משנה ערלה א רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) הנוטע לסייג ולקורות - פטור מן הערלה.

רבי יוסי אומר: אפילו אמר הפנימי למאכל והחיצון לסייג - הפנימי חייב, והחיצון פטור.

(ב) עת שבאו אבותינו לארץ, ומצאו נטוע - פטור.

נטעו - אף על פי שלא כבשו, חייב.

הנוטע לרבים - חייב; רבי יהודה - פוטר.

הנוטע ברשות הרבים, והנוכרי שנטע,

והגזלן שנטע, והנוטע בספינה, והעולה מאליו - חייב בערלה.

(ג) אילן שנעקר והסלע עימו, שטפו נהר והסלע עימו -

אם יכול לחיות - פטור; ואם לאו - חייב.

נעקר הסלע מצידו, או זיעזעתו המחרשה, או שזיעזעו ועשאו בעפר -

אם יכול לחיות - פטור; ואם לאו - חייב.

(ד) אילן שנעקר, ונשתייר בו שורש - פטור.

כמה יהא בשורש? -

רבן שמעון בן גמליאל אומר, משום רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא: כמחט של מיתון.

(ה) אילן שנעקר ובו בריכה, והוא חייה ממנה - חזרה הזקנה להיות כבריכה.

הבריכה שנה אחר שנה, ונפסקה - מונה משעה שנפסקה.

סיפוק גפנים, סיפוק על גבי סיפוק - אף על פי שהבריכה בארץ, מותר.

רבי מאיר אומר: מקום שכוחה יפה - מותר; מקום שכוחה רע - אסור.

וכן בריכה שנפסקה, והיא מלאה פירות - אם הוסיף במאתיים, אסור.

(ו) נטיעה של ערלה, ושל כלאי הכרם, שנתערבו בנטיעות - הרי זה לא ילקוט.

ואם לקט - יעלו באחד ומאתיים, ובלבד שלא יתכוון וילקוט.

רבי יוסי אומר: אף יתכוון וילקוט, ויעלו באחד ומאתיים.

(ז) העלין, והלולבין, ומי גפנים, והסמדר - מותרין בערלה, וברבעי, ובנזיר; ואסורין באשרה.

רבי יוסי אומר: הסמדר אסור, מפני שהוא פרי.

רבי אליעזר אומר: אף המעמיד בסרף הערלה - אסור.

אמר רבי יהושע: שמעתי בפירוש,

שהמעמיד בסרף העלין, ובסרף העיקרין - מותר;

בסרף הפגין - אסור, מפני שהוא פרי.

(ח) הענקוקלות, והחרצנין, והזוגין, והתמד שלהן,

קליפי רימון והנץ שלו, קליפי אגוזין והגלעינין -

אסורין בערלה, ובאשרה, ובנזיר; ומותרין ברבעי.

והנובלות - כולן אסורות.

(ט) רבי יוסי אומר: נוטעין ייחור של ערלה,

ואין נוטעין אגוז של ערלה, מפני שהוא פרי.

ואין מרכיבין כפניות של ערלה.

הדף הראשי של משנה ערלה א