משנה סנהדרין י ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת סנהדרין · פרק י · משנה ד | >>
אנשי עיר הנדחת אין להן חלק לעולם הבאטז, שנאמר (דברים יג, יד) יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את יושבי עירם.
ואינן נהרגים עד שיהיו מדיחיה מאותה העיר ומאותו השבט, ועד שיודח רובה ועד שידיחום אנשיםיז.
הדיחוה נשים וקטנים או שהודח מיעוטה או שהיו מדיחיה חוצה לה, הרי אלו כיחידים.
וצריכין שני עדים והתראה לכל אחד ואחד יח.
זה חומר ביחידים מבמרובים, שהיחידים בסקילה, לפיכך ממונם פלט.
והמרובים בסייף, לפיכך ממונם אבד.
אַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת אֵין לָהֶן חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא,
- שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יג, יד):
- "יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְּלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ,
- וַיַּדִּיחוּ אֶת יֹשְׁבֵי עִירָם".
- וְאֵינָן נֶהֱרָגִים,
- עַד שֶׁיִּהְיוּ מַדִּיחֶיהָ מֵאוֹתָהּ הָעִיר,
- וּמֵאוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט,
- וְעַד שֶׁיֻדַּח רֻבָּהּ,
- וְעַד שֶׁיַדִּיחוּם אֲנָשִׁים.
- עַד שֶׁיִּהְיוּ מַדִּיחֶיהָ מֵאוֹתָהּ הָעִיר,
- הִדִּיחוּה נָשִׁים וּקְטַנִּים,
- אוֹ שֶׁהֻדַּח מִעוּטָהּ,
- אוֹ שֶׁהָיוּ מַדִּיחֶיהָ חוּצָה לָהּ,
- הֲרֵי אֵלּוּ כִּיחִידִים.
- וּצְרִיכִין שְׁנֵי עֵדִים וְהַתְרָאָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד.
- זֶה חֹמֶר בִּיחִידִים מִבִּמְרֻבִּים,
- שֶׁהַיְּחִידִים בִּסְקִילָה,
- לְפִיכָךְ מָמוֹנָם פָּלֵט;
- וְהַמְּרֻבִּים בְּסַיִף,
- לְפִיכָךְ מָמוֹנָם אָבֵד.
- שֶׁהַיְּחִידִים בִּסְקִילָה,
אנשי עיר הנידחת -
- "יצאו אנשים בני בליעל מקרבך, וידיחו את יושבי עירם לאמור" (דברים יג יד),
- הא אינן נהרגין, עד שיהיו מדיחיה - מאותה העיר, ומאותו השבט,
- ועד שיודח רובה,
- ועד שידיחוה אנשים.
- הדיחוה נשים וקטנים,
- או שהודח מיעוטה,
- או שהיו מדיחיה מחוצה לה - הרי אלו כיחידים.
- צריכין שני עדים והתראה - לכל אחד ואחד.
- זה חומר ביחידים מבמרובים -
- שהיחידים בסקילה - לפיכך ממונם פלט,
- והמרובים בסיף - לפיכך ממונם אבד.
- "יצאו אנשים בני בליעל מקרבך, וידיחו את יושבי עירם לאמור" (דברים יג יד),
מחוייבי מיתות בית דין היחידים, ממונם ליורשיהם.
אבל המרובים, רוצה לומר: אנשי עיר הנידחת, התורה אמרה לאבד את ממונם וכל שללם:
יצאו אנשים בני בליעל - בנים שאינם עולים בתחיית המתים, ונדחין כמדיחין:
עד שיהיו מדיחיה מאותה העיר - דכתיב וידיחו את יושבי עירם, ולא יושבי עיר אחרת:
ומאותו השבט - דכתיב מקרבך, מקרב השבט עצמו:
ועד שיודח רובה - של עיר. דכתיב יושבי עירם, דמשמע ישובה של עיר דהיינו רובה:
הרי אלו כיחידים - שעבדו עבודה זרה. וידונו בסקילה וממונן פלט:
וצריכים - אנשי עיר הנדחת:
שני עדים והתראה לכל אחד ואחד - שהיו מרבים להם בתי דינין יט, וכל מי שנמצא שעבד עבודה זרה בעדים והתראה מפרישים אותן עד שיראו אם הם רובה של עיר מביאין אותן לבית דין הגדול כ וגומרין דינן שם והורגים אותם בסייף וממונן אבד. ואם לא נמצאו רובה של עיר, דנין אותן בסקילה וממונן פלט:
אנשי עיר הנדחת אין להם חלק לעה"ב. והא דפירש הר"ב בריש פירקין דאפילו אלו שנתחייבו מיתה בב"ד וכו'. ומאי שנא אנשי עיר הנדחת משאר מחוייבי מיתה בב"ד שלא תהא להם כפרה וכדאשכחן נמי בסוף פ"ו נתעכל הבשר וכו' שפירש הר"ב כבר נתכפר לו במיתתו ובבזיונו. והתם על כל הרוגי ב"ד קאי כדתנן לעיל מינה. הא מלתא מיתרצה כמ"ש התוספות פ"ו דף מ"ז. דהא דתנן הכא שאין להם חלק לעה"ב. הני מילי דלא איקטיל. אבל אם דנו אותם והרגום יש להם חלק [לעה"ב] . ע"כ. ואע"ג שזה שכתבו כן הוא בדברי המקשה דהתם. כיון דאיקטיל הויא להו כפרה. מ"מ אע"פ שסברא זו נידחית. דבמיתתן עדיין אין להם כפרה. מ"מ נתעכל הבשר יש להן כפרה. וכמו שהארכתי שם בס"ד. ומכיון דכפרה יש להן הדרן קושיא זו לדוכתא אמאי אין להם חלק לעה"ב. אי לאו תירוצא דתוספות:
ועד שידיחום אנשים וכו'. דת"ר יצאו אנשים אנשים ולא נשים. אנשים ולא קטנים. גמרא:
וצריכין ב' עדים והתראה. דת"ר לאמר שצריכין עדים והתראה לכל א' וא'. ופירש"י לאמר נלכה ונעבדה משמע [שצריך לומר] לפנינו שכך אומרים נלכה ונעבדה ואין אמירה אלא בעדים. אלמא צריך עדים לכל א' וא' שיעידו עליהם מה שאמרו. וה"נ צריך התראה לכל א' וא' מהם:
לכל א' וא'. כתב הר"ב שהיו מרבים להם בתי דינין. לאו משום [דאין] דנין ב' ביום א' כדתנן בפ"ו משנה ד' דהא אמרן התם דמיתה א' [ובעבירה א'] דנין. ואותן נשים דשמעון בן שטח לאו בעבירה אחת היו. דאיכא באוב. ואיכא בידעוני. והכתוב חלקן לשנים. ולפיכך אמרו ליה לשמעון דאין דנין שנים ביום א'. אלא משום דנפישי עדים לכל א' וא'. ואין פנאי לחקור כל א' וא' ביום א' מרבין להם בתי דנין כדי שתקובל עדותן ביום א' ויוגמר דין כולם ביום א'. ואי אתה מענה את דינן. רש"י דהכא ורפ"ו דף מ"ו. ומ"ש הר"ב מביאין אותן לב"ד הגדול כדתנן במשנה ה' דפ"ק דאין עושין עיר הנדחת אלא ע"פ ב"ד של ע"א:
(טז) (על המשנה) אין להם כו'. ומ"ש משאר מחויבי ב"ד שיש להם חלק כו' כמ"ש הר"ב ריש פרקין, וכן משמע בסוף פרק ו' נתאכל הבשר כו' ע"ש בהר"ב והתם על כל הרוגי ב"ד קאי. הא מילתא מתרצה דהא דתנן הכא שאין להם חלק כו', ה"מ דלא איקטיל, אבל אם דנו אותם והרגום יש להם כו'. ועתוי"ט:
(יז) (על המשנה) אנשים כו'. דתנו רבנן, יצאו אנשים, אנשים ולא נשים אנשים ולא קטנים. גמרא:
(יח) (על המשנה) ב' עדים. ילפינן לה בגמרא:
(יט) (על הברטנורא) לאו משום שאין דנין שנים ביום אחד כדתנן בפ"ו מ"ד. דהא אמרן התם דבמיתה אחת ובעבירה אחת דנין כו'. אלא משום דנפישי עדים לכל אחד ואחד ואין פנאי לחקור כל אחד ואחד ביום אחד, מרבין להם בתי דינין כדי שיקובל עדותן ביום אחד ויוגמר דין כולם ביום אחד ואי אתה מענה את דינן. רש"י:
(כ) (על הברטנורא) כדתנן בפ"ק מ"ה:
אנשי עיר הנדחת אין להם חלק לעוה"ב: פירשו תוס' ז"ל בפ' נגמר הדין (סנהדרין ד' מ"ז) אליבא דרב יוסף דהתם דהא דאין להם חלק לעוה"ב ה"מ דלא איקטול אבל אם דנו אותם והרגום יש להם חלק לעוה"ב ע"כ ובזה מתיישב דהוו שוין אנשי עיר הנדחת לכל מחוייבי מיתת ב"ד דתנן בריש פירקין כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב ואפילו מחוייבים מיתת ב"ד כדפי' רעז"ל שם. הר"ר יהוסף ז"ל מחק מלות אין להם חלק לעוה"ב כן מצאתי בכל הספרים דל"ג אין להם חלק לעוה"ב וכן נ"ל עיקר וגרסת הדפוס נ"ל שהוא שבוש גמור דהא לא מייתי ראיה מקרא דיצאו אנשים שאין להם חלק לעוה"ב אלא נראה שחוזר לסדר המשנה שבפרק ואלו הן הנשרפין אמר ואלו הן הנהרגין הרוצח ואנשי עיר הנדחת ופי' שם דין הרוצח ולא פי' דיני עיר הנדחת ובא כאן לחזור ולפרש דין אנשי עיר הנדחת שהזכיר לעיל ע"כ גם כתב בס"א ל"ג מלות שנאמר ע"כ:
ועד שיודח רובה: הא הודח חציה אינה נעשה [עה"נ] כמי שהודח מיעוטה דקתני בסיפא דהוו כיחידים כנלע"ד:
עד שיהיו מדיחיה וכו': ביד בפ"ד דהלכות עכו"ם סי' ב':
הדיחוה נשים וקטנים וכו': בגמרא בברייתא ממעטינן לכולהו מקרא דכתיב אנשים ולא נשים אנשים ולא קטנים יושבי עירם ולא יושבי עיר אחרת. לאמר נלכה וגו' שצריכין עדים והתראה לכל אחד ואחד דהכי משמע לאמר שצריך לומר לפנינו שכך אמרו נלכה ונעבדה ואין אמירה אלא בעדים אלמא צריך עדים לכל אחד ואחד שיעידו עליהם מה שאמרו וה"נ צריך התראה לכל אחד ואחד מהם ובגמרא בעי הואיל דצריכין עדים והתראה לכל אחד ואחד היאך נעשין רובם נדחים ועולא ור' יוחנן אמרי דנין וסוקלים דנין וסוקלים עד חציים דמחזיקינן להו כיחידים ומחציים ואילך נתברר הדבר למפרע שהודחו רובה והוו בסייף וממונם אבד ואי אתה רשאי למושכן למיתה חמורה מחציים ואילך ובמסקנא קאמר דמרבין להם בתי דינין ומעיינין בדיניהם ומסקינן להו לב"ד הגדול שבירושלים וגמרי להו לדינייהו וקטלי להו ופי' רש"י ז"ל מרבין להם בתי דינים לאו משום דאין דנין שנים ביום אחד דהא אמרן בפ' נגמר הדין דבמיתה אחת דנין אלא משום דנפישי עדים לכל אחד ואחד ואין פנאי לחקור כל אחד ואחד ביום אחד מרבין להם בתי דינים כדי שתקובל עדותן ביום אחד ויגמר דין כולם ביום אחד כדי שלא יהא ענוי הדין ע"כ:
וצריכין שני עדים והתראה וכו': ביד פ"ד דכלכות עכו"ם סי' ה':
יכין
אין להם חלק לעולם הבא: מיהו כשנדונו בב"ד והתוודו קודם שנהרגו יש להן חלק לעוה"ב וה"ה בכל עובדי ע"ז, כלעיל סי' ו'. רק קמ"ל אע"ג דרבים נינהו, והיקל רחמנא במיתתן בסייף ולא בסקילה כשאר עע"ז, סד"א ה"נ יוקל עליהן עונש שמים כשמתו על מטתן, קמ"ל דאפ"ה כשמתו כדרכן אין להן חלעוה"ב:
יצאו אנשים בני בליעל: ר"ל בלי יעל, שאינן עולין בתחה"מ ולפי עד"נ מדכתיב וידיחו, שהדיחום מעה"ב:
ואינן נהרגים עד שיהיו מדיחיה מאותה העיר: מדכתיב עירם:
ומאותו השבט: מדכתיב מקרבך:
הרי אלו כיחידים: ונסקלין וממונן פלט:
וצריכין שני עדים והתראה לכל אחד ואחד: בין שהודח מיעוטה או רובה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת