משנה ערלה א ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ערלה · פרק א · משנה ט | >>
רבי יוסי אומר, נוטעין יחור כד של ערלה, ואין נוטעין אגוז של ערלה, מפני שהוא פרי.
ואין מרכיבין בכפניות של ערלה.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- נוֹטְעִין יִחוּר שֶׁל עָרְלָה,
- וְאֵין נוֹטְעִין אֱגוֹז שֶׁל עָרְלָה,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא פְּרִי;
- וְאֵין מַרְכִּיבִין בְּכַפְנִיּוֹת שֶׁל עָרְלָה:
רבי יוסי אומר:
- נוטעין - ייחור של ערלה.
- ואין נוטעין - אגוז של ערלה,
- מפני שהוא פרי.
- ואין מרכיבין - כפניות של ערלה.
מותר לחתוך ענף מאילן הערלה ולנוטעו, והוא הנקרא יחור, לפי שאינו אסור בהנאה אלא הפרי לא העץ.
ואין מרכיבין כפניות של ערלה - עניינו שאין מרכיבין לולבי תמרים לפי שהוא פרי ולפיכך אסור לנוטעו. ולולבי התמרה בתחילת צמיחתם נקראים בתלמוד "כפניתא".
ודברי רבי יוסי אמת, רוצה לומר שמותר ליקח היחור, שאינו אסור בהנאה כמו שנתבאר:
נוטעין יחור של ערלה. שאין העץ אסור בהנאה:
ואין נוטעין אגוז של ערלה. שהפרי אסור בהנאה ובשלהי כל הצלמים (דף מח:) תניא מודה ר' יוסי שאם נטע והבריך והרכיב מותר (יא):
ואין מרכיבין בכפניות של ערלה. יחור שיש בו כפניות של ערלה והן תמרים בעודן סמדר כדאשכחן בפרק מקום שנהגו (דף נב:) ר' אילא קץ כפניתא אין מרכיבין אותה יחור בזקינה דילמא אתי למיכל כפניות שבו ואמרי' לעיל בירושל' מתניתין דרבי דאמר סמדר אסור מפני שהוא פרי רבי יצחק שאל מאן אין מרכיבין כפניות של ערלה רבי יוסי:
נוטעים יחור של ערלה - שהעץ מותר בהנאה. אבל לא האגוז שהוא פרי ואסור בהנאה. ומודה רבי יוסי שאם נטע והבריך והרכיב שהוא מותר כה דזה וזה גורם מותר:
בכפניות - יחור שיש בו כפניות, תמרים בעודן סמדר נקראים כפניות רבי יוסי לטעמיה דאמר הסמדר אסור מפני שהוא פרי. והלכה כמותו דמותר ליטע יחור של ערלה ואין הלכה כמותו שאוסר בכפניות:
[נוטעין יחור של ערלה. דלא גזרינן יחור אטו אגוז. תוס' סוף פ"ג דע"ז]:
ואין נוטעין אגוז וכו'. וכתב הר"ב ומודה ר' יוסי שאם נטע והבריך והרכיב שהוא מותר. מימרא וברייתא בפ' כל הצלמים דף מט ופירש"י בלשון אחרון אם נטע האגוז של ערלה שהוא איסור הנאה. ולכשיגדל ונעשה נטיעה. הבריכה והרכיבה באילן דהיתר מותר. דאותן פירות שטוען אחר זמן באין נמי ע"י האילן של היתר. וקשיא לי בלא הבריך ובלא הרכיב נמי איכא זה וזה גורם. אגוז דאיסור וקרקע דהיתר. עכ"ל וכתבו התוספות דלא דק דאין נקרא זה וזה גורם אלא כששניהם מענין א'. כמו הרכבת [אילן] איסור באילן היתר. ששניהם אילן כמו זבל נבייה וקרקע דמתני' ח פ"ג דע"ז אבל אגוז וקרקע שני ענינים הם ע"כ. אבל נראה לי שדעת הרמב"ם כדעת רש"י שכתב בפ' עשירי מהל' מעשר שני. זה וזה גורם מותר וכו'. שהרי גרם לצמוח הפרי האסור והארץ המותרת ע"כ. הרי ששני ענינים קרי להו זה וזה גורם. ומשום הכי השמיט הבריך והרכיב בנידן דידן. וכתבו עוד התוספות וא"ת ומאי שנא גדולי אגוז של ערלה מגדולי טבל ומעשר שני שהן חולין [כדתנן במ"ד פ"ט דתרומות] ואפי' גדולי תרומה אלא שגזרו עליהן בי"ח דבר. וי"ל דערלה שאסורה בהנאה. יש לאסור הגדולין שגם זה נהנה הוא. אבל באיסור אכילה אין לאסור הגדולין שאינו אוכל האיסור עצמו ע"כ:
(כד) (על המשנה) יחור. דלא גזרינן יחור אטו אגוז. תו':
(כה) (על הברטנורא) גמרא דע"ז דף מ"ט. ופרש"י בלשון אחרון אם נטע האגוז של ערלה שהוא איסור הנאה. ולכשיגדל ונעשה נטיעה הבריכה והרכיבה באילן דהיתר מותר דאותן פירות שטוען אחר זמן באין נמי ע"י האילן של היתר. וקשיא לי דבלא הבריך והרכיב נמי איכא זה וזה גורם אגוז דאיסור וקרקע דהיתר עכ"ל. וכתבו התוספ' דלא דק דאין נקרא זה וזה גורם אלא כששניהם מענין אחד כמו הרכבת אילן איסור באילן היתר ששניהם אילן וכמו זבל נבייה וקרקע. אבל אגוז וקרקע ב' ענינים הם:
ר' יוסי אומר וכו': בע"ז פ' כל הצלמים רמי דר' יוסי אדר' יוסי דממתני' דהכא עם הברייתא ומימרת רב יהודה שארמוז בסוף מתני' משמע דס"ל דזה וזה גורם מותר ובמתני' דהתם סי' ח' משמע דס"ל דזה וזה גורם אסור ומשני לה כדפי' ר"ע ז"ל. וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל שכתבו שם התוס' ז"ל צריך לומר דבנטיעת אגוז לכתחלה לא פליגי רבנן דאי פליגי ושרו רבנן לכתחלה א"כ לדידהו אמאי פרי של ערלה בשריפה ינטעו אותן ויהי' היוצא מהן זה וזה גורם אלא ודאי בדיעבד פליגי ובא ר' יוסי להשמיענו שאם נטעוהו אף בדיעבד כל הגדל ממנו אסור וכדמפ' טעמא מפני שהוא פרי והא דנקט אין נוטעין אגוז איידי דתנא רישא נוטעין תנא סיפא נוטעין ולא הי' להם לומר כן אלא כן הי' להם לומר והלא שריפת ערלה דאורייתא הוי כדתנן בתמורה ופי' רש"י ז"ל הטעם דגמרא מכלאי הכרם במה מצינו זו מאתים וזו מאתים והיכי תיסק אדעתין לומר דסברי רבנן דנוטעין לכתחלה להפקיע דינא דאורייתא אלא ודאי בדיעבד פליגי והיינו דקאמר ר' יוחנן בירוש' עבר ונטע מותר עבר והרכיב אסיר לומר לך דאע"ג דתני להו בהדי הדדי לא דמיין דבעבר והרכיב אפי' בדיעבד אסור דכפניות היינו סמדר ור' יוסי קתני לה וכדאמרי' לעיל ובהא הלכתא כר' יוסי אבל עבר ונטע לא קיימא לן הכי דזה וזה גורם מותר כדאיתא בפ' כל שעה ובפ' כל הצלמים ומכאן משמע דר' יוסי בדיעבד הוא דקאמר הר"ש שירילי"ו ז"ל. וברמב"ם ס"פ עשירי דהלכות מעשר שני ונטע רבעי פסק הלכה כר' יוסי בכולה מתני' אפי' בכפניות ותימה על ר"ע ז"ל שפסק שאין הלכה כמותו בכפניות ומפירוש הרמב"ם ז"ל במשנה ג"כ אין הכרח גמור לפסק ר"ע ז"ל אלא שבסמדר פסק גם שם בחבורו פ"ט דלא כר' יוסי משמע דהא בהא לא תליא ודוחק לומר דס"ל להרמב"ם ז"ל דכפניות סתמא היא ולאו ר' יוסי קאמר לה דהא בירוש' מוכח דר' יוסי קאמר לה. ובפ' כל הצלמים דף שע"א העלה הר"ן ז"ל דנראין דברי הראב"ד ז"ל שפירש דכפניות היינו מתחלי דאמרי' בפסחים ומפני שנעשו שומר לפרי בשעת עבודו נאסרין ור' יוסי לטעמי' דאמר סמדר אסור מפני שהוא פרי ומש"ה קאמר ר' יוסי דאין מרכיבין יחור שיש בו כפניות של ערלה לפי שכפניות הללו הן עצמן מוציאות יחורין ואסורות הן לר' יוסי דאמר סמדר אסור מפני שהוא פרי אבל רבנן שרו להרכיבן לכתחלה משום דס"ל שאין תורת פרי עליהן ומש"ה קאמר רב יהודה אמר רב ותניא כותי' דאע"ג דפליג ר' יוסי עלייהו דרבנן בלכתחלה בדיעבד מודה להו שאם הרכיב או הבריך יחור שיש בו כפניות וכפניות הללו הוציאו יחורין שיחורין הללו מותרין לאחר שלש ולאו מטעמייהו דרבנן דאילו לדידהו כל היתרן תלוי מפני שאין עליהן תורת פרי ומש"ה שרו להרכיבן אפי' לכתחלה הא אילו היו פירות גמורים אפי' דיעבד אסור דאינהו אסרי זה וזה גורם ואילו ר' יוסי סבר דפירות גמורין הן ומש"ה הוא אוסר להרכיבן לכתחלה ובדיעבד שרי דזה וזה גורם לדידי' מותר וכי קאמר רב יהודה וברייתא דמודה ר' יוסי שאם נטע מותר אגב גררא דהבריך והרכיב נקט לה ולאו דשייכא בפלוגתא דר' יוסי ורבנן כלל ולא שייך בה מודה ר' יוסי ומיהו בנטע לרבנן נמי מותר לפי שהוא כלה בארץ עד שלא יצמח והכי איתא בירושלמי עכ"ל ז"ל.
בפי' ר"ע ז"ל בכפניות יחור שיש בו כפניות תמרים וכו'. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה איני יודע לישבו דמה איסור יש בדבר כיון שהוא יחור והשני' דמהו זה שאמר מרכיבי' בכפניות הל"ל כפניות או יחור שיש בו כפניות ובערוך ערך נסן פי' כי הדקלים הן זכר ונקבה ובלעדי השני האחד לא יצליח והיאך הוא מעשיהן בהגיע זמן הדקל הנקבה משלחת מכבדות שלה עם תמרי' ועדיין התמרים הן כעדשים ומביאין הכפניות ומסבבין העוקץ מהן ומזהמין אותן וכורכין לה אגד והמכבדת של תמרה מצליחו'. עכ"ל ז"ל:
יכין
נט) רבי יוסי אומר נוטעין יחור: גרופית בזית וחריות בדקל וזמורה בגפן יחור בתאנה [גחזי סי'] כולן לשון ענף:
ס) של ערלה: דהעץ מותר בהנאה ולא גזרינן עץ אטו אגוז:
סא) מפני שהוא פרי: ואף ע"ג דגדולי טבל ומע"ש מותרים [כפ"ט דתרומות מ"ד] שאני ערלה דאסור בהנאה. מיהו בדיעבד מותר מדה"ל זוז"ג קרקע דהיתר ופירא דאיסור [י"ד רצ"ד סי"ב]. ופשוט דעכ"פ צריך ג"ש לאילן שגדל מהפרי [ט"ז שם סקי"ח]:
סב) ואין מרכיבין בכפניות של ערלה: ענף שיש בו תמרי ערלה בעודן סמדר אסור להרכיבו באילן אחר (א):
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת