פתיחת התפריט הראשי

רד"ק על יונה א


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויהי דבר ה' אל יונה בן אמתי לאמר

  • זה הנביא, לא ראינו נבואה כתובה לו אלא זו שניבא על נינוה. אבל מצאנו לו נבואה, אבל לא נכתבה, שכתוב בספר מלכים (ב' יד, כה): "הוא השיב את גבול ישראל מלבא חמת עד ים הערבה כדבר ה' אלהי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא אשר מגת החפר".
ויש בדבר הזה מחלוקת בדברי רז"ל, אמרו: יונה תבע כבוד הבן, ולא תבע כבוד האב. רוצה לומר, חשש לכבוד ישראל. לפיכך ברח לחוצה לארץ, שאינה מקום נבואה, כדי שלא ישלחהו האל יתברך לנינוה, שידע שיהיו קרובי תשובה, ויהיה בזה עונש לישראל. ולא חשש לכבוד האל יתברך. וזהו מה שנאמר בו: "ויהי דבר ה' אל יונה שנית" (להלן ג, א), שנית דבר עמו, ולא שלישית.
והקשו: ולא? והא כתיב: "אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא"? ותרצו: על עסקי נינוה לא דבר עמו אלא פעם שנית ולא שלישית. ומהם אמרו: לא דבר עמו אלא בדבר נינוה, ולא בדבר אחר, אלא פעם שנית ולא שלישית. ומה שאמר: "אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמיתי", רוצה לומר: כמו שנתהפך להם בנינוה מרעה לטובה, כך בימי ירבעם בן יואש, נתהפך להם מרעה לטובה.
  • ונביא זה היה משבט זבולון מן הנראה, כי גת החפר היה שם עירו, ובחלק זבולון היה, כמו שכתוב: "גתה חפר עתה קצין" (יהושע יט, יג).
  • ויש לשאול, למה נכתבה נבואה זו בכתבי הקדש? וכולה על נינוה, שהיתה מאומות העולם, ואין בו זכר לישראל. ואין בכל הנביאים זולתה כמוה.
    • ונוכל לפרש, כי נכתבה להיות מוסר לישראל. שהרי עם נכרי, שאינם מישראל, היה קרוב לתשובה, ובפעם הראשונה שהוכיחם הנביא שבו בתשובה שלמה מרעתם; וישראל, מוכיחים אותם הנביאים השכם והערב, ואינם שבים מרשעם.
    • ועוד, להודיע הפלא הגדול שעשה האל יתברך עם הנביא, שהיה במעי הדג שלושה ימים ושלושה לילות וחי.
    • ועוד, שהקיאו הדג.
    • ועוד, ללמד שהאל יתברך חומל על בעלי תשובה מאיזה עם שיהיו ומוחל להם, וכל שכן כשהם רבים:

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

קום לך אל נינוה – וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני. ולא כתב מה יקרא עליה, אלא ממה שקרא עליה בסוף: "ונינוה נהפכת" (להלן ג, ד), למדנו כי זאת הקריאה אמר לו שיקרא עליה:

כי עלתה רעתם לפני – לימד כי האל יתברך משגיח אף באומות העולם כשתגדל רעתם בחמס, וכן בדור המבול ובאנשי סדום, כי מלאה הארץ חמס. והחמס מפסיד היישוב, והאל יתברך רוצה ביישוב העולם. אבל בשאר עבירות, אינם חשובים לפניו שישגיח עליהם אלא בישראל לבדם, כמו שאמר: "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה", כמו שפירש בנבואת עמוס (ג, ב):

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה' – ואיך יהיה יכול לברוח? ודוד אמר: "אנה מפניך אברח" (תהלים קלט, ז). אלא אין "מלפני" כמו "מפני"; כי הנביא היה מלא חכמה ודעת, ואיך היה חושב לברוח מפני ה'? אלא מלפני ה' היה חושב, כי פירוש "מִלִפְנֵי" – מדבר שהוא לפני ה', והוא רוח הנבואה. כי חשב שאם יצא מארץ ישראל לחוצה לארץ, לא תשרה עליו רוח נבואה.
והיה ממאן ללכת בזה השליחות, כי אמר יונה: הגויים קרובים לתשובה הם; ואם אלך אליהם בשליחות האל יתברך, ישובו מדרכיהם הרעים, ויחייבו ישראל, בזה שאני והנביאים אחרים הולכים אליהם תמיד בשליחות האל יתברך ואינם שבים מדרכם הרעה. לפיכך היה ממאן ללכת בשליחות זה. וכן פירשו רז"ל כי בעבור זה היה נמנע, כי אמר: אין השכינה שורה בחוצה לארץ, ובעבור שהגויים קרובי תשובה ושלא לחייב את ישראל ברח. אמר לו הקב"ה: יש לי כיוצא בך:

וה' הטיל רוח גדולה אל הים – אמר רבי ברכיה: אדם מבקש לברוח ובורח אצל שהוא יכול לעמוד. יש לך אדם שבורח אצל בורח? הים ברח מפנַי, שנאמר: "הים ראה וינוס" (תהלים קיד, ג); ואתה ברחת אל הים?!
ויונתן תרגם מלפני ה', "מן קדם דאתנבי בשמא דה'":

וירד יפו – מעירו שהיא גתה חפר, או מירושלים, ירד אל יפו, שהיא על שפת הים, והוא חוף אניות. והנכנס בים יקרא יורד, כמו שנאמר: "יורדי הים באניות" (תהלים קז, כג); כי שפת הים הוא מקום נמוך כנגד שאר היבשה.
ואדוני אבי ז"ל פירש, כי ייקרא "יורד" כנגד האניה, שהיא עמוקה ויורד בה, כמו שאמר: וימצא אניה... וירד בה, וכן אמר: "ויונה ירד אל ירכתי הספינה" (פסוק ה). וכן "יורדי הים באניות":

וימצא אניה באה תרשיש – "באה" טעמו מלרע; רוצה לומר, שהיתה מוכנת ללכת ולבוא תרשישה:

ויתן שכרה – שכר הראוי לו לתת לה, אמר לתת, או נתנו מתחילה. ובדרש, נתן שכר כל הספינה, בעבור שתמהר ללכת, ולא תמתין לסוחרים ולסחורות, בעבור שהיה רוצה לברוח מהר. וסמכו מזה שאין הנבואה שורה אלא על אדם עשיר:

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

וה' הטיל. חשבה להשבר – על דרך הרחבת הלשון; רוצה לומר, אנשי האניה חשבו שתשבר האניה:

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

וייראו המלחים – הם תופשי המשוטים:

אל ירכתי הספינה – אל אחת מן הירכתיים. וכן: "ויקבר בערי גלעד" (שופטים יב, ז); "ועל עיר בן אתונות" (זכריה ט, ט):

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

  • ויקרב אליו רב החובל – הגדול שבספנים, כי הספנים נקראים חובלים, לפי שמושכין ומתירין חבלי התורן כפי חכמתם. וחובל הוא שם כלל לחובלים. וכן תרגם יונתן, "רב ספניא".
והוא שֵם, בשקל "ואת היותר החרמנו" (ש"א טו, טו), וגם כן יהיה שֵם כלל לחובלים.
והוא הגדול, המנהיג הספינה, על פיו ימשכו ויתירו הספנים את החבלים:
  • יתעשת – יתרצה, וכן: "אבדו עשתונותיו" (תהלים קמו, ד), מחשבות רצונו. וכן בארמית, "ומלכא עשית לקדמותיה" (דניאל ו, ד), רוצה לומר מחשב. ויונתן תרגם, "יתרחים":

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

  • ויאמרו... לכו ונפילה גורלות – יש לתמוה בזה העניין, איך חשבו כי בעבור אנשי האניה הזאת היה סער גדול בים? וכי לא היו אניות אחרות בים? וכי כל האניות שיש להם סער בים, מפילים אנשיה גורלות בשל מי הרעה?
ומצאתי בפרקי רבי אליעזר: בא עליהם סער גדול בים, ומימינם ומשמאלם כל האניות עוברות ושבות בשלום בשתיקות הים; והאניה שירד בה יונה – בצרה גדולה, שחישבה להישבר. אמרו: בשל מי הרעה הזאת לנו? נדעה באשר למי הרעה הזאת לנו, בעבור מי הוא:

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמרו... הגידה נא לנו באשר למי הרעה – שאתה הוא מי שבעבורו בא אלינו הצרה הזאת, הגידה מה מלאכתך, על איזה עוון נתפשת. מה היא מלאכתך? אולי היא מלאכת רמאות וחמס, ובעבור זה אתה חייב:

ומאין תבא – אולי ברחת מפני רעה שעשית שם. ומה ארצך? אולי בני ארצך הם בני רשעים:

ואי מזה עם אתה – מ"ם השימוש כמו הפוך, כאלו אמר: ומאיזה עם אתה? או יתפרש בלי היפוך: זה העם שאתה ממנו, איזה הוא? אם הוא עם שנאוי מהשם יתברך מרוע מעשיהם:

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

  • ויאמר – בשני דברים השיב להם תשובה על שאלתם, כיוון שאמר להם: עברי אנכי, ידעו עמו וארצו.
וכיוון שאמר: ה' אלהי השמים אני ירא, השיב להם על שאלתם מה מלאכתך, כי אין מלאכתו מלאכת מרמה, אבל הוא ירא את ה' ולא עושה כל עוול.
  • ומה שאמר: אשר עשה את הים ואת היבשה, בעבור שהיה להם סער בים, אמר כי האל יתברך עשה הים, והוא הטיל רוח סער בו, והוא ישקיטנו כשירצה ויוציאנו אל היבשה.
  • ואמר על השמים אלהי, כי הוא מנהיגם ושופטם. ואמר על הארץ אשר עשה, שפירושו תיקן, כי לא נבראת מתחילה מתוקנת לצורך הברואים עד הקוות המים:

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

וייראו... כי הגיד להם – כשאמר להם: ואת ה' אלהי השמים אני ירא, אמרו לו: אם כן, איך היה זה הסער בעבורך? אמר להם: אני נביא, והאל יתברך היה שולח אותי לנינוה, והיה קשה בעיניי לכתי אליהם, וברחתי לי מפני זה ויצאתי מארץ ישראל, שהיא מקום הנבואה:

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמרו. כי הים הולך וסוער – כי אין לנו תוחלת שישתוק הים, כי הנה הולך וסוער יותר:

וישתוק הים – מקום שאון גליו, וכן אמר: "וישמחו כי ישתוקו" (תהילים קז, ל):

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר. בשלי – בעבורי, כלומר, בחטא אשר לי:

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויחתרו – החזיקו במשוטות להוציא הספינה אל היבשה. כי תופש המשוט ומוליכו בים הוא כחותר בים. ויונתן תרגם ושייטין.

ומה שאמר: להשיב – לפי שמהיבשה נסעה הספינה, וכשתצא אל היבשה, הנה היא שבה אליה:

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויקראו – מבואר הוא:

אנה – בה"א:

נקיא – באל"ף, כדרך בעלי האל"ף, נביא, נשיא:

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

וישאו – מבואר הוא:

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

וייראו. ויזבחו זבח – אין זבחו זבח בספינה. אלא פירושו כתרגומו: "ואמרו לדבחא דבח קדם ה'":

וידרו נדרים – שאר נדרים זולתי זבח, כמו לתת צדקה לעניים: