קטגוריה:משלי כא טז
נוסח המקרא
אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח
אָדָם תּוֹעֶה מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל בִּקְהַל רְפָאִים יָנוּחַ.
אָדָ֗ם תּ֭וֹעֶה מִדֶּ֣רֶךְ הַשְׂכֵּ֑ל
בִּקְהַ֖ל רְפָאִ֣ים יָנֽוּחַ׃
אָדָ֗ם תּ֭וֹעֶה מִ/דֶּ֣רֶךְ הַשְׂכֵּ֑ל בִּ/קְהַ֖ל רְפָאִ֣ים יָנֽוּחַ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
רש"י
רלב"ג
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"רפאים" - הם המתים, שנרפו ונחלשו.
מצודת דוד
"מדרך השכל" - מדרך התורה.
"בקהל" - ר"ל, אחר המיתה, כשיהיה בקהל המתים, אז ינוח ולא יתעה עוד. אבל כל ימי חייו הוא מוסיף והולך לתעות בכל יום יותר.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
- פרשנות מודרנית:
תרגום מצודות: אדם תועה מדרך השכל (מדרך התורה), רק אחר המיתה, כשיהיה בקהל הרפאים (המתים), אז ינוח ולא יתעה עוד; אבל כל ימי חייו הוא מוסיף והולך לתעות בכל יום יותר.
תרגום ויקיטקסט: אדם אשר תועה ואינו מתכנן את מעשיו בדרך של שכל, חכמה וכישרון, יצטרך לעבוד קשה כל חייו; רק כשיגיע לקבר, בקהל רפאים (מתים), יוכל לנוח.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כא טז.
דקויות
השכל היא הצלחה בחכמה; רפאים הם המתים, שנרפו ונחלשו (מצודת ציון).
1. מקובל לפרש: אדם התועה מדרך התורה - יגיע למקומם של הרפאים, שהוא השאול והמוות והגיהנם: "כל הפורש עצמו מדברי תורה נופל בגיהנם" (רב דימי בשם רבי יונתן, תלמוד בבלי בבא בתרא עט., וכן רש"י, מלבי"ם ורמ"ד וואלי פירוש ראשון). אולם:
- המשמעות העיקרית של המילה השכל היא הצלחה בחכמה, ולא דווקא דרך התורה;
- ועוד: המילה ינוח היא מילה עם משמעות חיובית, וקשה לפרש שהכוונה לירידה לגיהנום.
2. ייתכן שהכוונה: "רפאים - לשון רפיון, שרפו ידיהם מן הפעולה המוטלת עליהם, שהיא להשתמש בשכלם כהוגן... ולפי זה... לשון ינוח - לרמוז אל מנוחה של סכלות כבהמה" (רמ"ד ואלי פירוש אחרון).
3. לענ"ד, הפסוק מתייחס לאדם שאינו מנהל את ענייניו בחכמה ובשכל, וכתוצאה מכך לא מצליח לשמור על רכושו, כמו שמתאר הפסוק הבא, (משלי כא יז): "אִישׁ מַחְסוֹר אֹהֵב שִׂמְחָה, אֹהֵב יַיִן וָשֶׁמֶן לֹא יַעֲשִׁיר": מי שמבזבז יותר מדי כסף על מותרות ותענוגות, יחיה במחסור, יצטרך כל חייו לעבוד, ולא תהיה לו מנוחה*; אדם כזה רק "בקהל רפאים ינוח" - רק כשיגיע למוות, למצב שבו אין משמעות לתענוגות חומריים, רק אז יזכה סוף סוף במנוחה (מצודת דוד).
"בעולם הזה כפי שאתה רואה מי שאין בו דעת יאבד, כי בלא דעת ובלא תבונה יפול לכליון. ולעולם הבא לא יגיע אל האושר, לפי שאין מגיעין אליה כי אם במשמעת לדבר ה', ואין דרך למשמעת, כי אם על ידי הדעת." (רס"ג, ראו האמונות והדעות מאמר שביעי פרק ב).
"ומחמת סיבה זו תעו אנשים רבים וקצו בחכמה, אחדים מהם מפני שלא ידע את הדרך אליה, ואחרים מפני שהחל בדרכה ולא סיים אותה, והרי הם מן האובדים, וכמו שאמר הכתוב אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח" (רס"ג, האמונות והדעות, הקדמה פרק ג).
4. ואפשר לפרש: "מדובר באדם שמנסה לפתור בעיה, אך הוא לא חושב בכיוון נכון לפתרון והוא מתוסכל, ולפעמים עד כדי כך שהוא לא יכול להרדם, בנסיון לפתור את הבעיה. אם היא למעלה מהשגתו, הוא יוכל להגיע לשקט נפשי רק במותו" (יעל).
הקבלות
(משלי טו כד): "אֹרַח חַיִּים לְמַעְלָה לְמַשְׂכִּיל, לְמַעַן סוּר מִשְּׁאוֹל מָטָּה" - מי שאינו עולה ומשתפר כל הזמן, סופו שיירד ויגיע למוות רוחני*.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "משלי כא טז"
קטגוריה זו מכילה את 8 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 8 דפים.