משנה ערלה א רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) הנוטע לסייג, ולקורות -

פטור מן הערלה.

רבי יוסי אומר:

אפילו אמר:

"הפנימי - למאכל,

והחיצון - לסייג" -

הפנימי - חייב.

והחיצון - פטור.

(ב) עת שבאו אבותינו לארץ -

ומצאו נטוע - פטור.

נטעו -

אף על פי שלא כבשו - חייב.

הנוטע לרבים - חייב.

רבי יהודה - פוטר.

הנוטע ברשות הרבים,

והנוכרי - שנטע,

והגזלן - שנטע,

והנוטע - בספינה,

והעולה מאליו - חייב בערלה.

(ג) אילן -

שנעקר - והסלע עימו,

שטפו נהר - והסלע עימו,

אם יכול לחיות - פטור.

ואם לאו - חייב.

נעקר הסלע מצידו,

או זיעזעתו המחרשה,

או שזיעזעו - ועשאו בעפר,

אם יכול לחיות - פטור.

ואם לאו - חייב.

(ד) אילן - שנעקר,

ונשתייר בו שורש - פטור.

כמה יהא בשורש? -

רבן שמעון בן גמליאל אומר,

משום רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא:

כמחט של מיתון.

(ה) אילן - שנעקר,

ובו בריכה - והוא חייה ממנה,

חזרה הזקנה - להיות כבריכה.

הבריכה שנה אחר שנה, ונפסקה -

מונה - משעה שנפסקה.

סיפוק גפנים,

סיפוק, על גבי סיפוק -

אף על פי שהבריכה בארץ - מותר.

רבי מאיר אומר:

מקום, שכוחה יפה - מותר.

מקום, שכוחה רע - אסור.

וכן בריכה - שנפסקה,

והיא מלאה פירות -

אם הוסיף במאתיים - אסור.

(ו) נטיעה - של ערלה,

ושל כלאי הכרם,

שנתערבו בנטיעות -

הרי זה - לא ילקוט.

ואם לקט -

יעלו - באחד ומאתיים,

ובלבד - שלא יתכוון, וילקוט.

רבי יוסי אומר:

אף יתכוון, וילקוט,

ויעלו - באחד ומאתיים.

(ז) העלין,

והלולבין,

ומי גפנים,

והסמדר -

מותרין - בערלה,

וברבעי,

ובנזיר.

ואסורין - באשרה.

רבי יוסי אומר:

הסמדר - אסור, מפני שהוא פרי.

רבי אליעזר אומר:

אף המעמיד, בסרף הערלה - אסור.

אמר רבי יהושע:

שמעתי בפירוש -

שהמעמיד -

בסרף העלין,

ובסרף העיקרין - מותר.

בסרף הפגין - אסור, מפני שהוא פרי.

(ח) הענקוקלות,

והחרצנין,

והזוגין - והתמד שלהן,

קליפי רימון - והנץ שלו,

קליפי אגוזין,

והגלעינין -

אסורין - בערלה,

ובאשרה,

ובנזיר.

ומותרין - ברבעי.

והנובלות -

כולן - אסורות.

(ט) רבי יוסי אומר:

נוטעין - ייחור של ערלה.

ואין נוטעין - אגוז של ערלה,

מפני שהוא פרי.

ואין מרכיבין - כפניות של ערלה.

הדף הראשי של משנה ערלה א

משנה ערלה, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב