קטגוריה:משלי כח טו

1. עם דל הוא השכבות החלשות בעם. אנשים מהשכבות החלשות מתפתים, לפעמים, לתמוך במושל רשע וחזק, מתוך מחשבה שהוא יחולל מהפכה שתושיע אותם. אולם במציאות, ההיפך הוא הנכון - מושל רשע יפגע דווקא בשכבות החלשות:

נוהם הוא המשמיע אנחת צער וכעס, מתוך רעב (מלבי"ם); שוקק הוא הצמא, משתוקק לשתות (כמו ב(ישעיהו כט ח): "...כַּאֲשֶׁר יַחֲלֹם הַצָּמֵא וְהִנֵּה שֹׁתֶה, וְהֵקִיץ וְהִנֵּה עָיֵף וְנַפְשׁוֹ שׁוֹקֵקָה..."); ארי נוהם ודוב שוקק הם טורפים רעבים וצמאים, המוכנים לטרוף כל חיה הנקרית בדרכם - גם אם היא חלשה ודלה; אין להם כוח וזמן לחפש דווקא את הבהמה השמנה ביותר.

דל הוא חלש; מושל רשע מושל רשע משתוקק להרויח כמה שיותר בכמה שפחות זמן, ולשם כך הוא יפגע דווקא בחלשים, שהכי קל לפגוע בהם: "כי דרכו להזיק תשושי הכח" (מצודת דוד); הוא לא יגשים את תקוותם של החלשים לצדק.

2. עם דל הוא העם כולו, כאשר הוא דל, כלומר כשהמצב הכלכלי בארץ גרוע. לפי זה, הפסוק בא ללמדנו, שכאשר המצב הכלכלי גרוע, הסכנה שבמושל רשע היא הגדולה ביותר, כי אין לו ממי לגזול, הוא נשאר רעב, ונעשה אכזרי כמו ארי נוהם ודוב שוקק (מלבי"ם).

3. עם דל הוא עם ישראל, כאשר הוא דל מבחינה רוחנית, וכתוצאה מכך ה' מביא עליו מושלים רשעים: "ארי נוהם - זה נבוכדנצר הרשע... דוב שוקק - זה אחשורוש... מושל רשע - זה המן, על עם דל - אלו ישראל, שהם דלים מן המצוות" (ריש לקיש, בבלי מגילה יא.; וראו גם 'שיעורים באגדות חז"ל' שם, שהסביר ש'ארי נוהם' מציין את תכונת האכזריות ו'דב שוקק' מציין את תכונת התאוותנות, ושתיהן יחד היו בהמן).

"בשעה ששלטון רשע, שנשען על אגרוף ברזל, שורר בארץ, אז הכל יראים מפניו, כמו מחיות טורפות ודורסות, הארי והדוב. וכן היה המצב בימי נבוכדנאצר, שבימיו, אמרו חז"ל, "לא נמצא שחוק בפי כל בריה", ופחד יושב הארץ מפניו היה כמו פחד הבריה החלשה נוכח פני האריה הנוהם הצמא לדם. וכן היה אחשורוש, בשעה שמסר כל הסמכות בידי המן הרשע, להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים... ויען כי ישראל היה בתקופה הזאת, אחרי החורבן, שבור ורצוץ בגוף וברוח, לכן הסמיכות של מושל רשע על עם דל - על עם שנדלדל ברוח" (הרב יעקב שכטר, "דברי יעקב" שם).

עד לפני שני דורות, בימי השופטים ושאול המלך, היו בני ישראל עם דל תחת ממשלתם של הפלשתים הרשעים, (שופטים טו יא): "הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי מֹשְׁלִים בָּנוּ פְּלִשְׁתִּים". בראש הצבא הפלשתי עמד גלית הענק, שבמשך ארבעים יום נהם כמו אריה ודוב ואיים לטרוף את ישראל (שמואל א יז). אולם דוד לא פחד ממנו, הוא ידע להתמודד עם ארי נוהם וגם עם דוב שוקק, (שמואל א יז לו): "גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ, וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כְּאַחַד מֵהֶם כִּי חֵרֵף מַעַרְכֹת אֱלֹהִים חַיִּים".

כמו ארי נוהם ודוב שוקק, שהם חזקים ומפחידים אבל בסופו של דבר נופלים לפני האדם, כך יהיה גורלו של כל מושל רשע על עם דל: במוקדם או במאוחר יקום הגיבור שיכה אותו (ע"פ רמ"ד וואלי).