פתיחת התפריט הראשי

רמב"ם על ערלה א

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה אעריכה

אמר הש"י ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו (ויקרא יט) ולפיכך כשנתכוין בנטיעתו לאכילה אז יתחייב בערלה אבל אם נתכוין בשעת נטיעת האילן שיהיה סייג או ליקח ממנו קורות או עצים אינו חייבת בערלה ורבי יוסי אומר שאפילו אילן עצמו אם היתה כונתו שיהיה אותו הצד הנוטה ממנו לרשות הרבים סייג לצד הנוטה ממנה לגנה ויתכוין גם כן שיהיה הצד הנוטה ממנו לפנים רצונו לומר לגנה למאכל שדין זה האילן נחלף והצד הפנימית נתחייב בערלה והצד החיצון פטור מן הערלה ואין הלכה כרבי יוסי:

משנה בעריכה

אע"פ שלא כבשו. ענינו אע"פ שלא כבשו כל הארץ:

ואמרם הנוטע לרבים. ענינו שיהא אדם נוטע אילנות בתוך שלו ולא לעצמו אלא כונתו שיאכלוה בני אדם כולם וכאילו הפקיר אותו הפרי הצומח באותו אילן שנטע ורבי יהודה אומר כי מה שאמר הש"י ונטעתם משמע בין ליחיד בין לרבים שאילו אמר ונטעתם כל עץ מאכל ולא אמר דבר אחר היינו אומרים כי הנוטע לרבים חייב אבל כשאמר יהיה לכם ערלים משמע שאינו חייב אלא הנוטע לעצמו ולפי שהוא אמר ונטעתם משמע בין ליחיד בין לרבים לכם בין ליחיד בין לרבים והוא רבוי אחר רבוי ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט א"כ הוא למעט הנוטע לרבים וחכמים אומרים כי אמר לכם הוא אזהרה ואין כוונתנו בזה החבור לפרש סדרי ההקש והסברא ודרכיו כדי שתתלה נפשך בהבנת רבוי אחר רבוי ומיעוט אחר מיעוט וזולתם אבל אזכור מה שאזכור מזה המין בזה החבור זכירה פשוטה בלבד בלי ראיה אחרת:

והעולה מאליו. הוא האילן הצומח מאליו שלא נטעו שום אדם ובתנאי שיהיה צומח ברשות היחיד אבל עולה מאליו לרשות הרבים [צ"ל ברשות הרבים] אינו חייב בערלה ועל זה אמרו בספרא ונטעתם פרט לעולה מאליו וכן אמרו בפירוש בתוספתא העולה מאליו לרבים פטור מן הערלה:

ואמרו נכרי שנטע. ענינו שנטע לישראל בשכירות או בחנם שרצה לטרוח בשבילו מעצמו אבל אם נוטע הנכרי לעצמו וקנה ממנו הישראל אחר כן אינו חייב בערלה ואין הלכה כרבי יהודה:

משנה געריכה

העפר המתעבה על עיקר האילן קורין אותו סלע והם קראו זה השם לפי שהעפר הקשה היוצא אחר שמעמיק אדם לחפור נקרא סלע אצלם וממנהג האילנות שימשכו שרשיהם בארץ הרבה ויתעבה עליהם העפר עד שיהיה סביב האילן כמו האבן אפילו אחר עקירתו אומר בכאן שאם נעקר האילן באותו העפר הנקרא סלע ועמד במקום אחר אם יש באותו עפר כדי שיכול לחיות בו שאינו חייב בערלה לפי שלא נחשב זה נטיעה שניה אבל נחשוב אותו כאלו לא נעקרו:

שזעזעתו המחרישה. כלומר אם נענע אותו הברזל שחורשין בו:

זעזעו ועשאו בעפר. פי' שינענע האילן עצמו ויעלה אותו ממקומו אבל לא יפרישנו מן הארץ ואחר כן יתן העפר סביביו כדי שירחיב מקום האילן עצמו ויעלה אם הוא בענין שיוכל לחיות ולא יפסיד אפי' לא נתן עליו עפר אינו חייב בערלה:

משנה דעריכה

אצל האורגים קנה או עץ בשתי קצותיו שני ברזלים ארוכים ויש לכל אחד מהם כמו שנים דקים כמחט ומותחין בו רוחב הבגד כשאורגין אותו נקרא כל שן מאותם השנים שהם כמו מחטין מחט של מיתון ויש שגורסין מיתוח והוא לשון צח יותר ונאות לענין וענין מיתוח הוא מגזרת וימתחם כאהל לשבת (ישעיה מ) ויש לי בפירוש זו המלה פירוש אחר עוד אבארנה בפרק שלשה עשר מכלים ומאמר רשב"ג אין שום חולק עליו:

משנה העריכה

כשלוקחין ענפי האילן ומותחין אותם בקרקע וטומנין אותן בעפר אותם הענפים מוציאים פרי בלי ספק ויש להם שרשים בארץ ועקרם דבקים באילן הראשון אותם הענפים שהשרישו בארץ נקראין בריכה והאילן הראשון נקרא זקנה ואמרו בכאן שאם נעקר האילן והוא גדל ומושך לחלוחית מאותם הענפים היוצאים ממנה הטמונים בארץ נמצא שחזר האילן עצמו כאילו הוא בריכה וחזרו הענפים שהיו בריכה כאילו הם האילן העקרי וזהו אמרם חזרה זקנה להיות כבריכה והוא יגיד ויאמר במאמר השני דין הבריכה עם הזקנה איך הוא ואמרו הבריכה שנה אחר שנה ונפסקה ענינו שאם טמן מענפי האילן בארץ בזו השנה וצמחה ולשנה השניה לקח אלו הענפים שצמחו בשנה ראשונה וטמנם בארץ ועשה כן שנה אחר שנה כל מה שיצמחו באותן ענפים כלם הדבקים קצתם בקצתם אינן חייבין בערלה לפי שעקרם דבקים באילן הזקן ואם נפסקו הענפים ונכרתו עקריהם מן האילן הזקן מונה משעה שנפסקו וכל אילו הבריכות חייבות בערלה:

ספוק גפנים וספוק על גבי ספוק. הוא שיקח אדם ענף מזו הגפן וימתח אותו עד שיגיע בגפן אחרת וירכיב קצתו בה אפילו הטמינו בארץ ר"ל אפי' לקח הענף וטמנו בארץ וספוק על גבי ספוק הוא שירכיב קצת ענף זה האילן בזה האילן האחר וקצת ענף זה האילן בזה האילן וכל זה הענין פטור מן הערלה ואמר בספרי ונטעתם פרט למבריך ולמרכיב ולעולה מאליו מכאן אמר ספוק הגפנים ספוק על גבי ספוק אף על פי שהבריכן בארץ מותר וזו ההברכה וההרכבה שזכר בסיפרא שאין חייבים בערלה היא אותה שהמשיל בו והוא שיבריך האילן עקרו קיים עומד בארץ לא נעקר או ימתח ענף מאילן זה ויטע קצתו באילן אחר ועקרו קיים באילן הראשון אבל אם פסק ענף והרכיבו באילן או הטמינו בארץ הרי זה חייב בערלה וזו ההרכבה וההברכה הם שרמז להם באמרם אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב ואתה שמור אלו העקרים ולא תשתבש בהם ותחשוב שהם זה הפך זה כשתראה לשם שנטע ומרכיב ומבריך חייבים בערלה ובסיפרא ביארו כי מבריך ומרכיב אינו חייב בערלה והם שני מינין מן ההרכבה ושני מינין מן ההברכות כמו שבארתי לך:

ואמר ר' מאיר. כי זה הענף שהרכיבו קצתו אם יש בו לחלוחית הרבה והרכיבו באילן אחר ולא נתחזקה כחה הרבה לפי שאותו האילן (ממנה היה הענף שהרכיב) היה כחו רע וחלוש ואותו אילן שהרכיב בו יפה וחזק שהיא חייבת בערלה ואין הלכה כרבי מאיר:

ואמרו וכן בריכה שנפסקה. חוזר על מאמרם בתחלת ההלכה מונה משעה שנפסקה וכבר בארנו שהפירות שהם בבריכה אינן חייבות בערלה כל זמן שעקרי הענפים דבוקים באילן הראשון ר"ל הזקנה ואם יש בהם פירות ונפסקו עקרי הענפים מן הזקנה שיהיו חייבים בדיני הערלה בזמן העתיד כמו שאמר מונה משעה שנפסקה ויהיה מותר לאכול אותם פירות לאלתר לפי שהם גדלו בהיתר ואם הניח הפירות כדי שיגדילו אחר שנפסקה כשיעור אחד ממאתים שהוא שיעור איסור הערלה כמו שיתבאר נאסרו כל אותם הפירות ונעשו ערלה וידיעת שיעור תוספת אלו הפירות כמו שבארנו בפרק חמישי מכלאים (מ"ו):

משנה ועריכה

עוד יתבאר לך בפרק של אחר זה כי הערלה וכלאי הכרם עולין באחד ומאתים וזהו כי כשנפל מאחד מהם חלק במאתים חלקים שמותר לאכול הכל כמו שיתבאר ואם נפל חלק מהם בפחות ממאתים חלקים נאסר הכל על כן כשיתערב זו הנטיעה האסורה בכלל נטיעות כשרות אפילו היו אלף אסור ללקוט מהם שום דבר לכתחלה לפי שאינו יודע אם מן הפרי המותר לקט אם מן האיסורים ואם לקט דבר מאותן הנטיעות דין אותו הפרי הנלקט מהן אם נתערב ממנו חלק באחד ומאתים חלקים מפירות אחרות מותרות הכל מותר לאכילה ואמר בכלאי הכרם נטיעה בגמרא תקנו ערוגה וכאילו אמר נטיעה של ערלה שנתערבה בנטיעות וערוגה של כלאי הכרם שנתערבה בערוגות לפי שכלאי הכרם הם ירק או מיני תבואה או מיני זרעים שנזרעו בכרם אבל אילך לא *ואין הלכה כרבי יוסי:

משנה זעריכה

לולבים הם הענפים הרכים היוצאים בראשי הבדים הקשים והם רכים מאד ומי גפנים המים היוצאים מן הגפנים כשפוצעין וחותכין הגפן או הזמורות בימי ניסן וסמדר הוא הפרח שממנו יהיה הפרי אבל בבוסר אין חולק שהוא אסור והש"י אמר וערלתם ערלתו את פריו (ויקרא יט) ואמר בספרא פריו פרט לעלים ולולבים ולמי גפנים וסמדר:

ואמר וברבעי רוצה בו שמותר לאכול כל אלו הדברים מנטע רבעי בלא פדיון לפי שהשם אמר בו יהיה כל פריו קדש הלולים לה' (שם) ואלו אינם פרי:

ואמרו ובנזיר ענינו שמותר לנזיר לאכלם מן הגפן לפי שהש"י אמר (במדבר ו) מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל ואלו אינם מאכל:

וכולם הם אסורות בהנאה כשהם מאשרה והאשרה הוא אילן נעבד כמו שנבאר בע"ז למאמר ה' (דברים יג) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם וגו':

שרף הערלה הוא השרף היוצא מן האילנות ועודן ערלה וכבר פירשנו פעמים בזה הסדר (שביעית פ"ד מ"ה ופ"ז מ"ז) כי פגים הם הפרי שאינו מבושל והרבה בני אדם מעמידין החלב בדבר לבן כמו חלב שהוא שותת ויוצא מעוקצי הפגים קודם בישולם ועליו אמר שרף הפגים ומעמיד פירושו שמקפיא החלב ועושה ממנו גבינה כמו וכגבינה תקפיאני (איוב י) והלכה כר' יהושע ואין הלכה כר' יוסי:

משנה חעריכה

ענקוקלות. פירשו זה בגמ' שהם הענבים שלא הבשילו כל צרכן והפסיד אותם הרוח המפסיד האילנות והוא אמרם טנבים דלקו תלתיהון:

וחרצנים הם הגרעינים וזגים הקליפות שהם על גרגירי הענבים:

והתמד שלהם. ענינו השריית החרצנים והזגים במים וכבר בארנו זה (פ"ה מ"ו) (בתרומות) [במעשרות]:

וקליפי רמון. קליפתו החיצונים:

והנץ שלו. הפרח:

וגרעינין וגלעינין שוה והם הגרעינין שבתוך הפרי מכל דבר שיש לו גרעינים כגון תמרים והזיתים והאפרסקין ודומיהן וטעם איסור כל אלו הדברים באשרה כבר אמרנו הראיה והוא אמרו יתעלה ולא ידבק בידך מאומה מן החרם ואסור ענקוקלות וחרצנים והזגין והתמד בנזיר מן הכתוב שאמר הש"י מחרצנים ועד זג לא יאכל ואמר חומץ יין וחומץ שכר וכל משרת ענבים וגו':

ואסר בערלה קליפי רמון והנץ שלו לא מפני שהם פרי אלא לפי שהם ראוים לצבוע ואסיר לצבוע בערלה ואמר בספרי לא יאכל אין לי אלא שלא יאכל מנין שלא יצבע ולא יהנה ת"ל וערלתם ערלתו ערלים לרבות את כולם והותרו כולם בנטע רבעי לפי שנטע רבעי אינו אסור בהנאה אבל הוא כמו מעשר שני נאכל לבעליו כמו שבארנו במסכת מעשר שני (פ"ה מ"א) ולא יתקדש בו אלא פרי הראוי לאכילה:

והנובל מן האילנות מן הפרי קודם שיגמר בשולו אסור בכל ר"ל בערלה וברבעי ובאשרה ובנזיר וזה מבואר:

משנה טעריכה

מותר לחתוך ענף מאילן הערלה ולנוטעו והוא הנקרא יחור לפי שאינו אסור בהנאה אלא הפרי לא העץ:

ואין מרכיבין כפניות של ערלה. ענינו שאין מרכיבין לולבי תמרים לפי שהוא פרי לפיכך אסירה לנוטען ולולבי התמרה בתחלת צמיחתם נקראים בגמ' כפניתא ודברי ר' יוסי אמת ר"ל שמותר ליקח היחור שאינו אסור בהנאה כמו שנתבאר: