רי"ף על הש"ס/נדרים/דף יט עמוד ב

הלכות רב אלפס

פרק ז

שאני אוכל שאני טועם מותר בחילופיהן ובגידוליהן בדבר שזרעו כלה אבל דבר שאין זרעו כלה אפילו גידולי גידולין אסור. האומר לאשתו קונם מעשי ידיך עלי קונם הן לפי קונם הן על פי אסור בחילופיהן ובגידוליהן שאני אוכל שאני טועם מותר בחילופיהן ובגידוליהן בדבר שזרעו כלה אבל דבר שאין זרעו כלה אפילו גידולי גידולין אסורין:

(נדרים נז, ב) גמ' ישמעאל איש כפר ימא ואמרי לה כפר דימא העלה בידו בצל שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית ורבו גידולין על עקרו והכי קא מיבעיא ליה גידולין היתר ועקרו איסור וכיון דרבו גידולין על עקרו אתו גידולי היתר ומעלין את האיסור או לא. אתא לקמיה דר' אמי לא הוי בידיה אתא לקמיה דרבי יצחק נפחא פשיט ליה מן הדא דאמר רבי חנינא תרתאה אמר רבי ינאי בצל של תרומה שנטעו ורבו גידולין על עקרו מותר אמר ליה ר' ירמיה ואי תימא רבי זריקא שבק מר תרין ועביד כחד מאן נינהו תרין דאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן ילדה שסבכה בזקנה ובה פירות אע"פ שהוסיפה מאתים אסור ואמר רבי שמעון בר נחמני אמר ר' ינאי בצל שנטעו בכרם ונעקר הכרם אסור הדר אתא לקמיה דרבי אמי ופשיט ליה מן הדא דאמר ר' יצחק אמר ר' יוחנן ליטרא בצלים שתקנה וזרעה מתעשרת לפי כולה אלמא אתו גידולין ומבטלין לעקרו דלמא לחומרא שאני אלא מן הדא פשטה דתניא רבי שמעון אומר (נדרים נח, א) כל שיש לו מתירין כגון טבל ומעשר שני והקדש וחדש לא נתנו בהם חכמים שיעור וכל שאין לו מתירין כגון תרומה ותרומת מעשר וחלה וערלה וכלאי הכרם נתנו בהם חכמים שיעור אמרו לו והלא שביעית אין לו מתירין ולא נתנו בו חכמים שיעור דתנן השביעית אוסרת כל שהוא במינה אמר ליה אף אני לא אמרתי אלא לביעור אבל לאכילה בנותן טעם ודלמא הא נמי לחומרא אלא מן הדא כו' ומסיק דגידולי היתר מעלין את האיסור (נדרים נח, ב) אפילו בדבר שאין זרעו כלה ואפילו אין נדוכין במדוכה ואפילו שלא על ידי תערובות ופרכינן לימא תהוי תיובתא דרבי יוחנן ורבי יונתן אמר ר' יצחק שאני שביעית הואיל ואיסורה על ידי קרקע בטילתה על ידי קרקע והרי מעשר דאיסורו על ידי קרקע ואין בטילתו על ידי קרקע דתניא ליטרא טבל מעשר שזרעה בקרקע והשביחה והרי היא כעשר ליטרין חייבת במעשר ובשביעית ואותה ליטרא מעשר עליה ממקום אחר לפי חשבון (נדרים נט, א) אמרי מעשר דיגון הוא דקא גרם לה מתיב רמי בר חמא קונם פירות אלו עלי קונם הם לפי קונם הם על פי אסור בחילופיהן ובגידוליהן [כו'] בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו גידולי גידולין אסורין שאני קונמות הואיל ואי בעי מתשיל עליה ה"ל כדבר שיש לו מתירין ולא בטיל ברוב והרי תרומה דאי בעי מתשיל עלה ובטיל ברובא אלא שאני קונמות דמצוה לאתשולי עליה משום דר' נתן דאמר רבי נתן כל הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו הקריב עליה קרבן אבל תרומה מאי מצוה איכא לאתשולי עלה:

גרסינן לעיל פרק השותפין בעי רמי בר חמא [אמר] קונם פירות האלו על (פי) [פלוני] מהו בחילופיהן מי אמרינן גבי דידיה הואיל ואדם אוסר פירות חבירו על עצמו אדם אוסר דבר שלא בא לעולם על עצמו אבל גבי חבירו הואיל ואין אדם אוסר פירות של חבירו על חבירו אין אדם אוסר דבר שלבל"ע על חבירו או דילמא משום דחילופיהן כגידוליהן דמי לא שנא הוא ולא שנא חבירו אמר ר' אחא בר מניומי ת"ש האומר לאשתו קונם שאני נהנה לך לווה ובע"ח באין ונפרעין מאי טעמא בע"ח באין ונפרעין לאו משום דחילופין לאו כגידולין דמי אמר ליה רבא דלמא לכתחלה הוא דלא הא דיעבד עבד ת"ש המקדש בערלה וכלאי כרם אינה מקודשת מכרן וקדש בדמיהן מקודשת הכי נמי לכתחלה הוא דלא הא דיעבד עבד:

(נדרים נז, א) מתני' שאת עושה איני נהנה עד הפסח שאת עושה איני מתכסה עד הפסח עשתה לפני הפסח מותר להנות ולהתכסות אחר הפסח שאת עושה עד הפסח איני אוכל שאת עושה עד הפסח איני מתכסה עשתה לפני הפסח אסור לאכול ולהתכסות אחר הפסח שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עד הפסח (נדרים נז, ב) לאחר הפסח בבל יחל דברו שאת נהנית לי עד החג אם תלכי לבית אביך עד הפסח הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עד החג ומותרת לילך אחר הפסח: