משנה ערלה א ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ערלה · פרק א · משנה ה | >>
אילן שנעקר ובו בריכה, והוא חיה ממנה, חזרה הזקנה להיות כבריכהי.
הבריכה שנה אחר שנה ונפסקה, מונה משעה שנפסקה.
סיפוק הגפנים, וסיפוק על גבי סיפוק, אף על פי שהבריכן בארץ יב מותר.
רבי מאיר אומר, מקום שכוחה יפה מותר, ומקום שכוחה רע אסור.
(וכן) בריכה שנפסקה והיא מלאה פירות, אם הוסיף במאתים, אסור.
אִילָן שֶׁנֶּעֱקַר וּבוֹ בְּרֵכָה, וְהוּא חָיֶה מִמֶּנָּה,
- חָזְרָה הַזְּקֵנָה לִהְיוֹת כַּבְּרֵכָה.
- הִבְרִיכָהּ שָׁנָה אַחַר שָׁנָה, וְנִפְסְקָה,
- מוֹנֶה מִשָּׁעָה שֶׁנִּפְסְקָה.
- סִפּוּק הַגְּפָנִים, וְסִפּוּק עַל גַּבֵּי סִפּוּק,
- אַף עַל פִּי שֶׁהִבְרִיכָן בָּאָרֶץ, מֻתָּר.
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- מָקוֹם שֶׁכֹּחָהּ יָפֶה, מֻתָּר;
- וּמָקוֹם שֶׁכֹּחָהּ רָע, אָסוּר.
- (וְכֵן) בְּרֵכָה שֶׁנִּפְסְקָה וְהִיא מְלֵאָה פֵּרוֹת,
- אִם הוֹסִיף בְּמָאתַיִם, אָסוּר:
אילן - שנעקר,
- ובו בריכה - והוא חייה ממנה,
- חזרה הזקנה - להיות כבריכה.
- הבריכה שנה אחר שנה, ונפסקה -
- מונה - משעה שנפסקה.
- סיפוק גפנים,
- סיפוק, על גבי סיפוק -
- אף על פי שהבריכה בארץ - מותר.
- רבי מאיר אומר:
- מקום, שכוחה יפה - מותר.
- מקום, שכוחה רע - אסור.
- סיפוק, על גבי סיפוק -
- וכן בריכה - שנפסקה,
- והיא מלאה פירות -
- אם הוסיף במאתיים - אסור.
- והיא מלאה פירות -
כשלוקחין ענפי האילן ומותחין אותם בקרקע וטומנין אותן בעפר, אותם הענפים מוציאים פרי בלי ספק ויש להם שרשים בארץ, ועיקרם דבקים באילן הראשון, אותם הענפים שהשרישו בארץ נקראין בריכה, והאילן הראשון נקרא זקנה.
ואמרו בכאן, שאם נעקר האילן והוא גדל ומושך לחלוחית מאותם הענפים היוצאים ממנה הטמונים בארץ, נמצא שחזר האילן עצמו כאילו הוא "בריכה", וחזרו הענפים שהיו "בריכה" כאילו הם האילן העיקרי, וזהו אמרם חזרה זקנה להיות כבריכה. והוא יגיד ויאמר במאמר השני, דין הבריכה עם הזקנה איך הוא.
ואמרו הבריכה שנה אחר שנה ונפסקה - עניינו שאם טמן מענפי האילן בארץ בזו השנה וצמחה, ולשנה השניה לקח אלו הענפים שצמחו בשנה ראשונה וטמנם בארץ, ועשה כן שנה אחר שנה, כל מה שיצמחו באותן ענפים כולם הדבקים קצתם בקצתם אינן חייבין בערלה, לפי שעיקרם דבקים באילן הזקן. ואם נפסקו הענפים ונכרתו עיקריהם מן האילן הזקן, מונה משעה שנפסקו, וכל אילו הבריכות חייבות בערלה.
ספוק גפנים וספוק על גבי ספוק - הוא שיקח אדם ענף מזו הגפן וימתח אותו עד שיגיע בגפן אחרת וירכיב קצתו בה, אפילו הטמינו בארץ, רוצה לומר אפילו לקח הענף וטמנו בארץ. "וספוק על גבי ספוק" הוא שירכיב קצת ענף זה האילן בזה האילן האחר, וקצת ענף זה האילן בזה האילן. וכל זה העניין פטור מן הערלה. ואמר בספרי "ונטעתם - פרט למבריך ולמרכיב ולעולה מאליו; מכאן אמרו, ספוק הגפנים ספוק על גבי ספוק, אף על פי שהבריכן בארץ - מותר". וזו ההברכה וההרכבה שזכר בסיפרא שאין חייבים בערלה היא שהמשיל בה, והוא שיבריך האילן עיקרו קיים עומד בארץ לא נעקר, או ימתח ענף מאילן זה ויטע קצתו באילן אחר ועיקרו קיים באילן הראשון, אבל אם פסק ענף והרכיבו באילן או הטמינו בארץ הרי זה חייב בערלה. וזו ההרכבה וההברכה הם שרמז להם באמרם "אחד הנוטע, ואחד המבריך, ואחד המרכיב". ואתה שמור אלו העיקרים ולא תשתבש בהם ותחשוב שהם זה הפך זה, כשתראה לשם שנטע ומרכיב ומבריך חייבים בערלה. ובסיפרא ביארו כי מבריך ומרכיב אינו חייב בערלה, והם שני מינין מן ההרכבה, ושני מינין מן ההברכות כמו שבארתי לך.
ואמר רבי מאיר, כי זה הענף שהרכיבו קצתו, אם יש בו לחלוחית הרבה והרכיבו באילן אחר ולא נתחזקה כוחה הרבה, לפי שאותו האילן ממנה היה הענף שהרכיב היה כוחו רע וחלוש, ואותו אילן שהרכיב בו יפה וחזק, שהיא חייבת בערלה.
ואין הלכה כרבי מאיר.
ואמרו וכן בריכה שנפסקה - חוזר על מאמרם בתחילת ההלכה "מונה משעה שנפסקה", וכבר בארנו שהפירות שהם בבריכה אינן חייבות בערלה כל זמן שעיקרי הענפים דבוקים באילן הראשון, רוצה לומר הזקנה, ואם יש בהם פירות ונפסקו עיקרי הענפים מן הזקנה שיהיו חייבים בדיני הערלה בזמן העתיד, כמו שאמר מונה משעה שנפסקה, ויהיה מותר לאכול אותם פירות לאלתר לפי שהם גדלו בהיתר. ואם הניח הפירות כדי שיגדילו אחר שנפסקה כשיעור אחד ממאתים, שהוא שיעור איסור הערלה כמו שיתבאר, נאסרו כל אותם הפירות ונעשו ערלה. וידיעת שיעור תוספת אלו הפירות כמו שבארנו בפרק חמישי מכלאים (משנה ו):
ובו בריכה. מלשון מבריך שחופר בארץ ומבריך היחור וטומנו בעפר ומוציא ראש היחור במקום אחר ונעקר האילן והבריכה קיימת והאילן חי ממנה:
חזרה הזקינה. הוא האילן שהיה זקן ועברו עליו שני ערלה להיות כבריכה ואסור משום ערלה דבריכה כל זמן שלא נפסק מן האילן זקן אין בהן איסור ערלה וכשנפסקה בין לסוף שנה בין לסוף שנתים נעשית ערלה ומונין לה משעה שנפסקה כדתני מתני' והאי אילן שנעקר כיון שאין הבריכה חיה ממנו אלא אדרבה השתא הוא חי מן הבריכה הוא תלוי בבריכה ואין הבריכה תלויה בו ומונין לו כבריכה דכשתצא הבריכה מערלה יצא גם הוא ומשנעקר מונה לשניהם כמו שנפסקה עכשיו:
סיפוק גפנים. סיפוק אחר סיפוק לשון סיפוק בגפנים כלשון הרכבה באילן שנטל גרופית של גפן והרכיבה בגפן הטמונה שעברו עליה שני ערלה:
וסיפוק אחר סיפוק. היינו שבאותו גרופית חזר והרכיב גרופית אחרת ושייך לשון סיפוק בדבר הקצר כשמחבר בו דבר אחר להאריכו בדבר אחר כדתנן בפ' לולב הגזול (דף לז) סיפקו בחוט:
אע"פ שהבריכה בארץ. שהבריך הסיפוק הזה בארץ וטמנו בעפר דאיכא למיחש שמא השריש בארץ קודם שנתאחז בזקינה אפי' הכי מותר דאמרינן בירושלמי (הלכה ג) רבי יסא בשם רבי אליעזר בשם רבי חנינא ילדה שסיבכה בזקינה טהרה את הילדה כגון שני אילנות הסמוכין חד ילדה וחד זקינה והבקיען והכניסן זה בזה ונתאחזו א"ר חנינא בר בא מתני' אמרה כן סיפוק גפנים סיפוק על סיפוק אע"פ שהבריכה בארץ מותר וחש לומר שמא השרישה הילדה עד שלא תאחוז בזקינה וכיון דקדמה השרשה לאיחוי אין הזקינה מתירתה ויש ליאסר משום ערלה אלא ודאי מותר אמר רבי חנינא בריה דרבי הלל רבי יהודה היא דרבי יהודה אמר מתאחה הוא עד שלא השריש רבי יוסי בשם רבי חנינא שרשין אין בהן ממש כלומר ואפי' תמצא לומר בעלמא דאין זקינה מתרת ילדה הנטועה מקודם שספקה אח"כ בזקינה הכא שרי אפילו השרישה קודם דאין ממש בגרופית זה שסיפק:
מקום שכחה יפה מותר. כלומר כשהזקינה כחה יפה מותר אע"פ שהרכיבה בארץ והוציאה שרשים לא אמרינן הסיפוק נעשה אילן ולא מכח הזקינה הוא חי אבל כחה רע אסור דזקינה כמאן דליתה דמי ופריך בירושלמי (שם) מה אנן קיימין אם דבר ברי הוא שחי מכח הזקינה דברי הכל מותר ואם דבר ברי הוא שהוא חי מכח הילדה דברי הכל אסור אלא מה אנן קיימין בסתם כיצד הוא יודע רבי ביבי בשם רבי חנינא אמר אם העלין הפוכים כלפי הילדה דבר ברי הוא שחי מכח הזקינה ואם היו העלין הפוכין כלפי הזקינה דבר ברי הוא שחי מכח הילדה אמר רבי יודן בר תנן סימנא דאכל מן חבריה בהית מסתכלת ביה כלומר אמאי [פליגי] נבדוק בעלים אמר רבי יודן אבוי דר' מתניא תיפתר שנשרו העלין:
בריכה שנפסקה מן הזקינה. והיו בה פירות כל מה שהגדילה עד שלא נפסקה מאביה מותר ואם לאחר שנפסקה היה תולש מיד היו מותרין אבל מה שמוסיפין אחר שנפסקה שלא נעקרה מן הארץ אסור התוספת משום ערלה:
ואם הוסיף מאתים אסור. שהוסיף אחד ממאתים בהיתר ומפרש בירושלמי (שם) כיצד הוא יודע לוקח אחד ומניח אחד מה שזה פוחת זה מוסיף ואמר בירושלמי אמר רבי יודן לא סוף דבר בריכה אלא אפילו אילן זקן שנעקר ויש בו פירות וחזר ונטעו עם הפירות כך דינו והא דמשמע הכא שהבריכה פטורה מן הערלה ותניא נמי בת"כ ונטעתם פרט למרכיב ולמבריך מיכן אמרו סיפוק גפנים וסיפוק סיפוקי אע"פ שהבריכן בארץ מותר ובפ"ק דר"ה (דף ט:) תניא אחד הנוטע וא' המבריך וא' המרכיב לפני ר"ה ל' יום עלתה לו שנה ומותר לקיימן בשבועית דמשמע דיש ערלה בהברכה ההיא כשנפסקה מאביה אבל כל זמן שלא נפסקה מותר כדמוכח מתני' וגבי הרכבה לא משכחת אלא ילדה בילדה וצריך לדקדק אי הוה שייך לשנויי הכי בפרק משוח מלחמה (דף מג:) גבי חוזר מן המלחמה משום מבריך דמשני כאן בהרכבת אוסור כאן בהרכבת היתר ותימה דבמנחות בפ' רבי ישמעאל (דף סט:) דבעי רבי שמעון בן פזי שבולת שהביאה שליש קודם לעומר ועקרה ושתלה אחר העומר והוסיפה מהו בתר עיקר אזלינן ושריא העומר או בתר התוספת אזלינן ועד שיבא עומר הבא תיפשוט מהא דאמר רבי אבהו אמר ר' יוחנן ילדה שסיבכה בזקינה ובה פירות אפי' הוסיפו במאתים אסורים ומסיק דהיא גופא מיבעיא ליה מיפשט פשיטא ליה לרבי יוחנן דבתר עיקר אזלינן לא שנא לקולא ול"ש לחומרא או דילמא ספוקי מספקא ליה לחומרא אמרינן לקולא לא אמרינן ועלתה בתיקו והשתא תיפשוט ממתני' דהכא לקולא לא אזלינן בתר עיקר דקתני בריכה שנפסקה והיא מליאה פירות אם הוסיף במאתים אסורה ועוד תימה תיפשוט מהא דתניא המעביר עציץ נקוב בכרם אם הוסיף מאתים אסור אלמא לא אזלינן בתר עיקר אלא בתר תוספת ומיהו ההיא יש לומר דשאני התם כדדרשינן בפ' כל שעה (דף כה:) כתיב המלאה וכתיב הזרע הא כיצד זרוע מעיקרו בהשרשה זרוע ובא הוסיף אין לא הוסיף לא ושמא מהתם נמי ילפינן ערלה הואיל ואיסורן שוה כי היכי דבכלאים אזלינן בתר תוספת להחמיר הוא הדין בערלה והא דמבעיא ליה אי אזיל רבי יוחנן בתר עיקר בין לקולא בין לחומרא לא בערלה ולא בכלאי הכרם קאמר אלא לשאר דברים כגון גבי חדש וגבי תרומה ושביעית דאהכי מייתי לה בנדרים בפ' הנודר מן הירק ואם תאמר דהתם במנחות משמע דרבי יוחנן סבר כרבי יונתן דאמר התם בצל ששתלו בכרם ונעקר הכרם אפי' הוסיף מאתים אסור דמתרוייהו בעי למיפשט דאזלינן בתר עיקר וכן משמע בפ' הנודר מן הירק (דף נז:) גבי בצל שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית ורבו גידולים על עיקרו דמיבעיא לן אי גידולי היתר מעלין את האיסור אי לא ופשטה רבי יצחק נפחא מהא דאמר רבי ינאי בצל של תרומה שנטעו ורבו גידוליו על עיקרו מותר אמר ליה רבי ירמיה שביק מר תרתין דאמר רבי אבהו א"ר יוחנן ומייתי התם ילדה שסיבכה בזקינה וההיא דרבי יונתן דבצל ששתלו משמע דתרוייהו אית להו דהדדי ופליגי אדאמר רבי [ינאי] וקשיא דרבי יוחנן אדר"י דבההיא שמעתא גופא דמנחות ונדרים קאמר ר' יוחנן ליטרא בצל שתיקנו וזרעו מתעשר לפי כולו דאזיל בתר תוספת ובההיא דבצל של תרומה דפליג רבי יוחנן על רבי ינאי וקסבר דאפילו רבו גידוליו על עיקרו אסור אלמא אזיל בתר עיקר אם כן תיפשוט בעיא דמנחות דכי אזיל רבי יוחנן דווקא להחמיר ולא להקל דאי להקל אזיל בתר עיקר אמאי מתעשר הגדל והלא תיקנו:
ובו בריכה - מנהג עובדי אדמה שחופרים גומא ולוקחים יחור אחד מן האילן וטומנין אותו באותו גומא ויוצא שורש ט היחור מצד אחר ונעשה שם אילן, וראש היחור נשאר מחובר באילן. ואין דין ערלה נוהג בו בעודו מחובר לאילן ויונק ממנו אע"פ שהוא יונק גם מן הקרקע. ואם נעקר אילן הזקן מן הקרקע ונמצא שכל חיותו ויניקתו עתה מן הבריכה:
חזרה הזקנה להיות כבריכה - ושניהם, הזקנה והבריכה הוו כאילו נטעו, עתה ומונים להם שלש שנים משעה שנעקר האילן:
הבריכה שנה אחר שנה - לאחר שהגדילה בריכה ראשונה לקח ממנו יחור והבריכו בארץ וכן עשה כמה פעמים זה אחר זה:
מונה - לכולן שני ערלה משנפסקה הבריכה הראשונה מן האילן:
ספוק גפנים - דרך עובדי אדמה שלוקחים זמורה ארוכה מגפן זו ומושכים אותה לגפן שבצדה ומרכיבין הזמורה בגפן וזהו הנקרא ספוק יא ופטור מן הערלה. והא דתנן א' הנוטע וא' המבריך וא' המרכיב חייב בערלה, התם מיירי כשחתך הזמורה מן הגפן, או היחור מן האילן ואח"כ הבריכן או הרכיבן:
מקום שכחה יפה מותר - אם הזמורה שהבריכוה בגפן כוחה יפה וינקה מן הגפן אשר ממנה לוקחה יג, מותר ופטורה מן הערלה. ואם כחה רע חייבת בערלה. ואין הלכה כרבי מאיר:
והיא מלאה פירות - אם תלשן מיד, הן מותרין מפני שגדלו בהיתר. ואם הניחן באילן וגדלו לאחר שנפסקה ואין בפירות שגדלו כבר מאתים לבטל התוספת, אסור, דערלה אוסרת עד מאתים. והוא הדין באילן זקן שנעקר ובו פירות, וחזר ושתלו:
[ובו בריכה וכו'. מ"ש בפירוש הר"ב ויוצא שורש היחור. כ' הרא"ש בשם הר"ש בסוף פ"ק דקדושין ויוצא ראש היחור. וכן לשונו עוד בפ' ערלה סי' ה']:
הבריכה שנה אחר שנה. פירושא דרישא הוא. כמבואר בפירוש הרמב"ם:
ספוק הגפנים. פירש הר"ב שמרכיב זמורה בגפן וזהו הנקרא ספוק. וז"ל הר"ש ספוק בגפנים כלשון הרכבה באילן וכו' ושייך ל' ספוק בדבר הקצר כשמחבר בו ד"א להאריכו בדבר אחר כדתני בפ' לולב הגזול [דף לז. ] ספקו בחוט ע"כ. וספק' בחבל דספ"ו דמס' כלאים:
אע"פ שהבריכן בארץ. פי' הר"ש אע"פ שהבריך הספוק הזה בארץ וטמנו בעפר דאיכא למיחש שמא השריש בארץ קודם שנתאחז בזקנה אפי' הכי מותר כדמפ' בירושלמי דשרשין אין בהם ממש כלומר ואפילו אם תמצי לומר בעלמא דאין זקנה מתרת ילדה הנטועה מקודם שספקה אח"כ בזקנה. הכא שרי אפי' השרישה קודם. דאין ממש בגרופית זה שסיפק עד כאן:
ר"מ אומר מקום שכחה יפה וכו' פי' הר"ב ויונקה מן הגפן אשר ממנה לוקחה וכו'. ומפ' בירושלמי והביאו הר"ש דת"ק נמי ס"ל דאזלינן בתר יניקותו ואם אינו יונק מכח הזקנה דאסור ונוכל לעמוד על זה בעלין שכשהיא יונקת מן הזקנה הופכת עליה שלא יעמדו כנגד העלין של אב. ואם לאו הופכת עליה כלפי עלי הזקנה. וסי' לדבר דאכיל מחבריה מתבייש להסתכל בו. וכי פליגי בנשרו העלין. וליכא למיקם עליה דמלתא מכח העלין:
אם הוסיף במאתים. וכיצד משערין. פי' הר"ב במ"ו פ"ה דכלאים:
(ט) (על הברטנורא) הרא"ש בשם הר"ש בספ"ק דקדושין כתב ויוצא ראש היחור:
(י) (על המשנה) שנה אחר שנה. פירושא דרישא הוא הר"מ:
(יא) (על הברטנורא) כלשון הרכבה באילן כו' ושייך לשון ספוק בדבר הקצר כשמחבר בו דבר אחר להאריכו בדבר אחר כדתנן בפ' לולב הגזול ספקו בחוט. הר"ש וספקה בחבל דפ"ו דכלאים:
(יב) (על המשנה) אע"פ כו'. שהבריך הספוק הזה בארץ וטמנו בעפר דאיכא למיחש שמא השריש בארץ קודם שנאחז בזקנה אפ"ה מותר כדמפרש בירושלמי דשרשין אין בהם ממש כלומר ואפילו את"ל בעלמא דאין זקנה מתרת ילדה הנטועה מקודם שספקה אח"כ בזקנה (כמ"ד א' בירושלמי) הכא שרי אפילו השרישה קודם דאין ממש בגרופית זו שספק. הר"ש:
(יג) (על הברטנורא) ומפרש בירושלמי דת"ק נמי ס"ל דאזלינן בתר יניקתו ואם אינו יונק מכח הזקנה דאסור. ונוכל לעמוד על זה בעלין. שכשהיא יונקת מן הזקנה הופכת עליה שלא יעמדו כנגד העלין של האב. ואם לאו הופכת עליה כלפי עלי הזקנה. וסימן לדבר דאכיל מתבריה מתבייש להסתכל בו, וכי פליגי בנשרו העלין. וליכא למיקם עליה דמילתא מכח העלין. הר"ש:
ובו בריכה: בירושלמי משמע דאיכא מאן דתני ובו ברכה שמפרנס עצמו ואביו כמה דאת אמר בוא ברוך ה':
הבריכה שנה אחר שנה: הבריך ענפי הזקנה שנה אחרי שנה ענף למזרח וענף למערב וכן כל סביביו ולא פסק הענפים מאביהם אם נפסקה ההברכה דאז אין יונקין אלא מן הארץ מההיא שעתא מני שני ערלה. הר"ש שירילי"ו ז"ל:
בפי' ר"ע ז"ל חזרה הזקנה להיות כבריכה ושניהם הזקנה והבריכה הוו כאילו וכו'. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה דחוק הרבה כי לא שנה בשום מקום דין הבריכה שהיא אסורה ובכאן אומר אותו כפשוטו כבריכה ותו דהי' לו לומר כבריכה שנפסקה כי סתם בריכה מותרת ואינו אסור אלא בריכה שנפסקה וכן מה שפי' על הבריכה שנה אחר שנה שחוזר על בריכה שהבריכה שנה אחר שנה הוא קשה הרבה כי בשום מקום לא דבר מבריכה שיאמר כך סתם הבריכה כי הי' לו לומר בריכה שהבריכה שנה אחר שנה לכן נראה לי לפרש דה"ק אילן שנעקר ויש בו בריכה שכבר נשתרשה בארץ הרבה עד שהזקינה חיה ממנה אפי' לא תהי' נטועה אז אותה הבריכה היא יש לה דין שרש והרי הוא כאילו נעקר האילן ונשתייר בו שרש שהוא פטור ואפי' יחזור ויטע אותו האילן בארץ אינו נאסר אלא חזר להיות כבריכה שמבריכין מן האילן שהיא מותרת ואם הבריך לזו הזקנה שנה אחר שנה ולבסוף נפסקה הזקנה מן הבריכה הראשונה אז אינו מועיל מה שהבריכה זה שנה אחר שנה כי אינה חי' אלא מן הבריכה וכיון שנפסקה מונה משעה שנפסקה כי מעתה היא מתחלת להשתרש בארץ כיון שאין לה חיות יותר מן הבריכה כך נ"ל לפרש וצ"ע ע"כ. עוד כתב על מה שפירש ר"ע ז"ל בספוק הגפנים וכו' כתב פי' זה אינו נראה כי מה איסור יהי' בזה ובירוש' אומר ר' בא וכו' ילדה שספקה לזקנה טהרה ילדה א"ר חנא מתני' אמרה כן ספוק גפנים וכו' מותר מדבר שהבריכה פטורה אע"פ שהיא לבדה היתה חייבת נפטרה ע"י הברכה זו ותו דאין זה נקרא סיפוק כיון שכל אחת מחוברת בקרקע על כן נראה שמדבר שלקח וקצץ זמורה מגפן אחר והבריכה בגפן אחר כדי להאריך אותו הגפן וכן זמורה אחר הבריכה לזו כולן פטורין וכך במסכת סוטה פ' משוח מלחמה ע"כ. עוד כתב על מה שפי' ר"ע ז"ל שהבריכוה בגפן כחה יפה ויונק וכו' כתב עליו זה שפי' אינו נזכר בתיבת מקום שכחה יפה ונ"ל לפרש דקאי אהבריכה בארץ שאם הבריכה במקום שכחה יפה אין אנו חוששי' שמא נשרשה בארץ והויא ערלה קודם שתתאחה באילן אבל אם הבריכה במקום שכחה רע אז היא משתרשת בארץ ויש ממש באותם שרשים ואסור עכ"ל ז"ל. וכתוב בתוספות י"ט הבריכה שנה אחר שנה פירושא דרישא הוא כמבואר בפי' הרמב"ם ז"ל ע"כ ואינו מבואר לע"ד רק אם לענין למאי דקאמר חזרה הזקנה להיות כבריכה דכמו דהכא בסיפא מונה משעה שנפסקה גם ברישא מונה לאילן הזקן משעה שנעקר מן הבריכה:
ספוק הגפנים: דרך עובדי אדמה וכו'. לשון ר"ע ז"ל עד והא דתנן אחד הנוטע. אמר המלקט בברייתא פ"ק דר"ה ד' ט' ובסוטה פ' משוח מלחמה משנה והוא תירוץ הרמב"ם והר"ש ז"ל והתם בגמרא דסוטה משני שנוייא אחרינא כמו שכתבתי שם בשם רש"י ז"ל. וכתב הר"ש ז"ל וצריך לדקדק אי הוי שייך לשנויי הכי בפ' משוח מלחמה דכל זמן שלא נפסקה מאבי' מותר דהתם משני כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר ע"כ:
על גבי ספוק: מלת גבי מחקה ה"ר יהוסף ז"ל. וכתוב בספר אגודה סיפוק בגפנים כמו הברכה באילן ומנינן מספוק ראשון דכולהו מזקנה קא ינקי ע"כ:
ר"מ אומר מקום וכו': העתיק הר"ס ז"ל לשון הרא"ש ז"ל מקום שכחה יפה מותר אם הזקנה יש בה לחלוחית הרבה אז כולן יונקים ממנה ואם כחה רע אז אינן יונקים ממנה ומפ' בירושלמי דבעוד העלין באילן יש לברר מהיכן יונקת הברכה אם גבי העלין לגבי הזקנה בידוע שיונקים מן הזקנה ואם גבן כלפי הילדה מן הילדה הן יונקים אבל בנשרו העלין הוא דאיכא לאיסתפוקי ע"כ:
וכן בריכה: בס"א לא גרסינן מלת וכן אבל הרמב"ם ז"ל נראה דגריס לה שכתב ואמרו וכן בריכה שנפסקה חוזר על מאמרם בתחלת ההלכה מונה משעה שנפסקה ע"כ:
והיא מלאה פירות אם הוסיף במאתים אסור: בירוש' מפ' דמיירי בשלא צמקו הענבים אבל אם צמקו תבלין חשבינן להו ואפי' לא הוסיף עד מאתים נמי אסור:
יכין
כד) אילן שנעקר ובו בריכה: בריכה ר"ל שכופף ראש האילן וטומנו בארץ וחוזר ויוצא ובכה"ג אין בראש שיצא דין ערלה מדיונק עדיין מאילן הזקן. מיהו הכא מיירי בנעקר שורש אילן הזקן ואז הענף שיצא והאילן גופא אינן יונקים מעתה רק ממקום המוברך בארץ:
כה) חזרה הזקינה להיות כבריכה: ר"ל שניהן חייבים בערלה ומונין להן ג"ש משעה שנעקר:
כו) הבריכה שנה אחר שנה: שחזר וכפף ראש הענף שיצא ועשה שוב כמה בריכות חדשות זא"ז:
כז) ונפסקה: ר"ל שנחתך בריכה א' באמצע' דהשתא אין השאר מחוברים לזקן:
כח) מונה: שנות ערלה:
כט) סיפוק הגפנים: ר"ל ראש זמורה שמגפן זה מרכיבו [איינאימפפען] בגפן אחר. וכל דבר קצר שהאריכו נקרא סיפוק:
ל) וסיפוק על גבי סיפוק: ר"ל זמורה מהסיפוק חזר והרכיבו בגפן אחר:
לא) אף על פי שהבריכן בארץ: שטמן אמצע הסיפוק בארץ דהו"ל השתא ב' כוחות חדשות דכל ענף שהרכיבוהו אזקנה אחרת ראוי להתחייב בערלה מדהוא יניקה חדשה וכ"כ הבריכה שבארץ הו"ל כנטעה מעיקר' וסד"א דלתבטיל בהן יניקתו שמגפן הזקן שממנו יצא:
לב) רבי מאיר אומר מקום שכחה יפה: שהזמורה שסיפקה יונקת מהגפן שיצאה ממנה:
לג) ומקום שכחה רע אסור: וסי' לזה שכשיונקת ממנו העלי' הפוכין לצד אחר מכנגד אילן הזקן כמשל דאכיל דלאו דלי' באיש לאסתכולי בי'. מיהו בכה"ג גם ת"ק מודה כי פליגי בנשרו העלין ר"מ מחמיר בספק:
לד) וכן בריכה שנפסקה: דמהשתא חייבת בערלה:
לה) והיא מלאה פירות: ואילו תלשן מיד היו מותרים מדגדלו בהיתר. אבל אלו הוסיפו בגידולין באיסור:
לו) אם הוסיף במאתים: ר"ל שיש חלק א' איסור וקצ"ט היתר מה שגדל כבר. וכיצד משערין עיין כלאים פ"ה סי' ל"א:
לז) אסור: דערלה בטלה בר'. וכ"כ משערין באילן שנעקר בפירותיו וחזר ושתלו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת