קטגוריה:שמות כא כו
נוסח המקרא
וכי יכה איש את עין עבדו או את עין אמתו ושחתה לחפשי ישלחנו תחת עינו
וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין עַבְדּוֹ אוֹ אֶת עֵין אֲמָתוֹ וְשִׁחֲתָהּ לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת עֵינוֹ.
וְכִֽי־יַכֶּ֨ה אִ֜ישׁ אֶת־עֵ֥ין עַבְדּ֛וֹ אֽוֹ־אֶת־עֵ֥ין אֲמָת֖וֹ וְשִֽׁחֲתָ֑הּ לַֽחׇפְשִׁ֥י יְשַׁלְּחֶ֖נּוּ תַּ֥חַת עֵינֽוֹ׃
וְ/כִֽי־יַכֶּ֨ה אִ֜ישׁ אֶת־עֵ֥ין עַבְדּ֛/וֹ אֽוֹ־אֶת־עֵ֥ין אֲמָת֖/וֹ וְ/שִֽׁחֲתָ֑/הּ לַֽ/חָפְשִׁ֥י יְשַׁלְּחֶ֖/נּוּ תַּ֥חַת עֵינֽ/וֹ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲרֵי יִמְחֵי גְּבַר יָת עֵינָא דְּעַבְדֵּיהּ אוֹ יָת עֵינָא דְּאַמְתֵּיהּ וִיחַבְּלִנַּהּ לְבַר חוֹרִין יִפְטְרִנֵּיהּ חֲלָף עֵינֵיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲרוּם יִמְחֵי גְּבַר יַת עֵינָא דְעַבְדֵיהּ כְּנַעֲנָאֵי אוֹ יַת עֵינָא דְאַמְתֵיהּ כְּנַעֲנִיתָא וְסָמִינָהּ לְבַר חוֹרִין יִפְטְרִינֵיהּ חוֹלַף עֵינֵיהּ: |
רש"י
"תחת עינו" - (מכילתא) וכן בכ"ד ראשי אברים אצבעות הידים והרגלים ושתי אזנים והחוטם וראש הגויה שהוא גיד האמה ולמה נאמר שן ועין שאם נאמר עין ולא נאמר שן הייתי אומר מה עין שנברא עמו אף כל שנברא עמו והרי שן לא נברא עמו ואם נאמר שן ולא נאמר עין הייתי אומר אפילו שן תינוק שיש לה חליפין לכך נאמר עין
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
תַּחַת עֵינוֹ – וְכֵן בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה רָאשֵׁי אֵבָרִים: אֶצְבְּעוֹת הַיָּדַיִם וְהָרַגְלַיִם, וּשְׁתֵּי אָזְנַיִם, וְהַחוֹטֶם, וְרֹאשׁ הַגְּוִיָּה שֶׁהוּא גִּיד הָאַמָּה (קידושין כ"ה ע"א). וְלָמָּה נֶאֱמַר שֵׁן וְעַיִן? שֶׁאִם נֶאֱמַר עַיִן וְלֹא נֶאֱמַר שֵׁן, הָיִיתִי אוֹמֵר: מָה עַיִן שֶׁנִּבְרָא עִמּוֹ – אַף כָּל שֶׁנִּבְרָא עִמּוֹ, וַהֲרֵי שֵׁן לֹא נִבְרָא עִמּוֹ. וְאִם נֶאֱמַר שֵׁן וְלֹא נֶאֱמַר עַיִן, הָיִיתִי אוֹמֵר: אֲפִלּוּ שֵׁן תִּינוֹק שֶׁיֵּשׁ לָהּ חֲלִיפִּין; לְכָךְ נֶאֱמַר עַיִן (קידושין כ"ד ע"א).
רשב"ם
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
וכי יכה איש אשה מנין- היה רבי ישמעאל אומר וכו'. רבי יאשיה אומר, איש ואשה למה נאמר וכו'. רבי יונתן אומר והלא כבר נאמר בעל הבור ישלם וכו', כדלעיל.
את עין עבדו או את עין אמתו לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. רבי אליעזר אומר, בכנעני הכתוב מדבר. אתה אומר בכנעני, או אינו אלא בעברי -תלמוד לומר (מהם תקנו עבד ואמה).
צד. את עין עבדו שומע אני אפילו העלה ירוד. תלמוד לומר ושחתה. לא אמרתי אלא מכה שיש בה השחתה. מכאן אמרו טפח על אזנו וחרשו על עינו וסימא אותו, הרי זה יוצא בן חורין. כנגד עינו ואינו רואה כנגד אזנו ואינו שומע, אינו יוצא בן חורין (דברי רבי חנינא בן גמליאל, שנאמר וכי יכה איש עד שיעשה מעשה).
צה. הפיל שני שניו כאחת סימא שתי עיניו כאחת, הרי זה יוצא בן חורין ואינו נוטל כלום. (תלמוד לומר עין תחת עין שן תחת שן). זו אחר זו, יוצא על הראשונה ונוטל נזקו על השניה. תלמוד לומר תחת עינו תחת שנו.
לחפשי ישלחנו שומע אני יכתוב לו גט שחרור- תלמוד לומר תחת עינו. ר"א אומר, נאמר כאן שלוח ונאמר להלן שלוח מה להלן גט אף כאן גט. אין לי אלא שיכול להשתלח, שאינו יכול להשתלח מנין (-תלמוד לומר לחפשי ישלחנו תחת שנו מכל מקום. רבי ישמעאל אומר,) הואיל ואמרה תורה במשלח ואמרה במשתלח, אם למדת על משלח שאינו משלח אלא מי שהוא גדול יכול אף המשתלח לא יהא משתלח אלא גדול. תלמוד לומר לחפשי ישלחנו תחת עינו מכל מקום.
מלבי"ם - התורה והמצוה
צג. וכי יכה איש את עין עבדו. לפי הסדר הראוי היה לו לסדר וכי יריבון אנשים, וכי ינצו אנשים, וכי יכה איש את עבדו. וכי יכה איש את עין עבדו. להסמיך הלכות בני חורין והלכות עבדים זל"ז. וזהו שאמרו וכי יכה איש את עין עבדו למה נאמר. ופירשו חז"ל שמפני שהתורה אמרה לעולם בהם תעבודו , לכן החמירה התורה על האדון המכה את עין עבדו, שיהיה חמור יותר מן המכה את עין בן חורין או עין עבד עברי. שאין צריך רק לשלם לו דמי עין, ובעבד כנעני החמירה על האדון שאין די בזה.
כי אם יהיה הדין שישלם לו דמי הנזק, הלא מה שקנה עבד קנה רבו, והוא עובד בו לעולם וינהוג בו באכזריות לשחת ראשי אבריו בלא משפט. ועל כן סדר פ' זו אחר מה שאמרו עין תחת עין. רצונו לומר הגם שבהכה בן חורין הדין הוא שישלם עין תחת עין, בהכה עבדו כנעני הכתוב הוציאו מכללו [רצונו לומר מכלל בן חורין] להחמיר עליו [רוצה לומר על האדון] שהוא יוצא בראשי אברים. לכך נאמרה פרשה זו, רצונם לומר, לכך נאמר זה אחר עין תחת עין.
ומה שאמרו אשה מנין, נשנה ונתבאר למעלה ( משפטים סט ).
ומה שאמרו לחייב על זה בפני עצמו, התבאר בפי' הספרא קדושים ( קדושים קא ).שאתיא בין כר' יאשיה בין כר' יונתן.
ומה שנאמר ר' אליעזר אומר בכנעני הכתוב מדבר, כבר התבאר ( משפטים עט ) שסבירא ליה לר”א שסתם עבר ואמה היא כנענית. וצריך עיון הלא זה ידענו שאין מדבר בעברית מן לא תצא כצאת העבדים.
צד. וכי יכה ושחתה. ממה שאמרו ושחתה ממעט העלה ירוד, הינו קרום על גבי עינו [לפירוש הערוך שבת (דף עח) שכן כוחלין לירוד, ועיין רש"י ותוס' שם] שלשון השחתה מורה על שאין לה רפואה. וממה שאמר וכי יכה, למד שצריך שיעשה מעשה, וכן הוא בתוספתא (פ"ט דבבא קמא).
ומה שאמרו בגמרא בבא קמא (דף צא) משום דאבעית נפשיה, בא לתת טעם לדבר, למה קורא זה שלא עשה מעשה. דהא מצינו הכאה גם באמצעות האויר כמו מכת דבר וכדומה, ועיין בתוס' (שם ודף צח).
צה. לחפשי ישלחנו תחת עינו . מה שאמרו תחת עינו תחת שנו מיותר. וסבירא ליה לת”ק שתחת עינו מלמד שאין צריך גט שחרור, רק העין לבדו מוציאו חפשי. ותחת שנו מלמד שאם הכה עינו ושנו בזאח”ז יוצא לחפשי בא' מהם. ובעד השני צריך לשלם נזקו. [אבל אם הכה עינו ושנו יחדו אינו נוטל כלום. וזה דלא כהים של שלמה שפי' דברי הרמב"ם שגם בהכה יחדו ישלם בעד עינו].
והנה דרשה זו ולא בעד עינו ושנו, מודו בה כולי עלמא כמה שאמרו בבבא קמא (דף ע"ד ע"ב). אולם במה שממעט מן תחת עינו שאין צריך גט שחרור פליג ר' אליעזר, והוא סבירא ליה שתחת עינו המיותר מלמד שאף אם הוא קטן יוצא לחירות בזה. דלא נלמד משתלח ממשלח. ולמד שצריך גט שחרור מלשון ישלחנו שמשמע שצריך לשלחו. שלשון שליחות שנאמר בעבד ואשה הוא על ידי שטר. שהיה לו לומר לחפשי יצא, וכמה שאמרו בעבד עברי ובשביעית יצא לחפשי, וכן אמר בקדושין (כד ע"ב) אלבא דר"ש.
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
עבד כנעני יוצא בשן ועין
אדם הגורם מום לעבדו חייב לשחרר אותו לחופשי:
(שמות כא כו): "וכי יכה איש את עין עבדו או את עין אמתו ושחתה - לחפשי ישלחנו תחת עינו"
(שמות כא כז): "ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל - לחפשי ישלחנו תחת שנו"
עבד כנעני לעומת עבד עברי
על-פי ההלכה, החוקים הללו מתייחסים דווקא לעבד שאינו מעם ישראל ("עבד כנעני").
אדם מישראל כלל לא יכול להיות "עבד" ממש, הוא נחשב כשכיר למשך שש שנים. אם האדון פוגע בגופו - הוא צריך לשלם לו פיצויים כספיים כמו לכל אדם אחר, כמו שנאמר (שמות כא כד) "עין תחת עין, שן תחת שן...", כלומר דמי עין ודמי שן; העבד יוכל להשתמש בפיצויים לאחר שישתחרר.
אולם, עבד כנעני אינו משתחרר אחרי שש שנים, ולכן התורה החמירה על אדוניו וקבעה קנס גבוה יותר - לאבד את העבד כולו: " "אם יהיה הדין שישלם לו דמי הנזק, הלא מה שקנה עבד קנה רבו, והוא עובד בו לעולם, וינהוג בו באכזריות לשחת ראשי אבריו בלא משפט. ועל כן סדר פרשה זו אחר מה שאמרו עין תחת עין . רצונו לומר, הגם שבהכה בן חורין הדין הוא שישלם עין תחת עין, בהכה עבדו כנעני הכתוב... החמיר... על האדון, שהוא יוצא בראשי אברים..." " (מלבי"ם, התורה והמצוה צג) .
חוקים להצלה מהתעללות
על-פי התורה, מותר להעביד עבדים מעמים אחרים, אבל אסור להתעלל בהם. לכן, מי שהיכה את עבדו באכזריות רבה עד כדי כך, שנגרם לו מום - חייב לשחרר אותו לחופשי: " "וזה יהיה סיבה, שיימנע מלהכות את עבדו מכת אכזרי, שאם ישחית אחד מאבריו, ואפילו שינו, יצא לחרות, ונמצא האדון מפסיד כספו (ראב"ע)" ".
מעבר לכך, ע"פ חז"ל, השן והעין הם רק דוגמה: " "אין לי אלא שן ועין מיוחדות, שאר כל אברים מנין - הרי אתה אומר ודן בנין אב מבין שניהם. לא הרי שן כהרי עין ולא הרי עין כהרי שן, הצד השוה שבהן שהם מומין קבועין וראשי אברים ובגלוי שאינן יכולין לחזור, יוצא עליהם בן חורין; אף כל ראשי אברים שאינן יכולין לחזור, יוצא עליהן בן חורין" " (מכילתא, תלמוד בבלי קידושין כד) , ולהלכה, העבד יוצא לחופשי גם אם ניזוק באחד מעשרים וארבעה קצוות של איברים: " "וכן בכ"ד ראשי אברים: אצבעות הידים והרגלים, ושתי אזנים, והחוטם, וראש הגויה שהוא גיד האמה" " (רש"י) .
" "ונראה שאם השחית ידו או רגלו, כל שכן שיוצא לחרות, ולא הוצרכו רז"ל להזכירם, כי בהישחת היד או הרגל תישחתנה גם האצבעות" " (שד"ל) .
היחס האנושי לעבדים, כנראה, גרם לכך, שעבדים מארצות אחרות רצו לברוח מארצם ולבוא לארץ ישראל, והתורה אכן חייבה אותנו לקבל כל עבד שמעוניין להינצל ממוות או התעללות בארצו ( פירוט ).
עבד כנעני, שן ועין
מכיוון שההלכה אוסרת על כל פגיעה בגופו של העבד, מדוע נזכרו דווקא שן ועין?
1. ע"פ מדרש ההלכה: " "ולמה נאמר שן ועין? שאם נאמר עין ולא נאמר שן, הייתי אומר: מה עין שנברא עמו אף כל שנברא עמו והרי שן לא נברא עמו; ואם נאמר שן ולא נאמר עין, הייתי אומר: אפילו שן תינוק שיש לה חליפין; לכך נאמר עין" " (רש"י) .
2. ועוד: לשן ולעין ישנה חשיבות מיוחדת בקשר לעבדים כנעניים. היחס המשפיל לכנענים נובע מקללתו של נוח אבינו:
(בראשית ט כה): "ויאמר: ארור כנען, עבד עבדים יהיה לאחיו"
והקללה הזאת נובעת מחטאו של חם אבי כנען:
(בראשית ט כב): "וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ"(ראו חם חטא וכנען נענש?! ).
חם חטא בשני איברים - העיניים ו הפה .
לכן, כשעבד כנעני מאבד את עינו או את אחת מהשיניים שבפיו, הקללה מתבטלת והוא יוצא לחופשי (ע"פ הרב חנוך גבהרד, 'שיעורים באגדות חז"ל' על בבא קמא עד:) .
ראו גם: ניקור עיניים - משל לשיעבוד והשפלה .
ייסורים מכפרים
על-פי הפשט, הפסוק מתייחס לעבד כנעני שאדוניו מכה אותו, אך ניתן לראות בו משל על מצבו של כל אדם, שאדון העולם מייסר אותו: " "והרי דברים קל וחומר: מה אם מידי בשר ודם קונה עצמו ביסורין, קל וחומר מידי שמים. וכן הוא אומר: ' יסור יסרני יה ולמות לא נתנני ' (תהלים קיח)." " (רבי ישמעאל, מכילתא) : בזכות הייסורים הוא ניצל מגזירת מוות, או: בזכות הייסורים בעולם הזה הוא ניצל ממוות רוחני בעולם הבא. וכן: " "ומתורתך תלמדנו - דבר זה מתורתך אנו למדין, קל וחומר משן ועין.." " (תלמוד בבלי, ברכות ה) .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-09-24.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "שמות כא כו"
קטגוריה זו מכילה את 17 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 17 דפים.