פתיחת התפריט הראשי

רי"ף על הש"ס/יבמות/פרק ג

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |
על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק געריכה

ארבעה אחים ב' מהם נשואים ב' אחיות ומתו הנשואים את האחיות הרי אלו חולצות ולא מתיבמות קדמו וכנסו יוציאו ר' אליעזר אומר ב"ש אומרים יקיימו וב"ה אומרים יוציאו:

גמ' אמר רבה בר רב הונא אמר רב שלש אחיות שנפלו לפני שני אחין יבמין זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת ואמצעית צריכה חליצה משניהם דחליצה פסולה היא וחליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחין אי הכי קמייתא נמי הכא במאי עסקינן דנפול בזה אחר זה נפלה חדא חליץ לה ראובן נפלה אידך חליץ לה שמעון נפלה אידך חליץ האי ומפקיע זיקתו וחליץ לה האי ומפקיע זיקתו ושמואל אמר אחד חולץ לכולן והאמר שמואל חלץ לאחיות לא נפטרו צרות לצרות נפטרו אחיות אלמא חליצה מעולה בעינן כי קאמר שמואל חליצה מעולה בעינן למיפטר צרה אבל נפשה פטרה גופא אמר שמואל חלץ לאחיות לא נפטרו צרות לצרות נפטרו אחיות חלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרה לצרה נפטרה בעלת הגט חלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרה לצרה נפטרה בעלת מאמר ואקשינן מאי שנא חלץ לאחיות לא נפטרו צרות משום

(דף רי"ף ח' ע"א)

דהויא לה אחות אשה בזיקה חלץ לצרות נמי לא נפטרו אחיות דהויא לה צרת אחות אשה בזיקה ופריק רב אשי משום דלא אלימא זיקה לשוויי לצרה בערוה ופסקו רבוואתא הלכה כשמואל אמר רב הונא אמר רב שתי אחיות יבמות שנפלו לפני יבם אחר חלץ לראשונה הותרה לשניה הותרה מתה ראשונה מותר בשניה ואין צריך לומר מתה שניה שמותר בראשונה משום דהויא יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתרה הראשון ורבי יוחנן אמר מתה שניה מותר בראשונה אבל מתה ראשונה אסור בשניה מאי טעמא דכל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה ורב הני מילי היכא דקאי באפה איסור אחות אשה דאורייתא אבל הכא זיקה דרבנן היא וקי"ל כר' יוחנן דכל רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן:

מתני' היתה אחת מהן אסורה על זה איסור ערוה אסור בה ומותר באחותה והשני אסור בשתיהן איסור מצוה ואיסור קדושה חולצות ולא מתיבמות היתה אחת מהן אסורה על זה איסור ערוה והשניה אסורה על זה איסור ערוה האסורה לזה מותרת לזה והאסורה לזה מותרת לזה וזו היא שאמרו אחותה שהיא יבמתה או חולצת או מתיבמת:

ג' אחין ב' מהם נשואין שתי אחיות או אשה ובתה או אשה ובת בתה או אשה ובת בנה ומתו הנשואין את האחיות הרי אלו חולצות ולא מתיבמות ורבי שמעון פוטר היתה אחת מהן אסורה עליו איסור ערוה אסור בה ומותר באחותה איסור מצוה ואיסור קדושה חולצות ולא מתיבמות:

שלשה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ואחד מופנה ומת אחד מבעלי אחיות ועשה בה מופנה מאמר ואחר כך מת אחיו השני ב"ש אומרים אשתו עמו והלה תצא משום אחות אשה ובית הלל אומרים מוציא את אשתו בגט ובחליצה ואשת אחיו בחליצה וזו היא שאמרו אי לו על אשתו ואי לו על אשת אחיו:

ג' אחין ב' מהן נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית ומת א' מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומת השניה יוצאת משום אחות אשה והראשונה משום צרתה עשה בה מאמר ומת נכרית חולצת ולא מתיבמת:

גמ' וה"ה אע"ג דלא עשה בה מאמר ומת נכרית מיחלץ חלצה יבומי לא מיבמה דהויא צרת אחות אשה בזיקה והא דקתני מאמר לאפוקי מבית שמאי דאמרי מאמר קונה קנין גמור ואפילו חליצה נמי לא תיבעי קמ"ל דצריכה חליצה:

מתני' ג' אחין ב' מהן נשואין ב' אחיות ואחד נשוי נכרית ומת הנשוי נכרית וכנס אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת הראשונה יוצאה משום אחות אשה והשניה משום צרתה עשה בה מאמר ומת נכרית חולצת ולא מתיבמת:

ג' אחין ב' מהם נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית ומת אחד מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומתה אשתו של שני ואחר כך מת נשוי נכרית הרי זו אסורה עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת:

ג' אחין ב' מהם נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית וגירש אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת

(דף רי"ף ח' ע"ב)

הנשוי נכרית וכנסה המגרש ומת זו היא שאמרו וכולן אם מתו או נתגרשו או מיאנו צרותיהן מותרות:

גמ' טעמא דגירש אחד מבעלי אחיות את אשתו ואחר כך מת הנשוי נכרית הוא שהנכרית מותרת אבל מת הנשוי נכרית ואח"כ גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת נכרית מיחלץ חלצה יבומי לא מיבמה דהויא לה נכרית צרת אחות אשה בזיקה ואע"ג דגירש לה לאחות אשה לא משתריא לה נכרית דגזרינן משום זיקה דעלמא ואי קשיא לך צרת ערוה מן הנישואין דהא כיון דגירש לערוה או שמתה ואח"כ מת משתריא צרתה ולא גזרינן משום הך דלא נתגרשה התם כיון דערוה היא מיגמר גמרי לה אינשי וקלא אית לה הכא זיקה דרבנן היא אי נמי התם גבי ערוה כיון דגרשה מיקמי דנפלה לה קמי יבם מהני בה גירושין דכי נפלה לה צרה גבי יבם בהתירה נפלה קמיה אבל הכא גבי נכרית כיון דבשעת נפילה באיסור זיקה נפלה קמיה לא מהני בה גירושין ולא מידי והאי טעמא טפי עדיף ומסתברא מההוא קמא:

מתני' וכולן שהיו בהם ספק קידושין או ספק גירושין הרי אלו חולצות ולא מתיבמות כיצד ספק קידושין זרק לה קידושין ספק קרוב לה ספק קרוב לו זהו ספק קידושין כיצד ספק גירושין כתב בכתב ידו ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד זהו ספק גירושין:

גמ' וכן אם היתה עומדת ברה"ר וזרק לה גיטא ספק קרוב לה ספק קרוב לו ספק גירושין הוא וחולצת ולא מתיבמת כדאיתא בקידושין דאמר רבא כל שיש בקידושין יש בגירושין ויש בגירושין מה שאין בקידושין וזהו בגירושין דקתני במתני' לאו דווקא הוא אלא משום דתנא זהו בקידושין תנא נמי זהו בגירושין וזהו דקידושין למעוטי מאי למעוטי זמן דליכא בקידושין ומפני מה לא תקנו רבנן זמן בקידושין בשלמא

(דף רי"ף ט' ע"א)

למאן דאמר משום פירי איתקין זמן בגיטין משום הכי לא תקון זמן בקידושין דארוסה לית לה פירי אלא למאן דאמר משום בת אחותו שלא תזנה ליתקון זמן בקידושין ואסיקנא משום דלא אפשר היכי ליעבד לינחיה גבה דידה מחקה ליה לזמן לינחיה גבי דידיה זימנין דזנתה בת אחותו ומחפי עלה לינחיה גבי עדים אי דדכירי ליתו לסהדו אי דחזו כתבא ואתו ומסהדי רחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם הלכך לא אפשר אי הכי בגירושין נמי נימא הכי בגירושין כיון דלהצלה דידה קא אתי לגלויי עלה דלאו אשת איש היא לא מחקה ליה לזמן בקידושין דלחובה דידה קא אתי דמגלה עלה דאשת איש היא מחקה ליה לזמן הא מילתא מקשו בה רבנן היכי אמרינן הכא רחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם והא תנן נאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבא וזה כתב ידו של רבי וזה כתב ידו של אחי ואי ס"ד דבעינן מפיהם ולא מפי כתבם השתא אע"ג דאמרי אינהו זה כתב ידינו אין נאמנין אלא בעינן עד דידעי לה לסהדותא ומסהדי בה השתא על פה ואי לא מסהדי בה על פה לא הויא עדות כי אמרי אחריני זה כתב ידו של פלוני הויא עדות ומסתברא לן כי אמרינן רחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם דלא הויא לה עדות שבכתב עדות ה"מ היכא דאיתיה לשטרא תותי ידי סהדי דכמה דלא נפקא לה סהדותא מתותי ידיהון דסהדי כמה דלא קא מסהדי בה עד השתא דמיא דהא אי בעו כבשי לה לשטרא ולא מסהדי הלכך אי מדכרי לה לסהדותא ומסהדי בה על פה הויא עדות ואי לא לא הויא עדות אבל שטרא דנפיק מתותי ידי דבעל דין לא אמרינן ביה מפיהם ולא מפי כתבם הוא דהא מעידנא דחתימי בשטרא ויהבי ליה למריה לא יכלי למהדר בהו והוו להו כמי שנחקרה עדותן בב"ד דאמר רשב"ל עדים החתומין על השטר נעשו כמי שנחקרה עדותן בב"ד הלכך מפיהם קרינא ביה ולא מפי כתבם הוא ומהאי טעמא מקיימינן לה לשטרא בחתימות ידי סהדי ולא איכפת לן אי מידכרי לה לסהדותא אי לא מידכרי ועוד הרי מקרא מלא ירמיה לב שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים למימדא דכי ה"ג עדות מעלייתא היא ומפיהם היא ולא מפי כתבם וההיא דגרסינן בכתובות ת"ר כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עליה לאחר כמה שנים ואמר רב הונא והוא שזוכרה מעצמו וכו' הכי נמי מתוקמא כגון עדות דאיתא תותי ידי סהדי ומשום הכי קאמר רב הונא והוא שזוכרה

(דף רי"ף ט' ע"ב)

מעצמו וכבר פרישנא לה בדוכתא אחריתי ולית בה קושיא:

מתני' שלש אחין נשואין ג' נשים נכריות ומת אחד מהן ועשה בה השני מאמר ומת הרי אלו חולצות ולא מתיבמות שנאמר (דברים, כה) ומת אחד מהם יבמה יבא עליה שעליה זיקת יבם אחד ולא שיש עליה זיקת שני יבמין רבי שמעון אומר מיבם לאיזו שירצה וחולץ לשניה:

גמ' ואי זיקת ב' יבמין דאורייתא חליצה נמי לא תיבעי אלא מדרבנן וגזרה שמא יאמרו שתי יבמות הבאות מבית אחד מתיבמות וניבם לחדא ונחלוץ לאידך גזירה שמא יאמרו בית מקצתו בנוי ומקצתו חלוץ ויאמרו אי דמיבם והדר חליץ הכי נמי אלא גזירה דלמא חליץ ברישא והדר מיבם וקם ליה באשר לא יבנה ורחמנא אמר כיון שלא בנה שוב לא יבנה:

אמר רבא נתן גט למאמרו הותרה צרתה אבל היא אסורה דמחלפא בבעלת הגט דעלמא איכא דאמרי אמר רבא נתן גט למאמרו הותרה אפילו היא מאי דעבד שקליה והא דאמרינן בזיקת שני יבמין מיחלץ חלצה יבומי לא מיבמה לא תימא הני מילי היכא דאיכא צרה דאיכא למיגזר משום צרה אלא אפילו היכא דליכא אלא חדא יבמה ואיכא עלה זיקת ב' יבמין מיחלץ חלצה יבומי לא מיבמה כדתנן בפרק האשה (דף צו:) בן ט' שנים ויום א' הבא על יבמתו ומת חולצת ולא מתיבמת ואמר רבא עלה הא דאמרי רבנן זיקת שני יבמין מיחלץ חלצה יבומי לא מיבמה לא תימא ה"מ היכא דאיכא צרה דאיכא למיגזר משום צרה דהא הכא דליכא צרה מיחלץ חלצה יבומי לא מיבמה:

מתני' שני אחין נשואין שתי אחיות ומת אחד מהם ואח"כ מתה אשתו של שני הרי זו אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת:

שנים שקדשו ב' נשים ובשעת כניסתן לחופה החליפו של זה בזה ושל זה בזה הרי אלו חייבין משום אשת איש ואם היו אחים אף משום אשת אח ואם היו אחיות אף משום אשה אל אחותה ואם היו נדות אף משום נדה ומפרישין אותן שלשה חדשים שמא מעוברות הן ואם היו קטנות ולא היו ראויות לילד מחזירין אותן מיד ואם היו כהנות נפסלו מן התרומה:

גמ' החליפו ברשיעי עסקינן אמר רב יהודה תני הוחלפו ומאן האי תנא דאית ליה איסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת א"ר יהודה אמר

(דף רי"ף י' ע"א)

רב רבי מאיר הוא דתנן יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד טמא שאכל חלב והוא נותר מן המוקדשין ביום הכפורים רבי מאיר אומר אם היתה שבת והוציאו חייב אמרו לו אינו מן השם ר"מ אליבא דמאן וכו' הא שמעתתא חזינא בה פירושי לרבוותא וכולהו לא דייקי דקסברי דאיסור בת אחת במתני' דיש אוכל אכילה אחת בכלל אכילה היא וקמפרש לה כגון דאיטמי קודם שיביא ב' שערות והשתא אייתי ב' שערות דבההיא שעתא איחייב ליה באיסור חלב ואיסור טומאה בבת אחת ולאו הכין הוא כדמברר בפירוש דילן ועוד איסתבר להו דהאי דאמרינן ומאן האי תנא דאית ליה טעה בדבר מצוה חייב אמתני' דיש אוכל אכילה אחת קיימי וקמוקמי ליה להאי נותר בשהוציאו לשורפו דשרפתו מצוה כי היכי דלהוי טעה בדבר מצוה ולאו הכין הוא דהאי מתני' דיש אוכל אכילה אחת לית בה טעה בדבר מצוה כלל אלא אמתני' דהוחלפו קיימי ועלה קאמר טעה בדבר מצוה כדפרשינן לקמן ולהכי כתבינן להא שמעתא כי היכי לפרושה ולברורה שפיר והדין הוא גמרא ומאן האי תנא דאית ליה איסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת פי' כיון דאיפליגו רבי יוסי ור' שמעון בשמעתא קמייתא ולא איתברר דאית ליה לחד מינייהו איסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת אצרכינן הכא למיבעי מאן האי תנא דתני האי מתני' דאית ליה איסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת ומהדרינן אמר רב יהודה אמר רב רבי מאיר היא דתנן בכריתות יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד וכו' והכין פירוש' איסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת דמתני' דהכא שכיון שקידש ראובן אשה נאסרה עליו אחותה ונאסרה היא עצמה על שמעון אחיו משום אשת אח ומשום אשת איש בבת אחת וכשקדש שמעון אחיו את אחותה מגו דאיתוסף בה איסורא לגבי אחין איתוסף בה איסורא נמי לגבי דידיה ונמצא שחייב עליה משום אשת אח ומשום אחות אשה וזה הוא איסור מוסיף וכן נמי משום אשת איש משום דאיתוסף בה איסורא לכ"ע איתוסף בה איסורא נמי לגבי דידיה נמצא ראובן שחייב על אשת שמעון משום אחות אשה מעיקרא ומשום אשת אח ומשום אשת איש באיסור מוסיף ושמעון חייב על אשת ראובן משום אשת אח ומשום א"א בבת אחת ומשום אחות אשה באיסור כולל דמגו דאיתסר בכולהו אחוותא איתסר נמי באשת ראובן בכללן והיינו איסור כולל וכשפירסו נדות מגו דאיתוסף בכל אחת מהן לגבי בעלה איתוסף בה איסורא נמי לגבי אחוה וזהו פירוש איסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת דהדין מתני' ואיסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת דבריתות כבר מיפרשא בגמרא דכריתות והדין הוא גמרא דהתם אמר מר יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חטאות ואשם א' נימא אית ליה לר"מ איסור חל על איסור נהי דאיסור חל על איסור לית ליה איסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת אית ליה טהור מעיקרא לא אסור אלא בחלב ה"ל טמא מגו דאיתסר בחתיכות טהורות איתסר נמי בהאי חלב והיינו איסור כולל וחלב מעיקרא לא אסור אלא באכילה אקדשיה מגו דאיתוסף ביה איסור הנאה איתוסף ביה נמי איסורא לגבי חלב והיינו איסור מוסיף וע"כ להדיוט הוא דאסור אבל לגבוה שרי ה"ל נותר מגו דאיתוסף לגבי גבוה איתוסף ביה איסורא נמי להדיוט גם זה נמי איסור מוסיף חל עליו יום הכפורים מגו דאיתוסף ביה איסורא לגבי חולין איתוסף ביה איסורא לגבי חלב והיינו איסור כולל שנכלל החלב באיסור החולין האי הוא פירושא דפריש בגמרא וליכא הכא איסור בת אחת אלא כדבדי ר"מ הוא דמשכחת לה דקאמר רבי מאיר אם היתה שבת והוציאו חייב וקא פירשו בגמרא האי דאמר ר"מ אם היתה שבת והוציאו חייב לאו מכלל דביום כפורים לא מיחייב אהוצאה אלא ה"ק אף אם היתה שבת והוציאו חייב שתים דשבת ודיום הכפורים דבבת אחת קאתו ומיחייב עלה תרתי ומהא שמעינן לרבי מאיר דאית ליה איסור בת אחת ולאו מגופא דאכילה דאילו היתה באכילה איסור בת אחת הוה מפרש לה גמרא כדפריש להו להנך ולהכי אמרינן רבי מאיר היא ולא אמרינן תנא קמא דר"מ היא ולאו משום דסתם משנה ר' מאיר היא כדקא פרישו הני רבואתא דהאי סתמא לאו לר"מ היא דהא ר"מ מוסיף עליה ואילו הוה האי סתמא לרבי מאיר הוה ליה למיתנא יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ו' חטאות ופריש להו ואמר דברי ר"מ וחכמים אומרים ארבע אבל משום הוצאה אינו השם והאי הוצאה דנותר לאו לשרפה אפקיה כדקא פירשו הני רבואתא וליכא בהאי מתני' דבריתות טעה בדבר מצוה כלל אלא במתני' דהחליפו של זה בזה הוא דאיכא טעה בדבר מצוה משום דההיא בעילה בעילת מצוה היא כדאמרינן התם ובועל בעילת מצוה ופורש וכיון דאוקימנא כר"מ אקשינן ור"מ דחייב בטעות מצוה חטאת אליבא דמאן וכו' ואי אמתני' דכריתות קאי ועלה קאמר טעה בדבר מצוה אמאי לא אקשו הכי במתני' דכריתות בהאי דוכתא ועוד מכדי רבי מאיר לא אמר אם הוציאו לשורפו מנא להו לאוקמי מימריה דלשורפו אפקיה ולאקשויי עלה ולימא להו אנא לאו לשורפו אמרי ועוד אי לשורפו אפקיה אמאי אכליה אלא האי פירושא חבטא בעלמא הוא ולאו דסמכא הוא והרי איתברר בירורא מעליא דלית בהאי מתני' דכריתות טעה בדבר מצוה אלא בהא מתני' הוא דאיתא וליכא אלא לפרושה אלא כדפרשינן:

ואם היו קטנות ולא היו ראויות לילד מחזירין אותן מיד ואי קשיא לך ההיא דתניא קטנה או שאינה ראויה לילד הרי אלו צריכות להמתין שלשה חדשים ההיא גזירה היא והכא חלוף לא שכיח ומילתא דלא שכיח לא גזור רבנן תניא אנוסה ומפותה צריכות להמתין ג' חדשים דברי רבי יהודה ר' יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד אמר רבא מאי טעמא דר' יוסי אשה מזנה מתהפכת שלא תתעבר ור' יהודה סבר שמא לא נתהפכה יפה יפה וחזינן למקצת רבואתה דפסקי הלכתא בהא כרכי יהודה ואנן לא ידעינן מהיכא קא גמרי לה להאי פסקא דהא קיימא לן דר' יהודה ור' יוסי הלכתא כר' יוסי ואי אמרת משום דקאי ר' יהודה כסתם מתניתין דקתני ומפרישין אותן שלשה חדשים שמא מעוברות הן דהא הכא אנוסות נינהו וקתני מפרישין ליכא למימר הכי דבהא אפילו רבי יוסי מודה דמפרישין דלא קאמר רבי יוסי אלא באשה מזנה דידעה דמזנה היא ומתהפכת כדי שלא תתעבר אבל הא מי ידעה דמזנה היא כדי שתתהפך דהא אוקימנא בהוחלפו למימרא דבטעות הויא מילתא ואי אמרת משום דקתני בפ' החולץ וכן שאר כל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו עד שיהו להן שלשה חדשים אחד בתולות ואחד בעולות ואחד אלמנות ואחד

(דף רי"ף י' ע"ב)

גרושות ואחד נשואות ואחד ארוסות ותניא הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה או שהיה לה כעס עם בעלה או שהיתה חולה או שהיה בעלה חולה או זקן או עקרה או אילונית או קטנה או זקנה או שאינה ראויה לילד כולן צריכות להמתין שלשה חדשים הני כולהו לא שייכא בהו לא אנוסה ולא מפותה הלכך קשיא לן האי פסקא ולא קמנו על עיקרא דמילתא מהיכן גמרינן לה:

סליק פירקא