ויקיטקסט

רי"ף על הש"ס/יבמות/פרק יד

< רי"ף על הש"ס | יבמות

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק יד

עריכה

חרש שנשא פקחת ופקח שנשא חרשת רצה יוציא רצה יקיים כשם שכונס ברמיזה כך מוציא ברמיזה פקח שנשא פקחת ונתחרשה רצה יוציא רצה יקיים נשטית לא יוציא נתחרש הוא או נשתטה לא יוציא עולמית:

גמ' אמר רמי בר חייא מאי שנא חרש וחרשת דתקינו להו רבנן נישואין ומ"ש שוטה ושוטה דלא תקינו להו רבנן נישואין דתניא שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשיהם פטורות מן החליצה ומן היבום חרש וחרשת דקיימא תקנתא דרבנן תקיני להו רבנן נישואין שוטה ושוטה דלא קיימא תקנתא דרבנן דאין אדם דר עם נחש בכפיפה לא תקינו להו רבנן נישואין:

ומאי שנא חרש דתקינו ליה רבנן נישואין ומאי שנא קטן דלא תקינו ליה רבנן נישואין חרש דלא אתי לכלל נישואין תקינו ליה רבנן נישואין קטן דאתי לכלל נישואין לא תקינו ליה רבנן נישואין והרי קטנה דאתיא לכלל נישואין ותקינו לה רבנן נישואין התם שלא ינהגו בה מנהג הפקר:

ומאי שנא קטנה דממאנת ומ"ש חרשת דלא ממאנת דאם כן מימנעי ולא נסבי לה ומאי שנא קטנה דאכלה בתרומה ומ"ש חרשת דלא אכלה בתרומה דתנן העיד ר' יוחנן בן גודגדא וכו' ואילו חרשת לא אכלה גזרה שמא יאכיל חרש לחרשת:

ומ"ש קטנה דאית לה כתובה ומאי שנא חרשת דלית לה כתובה דאם כן מימנעי ולא נסבי לה וקטנה דאית לה כתובה מנא לן דתנן הממאנת והשניה והאיילונית אין להן כתובה אבל יוצאה בגט יש לה כתובה וחרשת דלית לה כתובה מנא לן דתניא חרש ושוטה שנשאו נשים פקחות אף על פי שנתפקח החרש ונשתפה השוטה אין להם עליו כלום רצו לקיימן יש להן כתובה מנה פקח שנשא

(דף רי"ף מא:)


חרשת או שוטה אע"פ שכתב לה מאה מנה כתובתה קיימת מפני שהוא רוצה ליזוק בנכסיו טעמא דרצה הא לא רצה לא דא"כ מימנעי ולא נסבי לה אי הכי פקחת לחרש נמי ליתקון לה כתובה דא"כ מימנעה ולא נסבה ליה יותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא האי דאמרינן פקחת לחרש דלית לה כתובה הני מילי דאינסיבא ליה מעצמה אבל אי אנסבוה ליה בי דינא וכתבו לה כתובה אית לה כדאמרינן ההוא חרש דהוה בשיבבותיה דרב מלכיו אנסביה איתתא וכתב לה ארבע מאה זוזי מנכסיה אמר רבא מאן חכים למיעבד כי הא מילתא אלא רב מלכיו דגברא רבה הוא קסבר אילו רצה שפחה לשמשו מי לא זבנינן ליה כל שכן הכא דאיכא תרתי:

נישטת לא יוציא אמר רבי יצחק דבר תורה שוטה מתגרשת מידי דהוה אפקחת בעל כרחה אלא מה טעם אמרו אינה מתגרשת שלא ינהגו בה מנהג הפקר היכי דמי אילימא ביודעת לשמור גיטה ויודעת לשמור עצמה מי נהגי בה מנהג הפקר אלא דאינה יודעת לא לשמור גיטה ולא לשמור עצמה דבר תורה שוטה מתגרשת והאמרי דבי רבי ינאי ונתן בידה מי שיש לה יד לגרש את עצמה יצאת זו שאין לה יד לגרש את עצמה ותנא דבי רבי ישמעאל ושלחה מביתו מי שמשלחה ואינה חוזרת יצאת זו שמשלחה וחוזרת לא צריכא דיודעת לשמור גיטה ואינה יודעת לשמור את עצמה דבר תורה מתגרשת דהא יודעת לשמור את גיטה ואמור רבנן לא תתגרש שמא ינהגו בה מנהג הפקר אמר אביי דיקא נמי דקתני גבי דידה לא יוציא וגבי דידיה לא יוציא עולמית שמע מינה הא דאורייתא והא דרבנן שמע מינה:

מתני' אמר רבי יוחנן בן נורי מפני מה אמרו האשה שנתחרשה יוצאה ואיש שנתחרש אינו מוציא אמרו לו אינו דומה האיש המגרש לאשה המתגרשת שהאשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה והאיש אינו מוציא אלא לרצונו העיד רבי יוחנן בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שיוצאה בגט ועל קטנה בת ישראל שנשאת לכהן שאוכלת בתרומה אמרו לו אף זו כיוצא בה פירוש אף זו שנשאת כשהיא פקחת ונתחרשה כיוצא בה כשם שחרשת שהשיאה אביה שאף על פי שנישואיה נישואי תורה מתגרשת כך זו הפקחת שנשאת ואחר כך נתחרשה אע"פ שנישואיה נישואי תורה מתגרשת:

גמ' העיד ר' יוחנן כו':

אמר רבא מעדותו של רבי יוחנן בן גודגדא אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן וחזר ואמר לה כנסי שטר חוב זה הרי זו מגורשת מי לא אמר רבי יוחנן בן גודגדא דלא בעינן דעתה דאשה הכא נמי לא בעינן דעתה דאשה פשיטא מהו דתימא כיון דאמר לה כנסי שטר חוב זה בטולי בטליה קא משמע לן דאם איתא דבטליה לעדים הוה אמר להו ומדלא אמר להו לא בטליה והאי דקאמר לה הכי מחמת כיסופא הוא דקאמר לה:

מתני' שני אחים חרשים נשואים שתי אחיות פקחות או שתי אחיות חרשות או אחת פקחת ואחת חרשת או שתי אחיות חרשות נשואות לשני אחין פקחין או לשני אחין חרשים או לשני אחים אחר חרש ואחד פקח הרי אלו פטורות מן החליצה ומן היבום אם היו נכריות יכנסו ואם רצו להוציא יוציאו. שני אחים אחד פקח ואחד חרש נשואים שתי אחיות פקחות מת חרש בעל פקחת מה יעשה פקח בעל פקחת תצא משום אחות אשה מת פקח בעל הפקחת מה יעשה חרש בעל הפקחת מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו אסורה לעולם שני. אחים פקחים נישואין שתי אחיות אחת פקחת ואחת חרשת

(דף רי"ף מב.)


מת פקח בעל חרשת מה יעשה פקח בעל הפקחת תצא משום אחות אשה מת פקח בעל הפקחת מה יעשה פקח בעל החרשת מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה:

שני אחים אחד פקח ואחד חרש נשואין שתי אחיות אחת פקחת ואחת חרשת מת חרש בעל חרשת מה יעשה פקח בעל הפקחת תצא משום אחות אשה מת פקח בעל הפקחת מה יעשה חרש בעל חרשת מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו אסורה לעולם:

שני אחים אחד פקח ואחד חרש נשואין שתי נכריות פקחות מת חרש בעל פקחת מה יעשה פקח בעל פקחת או חולץ או מיבם מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל פקחת כונס ואינו מוציא לעולם:

שני אחים פקחים נשואין שתי נכריות אחת פקחת ואחת חרשת מת פקח בעל חרשת מה יעשה פקח בעל הפקחת כונס ואם רצה להוציא יוציא מת פקח בעל הפקחת מה יעשה פקח בעל חרשת או חולץ או מיבם:

שני אחים אחד פקח ואחד חרש נשואין שתי נכריות אחת פקחת ואחת חרשת מת חרש בעל חרשת מה יעשה פקח בעל הפקחת כונס ואם רצה להוציא יוציא מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל חרשת כונס ואינו מוציא לעולם:

סליק פירקא
אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/רי%22ף_על_הש%22ס/יבמות/פרק_יד"