משנה סנהדרין י ו

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת סנהדרין · פרק י · משנה ו | >>

[ שנאמר ] (דברים יג, יז) ואת כל שללה תקבץ אל תוך רחבה וגו'.

אם אין לה רחוב, עושין לה רחובכד.

היה רחובה חוצה לה, כונסין אותו לתוכה.

[ שנאמר ] (שם יג, יז) ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל לה' אלהיך.

שללה, ולא שלל שמים.

מכאן אמרו, ההקדשות שבה יפדוכה, ותרומות ירקבו, מעשר שני וכתבי הקדש יגנזוכח.

כליל לה' אלהיך, אמר רבי שמעון, אמר הקדוש ברוך הוא, אם אתם עושים דין בעיר הנדחת, מעלה אני עליכם כאילו אתם מעלין עולה כליל לפני.

(שם) והיתה תל עולם [ לא תבנה עוד ], לא תעשה [ אפילו ] גנות ופרדסים, דברי רבי יוסי הגלילי.

רבי עקיבא אומר, לא תבנה עוד, לכמו שהיתה אינה נבנית אבל נעשית היא גנות ופרדסים.

(שם יג, יח) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, שכל זמן שהרשעים כט בעולם, חרון אף בעולם.

אבדו רשעים מן העולם, נסתלק חרון אף מן העולם.

משנה מנוקדת

[שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יג, יז): "וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ"][1].

"אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ" וְגוֹ',
אִם אֵין לָהּ רְחוֹב, עוֹשִׂין לָהּ רְחוֹב.
הָיָה רְחוֹבָהּ חוּצָה לָהּ, כּוֹנְסִין אוֹתוֹ לְתוֹכָהּ.
[שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יג, יז): וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר"].
"וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ כָּלִיל לַה' אֱלֹהֶיךָ",
"שְׁלָלָהּ", וְלֹא שְׁלַל שָׁמַיִם.
מִכָּאן אָמְרוּ:
הַהֶקְדֵּשׁוֹת שֶׁבָּהּ – יִפָּדוּ,
וּתְרוּמוֹת – יֵרָקְבוּ;
מַעְשַׂר שֵׁנִי וְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ – יִגָּנְזוּ.
"כָּלִיל לַה' אֱלֹהֶיךָ",
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן:
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,
אִם אַתֶּם עוֹשִׂים דִּין בְּעִיר הַנִּדַּחַת,
מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ אַתֶּם מַעֲלִין עוֹלָה כָּלִיל לְפָנַי.
"וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם לֹא תִבָּנֶה עוֹד",
לֹא תֵּעָשֶׂה אֲפִלּוּ גִּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים,
דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
"לֹא תִבָּנֶה עוֹד",
לִכְמוֹ שֶׁהָיְתָה אֵינָהּ נִבְנֵית,
אֲבָל נַעֲשֵׂית הִיא גִּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים.
"וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם" (דברים יג, יח),
שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם,
חֲרוֹן אַף בָּעוֹלָם;
אָבְדוּ רְשָׁעִים מִן הָעוֹלָם,
נִסְתַּלֵּק חֲרוֹן אַף מִן הָעוֹלָם.

נוסח הרמב"ם

"ואת כל שללה תקבוץ, אל תוך רחובה" (דברים יג יז),

אם אין לה רחוב - עושין לה רחוב.
היה רחובה חוצה לה - כונסין אותו לתוכה,
שנאמר: "אל תוך רחובה".
"ושרפת באש את העיר, ואת כל שללה" (שם),
שללה - ולא שלל שמים,
מכאן אמרו:
ההקדשות שתוכה - יפדו,
ותרומות - ירקבו,
מעשר שני, וכתבי הקודש - יגנזו.
"כליל לה' אלוהיך" (שם),
אמר רבי שמעון:
אם עושה אתה דין בעיר הנידחת -
מעלה אני עליך - כאילו אתה מעלה עולה כליל לפני.
"והיתה תל עולם, לא תיבנה עוד" (שם),
לא תעשה אפילו גינות ופרדסים - דברי רבי יוסי הגלילי.
ורבי עקיבה אומר: "לא תיבנה עוד" -
לכמות שהיתה - אינה נבנית,
אבל נעשית היא גינות ופרדסים.
"ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים, וריחמך והרבך" (דברים יג יח),
כל זמן שרשעים בעולם - חרון אף בעולם,
אבדו רשעים מן העולם - נסתלק חרון אף מן העולם.

פירוש הרמב"ם

תרומות ירקבו - אם הגיעו ליד הכהן, זכה כהן, לפי ששבו ממונו. אבל כשהם ביד ישראל, תינתן לכהן מדינה אחרת, לפי שהם של שמים.

והלכה כרבי עקיבא:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

היתה רחובה חוצה לה - אם מקום קיבוץ בני העיר היה חוצה לה, כונסים אותה לתוך העיר, שצריך לעשות לה רחוב בתוכה:

רחוב - פלטיא גדולה:

הקדשות שבתוכה יפדו - כלומר אין נשרפים אלא צריכים פדייה כשאר כל ההקדשות:

ותרומות ירקבו - בגמרא מוקמינן לה בתרומה ביד כהן, דממון כהן הוא וחל עליה איסור דעיר הנדחת. ומיהו לא היו התרומות נשרפים כשאר שללה, דלא מזלזלינן בה כולי האי, לפיכך ירקבו. ואם תרומה ביד ישראל היא, שלל גבוה הוא ותנתן לכהן שבעיר אחרת כו:

ומעשר שני - אע"ג דממון ישראל הוא כז שהרי הוא נאכל לישראל, הואיל וקודש אקרי, לא ישרף אלא יגנז:

כליל לה' אלהיך - אמר רבי שמעון וכו' גרסינן. ולא גרסינן שנאמר כליל לה' אלהיך:

לא תיעשה גנות ופרדסים - דעוד, לגמרי משמע:

כמו שהיתה - בישוב בתים:

אבל נעשית היא גנות ופרדסים - והלכה כר"ע:

פירוש תוספות יום טוב

עושין לה רחוב. דרחובה דהשתא נמי משמע. גמרא:

ההקדשות שבתוכה יפדו. אם הם בדק הבית כמו שאוכיח בסמוך:

ותרומות ירקבו. כתב הר"ב בגמ' מוקמינן לה בתרומה ביד כהן וכו'. ואם תרומה ביד ישראל היא. שלל גבוה הוא ותנתן לכהן שבעיר אחרת. וז"ל הרמב"ם בסוף פ"ד מהלכות עבודה זרה מפני שהן נכסי שמים וקדושתן קדושת הגוף. ע"כ. כלומר ולא דמי להקדשות דתנן בהם יפדו. דאותן הן דבדק הבית שאין להם אלא קדושת דמים ורש"י פירש שבעיר אחרת. כלומר לכהן שלא הודח עמהן. וקשה לי דמאי מהניא דהא הוי נכסי צדיקים שבתוכה. אלא משמע לי שבעיר אחרת דוקא. דקיימא לן שללה. ולא שלל חברתה שבתוכה.

מעשר שני. כתב הר"ב אע"ג דממון ישראל הוא. לא דקיימא לן הכי. דהא בהדיא פסק הר"ב במשנה ג' פרק ד' דמעשר שני כמאן דאמר ממון גבוה הוא. אלא אפילו למ"ד דממון ישראל הוא קאמר:

יגנזו. ולא סגי להניחם שירקבו כמו בתרומה. משום דמעשר שני וכן כתבי הקדש הכל מותרין בה ונהנין בהן. חששו שאם יניחום שיהנו מהם. מה שא"כ תרומה דליתא אלא לכהנים. וכהנים זריזין הן. ולא יהנו ממנה [*לפי הא דכתבתי משמא דגמרא במשנה ג' פ"ח דברכות]:

כל זמן שהרשעים בעולם. מאן רשעים אמר רב יוסף גנבי. גמרא [דקי"ג]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כד) (על המשנה) עושין כו'. דרחובה דהשתא נמי משמע. גמרא:

(כה) (על המשנה) יפדו אם הם בדק הבית:

(כו) (על הברטנורא) מפני שהן נכסי שמים וקדושתן קדושת הגוף. הר"מ. כלומר ולא דמי להקדשות דתנן בהם יפדו דאותן הן דבדק חבית שאין להם אלא קדושת דמים. ועתוי"ט, ות"ח:

(כז) (על הברטנורא) לא דקיי"ל הכי, אלא אפילו למאן דאמר דממון ישראל הוא קאמר:

(כח) (על המשנה) יגנזו. ולא סגי להניחם שירקבו כמו בתרומה, משום דמע"ש וכן כתבי הקודש הכל מותרין ונהנין בהן, חששו שאם יניחום שיהנו מהם. מה שאין כן תרומה דליתא אלא לכהנים, וכהנים זריזין הן ולא יהנו ממנה:

(כט) (על המשנה) שהרשעים. מאן רשעים גנבי. גמרא דף קי"ג:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

עושין לה רחוב:    ביד שם סי' ו' ומתני' ר' עקיבא היא ור' ישמעאל פליג עליה בברייתא דאם אין לה רחוב אינה נעשית עיר הנדחת ובהא פליגי דר' ישמעאל סבר רחוב דמעיקרא משמע ור' עקיבא סבר דהשתא נמי משמע. ואיתא לפלוגתייהו בגמרא בברייתא ובפ' נגמר הדין (סנהדרין דף מ"ה:)

היתה רחובה חוצה לה כונסין אותו לתוכה שנאמר אל תוך רחובה ואת כל שללה שללה ולא שלל שמים מכאן אמרו ההקדשות שבתוכה יפדו ותרומות ירקבו ומעשר שני וכתבי הקדש יגנזו כליל לה' אלהיך וכו':    כצ"ל. וגם הר"ר יהוסף ז"ל הגיה כן בשם כל הספרים וגם מחק מלות אמר הקב"ה והגיה עוד אם אתה עושה דין בעיר הנדחת מעלה אני עליך כאילו אתה מעלה עולה כליל לפני ועיין במ"ש בשמו ז"ל בפ"ד דאבות סי' ט' ע"כ וביד ספ"ד דהלכות עכו"ם:

וכתבי הקדש יגנזו:    מתני' דלא כר' אליעזר דאמר כל עיר שיש בה אפילו מזוזה אחת אינה נעשית עיר הנדחת דכתיב ואבדתם את שמם מן המקום ההוא וסמיך ליה לא תעשו כן לה' אלהיכם ובמזוזה הואיל וכתוב בה אזכרות אי אפשר לשרפה משום קרא דלא תעשון כן ולזה אינה נעשית עיר הנדחת דלא אפשר לקיומי ושרפת באש וגו' וס"ל לר' אליעזר דעיר הנדחת לא היתה ולא עתידה להיות אלא נכתבה לדרוש ולקבל שכר:

והיתה תל עולם לא תבנה עוד לא תעשה אפילו גנות ופרדסים וכו':    כצ"ל. והפירוש עוד דקרא דריש ליה ר' יוסי הגלילי לשון וָעֶד שלא תבנה לעולם לשום דבר לא לבנין בתים ולא לגנות ופרדסים ור' עקיבא ס"ל עוד כמו שהיתה מתחלה לא תבנה אבל נעשית היא גנות ופרדסים. ודומיא דדרשת ר' עקיבא אשכחן בברייתא בערכין בפ' אין מקדישין (ערכין ד' כ"ו) גבי לא יגאל עוד לכמות שהיתה אינה נגאלת להיות שדה אחוזה לפניו אבל נגאלת שתהא לפניו כשדה מקנה:

אבל נעשית גנות וכו':    ביד בפ"ד דהלכות עכו"ם סי' ח':

ולא ידבק בידך מאומה מן החרם למען ישוב ה' מחרון אפו:    וגו' כך צ"ל:

שכל זמן שהרשעים וכו':    מפרש רב יוסף בגמרא דהרשעים דהכא היינו גנבים פירש אם יגנבו וידבק בידם שום דבר מן החרם:

תפארת ישראל

יכין

כונסין אותה לתוכה:    דעושין החומה חוץ להרחוב, מדכתיב אל תוך:

מכאן אמרו ההקדשות שבה יפדו:    אם הן קדשי בדק הבית דאפשר בפדיון, נפדין, ואח"כ לרמב"ם נשרפים ולראב"ד מותרים. אבל קדשי מזבח דאינן נפדין, ימותו. ואף דגם הן שלל שמים הן, עכ"פ זבח רשעים תועבה:

ותרומות ירקבו:    ודוקא בתרומה שביד כהן, שממונו הוא, ואפ"ה מדהיא קדושה לא מזלזלינן בה לשרפה, אבל תרומה שביד ישראל שלל גבוה הוא, ואינו נאסר:

מעשר שני וכתבי הקדש:    דודאי ממון בעלים הן:

יגנזו:    ולא סגי להניחן לירקב כבתרומה, דהכא מדהכל מורגלין בהנאתן, חיישינן לתקלה, משא"כ תרומה, כהני זריזין הן, וכ"ש הכא שלא באה עדיין לרשותו של שני:

אבדו רשעים:    שגנבו משלל עיר הנדחת:

נסתלק חרון אף מן העולם:    כדאשכחן בעכן:

בועז

פירושים נוספים




  1. ^ מלים אלו שייכים לכאו' למשנה הקודמת, וספרים אחרים לא גורסים אותם. ע"פ מדור שנו"ס במהד' משפחת גניחובסקי, "מאורות", ירושלים תשל"ג.