משנה ערלה א רמבם

נוסח הרמב"םעריכה

(א) הנוטע לסייג ולקורות - פטור מן הערלה.

רבי יוסי אומר: אפילו אמר הפנימי למאכל והחיצון לסייג - הפנימי חייב, והחיצון פטור.


(ב) עת שבאו אבותינו לארץ, ומצאו נטוע - פטור.

נטעו - אף על פי שלא כבשו, חייב.
הנוטע לרבים - חייב; רבי יהודה - פוטר.
הנוטע ברשות הרבים, והנוכרי שנטע,
והגזלן שנטע, והנוטע בספינה, והעולה מאליו - חייב בערלה.


(ג) אילן שנעקר והסלע עימו, שטפו נהר והסלע עימו -

אם יכול לחיות - פטור; ואם לאו - חייב.
נעקר הסלע מצידו, או זיעזעתו המחרשה, או שזיעזעו ועשאו בעפר -
אם יכול לחיות - פטור; ואם לאו - חייב.


(ד) אילן שנעקר, ונשתייר בו שורש - פטור.

כמה יהא בשורש? -
רבן שמעון בן גמליאל אומר, משום רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא: כמחט של מיתון.


(ה) אילן שנעקר ובו בריכה, והוא חייה ממנה - חזרה הזקנה להיות כבריכה.

הבריכה שנה אחר שנה, ונפסקה - מונה משעה שנפסקה.
סיפוק גפנים, סיפוק על גבי סיפוק - אף על פי שהבריכה בארץ, מותר.
רבי מאיר אומר: מקום שכוחה יפה - מותר; מקום שכוחה רע - אסור.
וכן בריכה שנפסקה, והיא מלאה פירות - אם הוסיף במאתיים, אסור.


(ו) נטיעה של ערלה, ושל כלאי הכרם, שנתערבו בנטיעות - הרי זה לא ילקוט.

ואם לקט - יעלו באחד ומאתיים, ובלבד שלא יתכוון וילקוט.
רבי יוסי אומר: אף יתכוון וילקוט, ויעלו באחד ומאתיים.


(ז) העלין, והלולבין, ומי גפנים, והסמדר - מותרין בערלה, וברבעי, ובנזיר; ואסורין באשרה.

רבי יוסי אומר: הסמדר אסור, מפני שהוא פרי.
רבי אליעזר אומר: אף המעמיד בסרף הערלה - אסור.
אמר רבי יהושע: שמעתי בפירוש,
שהמעמיד בסרף העלין, ובסרף העיקרין - מותר;
בסרף הפגין - אסור, מפני שהוא פרי.


(ח) הענקוקלות, והחרצנין, והזוגין, והתמד שלהן,

קליפי רימון והנץ שלו, קליפי אגוזין והגלעינין -
אסורין בערלה, ובאשרה, ובנזיר; ומותרין ברבעי.
והנובלות - כולן אסורות.


(ט) רבי יוסי אומר: נוטעין ייחור של ערלה,

ואין נוטעין אגוז של ערלה, מפני שהוא פרי.
ואין מרכיבין כפניות של ערלה.


הדף הראשי של משנה ערלה א