פתיחת התפריט הראשי

ביאור:משלי כח כה

משלי כח כה: "רְחַב נֶפֶשׁ יְגָרֶה מָדוֹן, וּבוֹטֵחַ עַל ה' יְדֻשָּׁן."

תרגום מצודות: רחב נפש, המתאוה למלאות נפשו בכל דבר בשפע רב, דרכו לגרות מדון (לחרחר ריב) בעבור רוגז הלב על כי יחסר לו בכל עת, והוא דואג ועָצֵב בעבור התאוה ובעבור המריבה, ומשמן בשרו ירזה; אבל הבוטח בה' שהוא יזמין לו די מחסורו ולא יוסיף עֶצֶב, הרי הוא נעשה דשן ושמן.

תרגום ויקיטקסט: אדם רחב נפש (שאפתן) נוטה לגרות מדון (לעורר מריבה) עם אנשים שאינם משתלבים בשאיפות שלו; ולעומתו - אדם הבוטח על ה', בטוח שה' נתן לו את הטוב ביותר עבורו, מרגיש דָּשֵן (שָׂבֵעַ) ושמח בחלקו, אין לו שאיפות מוגזמות ואין לו צורך לריב עם הזולת.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כח כה.


דקויותעריכה

הפסוק מציין שתי תכונות העוזרות לאדם להימנע ממריבות - ההסתפקות במועט והביטחון בה'.

א. הביטוי רחב נפש מציין ריבוי של שאיפות ורצונות, בעיקר בתחום החומרי (נפש היא הצד החומרי של החיים); גירה = עורר מריבה. אדם הרוצה הרבה, ואינו מסתפק במה שיש לו, נוטה להרגיש שאנשים אחרים פוגעים בו, גם כאשר זה לא נכון. אם הוא מוכר או שכיר, הוא מרגיש שלא משלמים לו מספיק; אם הוא קונה או שוכר, הוא מרגיש שדורשים ממנו לשלם יותר מדי. ההרגשה הזאת גורמת לו להתלונן ולעורר מריבות שאין להן הצדקה אמיתית.

הרעיון נכון לא רק לשאיפות חומריות אלא גם לשאיפות רוחניות מוזגמות, למשל: אדם שיש לו נפש רחבה, ורוצה לתקן את כל העולם, עלול להגיע למדון ומריבות עם אנשים שאינם מסכימים איתו על הדרך לתיקון העולם.

ב. הבוטח על ה' הוא המאמין שה' משגיח על כל העולם ומפקח על כל אירוע שקורה לאדם, לטוב או לרע. ידושן = יהיה שבע ושמח בחלקו. מי שמאמין שה' משגיח על הכל, מרגיש תמיד שמח בחלקו: הוא מאמין שה' נתן לו את כל מה שיש לו, ואם ה' לא נתן לו משהו - כנראה שזה לא מגיע לו או שאין לו צורך בזה.

אדם כזה לא ייפגע בקלות ממעשים של הזולת: כל עוד הזולת פועל כחוק, ואינו גורם לו נזק ממשי שהוא יכול לתבוע בדין, הוא לא יאשים את הזולת בנזקים שנגרמו לו, לא יגרה מדון ולא יעורר מריבה עמו, אלא יסביר לעצמו שהכל מה', ובוטח על ה' ידושן.

הניגוד בפסוקעריכה

הפסוק בנוי במבנה של ניגוד, אולם הניגוד בין שני חצאי הפסוק הוא מורכב וניתן לפרשו בשתי דרכים:

1. הניגוד העיקרי הוא בין רחב נפש לבין ידושן. רחב נפש הוא אדם שיש לו הרבה רצונות חומריים מוגזמים, הוא מרגיש תמיד שחסר לו, וידושן הוא אדם שמרגיש תמיד שהוא דָשֵן, מלא ושבע ולא חסר לו כלום. המילה ידושן, בפירוש זה, מתארת תחושה סובייקטיבית של האדם.

לפי זה, למילים יגרה מדון בחצי הראשון אין הקבלה בחצי השני, ולמילים בוטח על ה' בחצי השני אין הקבלה בחצי הראשון, והפסוק הוא גירסה מקוצרת של רעיון מורכב יותר: "מי שאינו בוטח על ה', הוא רחב נפש, ולכן יגרה מדון; ומי שבוטח על ה', הוא ידושן, ולכן לא יגרה מדון": מי שאינו בוטח בה' שנתן לו את כל מה שהוא צריך, ירצה תמיד להשיג עוד ועוד ולכן יעורר מריבות; אך מי שבוטח בה', ירגיש מלא ושמח בחלקו, ולכן לא יעורר מריבות.

הניסוח המקוצר מדגיש את החשיבות של כל אחת מהתכונות בנפרד, שכל אחת מהן לבדה עשויה לעזור למנוע מריבות: החצי הראשון מדגיש את תכונת ההסתפקות במועט (ההיפך מנפש רחבה), והחצי השני מדגיש את תכונת הבטחון בה'.

2. הניגוד העיקרי הוא בין רחב נפש לבין הבוטח על ה': רחב נפש הוא אדם שרוצה תמיד להשיג יותר ממה שיש לו, והבוטח על ה' הוא אדם שמאמין שמה שה' נתן לו מספיק בהחלט. המילה ידושן, בפירוש זה, מתארת את מצבו האובייקטיבי של הבוטח על ה', שה' יגמול לו בכל טוב, והוא יהיה מלא ושבע.

לפי זה, הפסוק הוא גירסה מקוצרת של רעיון מעט שונה: "רחב נפש יגרה מדון ולכן לא יהיה מדושן, אך הבוטח על ה' לא יגרה מדון ולכן ידושן: "מי שנפשו רחבה, ואינו שמח בחלקו, הוא כועס תמיד, כי הכל מעט לו, ומצטער תמיד על העולם שאינו שלו. ובעת שהאדם בכעס, אם יארע לו אפילו דבר קטן, הוא יריב, כי הוא בלא זה בכעס. וזהו רחב נפש יגרה מדון תמיד. אבל ובוטח על ה' ושמח בחלקו - ידושן, שמסתפק במה שיש לו" (הגאון מווילנה, ודומה לזה מצודת דוד), "כי הקפדן - אוחז רקב בעצמותיו... אבל הסבלן... ישחק על כל הפגעים ולכן יהיה תמיד דשן שלו ורענן" (רמ"ד ואלי).




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/28-25