מלבי"ם על משלי כח


פסוק א

לפירוש "פסוק א" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"נסו ואין רודף רשע", הרשע מפחד תמיד, עד "שנס ואין רודף", וגם כשנמצא רשע אחד בין העם יפול פחד על כולם וכולם ינוסו, אבל "הצדיקים" דומים "ככפיר" אשר "יבטח" גם בעת שבאים עליו רודפים, כמ"ש כאשר יהגה האריה והכפיר על טרפו וכו':  

פסוק ב

לפירוש "פסוק ב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"בפשע ארץ רבים שריה" - לפעמים, על-ידי המרידה שתפשע הארץ במלכה, וחושבים לפרוק עול איש אחד, ועל-ידי-כך יעמדו עליה שרים רבים עריצים, וכולם מושלים ולוחצים את הארץ.

ורק אם יימצא אז "אדם מבין היודע כן", רוצה לומר, היודע מכונות הצדק, ואשר יכול לעצור אז בפני שטף המרד, אז "יאריך", רוצה לומר, יביא ארוכה ורפואה אל המחלה הזאת.

ביאור המילות

"יודע כן" - מעניין מכון ובסיס, יודע לכונן הכל.

"יאריך" - פועל משם ארוכה ומרפא, שמדמה פרץ המדינה כמחלת הגוויה, שתסור ממשלת הכוח הטבעי המנהיג בריאות הגוויה, ויתגברו כוחות המתפעלים על כוחות הפועלים, וצריך רופא מומחה להעלות ארוכה.
 

פסוק ג

לפירוש "פסוק ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"גבר רש ועושק דלים" - רוצה לומר, לפעמים לא יגברו השרים, רק הרשים יגברו במרדם, וכל העם ימשלו איש ברעהו, והרשים שאין להם מאומה יעשקו את הדלים, שנתדלדלו מנכסיהם על-ידי המרד.

וזה דומה ל"מטר סוחף", אם בא מטר על-ידי בקיעת העבים, שמתפרץ שטף מים וסוחף את הכל, עד ש"אין לחם" - שתחת שהמטר יביא לחם, יסחוף את הכל, וגם לא יבוא לחם בגללו, כן שטף רשים יסחפו את הכל כמים כבירים שוטפים.

וכן המליצה באיוב יג.

ביאור המילות

"גבר רש" - גבר - שם המקרה, תגבורת הרשים; ורש הוא שם הכלל. והרש גרוע מדל, כנ"ל, שהדל מתדלדל מנכסיו.

"סוחף" - שהזרם גורף ומוליך כל הנמצא בדרכו.
 

פסוק ד

לפירוש "פסוק ד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"עוזבי תורה יהללו רשע" - העוזבים התורה יקנאו בהצלחת הרשע ויהללו מעשיו, אבל "השומרים התורה" יבינו שמעשיו רעים, ושעתיד להיענש, והם "יתגרו" עם המהללים את הרשע.

וגם יש לומר שמוסב על הנזכר למעלה, שבעת הפשע והמרד, אז יעלה הרשע למשול על העם, והעוזבי תורה יהללו מעשיו אשר ינהיג בחמס ושוד, ושומרי תורה יהיה להם אז תגר ומלחמה עם הרשע והכת שלו המחזיקים אחריו.

 

פסוק ה

לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אנשי רע לא יבינו משפט", לפי' הא' ר"ל מה "שאנשי רע" יהללו רשע, מפני "שלא יבינו משפט" ה' שישיב לרשע כרשעתו, ושומרי תורה שהם "מבקשי ה' יבינו כל" דרכי ה' שהם בצדק ובמשפט, ולכן יתגרו בם. ולפי' הב' שיהללו אנשי רע את הרשע אשר יגזול משפט וינהיג ברצח, כי הם לא יבינו משפט, אחר שמתמידים ברע הפך דרכי המשפט לא יבינו כלל יוקר המשפט, אבל "מבקשי ה' יבינו" וילמדו "לכל" דרכי המשפט, ורוע הנהגת הרשע:

ביאור המילות

"יבינו". פעל יוצא:
 

פסוק ו

לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"טוב רש והולך בתומו מעקש דרכים והוא עשיר", ימליץ שיש שני דרכים דרך אחד תחלתו קוצים וסופו מישור, ובזה ילך הרש, וזה הדרך הישר להגיע אל מחוז החפץ, והגם שהוא רש עתה הלא הולך בתומו, וסופו מישור, והעשיר עקש דרכים והולך בדרך שתחלתו מישור והוא דרך עקש כי סופו קוצים, ויהיה רש בסופו:

ביאור המילות

"דרכים". שם הזוגי, על שני הדרכים שהם זה לעומת זה:
 

פסוק ז

לפירוש "פסוק ז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"נוצר תורה בן מבין, הבן מבין" אינו הולך אחר הזוללות והתאוות, כי "נוצר תורה" שחוסמת תאוותיו, אבל הבן סורר מדרכי התורה "מתחבר עם הזוללים", והוא "יכלים אביו" שהולידו, כי טוב שלא בא לעולם, והתורה העידה על סופו שסופו ללסטם את הבריות:

ביאור המילות

"ורעה". מתחבר:
 

פסוק ח

לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"מרבה הונו", כל אלה הפסוקים באו לפרש מ"ש טוב רש הולך בתומו, ופ' תחלה אם תחלתו קוצים בחסימת התאוות סופו מישור, ובהפך סופו קוצים, עתה מפרש באסיפת ההון, מי שהולך בדרך עקש שתחלתו מישור "להרבות הון ע"י נשך ותרבית" סופו שיורש, ויאבד ממונו, ומי שהוא "חונן דלים" להלוותם בחנם שתחלתו קוצים, הוא יקח ההון המקובץ בנשך, וסופו מישור שיתעשר:  

פסוק ט

לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"מסיר אזנו משמוע תורה", מי שמסיר אזנו ואינו רוצה לשמוע למוד התורה, הגם שעושה זאת בעבור שהגיע זמן תפלה "גם התפלה היא תועבה", וכמ"ש חז"ל בשבת דף י' ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דר"ז הגיע עידן צלותא, קמסרהב ר"י, קרי עליה ר"ז מסיר אזנו וכו', כי תורה היא חיי עולם ותפלה חיי שעה:  

פסוק י

לפירוש "פסוק י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"משגה ישרים בדרך רע", לפי המשל יאמר אם רואה ישרים ומשגה אותם מדרך הישר לדרך רע, להפילם שם בשחת אשר הכין, הוא עצמו "יפול בשחותו", כורה שחת בה יפול, אולם "התמימים" שאינם מרמאים "ינחלו טוב", כי ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר, ובנמשל מדבר מדרך ההגיוני והישר הוא בבינה, והגם שהישרים ילכו בדרך ישר, יבוא לידם שגיאה עיונית (שזה גדר פעל שגה) ע"י איש שמתעה אותם בדרך בינתם, יהיה עונשו שיפול בשחותו, כי המסית והמדיח לרע יתיחס ההשחתה אליו, לא אל הנתעה על ידו, אולם התמימים לא יצוייר שישגה איש אותם, כי אין סומכים על בינתם כלל רק הולכים בתמימות, ובאמונה יחיו, והם ינחלו טוב כנחלה שאינה נלקחת מאתם, וכנחלה שאינה ע"י עבודתם, כן אין סומכים על בינת לבבם רק על נחלת אמונתם:

ביאור המילות

"ישרים, ותמימים", עי' הבדלם למעלה (ב' ז'):
 

פסוק יא

לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יא-יב) " חכם בעיניו איש עשיר, בעלץ צדיקים רבה תפארת", כבר התבאר כי החכם בעיניו הוא גרוע מן הכסיל, שהכסיל נלוז מדרכי החכמה מפני תאותו אבל הוא בעצמו יודע שדרכיו נלוזים מן החכמה, אבל החכם בעיניו חושב כי דרכיו הרעים הם דרכי החכמה ויצחק על חקי החכמה ועניניה, וזה יהיה בפנים רבים, ואחד מהם יהיה ע"י רוב העושר, שבראותו כי דרכיו מצליחים ואין ה' מענישו על מעשיו הרעים, חושב כי מעשיו רצויים ושהם בדרכי החכמה, אולם "הדל" אם הוא "מבין" שע"י הבינה יוכל להסביר הענינים ולברר תעלומות, הוא "יחקרנו" ויבין לו שאין הענין כן, שאע"פ שהוא מצליח אין זה הצלחה אמתית, כי העושר ותענוגי העוה"ז הם רק הצלחות לגוף הבהמי, שאינו האדם האמתי רק האדם המתחפש ומתלבש בצורת בהמה, ודומה כיתר הבע"ח שמוצאים כל צרכיהם בריוח ולית דעתיר מחזירי, והצלחה זו אינה תפארת אל האדם האמתי, אולם "בעלץ צדיקים", פעל עלץ בא תמיד על שמחת הנפש בענינים הרוחנים, הצדיקים יעלצו לפני אלהים בשמחה רוחנית ע"י צדקתם, ובזה "רבה תפארת", כי תפארת להם מן האדם שאושרם הוא אושר אנושי, אבל "בקום רשעים יחופש אדם", ר"ל האדם העצמי מתחפש ומשתנה בלבושיו, כי ההצלחה שלהם הוא לגוף הבהמי שהאדם מתחפש ומתלבש לבוש בהמי, כי הם יוצאים מגדר האדם והם בהמה בצורת אדם:  

פסוק יב

לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ביאור המילות

"יחפש". כמו התחפש ובא במלחמה:
 

פסוק יג

לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"מכסה פשעיו לא יצליח", מי שעוסק לכסות פשעיו, לא יצליח בכיסוי הזה כי תגלה רעתו בקהל ואז לא ירחמו עליו, אחר שראו שאינו מתחרט על רעתו, כי עוסק להעלימה מבני אדם הגם שידועים לה', אבל מי "שמודה" על פשעיו ומקבל עליו "לעזב" דרכו, זה סימן שהוא מתחרט ומתנחם, הוא "ירוחם":  

פסוק יד

לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אשרי אדם מפחד תמיד" -

יש הבדל בין הפוחד (בבנין הקל) ובין המפחד (מבנין הכבד), שהמפחד הוא בדבר שאין שם פחד, רק הוא עושה את עצמו מפחד. והנה,

  • הפוחד הוא סימן שהוא חוטא, וכמו שנאמר (ישעיהו לג יד): "פחדו בציון חטאים", וכמו שאמרו חז"ל בברכות (ברכות ס.): "חזיה דהוה מפחד א"ל חטאה את".
  • אבל, אשרי אדם המפחד, שהגם שלבו בריא אולם כי לא חטא, עושה את עצמו מפחד על העתיד שלא יחטא, ועל ידי כך נשמר מחטא ומפלס דרכיו. אבל המקשה לבו הוא בהפך, שרואה שמתיסר ביסורין ויש פחד והוא מקשה לבו, כמו פרעה שהקשה את לבו ולא ירא ה', הוא המקשה לבו ולא יהיה לו תקומה.

ביאור המילות

"מפחד" בבניין הכבד לא נמצא רק פה וב(ישעיהו נא יג): "ותפחד תמיד כל היום", שרוצה לומר שבאמת אין פחד, כי "איה חמת המציק?".
 

פסוק טו

לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ארי נוהם ודוב שוקק", הארי שואג בשיש לו טרף, והארי נוהם בשאין לו טרף ונוהם מחמת צער, ואז הוא מסוכן מאד כי יטרוף כל אשר ימצא להשביר רעבונו, וכן הדוב השוקק הוא אם צמא לדם, כן דומה "הרשע המושל על עם דל" כי אם מושל על עשירים שי"ל מה לגזול מהם דומה כארי שואג על טרפו שאינו מסוכן כ"כ, אבל על עם דל הוא נוהם תמיד לבשר ושוקק לדם ומשחית את כל הפוגע בו:

ביאור המילות

"נהם". כבר התבאר (ישעיה ה') שארי שואג כשי"ל טרף ונוהם מחמת צער כשא"ל טרף, "ושוקק", צמא לשתות דם כמו נפשו שוקקה (ישעיה כ"ט):
 

פסוק טז

לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"נגיד חסר תבונות ורב מעשקות", הנה הנגיד הרשע אם אינו רב מעשקות ימצאון תחת ממשלתו אנשים שמרויחים ממון ומתקיימים, וכן גם אם הוא "רב מעשקות" אם י"ל תבונה, יניח ג"כ את הסוחרים הבוצעים בצע, שיקח מהם מס ומתנות והם ירבו עושר למענו, אבל אם הוא גם "חסר תבונות", אז תיכף כשרואה איש שי"ל בצע וממון הורג אותו כדי לקחת ממונו, כי אינו חושב מחשבות שימצאו עשירים וסוחרים בממשלתו כי אין תבונה בו לדאוג על ימים הבאים, ואז רק "שונאי בצע יאריך ימים", רק מי שאינו בוצע ומרויח והוא נראה בעניו אינו מסוכן למות, אבל הבוצע ומרויח לא יאריך ימים, ומפרש כי.  

פסוק יז

לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אדם עשק בדם נפש", האדם העשוק מאת הנגיד הסכל הלז, הוא "עשוק בדם נפש" שאינו עושק הממון לבד כי גם שופך דם נפשו, וגם אם ירצה לנוס מחמת הרשע, "עד בור ינוס ואין תומך בו", כי הכל יראים מלתמוך בידו כי התחייב מיתה להנגיד מפני עשרו, כמו נבות היזרעאלי שנהרג כדי שיירשנו אחאב:  

פסוק יח

לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"הולך תמים ייוושע ונעקש דְּרָכַיִם ייפול באחת" - בכל דבר יש שני דרכים: דרך הימין והשמאל. למשל בדרכי המידות:
  • דרך הגאוה והענוה,
  • הנדיבות והכילות קמצנות,
  • הגבורה והמורך פחדנות.

וצריך להתנהג בכל דרך על-פי החכמה, למשל: להיות ענו נגד הצדיקים ולהתגאות נגד הרשעים, וכן כולם.

ושני הדרכים האלה נקרא דרכיים, שהוא שם הזוגי, כי הם זוגות, זה לעומת זה.

וצריך לילך בכל דרך בתמימות, ואז ייוושע.

אבל הנעקש דרכיים, שבכל דרך משני הדרכים הזוגיים הוא נעקש, למשל:

  • ענו נגד רשעים מתגאה נגד צדיקים,
  • נדיב לדבר עבירה כילי לדבר מצוה,

אז יפול באחת, רוצה לומר, בכל אחת משתי הדרכים יפול במוקש.

ועתה יפרש דוגמה לזה:

 

פסוק יט

לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יט-כ) "עובד אדמתו ישבע לחם איש אמונות רב ברכות", תפש במשל דרך החריצות ודרך העצלות, ובכל אחד יש תמימות ועקשות, למשל בדרך החריצות יש תמימות אם "עובד אדמתו" ונהנה מיגיע כפו, וזה "ישבע לחם", וזה הטוב בדרך החריצות, בהפך "המרדף ריקים" ואינו עושה מאומה "ישבע ריש", וזה הדרך הרע בדרך העצלות, אמנם יש הטוב בדרך העצלות שלא יהיה חרוץ יותר מדאי ויהיה אץ להעשיר ע"י גזל ורצח, שחריצות הזה רע ודרך עקש ובזה טובה העצלות, שאחר שעבד אדמתו אז יתפוש דרך העצלות, ויהיה "איש אמונות" ויאמין בה' שישלח ברכה בזרע אשר זרע ותבואת הכרם, ואז הוא "רב ברכות", כי ישלח ה' לו את ברכתו משא"כ "האץ להעשיר לא ינקה" מעונש, וזה העקשות שבדרך החריצות, ויש שני דרכים דרך אחד תחלתו קוצים וסופו מישור, וזה עובד אדמתו שתחלה יגע ועמל וסופו מישור שישקוט ויאמין, ואחר ישבע לחם מברכת ה' ומפרי כפיו, ויש שתחלתו מישור וסופו קוצים, המרדף ריקים, ואחריו הוא אץ להעשיר ע"י רצח, ועי"ז לא ינקה וסופו ישבע ריש:  

פסוק כ

לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יט-כ) "עובד אדמתו ישבע לחם איש אמונות רב ברכות", תפש במשל דרך החריצות ודרך העצלות, ובכל אחד יש תמימות ועקשות, למשל בדרך החריצות יש תמימות אם "עובד אדמתו" ונהנה מיגיע כפו, וזה "ישבע לחם", וזה הטוב בדרך החריצות, בהפך "המרדף ריקים" ואינו עושה מאומה "ישבע ריש", וזה הדרך הרע בדרך העצלות, אמנם יש הטוב בדרך העצלות שלא יהיה חרוץ יותר מדאי ויהיה אץ להעשיר ע"י גזל ורצח, שחריצות הזה רע ודרך עקש ובזה טובה העצלות, שאחר שעבד אדמתו אז יתפוש דרך העצלות, ויהיה "איש אמונות" ויאמין בה' שישלח ברכה בזרע אשר זרע ותבואת הכרם, ואז הוא "רב ברכות", כי ישלח ה' לו את ברכתו משא"כ "האץ להעשיר לא ינקה" מעונש, וזה העקשות שבדרך החריצות, ויש שני דרכים דרך אחד תחלתו קוצים וסופו מישור, וזה עובד אדמתו שתחלה יגע ועמל וסופו מישור שישקוט ויאמין, ואחר ישבע לחם מברכת ה' ומפרי כפיו, ויש שתחלתו מישור וסופו קוצים, המרדף ריקים, ואחריו הוא אץ להעשיר ע"י רצח, ועי"ז לא ינקה וסופו ישבע ריש:  

פסוק כא

לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"הכר פנים לא טוב", הגם שאתה מכיר אדם אחד שהוא איש נאמן, לא תוכל לסמוך תמיד על הכרת פנים, כי לפעמים בעת הדוחק שחסר לו לחם, גם "גבר" המתגבר על יצרו לפעמים "יפשע בעבור פת לחם" ומתוך העוני, ואחרי ההקדמה הזאת אומר מוסר אל רעי העין:  

פסוק כב

לפירוש "פסוק כב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"נבהל להון איש רע עין, הרע עין" שאין רוצה להשפיע לאחרים, רק הוא "נבהל להון", ועי"כ "חסר יבואנו" שיקומו הרשעים וישללו ממונו, כי גם איש אמונים לא יעמוד בפני דוחק הלחם כ"ש ההמון, וכמ"ש כן למעלה (כ"ב ו' ז') עבד לוה וכו' זורע עולה וכו' טוב עין הוא יבורך וכו'. ויל"פ שהחסר יביא עליו, ר"ל מה שחסר על ידו לעניי עם ע"י רעת עינו שאצר שערים לקבץ הון, ועי"כ חסר לחם עניים, זה יבוא עליו וישללו הונו, גם יל"פ על צד המליצה במ"ש מלח ממון חסר, רק ע"י חסר יבואנו הון לא ע"י קימוץ:  

פסוק כג

לפירוש "פסוק כג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון", הגם שדרך העולם שימצא חן בעיניהם מי שאינו מוכיח להם חטאתם וכ"ש אם יחליק לשונו לפאר מעשיהם, ולהחניף וכמ"ש האי צורבא מרבנן דמרחמי ליה בני מתא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא, ולפ"ז ימצא המחליק לשון יותר חן מן המוכיח, אבל זה רק בתחלה, אבל אח"כ אם יבא העונש על המעשים הרעים, אז ישימו על לבם כי המוכיח הוכיחם לטוב להם והמחליק לשון עשה להם רעה, אז "אחרי", ר"ל אחרי גמר הדברים וסוף כל דבר, אז "המוכיח ימצא יותר חן מן המחליק לשון":

ביאור המילות

"אחרי". ר"ל אחרי כן:
 

פסוק כד

לפירוש "פסוק כד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע", משל אל המחליק לשון, אם אחד "גוזל אביו ואמו", שהוא המעשה היותר רעה, שיש בו גזלה שהוא בעצם רע. וגזל אב ואם שרע יותר שתחת שראוי לו לשמור ממון אב ולכבד אביו בממונו, גזל אותו, ובכ"ז המחליק לשון "אומר אין פשע", עד שיכליק ויחניף לומר אין פשע גם על העון היותר חמור, הנה המחליק לשון הזה "חבר הוא לאיש משחית", וזה כולל שהוא חבר של הגוזל שהשחית דרכו, והוא חבר אל המשחית הבא להשחית החוטא ולשלם ענשו, כי הוא היה הגרם של העונש ואיך ימצא חן?  

פסוק כה

לפירוש "פסוק כה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"רחב נפש יגרה מדון, רחב נפש" הוא מי שנפש תאותו רחבה מאד, ואינו מוצא קץ לתאותו, "הוא יגרה מדנים" וטענות על הנהגת ה', כי אינו מוצא תאותו, וחושב שכל העולם נברא לרעתו ומתרעם תמיד על מדות ה', אבל "הבוטח על ה'" ואינו מתאוה, ומסתפק במה שי"ל ובוטח שה' יזמין את המוכרח לפרנסתו, הוא "ידושן" כי ימצא צרכיו, כמ"ש הרמב"ם בפי' כי האלהים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים, עי"ש:  

פסוק כו

לפירוש "פסוק כו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"בוטח בלבו הוא כסיל", כבר התבאר כי יצר לב האדם רע מנעוריו, כי ציורי הלב הם נוטים אל התאוה והפך מחקי החכמה, וצריך שילך ע"פ חקי החכמה שע"י ימלט מלהלכד בציורי לבו, אבל "הבוטח בלבו" ללכת כפי שיטה לבו כפי ציוריו הרעים "הוא כסיל", שהכסיל הוא נלוז מחקי החכמה מפני תאוותיו, כמ"ש לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו, אבל "ההולך" בחכמה הוא ימלט מציורי יצר הלב הרעים, כי החכמה תנהלהו על מי מנוחות ללחום נגד יצרי הלב:  

פסוק כז

לפירוש "פסוק כז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"נותן לרש", מי "שנותן" צדקה "לרש, אין מחסור", כי בגלל הדבר הזה יברכך ה', וגם שעי"כ לא יחסר הונו כי מלח ממון חסר, ובהפך "המעלים עיניו" מן הצדקה, לא לבד שלא יתברך, עוד ישולח בו "מארות רבות":  

פסוק כח

לפירוש "פסוק כח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"בקום רשעים", עת "יקומו רשעים" למשול, אז מי שהוא "אדם יסתר", כי אז יכפרו בהשגחה, ויעזבו דרך ה' וידמו כבהמות, ואדם הצדיק יצטרך להסתיר א"ע מפני המלעיגים והרודפים, אבל "באבדם" אחר כך יכירו הכל השגחת ה' וענשו ועי"כ "ירבו צדיקים":