משנה תרומות ט א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק ט · משנה א | >>
הזורע תרומה, שוגג, יופך.
ומזיד, יקיים.
אם הביאה שליש, בין שוגג, בין מזיד, יקיים.
ובפשתן, מזיד, יופך.
הַזּוֹרֵעַ תְּרוּמָה,
- שׁוֹגֵג, יוֹפַךְ; וּמֵזִיד, יְקַיֵּם.
- אִם הֵבִיאָה שְׁלִישׁ,
- בֵּין שׁוֹגֵג, בֵּין מֵזִיד, יְקַיֵּם.
- וּבַפִּשְׁתָּן, מֵזִיד, יוֹפַךְ:
הזורע תרומה -
- שוגג - יופך.
- ומזיד - יקיים.
- ואם הביאה שליש -
- בין שוגג, בין מזיד - יקיים.
- ובפשתן -
- מזיד - יופך.
מותר לו לאדם להפך הארץ, ויפסד הזרע שזרע.
ואם הוא מזיד יקיים - עניינו שהוא חייב להניחם כדי שיצמחו, ויהיה הדבר הצומח תרומה בלי ספק.
ואם יהיה הזרע הנזרע זרע פשתן של תרומה, יהפך בארץ כאשר יוכל, ולא יניחנו לצמח, גזירה שמא יהנה בעציו ויחשוב כי הזרע בלבד הוא האסור, והיא החוזרת תרומה אבל העצים כמו התבן יחשבו:
יופך יהפך ויחרוש בה כדי שלא תגדל והכי מפרש בירושלמי (הל' א) יופך דלא חליפין קנסו בו שתבטל שדהו על גבי תרומה כלומר דלא חליפין שלא יחליף עוד גידולים דקנסו חכמים שתהא שדה בטלה ובורה ושוב לא יחזור ויזרענה לשנה זו שעבר מן הזרע ואע"פ ששגג בו החמירו בו במה שלא נזהר והחמירו בו יותר ממזיד דקתני מזיד יקיים והיינו טעמא משום דנקרא שם תרומה על השדה היה נראה כמאבד את התרומה ואמרינן בירושלמי (שם) רבי שמואל בר אבדימי בעי מהו שיהא נאמן לומר מזיד הייתי ומסיק דאם אחרים מכירין שיודעין שתרומה זרע לא כל הימנו לומר מזיד הייתי ואם לאו הפה שאסר הוא הפה שהתיר:
ואם הביא שליש. אפילו שוגג יקיים משום דאסור לאבד תרומה:
ובפשתן במזיד יופך. אמרו בירושלמי (שם) קנסו בו שלא יהנה בקיסמין והיינו טעמא משום דעיקר פשתן משום קיסמין ולא משום זרע דסתם זרע לא הוי לאכילה כדתנן בפרק המוכר פירות (דף צג.) ואין נחשב שם תרומה על השדה ואפילו מזיד:
הזורע תרומה שוגג יופר - חורש ומהפך, כדי שלא יגדל, ואין בכך כלום:
ומזיד יקיים - כיון שנקרא שם תרומה על השדה היה נראה כמאבד את התרומה:
ואם הביאה שליש אפילו שוגג יקיים - משום דאסור לאבד את התרומה:
ובפשתן מזיד יופך - ואפילו הביאה שליש, כדי שלא יהנה בקסמין ויחשוב שהזרע בלבד הוא דהוי תרומה ואסור, ועיקר פשתן משום קסמין הוא ולא משום זרע:
הזורע תרומה. ע' בפי' הר"ב במשנה דס"פ:
יופך. מפורש במ"ג פ"ב דכלאים:
.אין פירוש למשנה זו
הזורע תרומה וכו': הר"ש שירילי"ו ז"ל דחה הפי' שפי' רבינו שמשון ז"ל במתני' דשוגג יופך מזיד יקיים משום דהחמירו בשוגג יותר מבמזיד וכתב והנכון כפי' הרמב"ם ז"ל שכתב יופך מותר לו לאדם להפוך הארץ ויפסד הזרע שזרע ואם הוא מזיד יקיים עניינו שחייב להניחן כדי שיצמחו ויהיו הגדולין הצומחין תרומה ע"כ. ור"ע ז"ל נראה שמפרש כפי' הרמב"ם ז"ל אע"פ שרוב לשונו מועתק מהר"ש ז"ל דוק:
ובפשתן מזיד יופך: מפ' טעמא בירוש' כדי שלא יהנה בקסמין והיינו משום דעיקר פשתן לאדם היינו משום קסמין ולא משום זרע דסתם זרע פשתן לא קאי לאכילה כדאי' בריש המוכר פירות וכדי לבטל שלא תהנה מחשבתו הוא דגזור והשתא לא דמי יופך דסיפא ליופך דרישא דיופך דרישא היינו אם רצה שתהנה לו שדהו יהפך וימותו הזרעים כדי שיוכל לזרעה אבל אה"נ אם רצה לקיים יקיים והכא על כרחו יופך וכי תימא ה"נ נימא יקיים ולימרו דהקסמין להוו לכהן לסדינין וללבוש וי"ל דלא מצינו שם תרומה אלא באוכל כדתנן כלל אמרו במעשרות כל שהוא אוכל. ואין שם תרומה נקרא על השדה כיון דעיקר זרע משום קסמין הוא עכ"ל הרש"ש ז"ל. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל ובפשתן מזיד יופך נ"ל לפרש מדלא קאמר אפי' מזיד משמע שדוקא מזיד אבל שוגג אם הביאה שליש יקיים וצ"ע ע"כ:
יכין
הזורע תרומה שוגג יופך: מותר לו להפוך במחרישה לעקור השרשים כדי לזרוע במקומו חולין:
ומזיד יקיים: משום קנסא והגדולין תרומה [וט"ס יש בירושלמי וכ"מ בה' שנות אלי']:
ובפשתן מזיד יופך: אפי' הביא שליש חייב להפכן דמדעיקר זריעתן לקסמין חיישי' שמא יכשל להנות מקסמין דסבור דהזרע לבד תרומה ואע"ג דבכל טבל הקשין מותרים הכא שאני דהזרע תרומה היה. מיהו לרמב"ם [פי"א מתרומה ה"כ] גם זה קנס' שלא יתכוון ויזרע להנות מהקשין:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת