משנה ערלה א ז

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ערלה · פרק א · משנה ז | >>

[עריכה]

העלים, והלולבים^יז, ומי גפנים, וסמדר, מותרים בערלה וברבעי ובנזיר, ואסורים באשרה.

רבי יוסי אומר, הסמדר אסור, מפני שהוא פרי.

רבי אליעזר אומר, המעמיד ^כ בשרף הערלה, אסור.

אמר רבי יהושע, שמעתי בפירוש, שהמעמיד בשרף העלים ובשרף העיקרים מותר^כא. בשרף הפגים, אסור, מפני שהם פרי.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הֶעָלִים וְהַלּוּלָבִים וּמֵי גְּפָנִים וּסְמָדַר,

מֻתָּרִים בְּעָרְלָה וּבִרְבָעִי וּבְנָזִיר,

וַאֲסוּרִים בַּאֲשֵׁרָה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:

הַסְּמָדַר אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא פְּרִי.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַמַּעֲמִיד בִּשְׂרַף הָעָרְלָה, אָסוּר.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:

שָׁמַעְתִּי בְּפֵרוּשׁ,

שֶׁהַמַּעֲמִיד בִּשְׂרַף הֶעָלִים וּבִשְׂרַף הָעִקָּרִים –

מֻתָּר;

בִּשְׂרַף הַפַּגִּים –

אָסוּר,

מִפְּנֵי שֶׁהֵם פְּרִי:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

העלין,

והלולבין,

ומי גפנים,

והסמדר -

מותרין - בערלה,

וברבעי,

ובנזיר.

ואסורין - באשרה.

רבי יוסי אומר:

הסמדר - אסור, מפני שהוא פרי.

רבי אליעזר אומר:

אף המעמיד, בסרף הערלה - אסור.

אמר רבי יהושע:

שמעתי בפירוש -

שהמעמיד -

בסרף העלין,

ובסרף העיקרין - מותר.

בסרף הפגין - אסור, מפני שהוא פרי.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

לולבים - הם הענפים הרכים היוצאים בראשי הבדים הקשים, והם רכים מאד.

ומי גפנים - המים היוצאים מן הגפנים כשפוצעין וחותכין הגפן או הזמורות בימי ניסן.

וסמדר - הוא הפרח שממנו יהיה הפרי, אבל הבוסר אין חולק שהוא אסור. והשם יתברך אמר "וערלתם ערלתו את פריו"(ויקרא יט, כג), ואמר בספרא "פריו - פרט לעלים ולולבים ולמי גפנים וסמדר".

ואמרו וברבעי - רוצה (לומר) בו שמותר לאכול כל אלו הדברים מנטע רבעי בלא פדיון, לפי שהשם אמר בו "יהיה כל פריו קדש הלולים לה'"(ויקרא יט, כד), ואלו אינם פרי.

ואמרו ובנזיר - עניינו שמותר לנזיר לאכלם מן הגפן, לפי שהשם יתברך אמר "מכל אשר יעשה מגפן היין, מחרצנים ועד זג, לא יאכל"(במדבר ו, ד), ואלו אינם מאכל.

וכולם הם אסורות בהנאה כשהם מ"אשרה", והאשרה הוא אילן נעבד כמו שנבאר בעבודה זרה, למאמר ה' "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם"(דברים יג, יח) וגו'.

שרף הערלה - הוא השרף היוצא מן האילנות ועודן ערלה.

וכבר פירשנו פעמים בזה הסדר (שביעית פרק ד משנה ה, ופרק ז משנה ז), כי פגים הם הפרי שאינו מבושל, והרבה בני אדם מעמידין החלב, בדבר לבן כמו "חלב" שהוא שותת ויוצא מעוקצי הפגים קודם בישולם, ועליו אמר "שרף הפגים".

ו"מעמיד" פירושו שמקפיא החלב ועושה ממנו גבינה, כמו "וכגבינה תקפיאני"(איוב י, י).

והלכה כרבי יהושע, ואין הלכה כרבי יוסי:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

מותרות בערלה. דערלתו את פריו כתיב וכל הני לאו פריו נינהו:

וברבעי נמי כתיב יהיה כל פריו:

ובנזיר. אמרינן בירושלמי (הל' ה) דלא כרבי אליעזר דתנן בפרק ג' מינין מכל אשר יעשה מגפן היין אפי' עלין ולולבין במשמע:

ואסורין באשרה. דכתיב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם:

ר' יוסי אומר סמדר אסור. ויש מי ששונה בירושל' דאנזיר קאי ופריך עליה דאם פרי הוא יהא אסור בכל:

המעמיד חלב לעשות גבינה בשרף הערלה אסור בפ"ק דנדה אמרינן דרבי אליעזר אסר בין בקטפא דפירא בין בקטפא דגווזא בין באילן העושה פירות בין באילן שאינו עושה פירות:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

ומי גפנים - המים היוצאים מן הגפנים כשחותכים אותם או את הזמורות בימי ניסן:

הסמדר - הוא הפרח שממנו יצא הבוסר. אבל הבוסר עצמו הכל מודים שהוא פרי ^יח:

מותרים בערלה - דכתיב (ויקרא יט) ועילתם ערלתו את פריו והני לאו פרי נינהו:

וברבעי - נאכלין בשנה רביעית חוץ לירושלים בלא פדיון דיהיה כל פריו קדש הלולים כתיב (שם) והני לא הוי פרי:

ובנזיר - מותר הנזיר לאכלם דבנזיר כתיב (במדבר ו) לא יאכל והני לאו בני אכילה נינהו:

ואסורים באשרה - דכתיב (דברים יג) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם ואשרה הוא אילן הנעבד ^יט:

המעמיד בשרף הערלה - המעמיד גבינה בשרף הנוטף מעצי ערלה:

שרף גומ"א בלע"ז, וסבר רבי אליעזר דשרף הוי פרי, בין באילן העושה פירות בין באילן שאינו עושה פירות. ואין הלכה כר' יוסי ולא כר' אליעזר:

בשרף הפגים - שרף הנוטף מן הפירות שלא בשלו כל צרכן. והלכה כרבי יהושע:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

והלולבין. הם הענפים הרכים היוצאים בראשי הבדים הקשים והם רכים מאד. הרמב"ם:

וסמדר. כתב הר"ב אבל הבוסר עצמו הכל מודים שהוא פרי. וכן כתב הרמב"ם. ולא קשי' על מה שכתבתי במ"ה פ"ה דמעשר שני דבוסר נמי נקנה במתנה ואע"ג דאין נטע רבעי ניתן במתנה כדאיתא התם. דמכל מקום דין נטע רבעי יש לו אלא משום שלא הגיע עדיין לעונתו ניתן במתנה. וכמבואר ממה שכתבתי שם בס"ד:

וברבעי. פי' הר"ב דכתיב כל פריו והני לאו פרי. ועי' מה שכתבתי במשנה דלקמן:

ואסורים באשרה. כתב הר"ב הוא אילן הנעבד. וכ"כ הרמב"ם. ובין נטעו מתחלה או גדעו ופסלו כדתנן בפ' שלישי דע"א מ"ז ואיכא נמי כל שיש תחתיה עבודת כוכבים לרבנן דהלכתא כותייהו. אבל כיון שר"ש חולק שם נקטי אליבא דכולי עלמא. וכן עשו בריש פ"ג דסוכה:

המעמיד. פי' הר"ב המעמיד גבינה. ומעמיד פי' שמקפיא החלב ועושה ממנו גבינה כמו כגבינה תקפיאני [איוב י י]. הרמב"ם:

א"ד יהושע שמעתי בפירוש שהמעמיד בשרף העלים וכו' מותר. לכאורה נראה דלא אמר ר' יהושע דשרף עלים ועיקרים מותר. אלא באילן העושה פירות. דביה איירי כאמרו בשרף פגים. אבל באינו עושה פירות מודה דקטפו זהו פריו לפי מה שכתבתי בשם הרמב"ם לענין שביעית במ"ו פ"ז דמס' שביעית. אלא שראיתי להרמב"ם עצמו בחבורו פ' ט"ז מהל' מאכלות אסורות שכתב המעמיד גבינה בשרף פגי ערלה וכו' הרי זו אסורה בהנייה. ולא כתב שכן נמי בשרף עלי ועיקרי אילן שאינו עושה פרי. ודוחק לומר שסמך על מה שכתב בהלכות שמטה לענין שביעית. הואיל ויש לטעות להתיר האסור. ועוד שכפי דרך חלוקת חבורו כפי מה שהוא בידינו. הנה הל' מאכלות אסורות קודם להלכות שמטה ואין לסמוך המוקדם על המאוחר. וליכא למידק דבפ' אין מעמידין במסכת ע"ז דף לד אדיהיב רב נחמן טעמא לאסור גבינות של עובדי כוכבים משום דמעמידין בשרף ערלה מתמה גמרא כמאן כר"א וכו' ומשני אפילו תימא ר' יהושע דבקטפא דפירי מודה רבי יהושע דאמר ר' יהושע שמעתי וכו'. ומדלא קאמרינן דאפי' בקטפא דגווזא מודה ובאילן שאינו עושה פירות שמע מיניה דסבירא להגמ' דאינו מודה דאיכא למדתי דגמ' לא בעי אלא לתרוצי לרב נחמן במאי דשמעינן בפי' דרבי יהושע אמר הכי דהיינו שרף הפגים. והכסף משנה לא העיר בזה. ומצאתי בפי' הר"ש לפ"ז דשביעית דהביא סוגיא דפ"ק דנדה והכריח מכח הירושל' דאפילו מאן דמחמיר בשביעית מיקל בערלה משום דבערלה כתיב פריו ובעינן פירי אבל גבי שביעית לא בעינן פירי שהשביעית נוהגת בין מאכל אדם בין מאכל בהמה. הלכך אין שרף שלו בטל לגבי העץ עד כאן:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(יז) (על המשנה) והלולבים. ענפים הרכים היוצאים בראשי הבדים הקשים והם רכים מאד. הר"מ:

(יח) (על הברטנורא) ולא קשה על מה שכתבתי במשנה ה' פרק ה' דמעשר שני דבוסר נמי נקנה במתנה ואע"ג דאין נטע רבעי ניתן במתנה כדאיתא התם. דמכל מקום דין נטע רבעי יש לו אלא משום שלא הגיע עדיין לעונתו ניתן במתנה (וע"ש בתוי"ט):

(יט) (על הברטנורא) ועיין עוד מ"ז פ"ג דע"ז ועיין רפ"ג דסוכה:

(כ) (על המשנה) מעמיד. פירושו שמקפיא החלב ועושה ממנו גבינה כמו כגבינה תקפיאני. הר"מ:

(כא) (על המשנה) מותר. לכאורה נראה דלא אמר ר"י דשרף עלים ועקרים מותר אלא באילן העושה פירות דביה איירי כאמרו בשרף פגים. אבל באינו עושה פירות מודה דקטפו זהו פריו וכן מורה בפירוש הר"מ מ"ו פ"ז דשביעית. אמנם בתבורו משמע שאין לחלק. וע"ע תוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

והלולבים:    של גפנים. לולבים אלו הן הנצנים הרכים דאוכלין אותן הקיהות כדאיתא במה שכתבתי בשביעית פ"ד סי' ח' גבי בוסר:

ומי גפנים:    יש שפירשו המים שיוצאים כשחותכין הלולבין או העלין ויותר נראה לפרש שכאשר הגפנים בסמדר נופלין מהן כמו מים [הגהה על הפי' שהביא ר"ע ז"ל כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה אינו נראה ובערוך לא פירש כן וע"ש ע"כ:]:

והסמדר:    פי' רש"י ז"ל בפ' כיצד מברכין הענבים כיון שנפל הפרח וכל גרגיר נראה לעצמו קרוי סמדר ואינו כן שזהו פתח הסמדר שנפתח הנרתיק כמו הקפרס וניכר השושן הקטן שבו אבל בעודנו סתום השושן והגרגיר בתוכו קרוי סמדר ופירוש סמדר סמר דר וסמ"ך וצד"י מתחלפים וכן כתב הרב ז"ל גבי פתח הסמדר:

וברבעי:    דאינו קדוש דמיחייב בפדיון אלא פרי והני לאו פרי ואין בהן קדושה דתניא בת"כ תבואתו מלמד שאינו נפדה אלא תבואה מכאן אמרו אין פודין את הרבעי עד שיבואו לעונת המעשרות ועונת המעשרות היינו בוסר או גירוע כדתנן בשביעית:

ובנזיר:    דס"ל לתנא דמתני' כרבנן דפליגי אדר' אליעזר בפ' ג' מינין דסברי דקרא דמיין ושכר יזיר כללי ופרטי מידריש ומה הפרט מפורש פרי ופסולת פרי אף כל פרי ופסולת פרי ודלא כר' אליעזר דדריש לי' בריבה ומיעט ומכל אשר יעשה מגפן היין אפי' עלין ולולבין במשמע:

ואסורין באשרה:    דבע"ז לא קפדינן אפרי דכתיב ולא ידבק בידך וגו':

ר' יוסי אומד הסמדר אסור:    בירוש' מפ' דר' יוסי אכולהו קאי:

א"ר יהושע וכו':    כל דבר המעמיד כיון שעומדת ומתקיימת הצורה מחמתו חשיב כאילו הוא הוי גופא דאיסורא. ה"ר שלמה שירילי"ו ז"ל. ועיין במה שנכתב פ"ז דשביעית סי' ו':

בשרף הפגין אסור מפני שהוא פרי:    כתב הר"ש שירילי"ו ז"ל בשם הר"י ז"ל דבירוש' בעי מה שרף פרי או פגין פרי וה"פ היכי תנן מפני שהשרף פרי או מפני שהפגין פרי אבל שרף הפגין לא הוי פרי ובעי ומאי נפקא לן מינה אי פגין אסור או שרף ומתרץ נפקא מינה אם העמיד בשרף פגי תרומה אם אמרת דשרף פרי הוי אסור ואי אמרת פגין הוא דהוי פרי מותרין שהניית של ערלה אסור והניית תרומה מותר ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

מב) העלים והלולבים:    הענפים הרכים:

מג) ומי גפנים:    מי' היוצאים מגפן כשיחתוך בו ביומי ניסן:

מד) וסמדר:    הגפן משיפרח מיד ניכר בו ענב דק ועד שיתגדל הענב כפול הלבן נקרא סמדר ואח"כ נקרא בוסר עד שיתבשל לגמרי. וכן אמרינן [ברכות ל"ו ב'] הוא בוסר הוא גרוע הוא פול הלבן מיהו בבוסר כעל"פ דאסור:

מה) וברבעי:    לאוכלן בלי פדיון חוץ לירושלים דלאו בני אכילה נינהו:

מו) ואסורים באשרה:    אילן הנעבד או שהועמד תחתיו ע"ז דבע"ז כתיב לא ידבק בידך מאומה:

מז) רבי אליעזר אומר המעמיד בשרף הערלה:    הקפיא חלב לגבינה עם גוממי שנוטף מאילני ערלה:

מח) בשרף הפגים:    ר"ל בשרף פרי שלא נתבשל כ"צ:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

• כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
• דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
• מהדורת ויקיטקסט המבוארת