עיקר תוי"ט על תרומות ט
משנה תרומות, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
(א) (על הברטנורא) ולכאורה משמע דר"ע דעה שלישית דאף טמאים אסורים. אבל משיטת הר"מ שמע דר"ע היינו ת"ק:
(ב) (על הברטנורא) כלומר תרומה גדולה ותרומת מעשר. ולא חש להזכיר אלא דברים הנתנים אף לזרים כדי למוכרה לכהן בדמי תרומה. הר"ש:
(ג) (על המשנה) ועניי ישראל מוכרין. וכך הלוים מוכרים לכהנים מעשר שלהן. הר"מ:
(ד) (על המשנה) והבכורים כו'. עיין במ"ב פ"ב דבכורים ומתניתין דהכא בזורע חוץ לירושלי' וכן לענין מע"ש והכי מוקים לה בירושלמי:
(ה) (על הברטנורא) והוא מלשון כסלי לגיא בברכות פ"ק ד"ו והגירסא שם לאוגיא:
(ו) (על הברטנורא) תוספתא וטעמא לפי שהתרומה מופרשת היא ולא נתערבה בחולין. הר"מ. ול"ד למ"י פ"ד דהתם בתלוש ראוין הן להתערב. תוי"ט:
(ז) (על הברטנורא) ור"ל דוקא כשאכל אותן גדולין קודם שנגמרה מלאכתן. ופירוש נגמרה מלאכתן היינו למעשרות והתבאר זמן של כל פירי ופירי פ"ק דמעשרו':
(ח) (על המשנה) גדולי גדולין אסורין. דטבל דבר שיש לו מתירין ואפי' באלף לא בטיל:
(ט) (על הברטנורא) לפירוש הראשון הגירסא כשעורים ולפירוש הב' כשעורה:
(י) (על המשנה) שפירותיו טבל. וכמ"ד במנחות (ד' ס"ז) מרוח העו"ג פוטר (דלמ"ד אינו פוטר מדאורייתא אפי' עראי אסור) דלא מחייב אלא משום בעלי כיסין ובאכילת עראי לא גזור ואפי' גזור כיון דשתלה פקע לה טבלה מיניה כו' ואפי' למ"ד (שם ד"ע) כיון שמרחה טבלה לה וכי קרא עליה שם קדשה לה. ה"מ במרוח ישראל דחייב מדאורייתא. הר"ש:
(יא) (על הברטנורא) וככן כתבו הר"ש והתוספ' ומיהו איכא למימר שלא הוצרכו לתרץ כך אלא לרבה דמפרש ואסורים לאכול לזרים. אבל למסקנא דמעלה בעלמא הוא ואף לכהנים אסורים לאכול אין כאן קושיא כלל דכיון שאסור לאכול עד שיגום ודאי דלא משהי לה. תוי"ט: