פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות יונה


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויחל יונה לבוא בעיר מהלך יום אחד ויקרא ויאמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיָּחֶל יוֹנָה לָבוֹא בָעִיר מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיָּ֤חֶל יוֹנָה֙ לָב֣וֹא בָעִ֔יר מַהֲלַ֖ךְ י֣וֹם אֶחָ֑ד וַיִּקְרָא֙ וַיֹּאמַ֔ר ע֚וֹד אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְנִֽינְוֵ֖ה נֶהְפָּֽכֶת׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

וּשְׁרֵי יוֹנָה לְמֵיעַל בְּקַרְתָּא מְהַלֵיךְ יוֹמָא חָד, וְאַכְרֵיז וַאֲמַר, בְּסוֹף אַרְבְּעִין יוֹמִין וְנִינְוֵה מִתְהַפְּכָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

נהפכת – נחרבת. (ולא אמר נחרבת, כי נהפכת משמש שתי לשונות, רע וטוב; אם לא יעשו תשובה – נחרבת, ואם יעשו תשובה – אז נהפכת על אנשי נינוה קאי, שיהפכו מרעה לטובה ויעשו תשובה. הג"ה דר"ע):

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויחל – יש אומרים כי נהפכת, שנהפכה ממעשיה הרעים. וזה דרש, איננו נכון. רק הדבר כמו "רגע אדבר" (ירמיה יח, ז):

רד"ק (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויחל יונה – כי העיר היתה מהלך שלושה ימים מן הקצה אל הקצה, והחל יונה להיכנס בעיר עד מהלך יום.
ובלכתו בעיר היה קורא ואומר: עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת. רוצה לומר, כמהפכת סדום ועמורה, כי מעשיה היו כמעשיהם:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות

למה המתין יונה מלקרות עד שהלך בעיר מהלך יום אחד?:

"ויחל יונה לבא בעיר מהלך יום אחד ויקרא", מפני שהיה מסתפק מתי יתחילו זמן הארבעים יום אחר שהיתה מהלך ג' ימים ואם היה קורא תיכף, ביום הראשון יתחילו היושבים בקצה העיר לחשב הארבעים יום מאותו יום והיושבים בקצה השני יתחילו לחשב מיום השלישי, לכן המתין עד שהלך מהלך יום אחד וקרא ביום השני וחשב שמאותו יום יתחיל החשבון שהוא יום הממוצע, "ויקרא עוד ארבעים" חוץ מיום זה, שהוא ארבעים עם יום האחרון, ובזה תתקיים נבואתו בכל אופן, והרי"א חשב בכאן חשבונות רבים איך לא נתקיימה נבואת יונה, ופי' שמ"ש ונינוה נהפכת נתקיים בכל אופן שהיה הכוונה או שתתהפך במעשיה ותכונתה מרעה לטובה או שתתהפך ממש, עוד כתב שנתקיים הדבר שפי' ארבעים יום היינו ארבעים שנה וחשבון "עוד" שמספרו שמונים. ור"ל עוד וארבעים היינו ק"ך שנה שק"ך שנה אח"ז נחרבה ע"י נבוכדנצר, וכבר כתבתי שיש סתירה בחשבונותיו אלה, ובאמת א"צ לכל זה, כי היעודים האלהיים הם תנאים, אם לא ישובו מדרכם הרע נינוה נהפכת, כמ"ש רגע אדבר על גוי וכו' לנתוש ולנתוץ וכו' ושב הגוי ההוא וכו', ומה ששאל שהיה לו ליונה לפרש שתהיה נהפכת אם לא ישובו בתשובה, אינה קושיא כי כבר ידעו זאת ממה ששלח להם נביא להתרות בם, שאם היתה הגזרה חרוצה בלי השנות לא היה צריך להודיע זה ע"י נביא שהנביא לא ישולח רק להשיב את העם בתשובה ולבטל הגזרה, ובאמת היה ראוי ליונה עצמו לעשות כן שכן נצטוה בפעם הראשון, רק הוא לא מלא כל הדברים ולא הכריז רק הגזרה שבאה אליו בדבור השני מפני שהיה רצונו שיטעו ולא יעשו תשובה, ואם נרצה לומר כדברי הרי"א שנתקיים הגזרה אחר שנים, י"ל שהיה שליחות יונה בימי מנחם בן גדי ונתקיים הגזרה קצת על מלכות אשור בשנת ט"ו לחזקיה שהיה ארבעים שנה אחר שליחות יונה שיצא מלאך ה' והפך את מחנה אשור שנינוה היתה ראש מלכותו, ובני המלך הכוהו בחרב, ונתקיים היעוד קצת:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

ויחל – כשהתחיל לבוא בעיר מהלך יום, קרא ואמר: הנה יש עוד זמן ארבעים יום, ואחרי זה תהיה נינוה נהפכת, רוצה לומר כמהפכת סדום ועמורה, מיש לאין:

מצודת ציון

ויחל – מלשון התחלה:

<< · מ"ג יונה · ג · ד · >>