משנה ערלה א רמבם

נוסח הרמב"ם

עריכה

(א) הנוטע לסייג, ולקורות -

פטור מן הערלה.
רבי יוסי אומר:
אפילו אמר:
"הפנימי - למאכל,
והחיצון - לסייג" -
הפנימי - חייב.
והחיצון - פטור.


(ב) עת שבאו אבותינו לארץ -

ומצאו נטוע - פטור.
נטעו -
אף על פי שלא כבשו - חייב.
הנוטע לרבים - חייב.
רבי יהודה - פוטר.
הנוטע ברשות הרבים,
והנוכרי - שנטע,
והגזלן - שנטע,
והנוטע - בספינה,
והעולה מאליו - חייב בערלה.


(ג) אילן -

שנעקר - והסלע עימו,
שטפו נהר - והסלע עימו,
אם יכול לחיות - פטור.
ואם לאו - חייב.
נעקר הסלע מצידו,
או זיעזעתו המחרשה,
או שזיעזעו - ועשאו בעפר,
אם יכול לחיות - פטור.
ואם לאו - חייב.


(ד) אילן - שנעקר,

ונשתייר בו שורש - פטור.
כמה יהא בשורש? -
רבן שמעון בן גמליאל אומר,
משום רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא:
כמחט של מיתון.


(ה) אילן - שנעקר,

ובו בריכה - והוא חייה ממנה,
חזרה הזקנה - להיות כבריכה.
הבריכה שנה אחר שנה, ונפסקה -
מונה - משעה שנפסקה.
סיפוק גפנים,
סיפוק, על גבי סיפוק -
אף על פי שהבריכה בארץ - מותר.
רבי מאיר אומר:
מקום, שכוחה יפה - מותר.
מקום, שכוחה רע - אסור.
וכן בריכה - שנפסקה,
והיא מלאה פירות -
אם הוסיף במאתיים - אסור.


(ו) נטיעה - של ערלה,

ושל כלאי הכרם,
שנתערבו בנטיעות -
הרי זה - לא ילקוט.
ואם לקט -
יעלו - באחד ומאתיים,
ובלבד - שלא יתכוון, וילקוט.
רבי יוסי אומר:
אף יתכוון, וילקוט,
ויעלו - באחד ומאתיים.


(ז) העלין,

והלולבין,
ומי גפנים,
והסמדר -
מותרין - בערלה,
וברבעי,
ובנזיר.
ואסורין - באשרה.
רבי יוסי אומר:
הסמדר - אסור, מפני שהוא פרי.
רבי אליעזר אומר:
אף המעמיד, בסרף הערלה - אסור.
אמר רבי יהושע:
שמעתי בפירוש -
שהמעמיד -
בסרף העלין,
ובסרף העיקרין - מותר.
בסרף הפגין - אסור, מפני שהוא פרי.


(ח) הענקוקלות,

והחרצנין,
והזוגין - והתמד שלהן,
קליפי רימון - והנץ שלו,
קליפי אגוזין,
והגלעינין -
אסורין - בערלה,
ובאשרה,
ובנזיר.
ומותרין - ברבעי.
והנובלות -
כולן - אסורות.


(ט) רבי יוסי אומר:

נוטעין - ייחור של ערלה.
ואין נוטעין - אגוז של ערלה,
מפני שהוא פרי.
ואין מרכיבין - כפניות של ערלה.


הדף הראשי של משנה ערלה א