רמב"ם על סנהדרין י

הקדמת הרמב"ם לפרק "חֵלֶק" (סנהדרין פרק עשירי)

משנה אעריכה

הלכה זו מבוארת בהקדמתו של הרמב"ם לפרק זה.

משנה בעריכה

שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק כו' — אולם זכר אלה לגודל מעלתם בחכמה. ושמא יחשוב החושב כי לרוב חכמתם וזכות התורה שהיו יודעים אותה ידיעה גדולה יש להם חלק, לכן הודיענו שיסודי האמונה נתקלקלו אצל הנזכרים, ונסתפקו בקצתם, ולפיכך נדחו מחיי העולם הבא.

וזכר בלעם, והוא אינו מישראל, לפי שחסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא. והודיעו כי בלעם מרשעי אומות העולם, ואין לו חלק לעולם הבא.

משנה געריכה

דור המבול אין להם חלק לעולם הבא ואין כו' — כבר זכרתי לך פעמים רבות, שכל מחלוקת שיהיה בין החכמים שאינו בא לידי מעשה, אלא שהוא אמונת דבר בלבד, אין צד לפסוק הלכה כאחד מהם. ונזכר זה העניין כולו בזו המסכת, לפי שקדם לו זכרון מיתות בית דין ומחוייב כרת ומיתה. והודיעך כי כשיחטא האדם ונהרג באחד מהמיתות, שלא תחשוב שאין לו חלק, אבל יש לו חלק, ולפיכך סמך לזה המאמר: ואלו שאין להם חלק לעולם הבא, וחזר לכוונת המסכת, והוא לידע מי הם הנהרגים והיאך נהרגים, ואומר (משנה ד): אנשי עיר הנדחת אין להם חלק לעולם הבא וכו'.

משנה דעריכה

אנשי עיר הנדחת אין להם חלק לעולם הבא כו' — מחוייבי מיתות בית דין היחידים, ממונם ליורשיהם. אבל המרובים, רוצה לומר: אנשי עיר הנדחת, התורה אמרה לאבד את ממונם וכל שללם.

משנה העריכה

הכה תכה את יושבי העיר הזאת לפי חרב כו' — אמרו: החמרת והגמלת העוברת, כולם תוארים והמתואר חסר, וכאילו אמר: השיירא החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום.

משנה ועריכה

שנאמר ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחבה כו' — תרומות ירקבו. אם הגיעו ליד הכהן זכה בהן, לפי שחשבו ממונו. אבל כשהן בידי ישראל, תנתן לכהן ממדינה אחרת, לפי שהם של שמים. והלכה כר' עקיבא.