קטגוריה:בראשית לד ה
ויעקב שמע כי טמא את דינה בתו ובניו היו את מקנהו בשדה והחרש יעקב עד באם
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּוֹ וּבָנָיו הָיוּ אֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב עַד בֹּאָם.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וְיַעֲקֹ֣ב שָׁמַ֗ע כִּ֤י טִמֵּא֙ אֶת־דִּינָ֣ה בִתּ֔וֹ וּבָנָ֛יו הָי֥וּ אֶת־מִקְנֵ֖הוּ בַּשָּׂדֶ֑ה וְהֶחֱרִ֥שׁ יַעֲקֹ֖ב עַד־בֹּאָֽם׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וְ/יַעֲקֹ֣ב שָׁמַ֗ע כִּ֤י טִמֵּא֙ אֶת־דִּינָ֣ה בִתּ֔/וֹ וּ/בָנָ֛י/ו הָי֥וּ אֶת־מִקְנֵ֖/הוּ בַּ/שָּׂדֶ֑ה וְ/הֶחֱרִ֥שׁ יַעֲקֹ֖ב עַד־בֹּאָֽ/ם׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְיַעֲקֹב שְׁמַע אֲרֵי סַאֵיב יָת דִּינָה בְרַתֵּיהּ וּבְנוֹהִי הֲווֹ עִם גֵּיתוֹהִי בְּחַקְלָא וּשְׁתֵיק יַעֲקֹב עַד מֵיתֵיהוֹן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְיַעֲקב שְׁמַע אֲרוּם סָאִיב יַת דִינָה בְּרַתֵּיהּ וּבְנוֹי הֲווֹ עִם גֵיתוֹי בְּחַקְלָא וּשְׁתִיק יַעֲקב עַד מֵיתֵיהוֹן: |
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
והחריש יעקב עד בואם. הדא הוא דכתיב: "ואיש תבונות יחריש".
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לד ה.
וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב עַד בֹּאָם
וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּוֹ
איך יעקב שמע?
- דינה חזרה הביתה וסיפרה?
- דינה לא חזרה הביתה ויעקב חיפש ושמע ששכם לקח אותה מהנערות ו"טִמֵּא" אותה.
- חמור בא והתחיל לדבר, אולם יעקב רצה לחכות לבניו ודחה אותו.
טִמֵּא
טומאה באה ממגע כל שהוא בדבר טמא. האחים אומרים לשכם "אֲשֶׁר טִמֵּא, אֵת דִּינָה אֲחֹתָם" (ביאור:בראשית לד יג) והוא לא נעלב ולא כועס, אלא מבין ומסכים לתקן את טומאתו.
לא ברור בקטע הזה שיעקב הבין שהיא נאנסה. אולם בהמשך נאמר שהאחים: "כְּשָׁמְעָם, וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד: כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת בַּת יַעֲקֹב, וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה" (ביאור:בראשית לד ו), מכאן שיעקב תאר להם מה לדעתו קרה, ואיך היא נטמאה.
אין הוכחה ששכם אנס אותה בפומבי ושמישהו ראה את האונס ודיוח. בהמשך האחים הוציאו אותה מביתו של שכם, וייתכן שהם שאלו אותה, אבל גם אז אין בטחון ש'הילדה' אמרה את האמת איך ומה קרה. לבטח שכם קיים מגע מיני איתה במשך מספר ימים כשהיתה בביתו, אולם היא לא נכנסה להריון. ייתכן שהיא באמת היתה ילדה צעירה.
עבירותיו של שכם
- הוא חטף קטינה - לפי חוקי חמורבי מספר 14 הוא יומת.
- הוא הכניס נערה לביתו, ניתן להסיק שהם קיימו יחסי מין - לפי חוקי חמורבי מספר 133.
- הוא שכב עם הנערה (בפועל או ניתן להסיק) - לפי חוקי חמורבי מספר 130 הוא יומת.
וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב עַד בֹּאָם
יעקב שלח הודעה לבניו, ועד בואם הוא החריש ולא פצה את הפה. מצבו הצבאי לא היה חזק ללא בניו ועבדיו שיצאו עם הצאן. לא נאמר שיעקב שלח פרש, כך סביר שלקח לשליח מספר שעות ריצה, ואז בני יעקב חזרו במהירות. סביר שבני יעקב חזרו ללא הצאן אבל סביר שהם הביאו את רוב החיילים שלהם. ניתן לשער שלקח לפחות יום אחד לבני יעקב לשוב לשכם, ובזמן הזה הבנים שקלו איך להגיב.
חמור ושכם כיבדו את יעקב ומשפחתו וחיכו בסבלנות שהבנים ישובו לאביהם. לא נראה ששכם פחד מכעסם של בני יעקב והוא לא פחד לבקר את יעקב ולדבר איתו. בני יעקב לא ניסו להתקיף את שכם בלילה בהתקפה ישירה וגלויה.
יעקב ידע שאברהם הציג את שרה, אשתו, כאחותו, פרעה מלך מצרים ואבימלך מלך גרר לקחו אותה, ואלוהים הציל את שרה ((ביאור:בראשית יב טו, ביאור:בראשית כ ב). כך גם יצחק הציג את רבקה, אשתו, כאחותו, ובמזל לא לקחו את רבקה (ביאור:בראשית כו י). היה צפוי שמלכים בכנען ינסו לקחת את דינה. יעקב, כאבותיו, חיכה שאלוהים יציל את דינה, אבל האחים, שגדלו בחרן כנכדיו של לבן, לא היו מוכנים לקבל התנהגות פושעת כזאת.
מה יעקב אמר לבניו בשובם?
עד שובם של הבנים יעקב החריש. ומה הוא אמר להם אחרי שהם באו?
סביר שיעקב סיפר לבנים מה קרה לדינה, ואז הוא ממשיך להחריש. לא היה ליעקב פתרון או עצה. הוא החריש מפחד, והמשיך להחריש אחר כך עד שהוא מגלה את פחדיו ואומר לבניו: "עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ, בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי; וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר, וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי" (ביאור:בראשית לד ל). דברי יעקב מראים חוסר אמונה באלוהים והבטחתו שזרעו יהיה ככוכבי השמים לרוב.
נראה שהבנים ידעו שאביהם הוא איש חלש וחששן, והם לא צרפו אותו לתוכנית שהם רקמו, ולא התיעצו איתו.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית לד ה"
קטגוריה זו מכילה את 7 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 7 דפים.