמשה אמות - כך שיערו שהשרשין נמשכין והולכין ומקלקלין את כותלי הבור:

הוא הדין כו' - והא קמ"ל דעד כ"ה אמה אזלי שרשין ומזקי לבור: ה"ג אי הכי אימא סיפא אם האילן קדם לא יקוץ אי לא סמיך היכי משכחת להו. דהאילן קדם ואי שלא כדין סמך אמאי לא יקוץ מה לי בור קדם דקתני קוצץ ומאי שנא אילן קדם דתנא לא יקוץ:

כדאמר רב פפא - לקמן בשמעתין:

הכא נמי בלוקח - אדם שנטע אילן בתוך שדהו ואח"כ מכר חצי שדהו לאיש אחר ובא הלוקח וחפר בור אין זה צריך לקוץ אילן שנטעו ברשותו:

את המשרה - מים ששורין בו את הפשתן:

מן הירק - של מיני מאכל כרוב ושומין וכרישין:

ואת הכרישין - כרתי פוריל"ש:

ואת החרדל מן הדבורים - שאוכלין את החרדל ומחדד את פיהם ואוכלות את דבש שלהן:

כי ליכא ירק נמי לא סמיך - והא קמ"ל דהנך קשו אהדדי:

עד שאתה אומר הרחק את חרדליך מדבוריי - שעל המזיק להרחיק עצמו הרחק אתה דבורייך מן חרדליי שאף אתה נקרא מזיק:


ואי לא סמיך - איניש היזק למיצר חבירו אפילו בשאין שם דבר הניזוק אית ליה לר' יוסי דאלו שניהן מזיקין הן היכי משכחת ליה דליסמוך חד מינייהו ברישא הרי חבירו מעכב עליו:

בלוקח - אחר שעשה זה משרה בתוך שדהו או זרע שם חרדל מכר מחצה שדהו לאחר והלוקח זרע שם ירק או העמיד דבורים:

אמאי מרחיק - הרי ברשות עשה:

ועוד מאי טעמא דרבי יוסי - דלא פליג אלא בחרדל וטעמא משום דתרוייהו מזיקין הן וליפלוג נמי במשרה וירק:

על המזיק להרחיק את עצמו - ואף על פי שמתחלה עשה ברשות:

אי בבינתא - גרעין הזרע:


לא משכחת ליה - הדבורה לפי שהוא טמון בשרביטו:

ואי בטרפא - ואם יאכל העלה:

הדר פארי - חוזר וצומח:

מן המחמצן - נברכת ששורין בו את הבגדים יום או יומים בצואת כלבים עד שמחמיצין ומסריחין:

אבל מן הנדיין - נברכת שכובסין ומשפשפין בה מתוך שהמים נתזין למרחוק צריך להרחיק ד' אמות:

ה"ג או סד בסיד תנן - כלומר או ירחיק או סד:

ליערבינהו - לתרתי בבי רישא ומציעתא דהתם או סד בסיד תנן אלא מדלא ערבינהו ש"מ דברישא וסד בסיד תנן דבעינן תרוייהו הרחקה וסיד:

בא בידים אצטריך - למנקט ליה לתנא ואע"ג דה"ה ללא בא בידים:

במה טומנין - את החמין בשבת דאמור רבנן דאסור להטמין בדבר המוסיף הבל והתם מפרש טעמא גזירה שמא יטמין ברמץ:

לשונות של ארגמן - צמר צבוע ואחר כך חזרו והחליקוהו במסרק ועשוי לשונות לשונות:

וכי דרכן להטמין בהן - ואפ"ה איירי בהו רבנן:

ציפי צמר - לאחר שסרקו ונפצו במסרק:

ובמוכין - של שחקי בגדים שהסורק מוציא מבגדי הצמר בקוצים:

ואין מטלטלין אותם - שהן מוקצים למלאכת בגדים: ה"ג אי יגיד עליו ריעו ליתנינהו לכולהו בחדא וליתני חדא מינייהו באידך ולימא כו'. ליתנינהו לכולהו. כל הנך משום הבלא בחדא או כאן או אצל שבת:

הנך משום דמשתכי לה לקדירה - שמשברין את הקדירה כך שמעתי כאן ובכל מקום שמעתיו שמעלה חלודה:

דמחממי חיים - כשנותנין בו דבר חם הוא מתחמם וגבי הטמנה מחמימי הוא אבל גבי כותל קריר:

והתנא רבי אושעיא - להרחקות דמתני' בתוספתא שלו וקאמר חול גבייהו:

במתונא - אצל היזק לחלוח שנאה ובחול לח ולא אצל היזק הבל:

נברכת כובסין - לא קביעא כאמת המים שאמת המים עשויין להיות שם עולמית אבל זו הכובס פעמים שמשתנה לאומנות אחרת:

דקוו וקיימי - וליחלוחן קשה יותר משל מים חיים:

תיפוק ליה משום מחרישה - שהרי חרשו תחילה ואפי' לא זרע ליה תנא לי' מרחיקין:

במפולת יד - שזרעו בלא חרישה' חופר במרה ואינו מעמיק כעומק המחרישה:

ותיפוק ליה משום זרעים - שסתם חורשין סופן לזרוע והא קתני זרעים:

בחורש לאילנות - שיש שם אילנות מימים רבים ובא לחרוש תחתיהם להשביחן:

ותיפוק ליה משום מיא - שצריך להשקותן תמיד וכיון דאי אפשר לזרעים בלא מים למה ליה למתנינהו הא תנא ליה הזיק דליחלוח אצל כותל:


לצדדין קא משתרשי - ומחלידין מתחת לכותל ומקלקלים יסודו:

המבריך את הגפן - גפן יחידי שאין בזרעים שאצלם משום עירבוב דאין כרם בפחות מחמש גפנים שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב אלא שלא ינק הזרע מן הגפן:

מבריך - כמו ויברך הגמלים (בראשית כד) כופף זמורת גפן מחוברת ומבריכה בקרקע בצידיה לכאן ולכאן וקורין בלע"ז פרובניי"ר:

שמחלידין את הקרקע - אצל הכותל במקומן ומעלין עפר תיחוח ומתמוטט קרקע יסוד הכותל לצדדין:

משתין בקיר - אלמא דרך בני אדם כן:

בשופכין - עביט מלא ושופכו שם:

לא ישתין - ליכא לאוקמי אלא במשתין ממש:

בכותל לבינים - שהם של טיט שנתיבשו בחמה והם נימוקים מחמת המים:

וכמה טפח - מפני שמטשטש את הקרקע סמוך ליסוד הכותל:

ובצונמא - אם כותל זה בנוי בסלע דליכא למיחש בטישטוש קרקע:

מותר - סמוך ממש ואסיפא קאי בכותל אבנים:

רקיק - סופגנין חררה דקה ורכה:

אינו ממעט בחלון - שבין בית לבית ויש בו פותח טפח ומת מונח באחת מהן וטומאה בוקעת לצד שני אין רקיק ממעט שיעורן מלהוציא טומאה דכיון דראוי לאכילה לא מבטיל להתם דנהוי כמחיצה:

אבל רקיק דמאיס - מתוך שהוא דק ולחלוח הכותל מרטבו נמאס:

שנילוש במי פירות - שאינן מכשירין ואין אוכל מקבל טומאה בלא הכשר משקה הקרוי משקה כגון מים ויין וחלב:

וחבית מלא גרוגרות - תאנים יבשים וכגון שלא הוכשרו:

כל שאילו ינטלו - הקופה וחבית:

ויכולין - התבן או הגרוגרות לעמוד בפני עצמן חוצצין בפני הטומאה:

ואם לאו אין חוצצין - שהחבית והקופה אין חוצצין לפי שהן מקבלין טומאה:

סריא - נרקב:

והא חזי לטינא - ולא מבטל ליה:

דאית ביה קוצי - והן היו רומסין ברגליהן בטיט:

הא חזו - לאכילה כולהו הנך תיובתא דשמואל דאמר מידי דחזי ליטלו משם לאחר זמן אין ממעט בחלון:

בשהתריפו - התליעו:

אי פומיה לבר - לצד הבית שאין המת בתוכו:


שאין בה שלש על שלש - שאין מקבלין טומאה:

המדולדלין - שתלושין ומעורין במקצת והבהמה עומדת אצל החלון והאבר מונח על החלון ותנן בהעור והרוטב (חולין קכט.) מטמאין טומאת אוכלין במקומן וצריכין הכשר ואלו לא הוכשרו:

עובד כוכבים - אינו מקבל טומאה וכן בן שמנה שהרי הוא כאבן לא חי ולא מת:

המלח - לא מקבל טומאה דלאו אוכל הוא באנפי נפשיה:

וכלי חרס - שאחוריו לצד אהל הטומאה:

והשלג והברד כו' - הואיל ונימוקים מאליהם אין ממעטים וכן מים שבכלי הואיל ואם ינטל הכלי אין עומדים בפני עצמן אין ממעטין בחלון:

הברד - גלש"א:

הכפור - גריישלא"ן:

הגליד - קרח לבן שאינו שלג: ה"ג והא עשבים חזו לבהמתו וסופו ליטלן ואפ"ה כל כמה דאיתנהו התם ממעטי ותיובתא דשמואל:

באפרזתא - והוא סם המות לבהמה ומאן דגריס בארזפתא טועה שהוא קורנס של נפחים:

כיון דקשו לכותל - שמחלידין אותו כדאמרי' במתני' שקיל להו ואפ"ה ממעט וקשה לשמואל:

בבאין חוץ לשלשה - טפחים רחוק מן הכותל ועולין לתוך החלון ראשיהן:

חזי לקריעה - לעשות טלאי:

בסמיכתא - עב יותר מדאי:

לאומנא - למקיז דם לקנח פי המכה:

בריסקא - שהוא מסרט:

אין בהן ארבעה על ארבעה מבעי ליה - שזו היא שיעור של שק:

קלניתא - עוף כחוש מאד ואין ראוי לשום אדם:

כעין קלניתא - כחוש כקלניתא והוא מסרט:

דאית ביה קוצי - ויסרטו את ידיו:

כיון דקשה לכותל - כדתנן במתניתין:


דלית בה שיעורא - והוי כמאן דליתא:

חרס - לענין הוצאת שבת:

כדי ליתן בין פצים לחבירו - פצימי חלונות שבכותל מרחיקין זה מזה ברוחב החלון ליכנס האורה בין כל אחד ואחד ונותן בחומה למטה ולמעלה חרס רחב בין זה לזה וטח בטיט והחרס עב והוי שם כאבן:

והא בעי גניזה - ומסלקו לגנזו:

חוץ ממלח ורבב - מפני שהמלח מתפזר והרבב ניתך כשמתחמם:

מלח סדומית - עבה וקשה כאבן:

שני צבורי מלח - גבוהים עשרה אצל כותלי מבוי ומניח שני ראשי קורות המבוי עליהן שכובד הקורה מעמיד את המלח:

ושל חמור - ריחים של חמור:

איצטרובלא - הוא מושב הריחים שבתוך קליפת העץ שקורין צרק"א:

קלת - היא אפרכסת שקורין טרויימוריי"ר:

מאי טיריא איכא - ריחים קטנים וקלים הן ואין הקרקע מרעיד בגילגולו:

משום קלא - י"מ קול הנהגת החמור וי"מ קול הריחים:

מתני' אלא אם כן יש על גביו - חלל גובה ארבע אמות מפי התנור עד התקרה כדי שלא יאחוז האור בתקרה:

עד שיהא תחתיו מעזיבה - אשטרי"ך בלע"ז טיח קרקע ג' טפחי' שלא תבער תקרה תחתונה של עלייה ועל גביו ד' אמות:

ובכירה מעזיבה טפח - אף היא כלי חרס ששופתים קדירה על חללה ואין עושין בתוכה היסק גדול כמו שעושין בתנור:

ואם הזיק - אחר שיהא שם כל השיעורין הללו משלם מה שהזיק ואעפ"כ מעכבין עליו השכנים להרחיק בכל השיעורים הללו שמא ידליק בתיהם ואין לו מה לשלם:

ביין התירו - אם היה אוצר של יין התירו לפתוח תחתיו חנות של נחתומין וצבעין שאין העשן קשה ליין:

אבל לא רפת בקר - שהריח קשה ליין:

גמ' והתניא - לענין מעמידה בעלייה בתנור ארבעה מעזיבה מתחתיו ובכירה שלשה:

בדנחתומין - שמסיקין אותו תמיד וכן הכירה בכירת נחתומין:

תנור דידן - דיהב ביה תנא דמתני' שיעור ג"ט ככירה דנחתומין דמי:

כיבד וריבץ - גגו לצורך האוצר ולא הספיק להכניס לו תבואה עד שפתח זה חנות תחתיו מי הוי כקודם לאוצר או דילמא דכיון דכיבד וריבץ הוי כקידם האוצר:

ריבה בחלונות - בעלייתו דגלי דעתיה שלאוצר הוא עשוי שיכנס לו אויר שלא ירקב התבואה:

בנה עלייה על גבי ביתו - על גגו ורגילין היו לבנות שם לאוצר מהו את"ל ריבה בחלונות לאו הקדמה הוא היכי דכולי בניינא להכי עביד מאי:

תמרי ורמוני - הכניס שם תמרים ורמונים מי הויא התחלת אוצר או דילמא אין אוצר אלא בתבואה ויין ושמן:

והאי דידן - יין שלנו אפילו עשן העולה מן הנר קשה לו:

אספסתא - שחת של תבואה:

כרפת בקר דמיא - מחמת שהוא לח ומתחמם ומעלה סרחון:

מתני' ולא מקול התינוקות - קא סלקא דעתך תינוקות הבאים לקנות יין ושמן וכל דבר הנמכר בחנות:

גמ' מאי שנא רישא - דקתני יכול לומר איני יכול לישן מקול הנכנסין והיוצאין וסיפא קתני אינו יכול לומר לו איני יכול לישן מקול התינוקות:


סיפא אתאן לתינוקות של בית רבן - ואע"ג דקול הבא מחמת אחרים לא מצי מחויי:

משום תקנת יהושע בן גמלא - אחד מן הכהנים הגדולים שעמדו בבית שני כדאמר ביבמות (דף סא):

ולמדתם אותם - האב עצמו מצוה ללמדו:

פלך - הרבה מדינות בפלך אחד והוא לשון אפרכייא:

רב שמואל בר שילת - מלמד תינוקות היה (לעיל דף ח:):

ואספי ליה - האכילהו והשקהו תורה בעל כרחו כשור שנותנין עליו עול על צוארו:

לא תמחייה אלא בערקתא דמסנא - ברצועות של מנעלים כלומר מכה קלה שלא יוזק:

ליהוי צוותא לחבריה - אינך זקוק לייסרו יותר מדאי ולא לסלקו מלפניך אלא ישב עם האחרים בצוותא וסופו לתת לב:

רופא - מוהל:

אומן - מקיז דם:

מעכבין עליו - מפני שמרבה עליהן קול נכנסין ויוצאין:

לסופר יהודי - מלמד תינוקות:

בסופר מתא - מלמד תינוקות העיר ומושיב מלמדים תחתיו והוא מורה את כולם איך יעשו ויש שם קול גדול:

מתקנת יהושע בן גמלא ואילך - שישבו מלמדי תינוקות בכל עיר:

לא ממטינן ינוקא ממתא למתא - ללמוד מיום ליום שמא יוזק בדרכים שהשטן מקטרג בשעת הסכנה שנאמר פן יקראנו אסון (בראשית מב) אלא יוכל לכוף בני אותו מתא להושיב מלמדי תינוקות:

תיתורא - גשר רחב וחבירו במנחות (דף לה.) תיתורא דתפילין מקום מושבם שדומה לגשר:

גמלא - לוח קצרה:

סך מקרי דרדקי - מנין תינוקות הראויין למלמד אחד:

ריש דוכנא - שומע עם התינוקות מפי המלמד וחוזר ומשגירו בפי התינוקות ואותו ריש דוכנא נוטל שכר:

ומסייעין ליה ממתא - לשכור לו אותו ריש דוכנא:

דילמא אתי לאיתרשולי - יתפאר בלבו שאין כמותו ויתרשל מן התינוקות ולא יירא שמא יסלקוהו:

כל שכן - כשחשבנוהו יתן לב להיות למד יפה שדואג מקנאת חבירו שסלקוהו מפניו שיביישנו בבני העיר:

דגריס ולא דייק - שלומד הרבה ולא דייק בלימוד התינוקות שלא ישתבשו:


מאי טעמא עבדת הכי - שלא הרגת את הנקיבות:

את - זכר עמלק:

ארור מונע חרבו - סיפיה דהאי קרא הוא:

שתלא - נוטע כרמו למחצה:

אומנא - מקיז דם:

סופר מתא - לבלר:

כמותרין ועומדין דמו - שלא יקלקלו ואם קלקלו מסלק להו בלא אתרייתא אע"פ שלא התרו בו קודם לכן:

פסידא דלא הדר - כגון אלו שמשנתנבלה הבהמה או הרג המקיז והסופר כתב ספר תורה בטעות:

דאוקי ריחיא - לטחון ולשכור:

מרחיקין מצודת הדג מן הדג - צייד שנתן עיניו בדג עד שהכיר חורו מרחיקין שאר ציידין מצודתם משם אלמא אע"ג דלא זכה ביה ולא מטא לידיה מרחיקין משם דא"ל קא פסקת לחיותי:

שאני דגים דיהבי סיירא - נותנין עין בהבטם להיות נוהגים לרוץ למקום שראו שם מזונות הילכך כיון שהכיר זה חורו ונתן מזונות בתוך מלא ריצתו בטוח הוא שילכדנו דה"ל כמאן דמטא לידיה ונמצא חבירו מזיקו אבל הכא מי שבא אצלי יבא ומי שבא אצלך יבא:

שמרגילם - לבא אצלו כשאבותיהם שולחין אותן אל החנויות לקנות מן החנוונים:

שיוסקי - שקדים:

אבל הכא - שזה העמיד תחילה והרגיל להשתכר בכך וזה בא לירד אצלו לאומנותו אומר לו פסקת לחיותאי:

שלא להושיב ביניהן חייט ובורסקי - ממקום אחר להשכיר לו בית במבוי ויש כאן בני אותה אומנות:

ולשכינו - הדר במבוי כמוהו:

אינו כופהו - מלירד לאותו אומנות:

רשב"ג אומר כו' - ורב הונא הוא דאמר כרשב"ג:

מצי לעכב - מלעשות כאן אומנותם ולהביא כאן למכור ואפילו לרבנן דאמרי לשכינו אינו כופהו:

ואי שייך בכרגא דהכא - שנותן מס גולגלתו למושל העיר הזאת כבר מתא לא מצי בר מתא לעכב עליו כל העיר ופשיטא לי דבר מבוי אבר מבוי דנפשיה לא מצי מעכב את המבוי מלירד לאומנותו כרבנן ולא כרב הונא מיהו איבעיא לי בר מבואה אבר מבואה אחרינא מאי מי מצי מעכב בן המבוי הזה או לא מי הוי שכינו ואינו כופיהו או דילמא שכינו דאמור רבנן בבר מבואה דההוא מבוי קאמרי אבל בר מבואה אחרינא לאו שכינו הוא:

ומודה רב הונא - דאמר לעיל בר מבואה דאוקי ריחייא כו' דאית ליה כרשב"ג מודי הוא במקרי דרדקי דלא מצי מעכב לבר מבואה מללמד גם הוא התינוקות שמתוך כך יזהרו באומנותן שייראו זה מזה דאמר מר קנאת סופרים תרבה חכמה:


ומודה רב הונא בריה דרב יהושע - אע"ג דאמר בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב מלהביא כאן ולמכור מודה הוא ברוכלין מוכרי בשמים המחזירין בעיירות להביא בשמים לנשים להתקשט בהן דלא מצו לעכב עלייהו רוכלי העיר:

לאהדורי - לחזר ולסבב במבואות העיר ובבתים על כל הרוצה לקנות ואחרי כן ישוב לעירו:

ואי צורבא מרבנן הוא - דטריד בגירסא ולא אורחיה לאהדורי אפי' לאקבועי נמי:

דלא כהלכתא - אלא לפנים משורת הדין:

דיקולאי - מוכרי סלים ויש אומרים מוכרי יורות:

ולעלמא ליזבנן - יומא דשוקא הוה והרבה באין ממקום אחר לקנות מן השוק לפיכך אין בני העיר מעכבין גם על המוכרים להביא אומנותם ולמכור לנקבצים לשוק:

עמוראי - מוכרי צמר:

אית לן אשראי במתא - מכרנו באמנה וצריכים אנו לשהות כאן עד שנגבה חובות שלנו ואם אין אנו מוכרין סחורותינו במה נתפרנס:

עד דעקריתו - שתעקרו חובותיכם מן הלוקחים מכם באשראי:

נקיט ליה שוקא - הכרז שלא ימכור איש בעיר גרוגרות אלא הוא:

תהי ליה בקנקניה - הריח לו בקנקנו אם יין הוא אם חומץ כלומר בדקהו בהלכות אם תלמיד חכם הוא אם לאו. ריח היין כשמריחין אותו אם טוב הוא קרי תהי כדאמרינן בת תיהא במסכת ע"ז (דף סו:) וכן בכתובות (דף קה.) קרנא הוה תהי באמברא דחמרא:

כפיפה מצרית - סל נצרים של ערבה:

מהו - מי חשוב כמעוכל והוה ליה ככלי גללים ואין מקבל טומאה עוד:

א"ל - רב דימי לרב אדא:

מר ניהו רבא - אתה הוא רבא לפי ששמע על רבא שהוא גדול העיר וסבור שהוא זה:

טפח ליה בסנדליה - הכהו על סנדלו במקל דרך שחוק כשם שמכין למי שאינו חשוב:

דלא שהייה - שלא נמנע מלהפרע:

לאוניתא - אונאת בושתו:

דמלכא דאדום - אע"פ שהוא אדומי:

על שרפו - מחמת בזיון:

דאמר להו לרבנן אדמגרמיתו גרמי בי אביי - שהיה רגיל לומר לתלמידים עד שאתם הולכים אצל אביי לגרם עצמות כלומר ללמוד שלא לשובע:

תו אכלו כו' - בואו ולמדו הלכות צהובות מרווחות אצל רבא:

שמעיה דרבא - שלוחו לקנות בשר:

ריש כלה - דורש ברבים בשבתות:

דלא הוו בסיומא - יש אומרים שלא היו בעצה כשנעשה רב נחמן ריש כלה ויש אומרים דלא הוו בסיומא דפירקא דרבא דדריש בשבת הרגל הלכות האמורות בפרק אחרון של בכורות:

שמעתתא דמעשר בהמה - בפרק אחרון דבכורות ורבא אמרינהו בסופא דפירקא:

אתו רבנן - תלמידי הישיבה הבאים לשמוע:

נטרנא ערסיה דרב אדא - אני מצפה כאן שיביאו את מטת רב אדא שמת:

מתני' לא יסמוך לכותל חבירו כותל אחר אלא אם כן כו' - מפרש בגמ':

והחלונות - מי שהיו לו חלונות פתוחים לחצר חבירו והוחזק בדבר זה שלש שנים ובא בעל החצר לבנות שם כותל צריך לשער ד' אמות:

בין מלמעלן - אם בא להגביה יגביה כותלו ד' אמות מן החלונות:

בין מלמטן - אם בא לבנותו נמוך צריך להשפילו מן החלונות ד' אמות וטעמא מפרש בגמ':

בין מכנגדן - צריך להרחיקו מהן ד' אמות: גמ'


הבא לסמוך - מתחילה כותל אצל כותל חבירו:

והא מי שהיה קתני - אלמא כבר היה:

ונפל לא יסמוך - לא יקרבנו לצד כותל חבירו:

דוושא דהכא מעלי להתם - מה שדשין ברגל בין שני הכתלים תמיד מועיל לשני הכתלים להקשות קרקעית יסודות הכתלים ולא ימוטו:

אלא כותל גינה - מתוך שאין דשין אותה מבפנים צריכה דישה מבחוץ:

עיר חדשה - שעדיין לא נידושה אף כותל חצר צריכה דוושא:

מלמעלן - צריך להגביה שיעור שלא יציץ בהשענו על כותלו וישפיל ראשו ויראה דרך חלונות ויראה בבית חבירו:

שלא יעמוד - על ראש עובי כותלו ויראה:

ומכנגדן - צריך להרחיק כדי שלא יאפיל ולא יהיב תנא דבריית' שיעורא:

טעמא שלא יאפיל - בשיש חלונות אבל משום דוושא בשאין שם חלונות לא אלמא לא חיישינן לדוושא:

מן הצד - שאין הכותל האחרון מהלך לאורך כותל ראשון אלא מן הצד הוא בא אם זה ממזרח למערב זה בא מצפון לדרום וראש עוביו כנגד החלון ומאפיל דהכא ליכא למיחש לדוושא דההוא פורתא:

וכמה - כדי שלא יאפיל לתנא דברייתא דלא יהיב שיעורא:

והלא מציץ - כיון דסמוך הוא אע"פ שהוא מגביהו יכול להציץ:

במדיר את כותלו - עושה ראש כותלו מדרון ומשפעו לצד החלונות עד שאינו ראוי לא לעמוד עליו ולא להשען עליו:

משתי רוחות - שני כתלים זה כנגד זה משני צדי החלון:

את הכותל מן המזחילה ד' אמות - מזחילה הוא צינור גדול כעין קנעל"א שלנו ומונחת לאורך הכותל על הכותל ומי הגג זבין לתוכה והיא מקלחתם לארץ ואם אורך כותלו מהלך על פני חצר חבירו ומזחילה עליו צריך זה להרחיק ממנה אם בא לבנות כותל בצדה ארבע אמות על פני ארכה כו' כדי שיהא זוקף שם סולם בשיפוע לעלות בו לתקן מזחילתו לנקותה מעפר וצרורות הנופלין בה ומעכבין קילוח המים:

במזחילה משופעת - שתקרת הגג משופעת ויוצאת להלן מן הכותל לתוך החצר והמזחילה בסוף התקרה משוכה להלן מן הכותל לתוך החצר הלכך אי לאו משום זקיפת סולם לא היה צריך להתרחק מראשי התקרה:

דאי משום דוושא הא אזיל ואתי תותיה - תחת השיפוע:

מתני' מרחיקין את הסולם מן השובך - אם יש לזה שובך בחצירו סמוך לכותל שבין שתי החצירות וחבירו בא להעמיד סולם בחצירו אצל הכותל ירחיקנו מן השובך ארבע אמות:

כדי שלא תקפוץ הנמייה - מן הסולם לשובך ותהרוג את היונים והיא חיה קטנה:

גמ' לימא מתני' דלא כרבי יוסי - דפליג בסיפא דפירקין בנוטע אילן סמוך לבור וטובא מילי איכא במתניתין דודאי לאו כרבי יוסי אלא לימא אף זו דסולם ושובך דלא כרבי יוסי:

בגירי דיליה - בחצים הבאים לו מיד גופו של בעל הבית ממש:

דבהדי דמנח ליה - בעוד שאוחז בסולם קפצה:

גרמא בניזקין אסור - ואפי' למ"ד (ב"ק דף צח: ק.) דלא דאין דינא דגרמי ופטור מלשלם אסור לגרום וכשבא להעמיד גרמא להזיק חבירו מעכב:

תאלי - דקלים קטנים:


אומני - מקיזי דם:

קורקור - עורבים שדומים בצעקתן כקורין קורקור:

אפיק לי - כלומר אל יקיזו לי עוד כאן שעל כן העורבים באין:

בקוטרא - עשן:

בבית הכסא - שעל גבי קרקע ונראה לעינים שכך היו בתי כסאות שלהן:

מתני' מרחיקין השובך מן העיר - שהיונים מפסידין זרעוני גנות:

אא"כ יש לו כו' - שלא יפסידו היונים בשדה חבירו:

מלא שגר היונה - מרוצת פריחתה פעם אחת:

ואם לקחו - כמו שהוא עם הקרקע אפילו אין לו כל סביביו אלא בית רובע הקב הרי הוא בחזקתו שהרי הוחזק בו הראשון כן:

גמ' אין פורסין נשבין - שלא ילכדו בהם יוני היישוב:

שלשים ריס - ארבע מילין:

וכרסייהו בחמשים אמה קמלייא - במה שהן מלקטין בתוך חמשים אמה מתמלא כריסן ואין מפסידין בזרעים מכאן ולהלן:

לא יפרוס - נשבין:

ביישוב כרמים - שפורחין מכרם לכרם ושטים הרבה:

ביישוב שובכין - שמדלג משובך לשובך:

ותיפוק ליה משום שובכין גופייהו - מאי מאה מיל דקאמר דמשמע דבשביל יוני העיר מתרחק שבאין כאן דרך שובכין בלאו יוני העיר נמי לא יפרוס שהרי לוכד יוני שובכות של אחרים:

טוענין ליורש וטוענין ללוקח - בית דין פותחים פה וטענה ליורש וללוקח שערער אדם עליהן ויש לו עדים שהיתה שלו או של אבותיו וזה אומר ירשתיו מאבא או לקחתיו מפלוני שהוחזק בו ימים רבים והביא עדים שהוחזק בו אביו או המוכר לו שלש שנים אע"פ שלא טען והן לקחו ממך או מאבותיך טוענין לו בית דין ופותחים לו פה ואילו למי שלא ירשה ולא לקחה מאחר כשאמר לו המעורר מה אתה עושה בתוך שלי והוא אומר החזקתי בה ג' שנים ולא אמרו לי דבר תנא במתני' (לקמן דף מא.) דאין לו חזקה ומתני' דקתני הרי הוא בחזקתו אשמועינן דהיכא דלקחה מאחר ובאו וערערו עליו אין צריך להרחיק אלמא טענינן ליה בשבילו שאותו שלקחה ממנו (ונימא) נתפייס עם סביביו במעות עד שנאותו:

אינו צריך טענה - אינו צריך לומר אתה מכרת לאבי אלא ראיתי לאבי שהחזיק בה ולא ערער אדם עליו:

לקח חצר ובה זיזין - במתני' בח"ה תנן אין מוציאין זיזין וגזוזטראות לרשות הרבים אדם הבונה בית לא יוציא ראשי קורות תקרתו לרה"ר אבל אם רוצה כונס בנינו לתוך שלו ובונה ומוציא ראשי קורותיו לחוץ ואם לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות יוצאים לרה"ר הרי הוא בחזקתה שבית דין טוענין לו שהראשון כנס לתוך שלו או נתפייס עם הרבים:

אימא לתוך שלו הוא כונס - שאילמלא כן היו הרבים מעכבין עליו ולא היה יכול לעשות בזרוע אבל כנגד היחיד אימא בזרוע עשה שהיה חזק ממנו:

מאן פייס - מי היה רשאי לקבל מעות:

ומאן שביק - מי הוא שבידו למחול ולסלוח:


מתני' ניפול - גוזל:

הנמצא בתוך חמשים אמה - של שובך:

נמצא בין שני שובכות - בתוך חמשים לשניהן:

גמ' רוב וקרוב - אם בא דבר לפנינו ויש בו להלך אחר הרוב והוא כך ואם תלך בו אחר הקרוב אינו כך הלך בו אחר הרוב ואע"ג דתרוייהו דאורייתא רובא דאורייתא דכתיב אחרי רבים להטות (שמות כג, ב) וקורבא דאורייתא דכתיב והיה העיר הקרובה וגו':

ואע"ג דאיכא אחריתי - שרחוקה ממנו שגדולה ממנה ברוב עם:

בדליכא - רחוקה מזו שגדולה ממנה אלא כולן שוות:

בין ההרים - שאין דרך רוצחים לבא ממקומות אחרים לכאן:

לאו אע"ג דאיכא אחרינא - חוץ לחמשים אמה דנפישי מהאי:

אימא סיפא כו' - הוא הדין דהוה מצי למיפרך נמי ליזיל בתר רובא דעלמא אלא דאית ליה פירכא דעדיפא:

הכא במאי עסקינן - כולה מתניתין מתרצא במדדה בגוזל שאינו יכול לעוף אלא בדידוי מעט מעט הלכך תוך חמשים אמה של בעל השובך ואף על גב דאיכא אחריני דנפיש דכל המדדה אינו מדדה יותר מחמשים וחוץ של חמשים של מוצאו דכיון דאין מדדה יותר מחמשים וזה יצא חוץ לנ' נפק ליה מתורת מדדה וקם ליה בתורת מפריח ואיכא למיזל ביה בתר רובא דעלמא:

ועל דא אפקוהו - שהיה מטריח עליהם:

וליזיל בתר רובא דעלמא - וליהוי של מוצאו דקא ס"ד דנמצא בין שתי שובכות אחוץ לחמשים אמה נמי קאי דנפיק ליה מתורת מדדה:


בשביל של כרמים - דע"י כרמים נדדה חוץ לחמשים ומיהו בתר רובא דעלמא ליכא למיזל דכל המדדה וחזי לקיניה כשמחזיר ראשו מדדה אי לא לא מדדה והאי אי מעלמא אתא לא מצי חזי לקיניה דכרמים מפסיקין לפניו:

אף אנן נמי תנינא - כר' חנינא דרוב וקרוב הלך אחר הרוב:

נמצא בפרוזדור - נמצא דם לאשה בין כותלי רחם מבחוץ הקרוי בית החיצון:

ספיקו טמא - ספק זה טומאה ודאית מדקתני שחזקתו מן המקור ומה ספיקא יש כאן רישא דמתניתין במסכת נדה משל משלו באשה החדר והפרוזדור והעלייה דם החדר טמא והוא המקור ומפרש בגמרא החדר מבפנים בעובי גופה לצד אחוריה והפרוזדור מבחוץ לצד פניה והעלייה בנויה על גבי שניהם ודם העלייה טהור ולול פתוח מעלייה לפרוזדור וקתני נמצא בפרוזדור חזקתו מן המקור זב ויצא אל החוץ הואיל ורוב דמים מצויים בו ולא אמר מן העלייה נטף דרך הלול ואע"ג דעלייה קרוב לפרוזדור שעל גבו:

רוב ומצוי - דמיו רבים יותר משל עלייה ועוד שהן תדירין לזוב משם ודמי העלייה אין תדירין לצאת בהא ליכא מאן דפליג על רבי חנינא:

חייבין עליו על ביאת מקדש - דלא מספקינן לה כמביא חולין לעזרה דודאי דם נדה הוא:

ושורפין עליו תרומה - ולא אמרי' ספק הוא ותולין לא אוכלין ולא שורפין:

שמע מינה - מדאחזיק ליה בדם נדה ודאי תלת:

איתא לדר' זירא - דאמר גבי תשע חנויות בשילהי פ"ק דכתובות ובנמצא הלך אחר הרוב ומותר דאע"פ שדלתות מדינה נעולות דליתא אלא חד רובא להכשירה רוב העיר שתשע חנויות שבה מוכרות בשר שחוטה והאחת מוכרת נבילה דאיכא מילתא דבעינן ביה תרתי רובי כדאמרי' התם כגון דלתות מדינות פתוחות ורוב טבחים סביבות המדינה ישראל דאיכא למיזל בתר תרי רובי להכשירה רוב העיר ורוב הבאין מחוצה לה:

דהא אשה כדלתות המדינה נעולות - כלומר דליכא למימר בה תרתי רובי אלא חד רובא שרוב דמים מן המקור וקא אזלי בה בתר רובא להביא קרבן לעזרה ולשרוף תרומה דמידי דאסור לעשותו מספק הוא:

והא רבא הוא דאמר - לעיל רוב ומצוי ליכא למאן דאמר ולא תסייעין לר' חנינא מהא והכא מסייע ליה מינה דקאמר ש"מ תלת:

חבית - של יין:

מההיא דקרא - שם מחוז הוא על נהר פרת כדאמר בקדושין (דף עא:) לענין יוחסין ובגיטין ואין ישראל מצויין שם והוא למעלה מפרת ויכולה חבית לבוא משם אצלנו:

רב לית ליה דרבי חנינא - ואזיל בתר קורבא ושמואל אזל בתר רובא דאית ליה לדרבי חנינא:

עקולי ופשורי הוו טבעי ליה - הרבה מקומות יש משם ועד כאן שהמים מתעקלין ומתגלגלין כגלגל במקום אחד מחמת כיפי סלעים ארוכים הבאים אל תוך הנהר והמים מכסין עליהם והספינות מתגלגלות שם וטובעות:

ופשורי - הפשרות שלגים הנקוים אצל הנהר וקוו וקיימי ואם תבא החבית שם תעמוד שאין הנהר מוליכה:

חריפותא דנהרא נקט ואתאי - שמא מתחלה נפלה באמצעית הנהר במקום חזקו ומרוצת המים הביאתה ולא הניחתה לנטות ימין ושמאל:

בפרדיסא דערלה - בכרם של ערלה:

שרי רבינא - ולא חש שמא מכרם זה גנב היין זה:

אי גניב מיניה אצנועי בגויה לא מצנעי - אין דרך גנבים להצניע היין במקום שגנבוהו משם משום דמתיירא שמא ימצאהו דורך הענבים:

זיקי - נודות:

בי קופאי - טמונים בין גפנים שבכרם והיא של ישראל:

לימא לא סבר לה לדרבי חנינא - לילך אחר הרוב אלא אחר הקרוב וכאן ישראל מצויים יותר מנכרים ולא אזלינן בתר רובא דעלמא:


דשפוכאי - שופכי יין מן החבית לנודות למכור לעוברי דרכים במדינה זאת כדמסיים ואזיל:

ברברבי - דליכא למיחש לרובא דעלמא למימר מעוברי דרכים נפול:

ואי איכא רברבי בהדייהו - אף הקטנים מותרין דברברבי לאו אורחייהו דעוברי דרכים אלא כולהו מלוקח יין של מדינה זו נינהו וישראל הן וקטנים שאין דרך ללוקח יין להביאם:

אימור באברורי הוה מנחי - להשוות משא החמור כשיש שתי נודות זה גדול מזה מעט ומכביד המשא לצד אחד מניחין נוד קטן אצלו להשוות המשא:

מתני' מרחיקין את האילן מן העיר - בגמרא מפרש משום נויי העיר לפי שנוי לעיר כשיש מרחב פנוי לפניה:

חרוב ושקמה - ענפיהם רבים:

ואילן סרק - גנאי הוא לעיר:

ונותן דמים - מי שהעיר שלו:

גמ' ותיפוק ליה דאין עושין מגרש שדה - משנה היא בפ' אחרון של ערכין (דף לג:) ומגרש אלף אמה הוא וכל אלף אמה אסור לעשותו שדה וקס"ד לא שדה לבן ולא שדה אילן:

לא צריכא לר' אלעזר - דפליג התם ואמר בד"א בערי הלוים אבל בערי ישראל כו': ה"ג ולרבנן דאמרי אין עושין הני מילי בזרעים אבל באילנות עושין. בתוך אלף אמה:

והכא - בתוך עשרים וחמש אמה משום נויי העיר אין עושין:

קרפף יותר מבית סאתים שהוקף לדירה - סאתים הוא שיעור חצר המשכן ונתנוהו חכמים שיעור לכל היקף שלא הוקף לדור בתוכו או להשתמש מן הבית לתוכו כגון קרפף שבבקעה אבל המוקף לדירה אפי' בית עשרה כורין מטלטלין בו וקאמר הכא יתר מבית סאתים שהוקף לדירה הוא מותר לטלטל בכולו:

נזרע רובו - בטלו הזרעים שם דירה ממנו והרי הוא כגינה שאין הקפה לדירה הואיל ויתר מבית סאתים הוא אין מטלטלין בו עוד:

אבל ניטע רובו - באילנות אין האילנות מבטלין תורת דירתו ממנו והרי הוא כחצר שלפני הבתים שהקיפוה לדירה ומותר:

מאי שנא בור - דבעינן נמי הרחקה וקתני נמי אם הבור קדמה קוצץ ונותן בעל הבור דמי האילן לבעל האילן:

לא חמימא ולא קרירא - שזה סומך על זה אף כאן דמי האילן מי יתנם אם באת להטילם על בני העיר כל אחד אומר ממני לא יתחילו ונמצא האילן עומד והעיר מגונה ואין זו תפארת ארץ ישראל:

ומאי קושיא - מבור לעיר דאיצטריך לשנויי הכי דלמא שאני היזק דרבים מהזיקא דיחיד לא חייבו חכמים לקוץ אילנו בשביל בור היחיד בלא דמים אבל בשביל היזק רבים חייבוהו לקוץ:

לא חמימא כו' - אם באת להמתין עד מתן מעות עמוד זה לאורך ימים בני העיר סומכין זה על זה ובעל האילן רוצה בכך לפיכך יקוץ ואחרי כן יגבה מעותיו מהן בב"ד:

התם - גבי בור דודאי של אילן אם ודאי קדם לאו למיקץ קאי כדקתני אם האילן קדם לא יקוץ ספיקו נמי לא אמר ליה קוץ שעל הניזק להביא ראיה:

הכא דודאי - נמי למיקץ קאי אלא שנוטל דמים כדקתני אם האילן קדם קוצץ ונותן דמים ספיקו נמי אמר ליה קוץ ממ"נ על כרחך וכשבא לגבות דמים אמר ליה אייתי ראיה דאת קדמת ושקל:

מתני' גורן קבוע - בגמ' מפרש מאי קביעותא:

חמשים אמה - מפני המוץ המזיק את בני העיר כשהוא זורה וגם הזרעים הוא מייבש:

ומנירו של חבירו - ובגמרא מפרש מאי היזק דמוץ לניר ניר היא חרישה שחורשין בימי הקיץ ואין זורעין בו עד ימות החורף כדי שימותו שרשי הקוצים והעשבים כדכתיב נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים (ירמיהו ד):

בכדי שלא יזיק - האי שיעורא משמע בציר מחמשים אמה ובגמרא פריך מ"ש מרישא דאמרת אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח:

גמ' שאינו זורה ברחת - שאין הכרי גדול וא"צ לזרות ברחת אלא הרוח מנשבת בכרי והמוץ נדף מאליו רחת פל"ה בלע"ז כשהכרי גדול צריך להגביה התבואה ברחת וזורק כלפי מעלה והרוח מנשבת ודוחפת המוץ למרחוק:

רב אשי אמר - שיעורא דסיפא כרישא ומה טעם קאמר:

מקשואיו ומדלועיו - נטיעה שהקשואין והדלועין גדילין בה:

בשלמא לרב אשי ניחא - דקתני בכולהו חמשים אמה: אלא לאביי קשיא קשיא [הכי] גרסינן:


שעושה אותו גלל - מרבה לו זבל ושורף את הזרעים שנזרעו בו:

מתני' את הנבלות ואת הקברות כו' - משום ריח רע:

אלא למזרח העיר - שאין הרוח מזרחית קשה תדיר אא"כ באה לפורענות אבל כדרכה היא חמה ומנשבת בנחת דכתיב (יונה ד) רוח קדים חרישית ותך השמש וגו' לפיכך אינה מביאה הרוח לעיר:

חוץ מן מערבה - בגמ' מפרש טעמא:

גמ' וסומך - אינו צריך להרחיק נ' אמה:

שאינו עושה כלל - ומרחיק נ' אמה דקאמר ר"ע אשאר רוחות דרישא קאי:

תדירא ברוחות - אותו צד תדיר ברוח שרוח מערבית מנשבת תדיר משאר רוחות:

רוח צפונית מנשבת עם כל אחת - מהרוחות לפי שהיא רכה ומתוקה וצלולה כדאמר ביבמות (דף עב.) וממתקתן:

בן נץ - מלאך העשוי בדמות נץ:

מעמידה - בכנפיו:

תדירא בשכינה - במערב היא שוכנת:

לאבותינו - אנשי כנה"ג שאמרו מקרא זה בספר עזרא:

וצבא השמים - השמש והירח העומדים במזרח:

לך משתחוים - למערב:

ודלמא - הם למזרח משתחוים וכי תימא אין דרך להשתחוות סמוך לרב הם עושין כעבד שנטל פרס מרבו וחוזר לאחוריו ומשתחוה כשהוא הולך לאחוריו משנטל פרס מתרחק תמיד בהשתחויה:

פרס - מתן:

אתה הוא ה' לבדך - בתר וצבא השמים כתיב ועל עסקי שליחות צבא השמים הוא משבח ואומר אתה הוא לבדך במדה זו:

לשם מחזירין שליחותן - כשבאין לומר עשינו שליחותך צריכין לשוב אל מקום שהשולחם עומד שם:

למקום שמשתלחין - פי' באותו מקום שנשתלחו שם אף שם השכינה מצויה ואומרים לו עשינו שליחותך:

והנה המלאך הדובר בי יוצא - בנבואת זכריה למוד את ירושלים כמה ארכה וגו' ומלאך אחר יוצא לסתור שליחותו של ראשון שחזר בו המקום ולא יתן בה מדה ואומר פרזות תשב ירושלים והרי שניהם מאת השכינה באים ואחריו לא נאמר אלא לקראתו זה בא מכאן וזה בא מכאן:

רב ששת - מאור עינים הוה:

לכל רוחתא אוקמן - העמידני להתפלל:

דמורו בה מיני - תלמידי עובדי ע"ז מורים הוראה להתפלל במזרח:

אוריה - אני שמעתי כך קורין למערב בלשון פרסי. ול"נ שכך קורין למזרח בלשון לעז והיינו דקאמר אויר יה שהשכינה במערב ופניו למזרח נמצא המזרח אוירו:

יערוף כמטר לקחי - משה רבינו דימה את התורה לארבע רוחות כשם שאי אפשר בלא הם כך אי אפשר לעולם בלא תורה:

מערפו של עולם - אני שמעתי מחזקו של עולם על שם שהשכינה במערב ס"ל ואני אומר מאחוריו של עולם שהמערב קרוי אחור שנאמר הן קדם אהלך ואיננו ואחור ולא אבין וגו' (איוב כג):

שמזלת את הזהב - שמחממת ומביאה שרב ורעבון בא והזהב זל:

וכן הוא אומר - דכתיב זילותא גבי זהב:

כשעיר - שד:


לאכסדרה - שאין לה דופן רביעית:

אינה מסובבת - במחיצה:

למעלה מן הרקיע - ומהלכת את רוח צפון בגגו של רקיע:

לקובה - אהל שכולו מוקף:

לקרן מערבית צפונית - בלילה שהחמה לעולם מהלכת רוח צפונית בלילה ומן המערב היא פונה לצפון שכך הילוכה מן המזרח לדרום מן הדרום למערב וממערב לצפון:

ומחזרת אחורי כיפה - דרך חלון:

הולך אל דרום - היקף היום קרוי הילוך שהוא בתוך החלל ואת היקף הלילה קרוי סיבוב שהוא מקיף בחוץ וביום לעולם מהלכת בדרום אפילו ביום קצר אינו מהלך פחות מרוח דרומית:

וסובב אל צפון בלילה - אף בלילה קצרה של תקופת תמוז אינו סובב פחות מרוח צפונית:

פעמים מהלכתן - ביום ארוך של תקופת תמוז שהיא יוצאה בקרן צפונית מזרחית ושוקעת בקרן מערבית צפונית:

פעמים סובבתן - ביום קצר שהיא יוצאה בקרן מזרחית דרומית ושוקעת בקרן מערבית דרומית ומהלכת בלילה ג' רוחות:

אתאן לר' אליעזר - שאמר לאכסדרה דומה:

וממזרים קרה זו רוח צפונית - שהדופן מוזרת ופרוצה:

והאמרת רוח דרומית מעלה רביבים - וכאן אתה אומר רוח מזרחית מביאה מים:

הא דאתיא מטרא בניחותא - בא מן הדרום וכי אתיא בשפיכותא בא מן המזרח כדכתיב מים במוצק:

לא הוגשמה רוח דרומית - שהיתה רגילה להביא רביבים טובים:

וכתיב צפון וימין - אלמא ימין הוא דרום וכתיב ביה רעב:

את אוצרו הטוב - וסיפא לתת מטר ארצך: ידרים: בתפלתו יחזיר פניו לדרום:

וסימניך - שלא תחליף:

דמצדד אצדודי - מעט לצד דרום:

אדרימו - שתהיו פונים לצד ירושלים משום דכתיב והתפללו אליך דרך ארצם וגו' (מלכים א ח):

עד שאתה אומר לי - שאני מזיק ועלי להרחיק את עצמי אני אומר לך שאתה מזיק:

לגלוגי חרדליי - פרחי חרדליי:

מתני' חרוב ושקמה - שרשיהם מרובים:

בין מלמעלה - שאחד מהן מלמעלן בגובה שיפוע הר והשני בשפולו:

בין מן הצד - בקרקע שוה:

ונותן דמים - דכיון דברשות נטע שאינו מזיק עד זמן גדול לא חייבוהו חכמים לקוץ בלא דמים בשביל הזיקא דיחיד:

גמ' שמחלידין - לשון חלדה דהלכות שחיטה (חולין דף לב.) שמהלכת מתחת לקרקעית הבור:

הלכה כר' יוסי - שעל הניזק להרחיק את עצמו:

בגירי דיליה - היכא דמטי ליה הזיקא מתוך ידיו של מזיק כההיא דאמרי' בהבית והעלייה (ב"מ דף קיז.) הנהו בי תרי חד דייר עילאי וחד דייר תתאי איפחית מעזיבה וכל אימת דמשי ידיה נפלי עליה דתתאי דכשנופלין מידו ממש על התחתון קרי ליה גירי דיליה וכי פסקי והדר נפלי לא קרי ליה גירי דיליה:

פאפי יונאה - כך שמו על שם מקומו:

עצורי - עוצרי שומשמין לעשות שמן:

בגירי דיליה - והכא נמי מידיהם הוא בא לו שמכח מכותיהם הוא מרעיד:

וכמה - תנוד אפדנא דבעי ארחוקי:


כדנייד נכתמא אפומא דחצבא - שאם יניחו כד על חומה וכסויה עליה ינוע הכיסוי מחמת הרעדה:

רקתא - מה שמנערין מן הפשתן:

מאי שנא מזורה - בשבת דחייב ואע"פ שהרוח מסייעתו חשיב ליה עושה מלאכה אלמא גירי דיליה נינהו:

היינו זורה ורוח מסייעתו - כי היכי דלענין שבת הוי כחו לענין נזקין נמי כחו חשיב ליה:

ולרבינא מאי שנא כו' - בשלמא זורה ורוח מסייעתו לא הויא ליה פירכא דקסבר ממונא מאיסור שבת לא ילפינן דהתם מלאכת מחשבת אסרה תורה וכה"ג מתרצינן ליה להא פירכא בב"ק בהכונס צאן לדיר (דף ס.):

גץ - אטנצייל"א היוצאת מן הברזל כשהפטיש מכה עליו:

חייב - והרי הוליכן הרוח:

ניחא ליה דליזיל - לחוץ שלא ידליק את ביתו:

מתני' סמוך לשדה חבירו - בין שדה הלבן בין שדה האילן וטעמא כדי עבודת הכרם שכשיחרוש את אילנותיו לא יהא צריך להכניס מחרישתו לתוך שדה חבירו:

מעמיק - להן בעל השדה שיצאו לתוכו:

קוצץ - בעומק ג' טפחים:

והעצים שלו - בגמרא מפרש של מי:

גמ' אבל בבבל שתי אמות - שמחרישתן קצרה:

פרדיסא - כרם:

והא ארחיקי לי - ד' אמות:

שכחת ברי - כך שמו:

אשכחיה - רב פפא לרב הונא דקא חפר וקייץ שרשין:

מאי האי - אמאי קייצתא:

אמרי ליה כולהי - הבאתי לו ראיות הרבה שלא יקוץ:


שהחזיקו בו רבים - לעשותו להן דרך אסור לקלקלו אע"פ שהוא של יחיד ואנא נמי הא אחזיקי ליה:

לבתר דנפק - רב פפא:

אמר - רב הונא אמאי לא אמרי ליה:

בתוך שש עשרה אמה - לאילן הויא חזקה דאילן אבל חוץ לשש עשרה אמה אין חזקתו חזקה שאע"פ ששרשיו מתפשטין כ"ה אמה אינן יונקין אלא בתוך ט"ז אמה סמוך לאילן וכדאמרינן לקמן ואנא הוא חוץ לט"ז אמה קייצנא:

הדייבא - דמן הדייב:

לא נהנין - מדרבנן:

ולא מועלין - אם נהנה לא מעל אלמא לא קדשי:

מידי איריא - מסקנא דקושיא הוא כלומר מכולה לאו איריא היא לא למשמע מינה בתר אילן ולא למשמע מינה בתר קרקע דטעמא משום דהנך שרשים גידולים הבאים לאחר שהוקדש האילן הוא ואיכא למ"ד במס' מעילה אין מועלין בגידולין אפי' שרשי הקדש בשדה הקדש:

לא נהנין - איצטריכא ליה:

רבינא אמר ל"ק - רישא דקתני בתר אילן אזלינן היינו בתוך ט"ז אמה וסיפא דקתני של הקדש באין בתוך של הדיוט לא מועלין היינו חוץ לט"ז:

גזלן הוא - שיונק משדה חבירו:

ואין מביאין ממנו בכורים - אין צריך להביא ממנו בכורים דבעינן אשר תביא מארצך (דברים כו):

עשר נטיעות מפוזרות בבית סאה - לארכו ולרחבו כולן בשוה יונקות מכל בית סאה וכולם צריך להם ומותר לחורשו ערב שביעית עד ראש השנה שהלכה למשה מסיני הוא ובית סאה חמשים אמה על חמשים אמה שחצר המשכן קרוי בית סאתים והוא מאה על חמשים:

כמה הוי להו - בית סאה כי עבדת להו רצועה של אמה רוחב:

תרי אלפים וחמש מאה גרמידי - שהרי יש כאן נ' רצועות של חמשים אמה ועולות לאלפים וחמש מאות אמה חלוק אותן לעשר אילנות תמצא צירוף קרקע יניקת כל אילן ואילן בין הכל מאתן וחמשין אמה אורך באמה רוחב:

הא לא הוי כדעולא - דשיעור עולא נפיש דאמר דאילן יונק שש עשרה לכל צד הרי ל"ב על ל"ב עשה מהן רצועה אחת של אמה רוחב כאשר עשית מבית סאה תמצאנה של אלף וכ"ד אמה שהרי יש כאן שלשים ושתים רצועות כל אחת ואחת ל"ב אמה:

ואלא מדתנן שלשה אילנות - גדולים שיונקים יותר מן הנטיעות ומפוזרין בבית סאה לארכו ולרחבו בשוה אע"פ שאינו של אדם אחד אלא של שלשה בני אדם מצטרפין להיות שדה אילן ולחרוש כל בית סאה בשבילן ערב שביעית עד עצרת כדין שדה אילן ואם לאו אין חורשין אלא כל אחד כדי צרכו דהיינו תחתיו וחוצה לו כמלא אורה וסלו והשאר הוי שדה הלבן ואין חורשין אותו אלא עד הפסח:


בית סאה כמה הוו להו תרי אלפי ות"ק גרמידי - על אמה רוחב:

כמה מטי - לכל חד מהנך אילנות תתל"ג ותילתא אכתי נפישין להו שש עשרה אמה דעולא דהוי אלף וכ"ד:

לא דק - עולא לא דקדק כל כך הואיל וקרוב לשיעור זה קאמר ולא איכפת ליה:

אימור דאמרינן לא דק - היכא דאזיל לחומרא הכא קא אזיל לקולא דאינו יונק כל כך וקאמר איהו דיונק ופטר ליה מביכורים:

מי סברת - שש עשרה אמה דעולא בריבועא קאמר דליהוי שלשים ושתים על ל"ב כדקאמרינן:

בעיגולא קאמר - שכל סביביו יונק שש עשרה והיינו בעיגולא דאילו ברבוע נמצא כנגד האלכסון יותר משש עשרה אמה:

וכמה מרובע יתר על העיגול רביע - דל רביע מאלף וכ"ד פשו להו תשס"ח אמות ברוחב אמה אכתי לא שוי שיעורי דהשתא פשו להו שיעורי דמתני' אדעולא פלגא דאמתא ונמצא אילן יונק י"ו אמה ומחצה לכל צד דהיינו ל"ג על ל"ג דשיעורא דעולא תשס"ח ושיעורא דמתני' תתל"ג ונפיש שיעורא דמתניתין אדעולא ס"ה אמות באמה רוחב חלוק הרצועה לרוחב הרי ק"ל אמה אורך ברוחב חצי אמה הקף מהם האילן ל"ב אמה לצפון וכנגדו לדרום נמצא מהצפון לדרום ל"ג שהרי הוספת עליו חצי אמה לכאן וחצי אמה לכאן ובידך נשארו ס"ו ברוחב חצי אמה תן חציין למזרח וחציין למערב נמצא מוקף ברבוע ולא דקדק הגמרא כל כך דנקט פלגא אמתא דהא עולא בעיגול קאמר ואילו בעיגול הייתי יכול להוסיף עליו שני שלישי אמה לכל צד אלא משום האי פורתא לא דק כולי האי ואית דגרסי פש ליה תרי תילתי דאמתא:

היינו דלא דק - עולא דהוה מצי למימר שיתסרי ופלגא ולחומרא לא דק ואזיל לחומרא ולא צמצם שיעורו:

מאי לאו כל שהוא - חוץ לעביו של אילן לכל צד:

הקונה שני אילנות בתוך של חבירו מביא ואינו קורא כו' - לקמן תנן בהמוכר את הספינה המוכר שתי אילנות לחבירו ולא פירש לו קרקע לא קנה קרקע אבל קנה שלשה קנה קרקע ואף על פי שלא פירש הלכך גבי ביכורים נמי שתי אילנות מביא ואינו קורא דלא מצי למימר פרי האדמה אשר נתתה לי (דברים כו):

הא ג' - דקנה קרקע מביא וקורא:

מאי לאו - משום דקנה קרקע מעט סביבם:

לא - משום דקנה שש עשרה אמה סביב כל אחד:

ובוידוי - לא גרסינן ליה במתני' במסכת פאה דאין וידוי אלא במעשר והוא אינו תלוי בקרקע:

פרוזבול - תנן במסכת גיטין (דף לו.) הלל תיקן פרוזבול שראה שנמנעו העם מלהלוות מפני השביעית המשמטת ועוברים על מה שכתוב השמר לך פן יהיה דבר וגו' עמד והתקין תקנה שלא תשמט שיהא מוסר שטרותיו לבית דין וכותב עליהן פרוזבול וזה גופו של פרוזבול מוסר אני לכם פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני שכל חוב שיש לי אצל פלוני שאגבנו כל זמן שארצה ותו לא משמטת ליה שביעית דלא קרינא ביה לא יגוש שאין תובע חובו אלא מב"ד והתם מוקמינן לה בשביעית בזמן הזה דרבנן ואמרינן התם אין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע אבל אין לו קרקע: ללוה לא כתבינן ליה דהלואה דלא שכיחא היא דמסתמא אין אדם סומך אלא על קרקע הלוה וכשאין לו לא תיקן הלל פרוזבול:


ונקנין עמה נכסים שאין להם אחריות - דתנן בקדושין (דף כו.) נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף בשטר ובחזקה שהמטלטלין אין נקנין אלא במשיכה וקרקע נקנה בכסף ואם מכר לו קרקע ומטלטלין יחד כיון שנתן דמי הקרקע או מסר לו שטר מכירת קרקע או החזיק בקרקע מדעת מוכר נקנו המטלטלין בלא משיכה קתני מיהא קרקע כל שהוא חייב בביכורים וקס"ד ביכורי אילן קאמר:

הכא במאי עסקינן בחטין - שכל ז' המינים חייבים בביכורים:

מעורבין זה בזה - שאין סומכין על הברירה לחלקו לחצאים ולומר שלצד הארץ חייבין ושלצד החוץ פטורין:

אבל דכ"ע הגדל בפטור פטור - שאם היו כל שרשיו בחו"ל פטור ואפילו עומד האילן בתוך שש עשרה אמה לארץ ולא אמרינן מן הארץ ינק:

דמפסיק צונמא - באמצע שרשים שאין שני צדדין יכולין לינק זה מזה:

דהדרי וערבי - האילן נעשה אחד למעלה בעביו:

אוירא מבלבל - אע"פ שבתוך הקרקע כשני אילנות הואיל ולמעלה באויר העולם נעשה אחד מתערבין יונקותיו:

כ"ה אמה - קשה לעולא דאמר י"ו אמה ותו לא:

אכחושי לא מכחשי - בשדה חבירו אלא עד שיתסרי הלכך טפי מהכי לאו גזלן הוא:

הנוטה - נופו לתוך שדה של חבירו:

שעל מנת כן הנחיל יהושע - התנה עמהם שלא יקפידו על כך:

מתני' מרדע - מלמד בקר:

קוצץ - הענפים עד גובה מלא מרדע שלא יעכבוהו מלהוליך מחרשתו שם:

החרוב והשקמה - שצילם מרובה וקשה לשדה:

כנגד המשקולת - כל מה שנוטה לתוך שדהו:

משקולת - חוט האמרכולין שבונין חומה ותולין בה משקולת של אבר:

ואם בית השלחין היא כל האילן - אפי' אינו חרוב ושקמה קוצץ כנגד המשקולת שהצל רע לבית השלחין:

אבא שאול אומר כו' - בגמ' מפרש אהייא קאי:

גמ' ארישא קאי - דקאמר ת"ק קוצץ מלא מרדע ואפי' אילן סרק חוץ מחרוב ושקמה ואמר ליה אבא שאול כל אילן סרק נמי כנגד המשקולת:

או אסיפא קאי - דקאמר ת"ק כל האילן כנגד המשקולת ואפילו אילן העושה פירות ואמר ליה אבא שאול כל אילן סרק הוא דכנגד המשקולת אבל אילן העושה פירות נמי מלא מרדע ותו לא:

כל האילן - כל האילנות:

אי אמרת בשלמא ארישא קאי - ולטפויי אתא [מחרוב ושקמה דקאמר ת"ק] היינו דקאמר כל:

אלא אי אמרת אסיפא קאי - מאי כל הא לגרועי אתא:

מתני' אילן הנוטה לרשות הרבים קוצץ - מן הענפים התחתונות כדי שיהא גמל עובר תחת העליונות:

מפני הטומאה - מפרש בגמ':

גמ' בתר [אומדנא] דהשתא אזלינן - דקתני קוצץ מן הענפים כדי שיהא גמל עובר ורוכבו והרי חוזרין וגדלים לאחר זמן:

כדי שתהא עגלה מהלכת - אם תקרתה חזקה כל כך מותר ואע"ג שסופה שתתליע ותפחת:

קמא קמא קייץ ליה - כל ענף וענף שיקדים ויצמיח יקצצנו:

בשיעורא דרבי יהודה מאי עבדי ליה - כשיבא גמל טעון פשתן היאך יעבור:

מפני אהל הטומאה - שמא יפול כזית מת אצל האילן והרי הענפים ארוכים מאהילין עליו ועל עוברי הדרכים ומביאים עליהם את הטומאה:

ושדי התם - על האילן ומתוך שענפיו רבים הטומאה עומדת שם ואינה נופלת לארץ ובני אדם עוברים תחתיה ואי לא חיישינן אלא להכי בדחלולי בעלמא סגי ליה לקוץ אחד אחד מבינתים כדי להרחיק אויר ביניהם ולא תעמוד שם טומאה:

קמ"ל - מתניתא דאפילו לא נותר בו אלא ענף אחד מזיק הוא את הרבים: