משנה סנהדרין י ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת סנהדרין · פרק י · משנה ג | >>
דור המבול אין להם חלק לעולם הבא ואין עומדין בדיןח, שנאמר (בראשית ו, ג) לא ידון רוחי באדם לעולם, [ לא דין ולא רוח ].
דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר (בראשית יא, ח) ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ.
ויפץ ה' אותם, בעולם הזה, ומשם הפיצם ה', לעולם הבא.
אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר (שם יג, יג) ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד.
רעים בעולם הזה, וחטאים, לעולם הבא.
אבל עומדין בדיןט.
רבי נחמיה אומר, אלו ואלו י אין עומדין בדין, שנאמר (תהלים א, ה) על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים.
על כן לא יקומו רשעים במשפט, זה דור המבוליא, וחטאים בעדת צדיקים, אלו אנשי סדום.
אמרו לו, אינם עומדים בעדת צדיקים אבל עומדין בעדת רשעים.
[ מרגלים אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר (במדבר יד, לז) וימותו האנשים מוצאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה'.
וימותו, בעולם הזה, במגפה, בעולם הבא ].
דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא ואין עומדין בדין, שנאמר (שם יד, לה) במדבר הזה יתמו ושם ימותו, דברי רבי עקיבא.
רבי אליעזר אומר, עליהם הוא אומר (תהלים נ, ה) אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח.
עדת קרח אינה עתידה לעלות, שנאמר (במדבר טז, לג) ותכס עליהם הארץ, בעולם הזה, ויאבדו מתוך הקהל, לעולם הבא, דברי רבי עקיבא.
רבי אליעזר אומר, עליהם הוא אומר (שמואל א ב ו) יי ממית ומחיה מוריד שאול ויעל.
עשרת השבטים יב אינן עתידין לחזוריג, שנאמר (דברים כט, כז) וישליכם יד אל ארץ אחרת כיום הזה, מה היום הזה הולך ואינו חוזר, אף הם הולכים ואינם חוזרים, דברי רבי עקיבא.
רבי אליעזר אומר, כיום הזה, מה היום מאפיל ומאירטו, אף עשרת השבטים שאפל להן, כך עתיד להאיר להן.
דּוֹר הַמַּבּוּל,
- אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא,
- וְאֵין עוֹמְדִין בַּדִּין,
- שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ו, ג):
- "לֹא יָדוּן רוּחִי בָּאָדָם לְעֹלָם",
- לֹא דִּין וְלֹא רוּחַ.
- דּוֹר הַפַּלָּגָה אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא,
- שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יא, ח):
- "וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ";
- "וַיָּפֶץ ה' אֹתָם", בָּעוֹלָם הַזֶּה;
- "וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה'", לָעוֹלָם הַבָּא.
- אַנְשֵׁי סְדוֹם אֵין לָהֶם חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא,
- שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יג, יג):
- "וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וַחֲטָאִים לַה' מְאֹד";
- "רָעִים" – בָּעוֹלָם הַזֶּה,
- "וַחֲטָאִים" – לָעוֹלָם הַבָּא.
- אֲבָל עוֹמְדִין בַּדִּין.
- שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יא, ח):
- רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר:
- אֵלּוּ וְאֵלּוּ אֵין עוֹמְדִין בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים א, ה):
- "עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט וַחֲטָאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים";
- "עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט", זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל;
- "וַחֲטָאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים", אֵלּוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם.
- אָמְרוּ לוֹ:
- אֵינָם עוֹמְדִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים,
- אֲבָל עוֹמְדִין בַּעֲדַת רְשָׁעִים.
- אֵלּוּ וְאֵלּוּ אֵין עוֹמְדִין בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים א, ה):
מְרַגְּלִים אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא,
- שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד, לז):
- "וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִּבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה'".
- "וַיָּמֻתוּ, בָּעוֹלָם הַזֶּה;
- "בַּמַּגֵּפָה", בָּעוֹלָם הַבָּא.
- שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד, לז):
דּוֹר הַמִּדְבָּר,
- אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא,
- וְאֵין עוֹמְדִין בַּדִּין,
- שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד, לה):
- "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ";
- דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,
- עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר (תהלים נ, ה):
- "אִסְפוּ לִי חֲסִידָי,
- כֹּרְתֵי בְּרִיתִי עֲלֵי זָבַח".
- עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר (תהלים נ, ה):
עֲדַת קֹרַח אֵינָהּ עֲתִידָה לַעֲלוֹת,
- שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טז, לג):
- "וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ", בָּעוֹלָם הַזֶּה;
- "וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל", לָעוֹלָם הַבָּא;
- דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
- שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טז, לג):
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,
- עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר (שמ"א ב, ו):
- "ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה,
- מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל".
- עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר (שמ"א ב, ו):
- עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים אֵינָן עֲתִידִין לַחֲזֹר,
- שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כט, כז):
- "וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה";
- מַה הַיּוֹם הַזֶּה – הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ חוֹזֵר,
- אַף הֵם הוֹלְכִים וְאֵינָם חוֹזְרִים,
- דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
- שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כט, כז):
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: "כַּיּוֹם הַזֶּה";
- מַה הַיּוֹם מַאֲפִיל וּמֵאִיר,
- אַף עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים שֶׁאָפֵל לָהֶן,
- כָּךְ עָתִיד לְהָאִיר לָהֶן:
דור המבול -
- אין להם חלק לעולם הבא,
- ואינן עומדין בדין,
- שנאמר: "לא ידון רוחי באדם לעולם" (בראשית ו ג).
- אנשי סדום -
- אין להם חלק לעולם הבא,
- אבל, עומדים הם בדין.
- רבי נחמיה אומר:
- אלו ואלו - אינן עומדין בדין,
- שנאמר: "על כן לא יקומו רשעים" (תהלים א ה) וכו',
- "לא יקומו רשעים במשפט" (שם) - זה דור המבול,
- "וחטאים בעדת צדיקים" (שם) - אלו אנשי סדום.
- אמרו לו:
- בעדת צדיקים - אין עומדין,
- אבל עומדין הן - בעדת רשעים.
- דור המדבר -
- אין להם חלק לעולם הבא,
- ואין עומדין בדין,
- שנאמר: "במדבר הזה ייתמו, ושם ימותו" (במדבר יד לה),
- דברי רבי עקיבה.
- רבי אליעזר אומר:
- עליהם הוא אומר: "אספו לי חסידי, כורתי בריתי עלי זבח" (תהלים נ ה).
- עדת קורח - אינה עתידה לעלות,
- שנאמר: "ותכס עליהם הארץ, ויאבדו מתוך הקהל" (במדבר טז לג),
- דברי רבי עקיבה.
- רבי אליעזר אומר:
- עליהם הוא אומר: "ה' ממית ומחיה, מוריד שאול ויעל" (שמואל א ב ו).
- שנאמר: "ותכס עליהם הארץ, ויאבדו מתוך הקהל" (במדבר טז לג),
- עשרת השבטים - אינן עתידים לחזור,
- שנאמר: "וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה" (דברים כט כז),
- מה היום הולך ואינו חוזר - אף הן הולכין ואינן חוזרין,
- דברי רבי עקיבה.
- רבי אליעזר אומר:
- מה היום מאפיל ומאיר,
- אף הם, שהיא אפילה להם - עתידה לאור להם.
כבר זכרתי לך פעמים רבות, שכל מחלוקת שיהיה בין החכמים שאינו בא לידי מעשה, אלא שהוא אמונת דבר בלבד, אין צד לפסוק הלכה כאחד מהם.
ונזכר זה העניין כולו בזו המסכת, לפי שקדם לו זכרון מיתות בית דין ומחוייבי כרת ומיתה.
והודיעך כי כשיחטא האדם ונהרג באחד מהמיתות, שלא תחשוב שאין לו חלק, אבל יש לו חלק, ולפיכך סמך לזה המאמר: ואלו שאין להם חלק לעולם הבא.
וחזר לכוונת המסכת, והוא לידע מי הם הנהרגים והיאך נהרגים, ואמר::
שנאמר לא ידון רוחי באדם לא דין ולא רוח - שאין עומדים בדין ואין להם רוח לחיות עם הצדיקים שיש להם חלק:
כורתי בריתי עלי זבח - שכרתו ברית עם המקום עלי זבחים ושלמים, דכתיב (שמות כד) ויזבחו זבחים שלמים, וכתיב (שם) ויזרוק על העם ויאמר הנה דם הברית:
אין עתידים לחזור - ממקום שגלו. והא דאמרינן שירמיה החזירן ויאשיהו בן אמון מלך עליהם, לא כולן חזרו אלא מקצתן:
ואין עומדין בדין. לעה"ב שאחר התחייה. וכענין שנאמר (דניאל י"ב) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם. ומנא אמינא לה דמתניתין בדין זה מיירי. ולא בדין שאחר המות. שכן פירש"י לקמן. אבל עומדין בעדת רשעים שחיין ונידונין. ע"כ:
אבל עומדין בדין. משום דלית לי' שום מעוטא כדמשכחת בדור המבול מלא ידון ודור הפלגה נמי עומדין בדין הן. ולא הוצרך למתני בהו. ונקט לה הכא משום רבי נחמיה. ומשכחת להו כה"ג כמו שהראיתיך מקומות במשנה ו' פ"ד דביצה:
אלו ואלו. אנשי דור המבול. ואנשי סדום [כדמפיק מקרא] ובחדא פליג ר' נחמיה. רש"י. כלומר דבדור המבול לית פלוגתא:
לא יקומו רשעים במשפט וכו'. רשעים. דור המבול דכתיב [בראשית ו'] כי רבה רעת האדם. חטאים. אנשי סדום. דכתיב בהו רעים וחטאים לה' מאד. רש"י:
עשרת השבטים. שהגלה סנחריב שנאמר (מלכים ב' י"ח) וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי. רש"י:
אין עתידים לחזור. לשון רש"י לא בבניהם ובני בניהם קאמר אלא אותן שגלו עצמן אין להם חלק שרשעים גמורים הם. אבל בניהם והדורות הבאים זוכין ומזכין. ע"כ. דאלת"ה הא קשו קראי דיחזקאל שבסוף הספר כתב בחלוק הארץ שהוא לי"ב שבט. וכבר הארכתי בזה בספר צורת הבית בספ"ג בס"ד:
שנאמר. וישליכם. משמע שיהו כולן גולין במקום א' אל ארץ אחרת. והיינו עשרת השבטים שהגלם סנחריב והושיבם במקום אחד כדאמר שהוליכם למדינת אפרי"קא אבל שני השבטים לא גלו במקום אחד אלא נתפזרו בכל ארצות. ועליהם הוא אומר (זכריה י') אשרקה להם ואקבצם. רש"י:
ר"א אומר מה היום מאפיל ומאיר. מה היום מאפיל בבקר אפל ובצהרים מאיר. א"נ בערב אפל והולך ולמחרתו מאיר אף עשרת השבטים עתיד לחזור להיות להם חלק לעה"ב. רש"י:
(ח) (על המשנה) בדין. לעוה"ב שאחר התחייה. וכענין שנאמר ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם. ומנא אמינא לה דמתניתין בדין זה מיירי ולא בדין שאחר המות, שכן פירש"י לקמן אבל עומדין בעדת רשעים, שחיין ונדונין:
(ט) (על המשנה) עומדין כו'. משום דלית בהו שום מעוטא ודור הפלגה נמי עומדין בדין ולא הוצרך למיתנייהו. ודנקט לה הכא משום ר' נחמיה:
(י) (על המשנה) אלו ואלו. אנשי דור המבול ואנשי סדום. ובחדא פליג. רש"י:
(יא) (על המשנה) דור המבול. דכתיב כי רבה רעת האדם. חטאים, אנשי סדום דכתיב בהו רעים וחטאים לה' מאד:
(יב) (על המשנה) י' השבטים. שהגלה סנחריב שנאמר וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי. מדי. רש"י:
(יג) (על המשנה) אין כו'. לא בבניהם ובני בניהם קאמר אלא אותן שגלו עצמן אין להם חלק, שרשעים גמורים הם. אבל בניהם והדורות הבאים זוכין ומזכין. רש"י. כדמוכחי קראי בסוף יחזקאל. ועיין תוספות י"ט:
(יד) (על המשנה) וישליכם. משמע שיהו כולם גולין במקום אחד אל ארץ אחרת. והיינו י' השבטים שהגלם סנחריב והושיבם במקום אחד כדאמ' שהוליכם למדינות אפריק"א. אבל שני השבטים לא גלו במקום אחד אלא נתפזרו בכל ארצות, ועליהם הוא אומר אשרקה להם ואקבצם. רש"י:
(טו) (על המשנה) מאפיל. בבקר, ובצהרים מאיר. א"נ בערב אפל והולך ולמחרתו מאיר. אף עשרת השבטים עתידין לחזור להיות להם חלק לעוה"ב. רש"י:
דור המבול אין להם חלק לעוה"ב ואין עומדין בדין: בגמרא בברייתא קאמר ר' עקיבא דאין להם חלק ור' יהודה בן בתירא משמע דמוסיף לא חיים ולא נדונין ומשמע דמתני' ר' יהודה בן בתירא היא:
אנשי סדום וכו': האי בבא כולה עד מרגלים גרסינן לה ברישא קודם בבא דדור הפלגה ובתר בבא דדור הפלגה גרסינן בבא דמרגלים וכו' אבל מתוך פי' רש"י ז"ל משמע קצת דגרסי' בבא דדור הפלגה ברישא ככתוב בספרים שפי' הוא ז"ל אלו ואלו אנשי [דור] המבול ואנשי סדום ובחדא פליג ר' נחמי' ע"כ ואי לא תימא דס"ל ז"ל דגרסי' בבא דדור הפלגה ברישא מאי קמ"ל בפירושו ז"ל פשיטא ובירושלמי ליתא כלל לא לבבא דדור הפלגה ולא לבבא דמרגלים לא במשנה ולא בתלמוד:
על כן לא יקומו רשעים במשפט: זה דור המבול דכתיב כי רבה רעת האדם וחטאים אנשי סדום דכתיב בהו רעים וחטאים רש"י ז"ל. ומצאתי שמחק הר"ר יהוסף ז"ל ממלת לא דין ולא רוח עד אבל עומדין בדין וכתב כן מצאתי בכל הספרים שוב מחק מלות במשפט וחטאים בעדת צדיקים ע"כ לא יקומו רשעים וכתב שכן מצא בכל הספרים. שוב הגיה אמרו לו בעדת צדיקים אינם עומדין אבל עומדין הן בעדת רשעים. שוב מחק ממלות מרגלים עד מלות דור המדבר וכתב שכן מצא בכל הספרים. שוב הגיה שנאמר ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל דברי ר' עקיבא ומחק השאר. שוב הגיה מה היום הולך ומחק מלת הזה ושוב הגיה ר"א אומר מה היום מאפיל ומאיר אף הם שהיא אפילה להם עתידה ליאור להם:
דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא: בגמרא בברייתא ר"ש בן מנסיא אומר באין הן לעוה"ב שנאמר ופדויי ה' ישובון פי' פדויי ה' דהיינו דור המדבר שנפדו ממצרים ישובון וכו'. ועיין בספר חן טוב פרשת חקת ד' רל"ד ע"ב:
ויאבדו: מתוך הקהל לעולם הבא דברי ר' עקיבא. בגמרא בברייתא פליג ר' יהודא בן בתירא אר' עקיבא דהרי הן כאבידה המתבקשת ובאין לעוה"ב שכך אמר דוד על בני קרח תעיתי כשה אובד בקש עבדך:
ר' אליעזר אומר עליהם הוא אומר ה' ממית ומחיה וכו': והכין אמרו בזוהר פרשת כי תזריע ד' מ"ט:
עשרת השבטים אינם עתידין וכו': כתוב בספר חן טוב פ' נצבים ד' ש"א ע"ב וז"ל וקשה לי טובא למה דריש ר"ע לגנאי כיון שיש לדורשו לשבח הגם אם בברייתא פי' מדכתיב ויתשם ה' מעל אדמתם בעוה"ז וישליכם אל ארץ אחרת בעוה"ב א"כ קשה למה במשנה הוכיח דרשתו מכיום הזה כיון שיש לדורשן לשבח כר"א וגם לר"א קשה מה ישיב בפסוק ויתשם וישליכם כפול לשון אלא ודאי הוא כמ"ש ר"ע בעוה"ז ובעוה"ב גם מ"ש בגמרא שבקי' ר"ע לחסידותיה וכו' הרי הפסוק מסייעו ומקרא הוא דורש אכן נ"ל דכולהו דרשי קרא לשבח ולגנאי כיום הזה שחוזר ומאיר גם כיום הזה שהולך ואינו חוזר הא כיצד הולך ואינו חוזר לאותו דרך עצמו וחוזר ומאיר לבניהן אחריהן לעתיד גם לאותם שהחזיר ירמיה ומלך עליהם יאשיה האיר להם אפילתם שמקצתם חזרו ועל אותם שלא חזרו נדרש לגנאי מה היום הולך ואינו חוזר כך עשרת השבטים אינם חוזרין לעולם וז"ש ויתשם וכו' בעוה"ז וכו' וישליכם בעוה"ב זו דברי ר' עקיבא ור"א אמר שכיום הזה נדרש לשבח גם באותם שגלו שיאיר אפילתם הקב"ה כיום הזה שחוזר ומאיר ובהם נתקיים ב' הבבות מה היום הולך ואינו חוזר וכו' ומה היום חוזר ומאיר שגם אם לא חזרו כאחיהם מיד ונתקיים בהם הולך ואינו חוזר יחזור הקב"ה להאיר אפילתם לעתיד ומה שאמר הקב"ה ויתשם וכו' וישליכם וכו' דבר בב' פרטים שבהם על אותם שחזרו ומלך עליהם יאשיה אמר ויתשם ה' מעל אדמתם ולא נמשלו כיום הזה שאינו חוזר שהרי חזרו ועל אותם שלא חזרו אמר וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה שאינו חוזר גם הם לא חזרו ושוב הקב"ה יאיר אפילתם כיום הזה א"כ גם ר"א דריש קרא דויתשם וכו' וישליכם כמ"ש אלא שבהא פליגי ר"ע ור"א שר"ע דריש ויתשם וכו' וישליכם בעוה"ז ובעוה"ב באותו דור [שלא עלו] ותיבת כיום הזה לגנאי מה היום אינו חוזר אף הם אינם חוזרים לעולם ודרשת לשבח מה היום חוזר ומאיר באותם שהחזירם ירמיהו ולכן הוכיח במשנה כיום הזה מה היום חוזר ומאיר אף הם חוזרים שלא על כל עשרת השבטים וגם על בניהם אמר אלא דוקא כאותו דור שהרי כתוב כיום הזה שחוזר ומאיר כן יאיר להם לעתיד לכן אמר בגמרא ושניהם מקרא אחד דרשו שיכול לדרוש בכ"א ואדרבא מסתבר טפי טעמיה דר"א דדריש תיבת כיום הזה לשבח ולגנאי באדם אחד שגם אם לא חזרו כיום הזה יאיר הקב"ה להם אפילתם אבל לר"ע קשה שתיבה אחת דרשה בשתי כיתות דאותם שחזרו בימי ירמיה לשבח ובאותם שלא חזרו לגנאי משא"כ לר"א דדריש תיבת כיום הזה בכת אחת והכפל של ויתשם וכו' וישליכם וכו' בב' כיתות גם שם א' רז"ל כיום הזה עודם כיום הזה ברשעתם אכן אם שינו מעשיהם וישובו יגאלם הקב"ה עכ"ל ז"ל:
וישליכם אל ארץ אחרת: בברייתא קאמר ר' עקיבא בהדיא דאין להם חלק לעוה"ב ופי' רש"י ז"ל דההוא עולם הבא היינו שלא יקבלם משיח עם שאר גליות לפי שספרו בגנות ארץ ישראל כי מטו לארץ ששמה שוש תרי [אמרי על חד תרין] ובדבר הזה נענשו מרגלים ורבי פליג עליה דר' עקיבא ואמר שבאין לעוה"ב ור"ש בן יהודה סבר אם עושין תשובה גם הם יחזרו ויש להם חלק לעוה"ב וא"ר יוחנן בגמרא שבקיה ר' עקיבא לחסידותיה שרגיל לזכות את ישראל בעלמא גבי בני רשעי ישראל קאמר רבן גמליאל דאע"ג דקטנים הם אין באין לעוה"ב ור' עקיבא אמר באים שנאמר שומר פתאים ה' והכא גבי דור המדבר ועשרת השבטים קאמר דאין להם חלק וה"מ למדרש מקראי דמייתי בגמרא דיש להם חלק ובספר הפרפראות פרשת נצבים וישליכם אל ארץ אחרת למ"ד גדולה חסר יו"ד לומר שאין השלכה כזאת לעשרת השבטים ע"כ:
יכין
ואין עומדין בדין: אחר תחיית המתים (כלעיל סי' ד'):
ולא רוח: ר"ל לא יבוא רוח חיים על עצמותם להחיותם (כיחזקאל ל"ז), או ר"ל לא יהיה נידון רוחי שנתתי באדם של דור זה, לעולמי עד, דהיינו לאחר תחה"מ. וטעם עונש דור המבול, מדהיו פושעי אוה"ע בגופן, דהיינו בזנות, וכלעיל:
לעולם הבא: וטעם עונשן מדהיו מינין, ואמרו נעלה לרקיע וכו'. אבל עומדין בדין:
אין להם חלק לעולם הבא: חטא סדום כחטא דור המבול, רעים בגופם [בזנות], אבל גם חטאים בממונם:
וחטאים לעולם הבא: דרע וחטא לשון עונש הוא כמו וביום רעה ראה (קהלת ז' ד') וכן ואני ובני שלמה חטאים (מלכים א' כ"א):
רבי נחמיה אומר אלו ואלו: דור המבול וסדום, ורק באנשי סדום פליג:
אלו אנשי סדום: שחטאו בין עדת צדיקים, לוט וחביריו בהדור:
אבל עומדין בעדת רשעים: שאנשי סדום יקומו בתחה"מ וידונו:
אין להם חלק לעולם הבא: מדכפרו ואמרו אין בעה"ב יכול להוציא כליו משם (סוטה ל"ה א'). גם דברו לשון הרע (ערכין דט"ו א'):
בעולם הבא: דאי"ל דרצה קרא לומר באיזה מיתה מתו, א"כ הול"ל וימותו במגפה, אלא מדהפסיק עם מלת "האנשים" מוציאי וגו' בין מלת וימותו למלת במגפה, ש"מ דדרשינן הך האנשים מוציאי וגו' אלמעלה ולמטה, ור"ל וימותו האנשים, האנשים במגפה לפני ה', וקמא בעה"ז, ובתרא בעה"ב, דהיינו בהיותם לפני ה':
במדבר הזה יתמו ושם ימותו: מדכתיב יתמו וימותו. [ותמוה דלמא חד בעה"ז וחד בעוה"ב מדדרשינן במרגלים מדכפל גם בהם וימותו במגפה. ומדלא קאמר גם בהם ואין עומדין, ש"מ דמרגלים עומדין בדין, א"כ דלמא ה"נ בדור המדבר. והכי נמי מסתברא, דמי גריעי דור המדבר המוסתים ממרגלים שהסיתום ודברו נמי לה"ר. ומהרש"א תי', דאין עומדין בדין עדיף מאין להם עוה"ב שנדונין ביכורים תמיד. ואחמ"כ דוחק לומר כן לע"ד, מדקאמר בסדום לעיל וחטאים לעולם הבא, אבל עומדין בדין, ואי עומדין בדין חומרא הוא, מאי אבל. רק נלפע"ד, דמדמתו מרגלים בניוול, כרש"י בחומש, כפר להם קצת, מיהו בברייתא בגמרא גרס גם בדור המדבר רק שאין להן חלעוה"ב. ובירושלמי לא גרס כלל במשנה בבא דמרגלים ודור המדבר]:
אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח: שנאמר בשלמים שהקריבו דור המדבר בסיני, הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם:
עשרת השבטים: שהגלה סנחריב:
אינן עתידין לחזור: לאהבת הקב"ה אליהן, מיהו זרעם זרע יעקב הם כמונו. כך פרשתי ע"ד רש"י בסוף דבריו, וע"כ דצ"ל דמ"ש דהאבות לא יחזרו לאהבת הקב"ה, היינו בעה"ב דהרי בזמן המשנה כבר מתו. אמנם מ"ש רש"י בתחילת דבריו שרק מקצתן החזיר ירמיה הנביא אמחכ"ר דוחק דהרי השתא ארצות לחלח וחבור וגו' בארץ הודו כולן גלויין לנו וידענו שהיהודים בהודו ובכינא הם רק מעט מזער נגד עם הקודש שבאפריקא ואייראפא ובאזיא המערבית, וכבר נתקשה בזה בעל מאור עינים (דע"א ב'). אמנם ל"מ נראה לי שודאי ירמיה החזיר רבים מהם. וכדמשמע במגילה וערכין, רק שהרבה מהנשארים נטמעו בין הגוים, כאשר ידענו הרבה מהם שהם באינדיען וכינא ואבעסיניען, ואינן יודעים רק שהן יהודים, ומלין א"ע ומקיימין איזה מצות, אבל עבודתם את ד' מעורב עם עבודת אלילים, ובהא פליגי ר"ע ור"א אם לעתיד לבא אותן שנשארו מטומעים שוב יתקרבו תחת כנפי השכינה ביד חזקה, כמ"ש חי ד' צבאות אם לא ביד חזקה ובח"ש אמלוך עליכם, דאף שכמה מהן הן עע"ז ממש, וגם שם ישראל נשכח מהן, ורק איזה מנהגי ישראל עדיין מעשה אבותיהן בידיהן, כעם אפאגאנען שכמה חכמי יעאגראפיע חושבין שהם יהודים שכוחים, אבל הרי גם במצרים היו כולן עע"ז [כסנהדרין ק"ג ב'] והקב"ה ברוב רחמיו פתח בצבת עיניהם וגאלם]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת