פתיחת התפריט הראשי

מתניתיןעריכה

תפילת השחר עד חצות. רבי יהודה אומר, עד ארבע שעות.

תפילת המנחה עד הערב. רבי יהודה אומר, עד פלג המנחה.

תפילת הערב אין לה קבע. ושל מוספין כל היום.


גמראעריכה

תפילת השחר עד חצות. ורמינהי: מצוותה עם הנץ החמה, כדי שיסמוך גאולה לתפילה, ונמצא מתפלל ביום? כי תניא ההיא, לוותיקין, דאמר רבי יוחנן: ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה; אבל כולי עלמא לדברי רבנן עד חצות. ואף על גב דליתא לדרבנן דאמרי עד חצות, היכא דטעי וצלי לאחר ארבע שעות, שכר תפילה יהבו ליה, שכר תפילה בזמנה לא יהבו ליה.

אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: טעה ולא התפלל ערבית, יתפלל שחרית שתיים. טעה ולא התפלל שחרית, יתפלל מנחה שתיים. איבעיא להו: טעה ולא התפלל מנחה, מהו שיתפלל ערבית שתיים? תא שמע, דאמר רב הונא בר יהודה אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: טעה ולא התפלל מנחה, יתפלל ערבית שתיים, ואין בזה משום עבר יומו ובטל קרבנו. ודווקא בדשכח, אבל במזיד לא, ועליו נאמר: מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות.

תנו רבנן: טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת, יתפלל ערבית שתיים של שבת. טעה ולא התפלל מנחה בשבת, מתפלל במוצאי שבת שתיים של חול. מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה. ואם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה, שניה עלתה לו, ראשונה לא עלתה לו, דמיבעי ליה לאקדומי תפילת חובת שעתיה ברישא; וכיוון דלא אבדיל בקמייתא ואבדיל בבתרייתא, גלי אדעתיה דהא בתרייתא היא חובת שעתיה; הילכך בעי למיהדר צלויי אחריתי, כדי לאקדומי חובת שעתיה ברישא. ואי אבדיל בתרוייהו, ואף על גב דלא מיבעיא ליה למעבד הכי, לא מחייב לאהדורי. ואי נמי לא אבדיל בחדא מינייהו, לא מהדרינן ליה, דתניא: טעה ולא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים ושאלה בברכת השנים, מחזירין אותו; הבדלה בחונן הדעת, אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה על הכוס.

איתמר: רבי יוסי בר חנינא אמר, תפילות – אבות תיקנום. רבי יהושע בן לוי אמר: תפילות – כנגד תמידין תיקנום. תניא כותיה דרבי יהושע בן לוי: מפני מה אמרו, תפילת השחר עד חצות? שהרי תמיד של שחר היה קרב והולך עד חצות. רבי יהודה אומר, עד ארבע שעות, שהרי תמיד של שחר היה קרב והולך עד ארבע שעות. ומפני מה אמרו, תפילת המנחה עד הערב? שהרי תמיד של בין הערביים היה קרב והולך עד הערב. רבי יהודה אומר, עד פלג המנחה, שהרי תמיד של בין הערביים היה קרב והולך עד פלג המנחה. ומפני מה אמרו: תפילת הערב אין לה קבע? שהרי איברים ופדרים שלא נתעכלו מבעוד יום, היו קריבים והולכין כל הלילה. ומפני מה אמרו: ושל מוספין כל היום? שהרי קרבן מוסף היה קרב והולך כל היום כולו. רבי יהודה אומר: עד שבע שעות, שהרי מוספין קרבין והולכין עד שבע שעות. אי זו היא מנחה גדולה? משש שעות ומחצה ולמעלה. ואי זו היא מנחה קטנה? מתשע שעות ומחצה ולמעלה. פלג מנחה אחרונה, אחת עשרה שעות פחות רביע.

איבעיא להו: לרבי יהודה, עד ועד בכלל, או דילמא עד ולא עד בכלל? ומסקנא דעד ועד בכלל. ודייקא נמי דקתני: העיד רבי יהודה בן בבא על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות, שמע מינה עד ועד בכלל? שמע מינה. אמר רב כהנא: הלכה כרבי יהודה, הואיל ותנן בבחירתא כוותיה.


תפילת המנחה עד הערב. רבי יהודה אומר עד פלג המנחה – אמר ליה רב חסדא לרבי יצחק: התם קאמר רב כהנא הלכה כרבי יהודה, הואיל ותנן בבחירתא כוותיה. הכא מאי? אישתיק ולא אמר ליה ולא מידי. ואסיקנא: השתא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר, מאן דעבד כמר – עבד, ומאן דעבד כמר – עבד.

אמר רבי יהושע בן לוי: אסור לעבור כנגד המתפללין. איני, והא רב אמי ורב אסי עברי? רב אמי ורב אסי חוץ לארבע אמות הוא דעברי. אמר רב יהודה אמר רב: לעולם אל יתפלל תלמיד, לא לפני רבו ולא אחורי רבו ולא כנגד רבו. תניא, רבי אלעזר בן חסמא אומר: המתפלל כנגד רבו, והמתפלל אחורי רבו, והנותן שלום לרבו, והחולק על ישיבתו של רבו, והאומר דבר שלא שמע מפי רבו, גורם לשכינה שתסתלק מישראל.

אמר רב חייא בר אבין: רב צלי של שבת בערב שבת, ורבי יאשיה צלי של מוצאי שבת בשבת. איבעיא להו, רב צלי של שבת בערב שבת: אומר קדושה על הכוס או אינו אומר קדושה על הכוס? תא שמע, דאמר רב יהודה אמר שמואל: מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קדושה על הכוסץ ורבי יאשיה צלי של מוצאי שבת בשבת: אומר הבדלה על הכוס או אינו אומר הבדלה על הכוס? תא שמע, דאמר רבי תחליפא בר אבימי אמר שמואל: מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה על הכוס.


תפילת הערב אין לה קבע – מאי אין לה קבע? אינה קבע; כמאן דאמר תפילת ערבית רשות. אמר רב יהודה אמר שמואל: תפילת ערבית, רבן גמליאל אומר: חובה, ורבי יהושע אומר: רשות. אביי אמר[1]: הלכה כדברי האומר חובה, ורבא אמר: הלכה כדברי האומר רשות. וקיימא לן דהלכה כרבא. מיהו הני מילי היכי דלא צלי ליה כלל; אבל היכא דצלי ליה לתפילת ערבית, כבר שוייה עליה חובה, ואי טעי – הדר לרישא, כדאמרינן. אמר רבא: טעה ולא הזכיר של ראש חודש בערבית, אין מחזירין אותו, שאין מקדשין את החודש אלא ביום. ושמעינן מינה שאם טעה בערבית בשבת או בימים טובים, שמחזירין אותו. ואמרינן נמי: טעה ולא התפלל ערבית, מתפלל שחרית שתיים. והא דברי הכל היא, דהא ליכא מאן דפליג. ואפילו למאן דאמר רשות, חובה היא דליתא, אבל מצווה איתא. והאידנא נהוג עלמא לשווייה כחובה.

תנו רבנן: היו לפניו שתי תפילות, אחת של מנחה ואחת של מוספין, מתפלל של מנחה ואחר כך מתפלל של מוספין. רבי יהודה אומר: מתפלל של מוספין ואחר כך של מנחה, שזו מצווה עוברת, וזו מצווה אינה עוברת. אמר רבי יוחנן: הלכה, מתפלל של מנחה ואחר כך של מוספין. אמר רבי אלעזר: כל המתפלל תפילה של שחרית אחר ארבע שעות דרבי יהודה, עליו הכתוב אומר (צפניה ג יח): "נוגי ממועד אספתי ממך היו". אמר רבי יהושע בן לוי: המתפלל תפילה של מוספים לאחר שבע שעות דרבי יהודה, עליו הכתוב אומר: "נוגי ממועד אספתי". מאי משמע, דהאי "נוגי ממועד" לישנא דתברא הוא? כדמתרגם רב יוסף: תברא על תברא ייתי על שנאיהון דבית ישראל על דאחרו זמני מועדיא דבירושלים. רב נחמן בר יצחק אמר מהכא: "בתולותיה נוגות" (איכה א ד).

אמר רבי יוחנן: אסור לאדם שיקדים תפילתו לתפילת הציבור. אמר רב: ובציבור שנו. אמר רב הונא: אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפילת המוספין. ולית הלכתא כוותיה, ולא כרבי יהושע בן לוי, דאמר: כיוון שהגיע זמן תפילת המנחה, אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפילת המנחה.


מתניתיןעריכה

רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפילה קצרה. אמרו לו: מה מקום לתפילה זו? אמר להם: בכניסתי אני מתפלל שלא תארע תקלה על ידי; וביציאתי אני נותן הודאה על חלקי.

גמראעריכה

תנו רבנן: בכניסתו מהו אומר? יהי רצון מלפניך ה' אלהי שלא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חבירי, שלא אומר על טהור טמא ועל טמא טהור, ולא על מותר אסור ולא על אסור מותר, ולא יכשלו חבירי בדבר הלכה ואשמח בהם. וביציאתו מהו אומר? מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש, ולא שמת חלקי מיושבי קרנות. שאני משכים, והם משכימין: אני משכים לדברי תורה, והם משכימין לדברים בטלים. אני עמל, והם עמלים: אני עמל ומקבל שכר, והם עמלים ואינם מקבלים שכר. אני רץ, והם רצים: אני רץ לחיי העולם הבא, והם רצים לבאר שחת, שנאמר: "ואתה אלהים תורידם לבאר שחת" וגו'.


מתניתיןעריכה

רבן גמליאל אומר: בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה. רבי יהושע אומר: מעין שמונה עשרה. רבי עקיבא אומר: אם שגורה תפילתו בפיו, מתפלל שמונה עשרה; ואם לאו, מעין שמונה עשרה.

גמראעריכה

הני תמני סרי?! תשסרי הויין! אמר רבי לוי: ברכת המינין ביבנה תקנוה. תנו רבנן: שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה. אמר להם רבן גמליאל לחכמים: כלום יש אדם בכאן שיודע לתקן ברכה למינין? ירד שמואל הקטן ותיקנה. לשנה אחרת שכחה, והשקיף בה שתיים ושלוש שעות, ולא העלוהו. אמאי לא העלוהו? והאמר רב יהודה אמר רב: טעה בכל הברכות כולן, אין מעלין אותו; טעה בברכת המינין, מעלין אותו: חיישינן שמא מין הוא! שאני שמואל הקטן, דהוא תיקנה. ודלמא הדר ביה? אלא שאני שמואל הקטן, דאתחיל בה, דאמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי יהושע בן לוי: לא שנו אלא שלא התחיל בה; אבל התחיל בה, גומרה.

רבי יהושע אומר מעין שמונה עשרה:עריכה

מאי מעין שמונה עשרה? רב אמר, מעין כל ברכה וברכה. ושמואל אמר: הביננו לדעת את דרכיך, ומול את לבבנו ליראתך. לסלוח היה לנו להיות גאולים, רחקנו ממכאוב, ודשננו בנאות ארצך. והנפוצים – מארבע כנפות הארץ תקבץ, והתועים – בדעתך ישפטו, ועל הרשעים תניף ידיך, וישמחו צדיקים בבניין עירך ובתיקון היכלך, ובהצמחת קרן לדוד עבדך ועריכת נר לבן ישי משיחך. טרם נקרא אתה תענה, טרם נדבר אתה תשמע, כי אתה עונה בכל עת צרה וצוקה ופודה ומציל. ברוך אתה ה', שומע תפילה.

אמר רב נחמן אמר שמואל: כל השנה כולה, מתפלל אדם "הביננו", חוץ ממוצאי שבתות ומוצאי ימים טובים, מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת. אמר רב ביבי בר אבין: כל השנה כולה מתפלל אדם "הביננו", חוץ מימות הגשמים, מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים. וקאמרי רבנן: הני מילי בשעת הדחק; אבל שלא בשעת הדחק, אין מתפלל "הביננו".

אמר רבי תנחום אמר רבי אסי: טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים, מחזירין אותו. שאלה בברכת השנים, אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה בשומע תפילה. והני מילי דאידכר מקמי שומע תפילה; אבל לא אידכר מקמי שומע תפילה, מחזירין אותו. ואם טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת, אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה על הכוס.

אמר רבי תנחום אמר רבי אסי אמר רבי יהושע בן לוי: טעה ולא הזכיר ראש חודש בעבודה, חוזר לעבודה. בשים שלום ובהודאה, חוזר לעבודה; ואם סיים, חוזר לראש. אמר רב פפא בריה דרב אחא בר אבא: הא דאמרת "אם סיים חוזר לראש", לא אמרן אלא שעקר את רגליו; אבל לא עקר את רגליו, חוזר לעבודה. אמר רב נחמן בר יצחק: הא דאמרת כי לא עקר את רגליו חוזר לעבודה, לא אמרן אלא כשהוא רגיל לומר אחר תפילתו תחנונים; אבל אם אינו רגיל לומר תחנונים אחר תפילתו, אף על גב דלא עקר את רגליו חוזר לראש. וכן הלכה.


מתניתיןעריכה

רבי אליעזר אומר: העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים.

רבי יהושע אומר: המהלך במקום סכנה, יתפלל תפילה קצרה, ואומר: "הושע ה' את עמך את שארית ישראל. בכל פרשת העיבור יהיו צרכיהם מלפניך. ברוך אתה ה', שומע תפילה".


גמראעריכה

מאי קבע? אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי הושעיה: כל שתפילתו דומה עליו כמשוי. ורבנן אמרי: כל שאינו אומרה בלשון תחנונים.

תנו רבנן: המהלך במקום גדודי חיות ולסטים, יתפלל תפילה קצרה. מאי תפילה קצרה? אחרים אומרים: צרכי עמך ישראל מרובים ודעתם קצרה. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו, שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו, ולכל גויה וגויה כדי מחסורה, והטוב בעיניך עשה. ברוך אתה ה', שומע תפילה. אמר רב הונא ואיתימא רבי יהושע בן לוי: הלכה כאחרים.

אמר ליה אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא: לא תרתח, דלא תחטי; ולא תרוי, דלא תחטי. וכשאתה יוצא לדרך, הימלך בקונך וצא. מאי היא? אמר רבי יעקב אמר רב חסדא: זו תפילת הדרך. ואמר רבי יעקב אמר רב חסדא: כל היוצא לדרך, צריך שיתפלל תפילת הדרך. מאי תפילת הדרך? יהי רצון מלפניך ה' אלהינו, שתוליכני לשלום, ותצעידני לשלום, ותסמכני לשלום, ותחזירני לביתי לשלום, ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך, ותנני לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי. ברוך אתה ה', שומע תפילה. אמר אביי: לעולם לישתתף איניש נפשיה בהדי צבורא. אימת מצלי לה? אמר רבי יעקב אמר רב חסדא: משעה שיאחז בדרך. ועד כמה? עד פרסה. היכי מצלי? לה רב חסדא אמר: מעומד, ורב ששת אמר: מהלך. וכרב חסדא דאמר מעומד טפי עדיף, דהא רב ששת נמי קאי ומצלי תפילת הדרך; אמר: מהיות טוב אל תקרי רע.

מאי איכא בין הביננו לתפילה קצרה? הביננו בעי תלתא קמייתא ותלתא בתרייתא, וכי מאטי לישוב לא צריך לצלויי. תפילה קצרה לא בעי לא תלתא קמייתא ולא תלתא בתרייתא, וכי מאטי לישוב צריך לצלויי. הביננו מעומד; תפילה קצרה, אפילו מהלך. מיהא שמעינן דלא מצלי איניש הביננו אלא בשעת הדחק, כגון מי שהוא מהלך במדבר וכיוצא בו.


מתניתיןעריכה

היה רוכב על החמור, ירד; ואם אינו יכול לירד, יחזיר את פניו; ואם אינו יכול להחזיר את פניו, יכוין את ליבו, כנגד בית קדשי הקדשים. היה יושב בספינה או באסדא, יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים.

גמראעריכה

תנו רבנן: היה רוכב על החמור, והגיע זמן תפילה: אם יש לו מי שיאחז את חמורו, ירד למטה ויתפלל; ואם לאו, ישב במקומו ויתפלל. רבי אומר: בין כך ובין כך ישב במקומו ויתפלל, לפי שאין דעתו מיושבת עליו. אמר רבה בר בר חנא ואיתימא רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבי.

תנו רבנן: סומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות, יכוין את ליבו כנגד אביו שבשמים, שנאמר: והתפללו אל ה' (אלהיהם). היה עומד בחוצה לארץ, יכוין את ליבו כנגד ארץ ישראל, שנאאמר: והתפללו אליך דרך ארצם. היה עומד בארץ ישראל, יכוין את ליבו כנגד ירושלים, שנאמר: והתפללו אל העיר הזאת. היה עומד בירושלים, יכוין את לבו כנגד בית המקדש, שנאמר: והתפללו אל הבית הזה. היה עומד בבית המקדש, יכוין את ליבו כנגד בית קדשי הקדשים, שנאמר: והתפללו אל המקום הזה. היה עומד אחורי הכפורת, יראה את עצמו כאילו הוא לפני הכפורת. נמצא עומד בצפון, הופך את פניו לדרום; בדרום, הופך את פניו לצפון. במערב, הופך את פניו למזרח; במזרח, הופך את פניו למערב. נמצאו כל ישראל מכוונין את ליבם למקום אחד. אמר רבי אבין ואיתימא רבינא: מאי קראה? "כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות", תל שהכל פונין בו.


מתניתיןעריכה

רבי אלעזר בן עזריה אומר: אין תפילת המוספין אלא בחבר עיר. וחכמים אומרים: בחבר עיר ושלא בחבר עיר. רבי יהודה אומר משמו: כל מקום שיש חבר עיר, היחיד פטור מתפילת המוספין.


גמראעריכה

יתיב רבי חנינא קרא קמיה דרבי ינאי ויתיב וקאמר: הלכתא כרבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה. אמר ליה: פוק קרא קראיך לברא, דאין הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה. אמר רבי יוחנן: אני ראיתי את רבי ינאי דצלי והדר צלי. אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא: ודילמא מעיקרא לא מכוין דעתיה, והשתא מכוין דעתיה? אמר ליה: תא חזי מאן גברא רבא דקמסהיד עליה.

כמה ישהה בין תפילה לתפילה? רב הונא ורב חסדא: חד אמר, כדי שתתחולל דעתו עליו; וחד אמר, כדי שתתחונן דעתו עליו. מאן דאמר כדי שתחולל דעתו עליו, דכתיב "ויחל משה". ומאן דאמר כדי שתתחונן דעתו עליו, דכתיב "ואתחנן אל ה'".

תניא: טעה ולא הזכיר של ראש חודש שחרית, אין מחזירין אותו, מפני שיש תפילת המוספין לפניו. אמר רבי יוחנן: ובציבור שנו; פירוש, מפני טורח ציבור; אבל יחיד, מחזירין אותו. אמר רב חנין אמר רב: טעה ולא הזכיר של ראש חודש בערבית, אין מחזירין אותו, מפני שאין מקדשין את החודש אלא ביום.

גרסינן בסנהדרין בפרק היו בודקין אותו, אמר רבי יוחנן: עד מתי מברכין על החודש? עד שתתמלא פגימתה. וכמה? אמר רבי יעקב: עד שבעה עשר[2]. נהרדעי אמרי: עד ששה עשר. אמר רבי יוחנן: כל המברך על החודש בזמנו, כאילו מקבל פני שכינה. כתיב הכא: "החדש הזה לכם", וכתיב התם: "זה אלי ואנוהו". תנא דבי רבי ישמעאל: אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים בכל חודש וחודש, דיין. אמר אביי: (הלכך צריך לומר) מעומד. מאי מברך? כדרב יהודה, דאמר רב יהודה: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם, חק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם, ששים ושמחים לעשות רצון קונם. פועל אמת שפעולתו אמת, וללבנה אמר שתתחדש, עטרת תפארת לעמוסי בטן, שהם עתידין להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו. ברוך אתה ה', מחדש חדשים.

הדרן עלך תפלת השחרעריכה

הערותעריכה

  1. ^ לפנינו ברי"ף: אומר.
  2. ^ ב"ח מוחק "עשר" (וגורס רק "עד שבעה" בדברי רבי יעקב).