רש"י מנוקד על המקרא/ספר בראשית/ח
(א) וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים – זֶה הַשֵּׁם מִדַּת הַדִּין הוּא, וְנֶהֶפְכָה לְמִדַּת רַחֲמִים עַל יְדֵי תְּפִלַּת הַצַּדִּיקִים. וְרִשְׁעָתָן שֶׁל רְשָׁעִים הוֹפֶכֶת מִדַּת רַחֲמִים לְמִדַּת הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (לעיל ו,ה-ז): "וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם... וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה" – וְהוּא שֵׁם מִדַּת הָרַחֲמִים.
וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ... – מַה זָּכַר לָהֶם לַבְּהֵמוֹת? זְכוּת שֶׁלֹּא הִשְׁחִיתוּ דַּרְכָּם קוֹדֶם לָכֵן, וְשֶׁלֹּא שִׁמְּשׁוּ בַּתֵּבָה.
וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ – רוּחַ תַּנְחוּמִין וַהֲנָחָה עָבְרָה לְפָנָיו.
עַל הָאָרֶץ – עַל עִסְקֵי הָאָרֶץ.
וַיָּשֹׁכּוּ – כְּמוֹ: "כְּשׁוֹךְ חֲמַת הַמֶּלֶךְ" (אסתר ב,א), לְשׁוֹן הֲנָחַת חֵמָה.
(ב) וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנוֹת – כְּשֶׁנִּפְתְּחוּ כְּתִיב "כָּל מַעְיְנוֹת" (לעיל ז,א) וְכַאן אֵין כְּתִיב "כָּל", לְפִי שֶׁנִּשְׁתַּיְּירוּ מֵהֶם אוֹתָן שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם צוֹרֶךְ לָעוֹלָם, כְּגוֹן חֲמֵי טְבֶרְיָא וְכַיּוֹצֵא בָהֶן.
וַיִּכָּלֵא – וַיִּמָּנַע, כְּמוֹ "לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ" (תהלים מ, יב) "לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ" (לקמן כג,ו).
(ג) מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם – הִתְחִילוּ לַחֲסוֹר, וְהוּא אֶחָד בְּסִיוָן. כֵּיצַד? בְּעֶשְׁרִים וְשִׁבְעָה בְּכִסְלֵו פָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים, הֲרֵי שְׁלֹשָׁה מִכִּסְלֵו וְעֶשְׁרִים וְתִשְׁעָה מִטֵּבֵת – הֲרֵי שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם. וּשְׁבָט וַאֲדָר וְנִיסָן וְאִיָּר מֵאָה וּשְׁמוֹנָה עָשָׂר – הֲרֵי מֵאָה וַחֲמִשִּׁים.
(ד) בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי – סִיוָן, וְהוּא שְׁבִיעִי לְכִסְלֵו שֶׁבּוֹ פָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים.
בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם – מִכַּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁהָיְתָה הַתֵּיבָה מְשֻׁקַּעַת בַּמַּיִם אַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה, שֶׁהֲרֵי כְּתִיב (פסוק הבא): "בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים" – זֶה אָב שֶׁהוּא עֲשִׂירִי לְמַרְחֶשְׁוָן לִירִידַת גְּשָׁמִים. וְהֵם הָיוּ גְבוֹהִים עַל הֶהָרִים חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, וְחָסְרוּ מִיּוֹם אֶחָד בְּסִיוָן עַד אֶחָד בְּאָב חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה לְשִׁשִּׁים יוֹם – הֲרֵי אַמָּה לְאַרְבָּעָה יָמִים. נִמְצָא שֶׁבְּשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּסִיוָן לֹא חָסְרוּ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת, וְנָחָה הַתֵּיבָה לְיוֹם הַמָּחֳרָת. לָמַדְתָּ שֶׁהָיְתָה מְשֻׁקַּעַת אַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה בַּמַּיִם שֶׁעַל רָאשֵׁי הֶהָרִים.
(ה) בָּעֲשִׂירִי... נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים – זֶה אָב, שֶׁהוּא עֲשִׂירִי לְמַרְחֶשְׁוָן שֶׁהִתְחִיל הַגֶּשֶׁם. וְאִם תֹּאמַר הוּא אֱלוּל, וַעֲשִׂירִי לְכִסְלֵו שֶׁפָּסַק הַגֶּשֶׁם, כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה אוֹמֵר "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי" סִיוָן וְהוּא שְׁבִיעִי לְהַפְסָקָה – אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן, עַל כָּרְחֲךָ שְׁבִיעִי אִי אַתָּה מוֹנֶה אֶלָּא לְהַפְסָקָה, שֶׁהֲרֵי לֹא כָלוּ אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁל יְרִידַת גְּשָׁמִים, וּמֵאָה וַחֲמִשִּׁים שֶׁל תִּגְבּוֹרֶת הַמַּיִם עַד אֶחָד בְּסִיוָן. וְאִם אַתָּה אוֹמֵר שְׁבִיעִי לִירִידָה – אֵין זֶה סִיוָן. וְהָעֲשִׂירִי אִי אֶפְשָׁר לִמְנוֹת אֶלָּא לִירִידָה, שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר לְהַפְסָקָה וְהוּא אֱלוּל, אִי אַתָּה מוֹצֵא "בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ" (להלן פסוק יג), שֶׁהֲרֵי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם מִשֶּׁנִּרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים שִׁלַּח אֶת הָעוֹרֵב, וְעֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם הוֹחִיל בִּשְׁלִיחוּת הַיּוֹנָה – הֲרֵי שִׁשִּׁים יוֹם מִשֶּׁנִּרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים עַד שֶׁחָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְאִם תֹּאמַר בֶּאֱלוּל נִרְאוּ, נִמְצָא שֶׁחָרְבוּ בְּמַרְחֶשְׁוָן, וְהוּא קוֹרֵא אוֹתוֹ "רִאשׁוֹן", וְאֵין זֶה אֶלָּא תִּשְׁרֵי שֶׁהוּא רִאשׁוֹן לִבְרִיאַת עוֹלָם, וּלְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הוּא נִיסָן.
(ו) מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם – מִשֶּׁנִּרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים.
אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה – לַצֹּהַר, וְלֹא זֶה פֶּתַח הַתֵּיבָה הֶעָשׂוּי לְבִיאָה וִיצִיאָה.
(ז) יָצוֹא וָשׁוֹב – הוֹלֵךְ וּמַקִּיף סְבִיבוֹת הַתֵּיבָה. וְלֹא הָלַךְ בִּשְׁלִיחוּתוֹ, שֶׁהָיָה חוֹשְׁדוֹ עַל בַּת זוּגוֹ, וּכְמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּאַגָּדַת "חֵלֶק" (סנהדרין ק"ח ע"ב).[1]
עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם – פְּשׁוּטוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ. אֲבָל מִדְרָשׁ אַגָּדָה (בראשית רבה לג,ה): מוּכָן הָיָה הָעוֹרֵב לִשְׁלִיחוּת אַחֶרֶת בַּעֲצִירַת גְּשָׁמִים בִּימֵי אֵלִיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (מל"א יז,ו): "וְהָעוֹרְבִים מֵבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר".
(ח) וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה – לְסוֹף ֹשִבְעָה יָמִים, שֶׁהֲרֵי כְּתִיב (להלן פסוק י): "וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעָה יָמִים אֲחֵרִים", מִכְּלָל זֶה אַתָּה לָמֵד שֶׁאַף בָּרִאשׁוֹנָה הוֹחִיל שִׁבְעָה יָמִים.
וַיְשַׁלַּח – אֵין זֶה לְשׁוֹן שְׁלִיחוּת אֶלָּא לְשׁוֹן שִׁלּוּחַ: שִׁלְּחָהּ לָלֶכֶת לְדַרְכָּהּ, וּבָזוֹ יִרְאֶה "אִם קַלּוּ הַמַּיִם", שֶׁאִם תִּמְצָא מָנוֹחַ לֹא תָשׁוּב אֵלָיו.
(י) וַיָּחֶל – לְשׁוֹן הַמְתָּנָה. וְכֵן: "לִי שָׁמְעוּ וְיִחֵלּוּ" (איוב כט,כא), וְהַרְבֵה יֵשׁ בַּמִּקְרָא.
(יא) טָרָף בְּפִיהָ – אוֹמֵר אֲנִי שֶׁזָּכָר הָיָה, לָכֵן קוֹרְאוֹ פְעָמִים לְשׁוֹן זָכָר וּפְעָמִים לְשׁוֹן נְקֵבָה. לְפִי שֶׁכָּל "יוֹנָה" שֶׁבַּמִּקְרָא לְשׁוֹן נְקֵבָה, כְּמוֹ: "כְּיוֹנִים עַל אֲפִיקֵי מָיִם רוֹחֲצוֹת" (שה"ש ה,יב), "כְּיוֹנֵי הַגֵּאָיוֹת כֻּלָּם הוֹמוֹת" (יחזקאל ז,טז), וּכְמוֹ "כַּיּוֹנָה פּוֹתָה" (הושע ז,יא).
טָרָף – חָטַף. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה (עירובין י"ח ע"ב): לְשׁוֹן מָזוֹן. וְדָרְשׁוּ "בְּפִיהָ" לְשׁוֹן מַאֲמָר, אָמְרָה: יִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי מְרוּרִין כַּזַּיִת בְּיָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא מְתוּקִין כַּדְּבַשׁ בִּידִי בָּשָׂר וָדָם.
(יב) וַיִּיָּחֶל – הוּא לְשׁוֹן "וַיָּחֶל" (לעיל פסוק י), אֶלָּא שֶׁזֶּה לְשׁוֹן "וַיִּפְעַל" וְזֶה לְשׁוֹן "וַיִּתְפַּעֵל": "וַיָּחֶל" – וַיַּמְתֵּן, "וַיִּיָּחֶל" – וַיִּתְמַתֵּן.
(יג) בָּרִאשׁוֹן – לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הוּא תִּשְׁרֵי, וּלְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הוּא נִיסָן (ראש השנה י"א ע"ב).
חָרְבוּ – נַעֲשָׂה כְּמִין טִיט, שֶׁקָּרְמוּ פָּנֶיהָ שֶׁל מַעְלָה.
(יד) בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים – יְרִידָתָן בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר, אֵלּוּ אַחַד עָשָׂר יָמִים שֶׁהַחַמָּה יְתֵרָה עַל הַלְּבָנָה, שֶׁמִּשְׁפַּט דּוֹר הַמַּבּוּל שָׁנָה תְמִימָה הָיָה.
יָבְשָׁה – נַעֲשָׂה גָּרִיד כְּהִלְכָתָהּ.
(טז) אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ... – אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ, כַּאן הִתִּיר לָהֶם תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה.
(יז) הַוְצֵא – "הוֹצֵא" כְּתִיב, "הַיְצֵא" קְרִי. "הַיְצֵא" – אֱמוֹר לָהֶם שֶׁיֵּצְאוּ. "הוֹצֵא" – אִם אֵינָם רוֹצִים לָצֵאת הוֹצִיאֵם אַתָּה.
וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ – וְלֹא בַּתֵּיבָה, מַגִּיד שֶׁאַף הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף נֶאֶסְרוּ בַּתַּשְׁמִישׁ.
(יט) לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם – קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם עַל מְנָת לִדָּבֵק בְּמִינָן.
(כ) מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה – אָמַר: לֹא צִוָּה לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַכְנִיס מֵאֵלּוּ שֶׁבַע שֶׁבַע, אֶלָּא כְּדֵי לְהַקְרִיב קָרְבָּן מֵהֶם (בראשית רבה לד,ט).
(כא) מִנְּעֻרָיו – "מִנְּעֻרָיו" כְּתִיב, מִשֶּׁנִּנְעַר לָצֵאת מִמְּעֵי אִמּוֹ נִתַּן בּוֹ יֵצֶר הָרַע.
לֹא אֹסִף, וְלֹא אֹסִף – כָּפַל הַדָּבָר לִשְׁבוּעָה. הוּא שֶׁכָּתוּב (ישעיהו נד,ט): "אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבוֹר מֵי נֹחַ", וְלֹא מָצִינוּ בָּהּ שְׁבוּעָה אֶלָּא זוֹ שֶׁכָּפַל דְּבָרָיו, וְהִיא שְׁבוּעָה. וְכֵן דָּרְשׁוּ חֲכָמִים בְּמַסֶּכֶת שְׁבוּעוֹת (ל"ו ע"א).[2]
(כב) עוֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ... לֹא יִשְׁבֹּתוּ – שֵׁשׁ עִתִּים הַלָּלוּ, שְׁנֵי חֳדָשִׁים לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ: חֲצִי תִשְׁרֵי וּמַרְחֶשְׁוָן וַחֲצִי כִסְלֵו זֶרַע, חֲצִי כִסְלֵו וְטֵבֵת וַחֲצִי שְׁבָט קוֹר וְכוּ' (בבא מציעא ק"ו ע"ב).[3]
קוֹר – קָשֶׁה מֵחֹרֶף.
וָחֹרֶף – עֵת זֶרַע שְׂעוֹרִים וְקִטְנִית הַחֲרִיפִין לְהִתְבַּשֵּׁל מַהֵר, וְהוּא חֲצִי שְׁבָט וַאֲדָר וַחֲצִי נִיסָן.
קָצִיר – חֲצִי נִיסָן וְאִיָּר וַחֲצִי סִיוָן.
קַיִץ – חֲצִי סִיוָן תָּמוּז וַחֲצִי אָב. הוּא זְמַן לְקִיטַת תְּאֵנִים וּזְמַן שֶׁמְּיַבְּשִׁים אוֹתָן בַּשָּׂדוֹת, וּשְׁמוֹ קַיִץ כְּמוֹ: "וְהַלֶּחֶם וְהַקַּיִץ לֶאֱכוֹל הַנְּעָרִים" (שמ"ב טז,ב).
חוֹם – הוּא סוֹף יְמוֹת הַחַמָּה, חֲצִי אָב וֶאֱלוּל וַחֲצִי תִּשְׁרֵי, שֶׁהָעוֹלָם חַם בְּיוֹתֵר. כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא (דף כ"ט ע"א): שִׁלְהֵי קַיְיטָא קָשֵׁי מִקַּיְיטָא.
וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ – מִכְּלָל שֶׁשָּׁבְתוּ כָל יְמוֹת הַמַּבּוּל, שֶׁלֹּא שִׁמְּשׁוּ הַמַּזָּלוֹת, וְלֹא נִכַּר בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה (בראשית רבה לד,יא).
לֹא יִשְׁבֹּתוּ – לֹא יִפְסְקוּ כָּל אֵלֶּה מִלְּהִתְנַהֵג כְּסִדְרָן.
הערות
עריכה- ^ לשון הגמרא במסכת סנהדרין: "וישלח את העורב" (בראשית ח,ז). אמר ריש לקיש: תשובה ניצחת השיבו עורב לנח, אמר לו: רבך שונאני ואתה שנאתני! רבך שונאני: מן הטהורין שבעה, מן הטמאים שנים. ואתה שנאתני, שאתה מניח ממין שבעה, ושולח ממין שנים. אם פוגע בי שר חמה או שר צנה, לא נמצא עולם חסר בריה אחת? או שמא לאשתי אתה צריך? אמר לו: רשע! במותר לי נאסר לי, בנאסר לי לא כל שכן? ומנלן דנאסרו? דכתיב (בראשית ו,יח): "ובאת אל התיבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך". וכתיב (בראשית ח,טז): "צא מן התיבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך". ואמר רבי יוחנן: מכאן אמרו שנאסרו בתשמיש המטה.
- ^ לשון הגמרא במסכת שבועות: אמר רבי אלעזר: "לאו" שבועה, "הן" שבועה. בשלמא "לאו" שבועה, דכתיב (בראשית ט,טו): "ולא יהיה עוד המים למבול", וכתיב (ישעיהו נד,ט)" "כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי". אלא "הן" שבועה מנא לן? סברא הוא: מד"לאו" שבועה, "הן" נמי שבועה. אמר רבא: והוא דאמר "לאו", "לאו" תרי זימני, והוא דאמר "הן", "הן" תרי זימני, דכתיב (בראשית ט,יא): "ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול", "ולא יהיה עוד המים למבול". ומד"לאו" תרי זימני, "הן" נמי תרי זימני.
- ^ לשון הגמרא במסכת בבא מציעא: רבן שמעון בן גמליאל משום רבי מאיר אומר, וכן היה רבי שמעון בן מנסיא אומר כדבריו: חצי תשרי, מרחשון, וחצי כסליו – "זרע". חצי כסליו, טבת, וחצי שבט – "חורף". חצי שבט, אדר, וחצי ניסן – "קור". חצי ניסן, אייר, וחצי סיון – "קציר". חצי סיון, תמוז, וחצי אב – "קיץ". חצי אב, אלול, וחצי תשרי – "חום".