משנה תרומות ט ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק ט · משנה ד | >>
גידולי תרומה, תרומה.
וגידולי גידולין, חולין.
אבל הטבל, ומעשר ראשון, וספיחי שביעית, ותרומת חוצה לארץ, והמדומע, והביכוריםד, גידוליהן חולין.
גידולי הקדש ומעשר שני, חולין, ופודה אותם בזמן זרעם.
משנה מנוקדת
גִּדּוּלֵי תְּרוּמָה – תְּרוּמָה, וְגִּדּוּלֵי גִּדּוּלִין – חֻלִּין.
- אֲבָל הַטֶּבֶל, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, וּסְפִיחֵי שְׁבִיעִית, וּתְרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ, וְהַמְּדֻמָּע, וְהַבִּכּוּרִים,
- גִּדּוּלֵיהֶן חֻלִּין.
- גִּדּוּלֵי הֶקְדֵּשׁ וּמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי, חֻלִּין, וּפוֹדֶה אוֹתָם בִּזְמַן זַרְעָם:
נוסח הרמב"ם
גידולי תרומה - תרומה.
- וגידולי גידולין - חולין.
- אבל - הטבל,
- ומעשר ראשון,
- וספיחי שביעית,
- ותרומת חוצה לארץ,
- והמדומע,
- והבכורים - גידוליהן, חולין.
- גידולי הקדש, ומעשר שני -
- חולין, ופודין אותן - בזמן זרען.
פירוש הרמב"ם
כשיזרע אדם תרומה, מה שיצמח הוא גם כן תרומה.
ואם זרע אותו שצמח פעם שנית, אותו הצמח הוא חולין, והוא גדולי גדולין. וזו הגזירה מכלל שמונה עשר דבר שגזרו בו ביום, כמו שאבאר בתחילת שבת.
וספיחי שביעית - הוא הדבר הצומח בשנה שביעית. ונקרא "ספיח" לפי שהוא אינו נזרע, אבל צומח הוא מן הזרע שנזרע בשנה של אשתקד. וכבר פירשנו זו המלה פעמים (כלאים פ"ב מ"ה ובשביעית פ"ז ופ"ט מ"א), ולא אפרשנה יותר:
פירוש רבינו שמשון
גידולי תרומה תרומה מדרבנן מי"ח דבר הן גזירה משום תרומה טמאה ביד כהן דלמא משהי לה ואתו בה לידי תקלה והקשה במגילת סתרים מהא דתניא [בתוספתא] בפ"ק דטהרות דגידולי תרומה חולין ודחק לתרץ דאיירי התם לענין לחייבו בלקט שכחה ופאה וחייב בתרומות ומעשרות כדתנן לעיל (משנה ב) ועל חנם דחק דהתם איירי לענין טומאה וטהרה שהגידולים כחולין ואין בהן שלישי ולעיל פרק ששי בירושלמי (הל' א) משמע כפירושו דאמר ר' זירא בשם ר' חנינא תשלומי תרומה הרי הן כתרומה לכל דבר אלא שגידוליהם חולין גידולי תרומה הרי הן כחולין לכל דבר אלא שאסורין לזרים א"ר יוסי ואנן תנינן תרויהון תשלומי תרומה הרי הן כתרומה לכל דבר דתנן אין משלמין תרומה אלא חולין מתוקנים ונעשין תרומה אלא שגידוליהן חולין דתנן גידולי תרומה תרומה הא גידולי תשלומי תרומה חולין גידולי תרומה הרי הן כחולין לכל דבר דתנן וחייבין בלקט שכחה ופאה ועניי ישראל ועניי כהנים מלקטים אלא שאסורה לזרים דתנן עניי ישראל מוכרין שלהם בדמי תרומה והדמים שלהן ומ"מ אמת הוא כדפרשינן לענין ראשון ושני מדתני בטהרות ובירוש' נמי לכל דבר ומה שיכול לדקדק מן המשנה מדקדק והא דתנן בפרק ב' דבכורים (משנה ב) דמעשר שני ובכורים גידוליהן אסורים לאכול בירושלים אף לזרים ולבהמה מה שאין כן בתרומה בפסחים (דף לד.) לא כיוונו יפה דאין ענינם לכאן ופירוש כמו שפירשנו במקומה:
וגידולי גדולין חולין. אם חזר וזרע גידולי תרומה מה שגדל מהן חולין ובירושלמי (פרקין הל' ב) תני בד"א בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה גידולי גידולין אסורין:
ומעשר ראשון. דלא ניטלה ממנו תרומת מעשר:
גידוליהן חולין. בירושלמי (שם) מפרש טעמא דכולהו הטבל שרובו חולין ומעשר ראשון שרובו חולין וספיחי שביעית שאינן מצוין ותרומת חוצה לארץ שאינה מצויה והמדומע שרובו חולין והבכורין שאינה מצויה והוה מצי למימר תרומת חוצה לארץ שיכול לבטלה ברוב כדאמר בפרק עד כמה (דף כז.) ומיהו לא שריא בהכי לזרים אלא לכהן בימי טומאה:
מדומע קרי לה לתרומה שנפלה לפחות מק' והא דלא חשיב בכורים מצוים לפי שאינם נוהגים אלא בז' מינין:
גידולי הקדש ומעשר שני חולין. כגון שזרע סאה מהן והוסיף כמה סאין א"צ לפרושי אלא סאה אחת:
ופודה אותם בזמן זרעם בירושלמי (שם) א"ר אבהו בשם ר' יוחנן פודה כל האוצר בדמי אותה סאה והדר מסיק הפרש בין הקדש למעשר שני מעשר שני בין בדבר שזרעו כלה בין בדבר שאין זרעו כלה נפדה אלא בדבר שזרעו כלה נפדה בשער שהוא עומד בו בדבר שאין זרעו כלה נפדה בשער הראשון הקדש בין בדבר שזרעו כלה בין אינו כלה אין לו אלא מקומו ושעתו אבל דבר שזרעו כלה פודה כל האוצר בדמי אותה סאה שזרע ודבר שאין זרעו כלה פודה כל האוצר:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
גדולי תרומה תרומה - מדרבנן עבדו רבנן תקנתא משום תרומה טמאה ביד כהן, כי היכי דלא לישהי לה לגביה עד זמן הזרע כדי לזרעה ואתי בה לידי תקלה, ומשום הכי גזרו שיהיו גדולי תרומה כתרומה:
וגדולי גדולין חולין - אם חזר וזרע אותן גדולין, גדוליהן חולין:
הטבל - גדוליו חולין, משום דרובו חולין:
ומעשר ראשון - נמי משום דרובו חולין:
וספיחי שביעית - לפי שאינן מצויין ואינן נוהגים בכל שנה:
ותרומת חוצה לארץ - נמי לפי שאינה מצויה:
והמדומע - שרובו חולין:
ובכורים - שאינן מצויין [שאינן] נוהגים אלא בשבעת המינים:
גדולי הקדש ומעשר שני חולין - שאם זרע מהן סאה אחת והוסיף כמה סאה, חולין. אף בדבר שאין זרעו כלה:
ופודה אותם בזמן זרעם - פודה כל האוצר בדמי אותה סאה:
פירוש תוספות יום טוב
גדולי תרומה תרומה. עי' במשנה ב פרק ב דבכורים [*וגם עיין במ"ב פרק ב דבכורים] [אלו ז' תיבות שייכים בד"ה אבל והמעתיק ראם כתובים על הגליון והעתיק שלא במקומם ולא דק וכן תראה ריש פ"י בדברי הר"ב טעות כזה]. ומ"ש שם:
אבל הטבל. עיין במשנה ו':
והמעשר ראשון. שלא נטלה תרומתו. הר"ש:
והמדומע. עיין סוף פ"ז:
והבכורים גדוליהן חולין. עי' במ"ב פ"ב דבכורים ומתני' דהכא בזורע חוץ לירושלים. וכן לענין מעשר שני והכי מוקים לה בירושלמי:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ד) (על המשנה) והבכורים כו'. עיין במ"ב פ"ב דבכורים ומתניתין דהכא בזורע חוץ לירושלי' וכן לענין מע"ש והכי מוקים לה בירושלמי:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
גדולי תרומה תרומה: היא גזירה אחת מי"ח דבר. ובירוש' דמכלתין לעיל בפ"ז דייק גדולי תרומה תרומה הא גדולי תשלומי תרומה חולין. ופסק הרמב"ם ז"ל שם בפי"א דהלכות תרומות כמ"ד התם בירוש' דהא דגדולי תרומה תרומה הרי הן כחולין לכל דבר אלא שאסורין לזרים וגדולי גדולין חולין היינו אפי' לזרים. וכתב ה"ר שמשון ז"ל והקשה במגילת סתרים דהא תניא בפ"ק דטהרות גדולי תרומה חולין ודחק לתרץ דהתם מיירי לענין לחייבו בלקט שכחה ופאה ולחייבו בתרומה ומעשרות כדתנן לעיל ועל חנם דחק דהתם מיירי לענין טומאה וטהרה שהגדולין חולין ואין בהן שלישי אע"ג דבירוש' משמע כפירושו וכו' ע"ש ותוס' הביאו דברי רבינו נסים גאון בעל מגילת סתרים בפ' כל שעה (פסחים דף ל"ד.) וכתב ה"ר יהוסף ז"ל גדולי תרומה תרומה פי' אפי' בדבר שזרעו כלה דהא טבל אינו מדבר אלא בדבר שזרעו כלה כדתנן לקמן ע"כ:
ותרומת חוץ לארץ: כך הגיה החכם הנז':
עוד כתב גדוליהן חולין: פי' שהטבל הוי גדוליו חולין לענין שמותר לאכול ממנו עראי בלא מעשר אע"פ שהטבל הי' אסור ע"כ:
והבכורים גדוליהן חולין: בירוש' רמי האי מתני' אההיא דתנן בר"פ שני דבכורים וגדוליהן אסורין ומסיק הא דתימא גדוליהן אסורין איסור מחיצה והא דתימא גדוליהן מותרין היתר זרות ע"כ מלשון כסף משנה דבפ"ד דהלכות בכורים ובתוי"ט כתוב דמתני' דהכא בזורע חוץ לירושלים והכי מוקי לה בירוש' ע"כ ואני כתבתי כל זה שם באורך:
בזמן שזרען: יש ספרים כזמן שזרען בכ"ף ורוב ספרים זרען בלא שי"ן. ופי' כזמן שזרען כשער הראשון וכתב ה"ר שלמה שירילי"ו ז"ל ור' יוחנן מפ' פודה כל האוצר בדמי אותה סאה ודמי הסאה הם כשער שעומד בו ולא כשער הראשון וקמ"ל דאפי' אם לא פדה אותן הגדולין חולין הן וכשבא לפדות אינו חייב לפדות אלא סאה אחת אותה שזרע והיינו כזמן זרען דלא הי' אלא סאה וכפי השער שעומד בו דיינינן דבזרעו כלה קמיירי ע"כ ובירוש' מסיק הפרש בין הקדש למ"ש דמעשר שני בין בדבר שזרעו כלה בין בדבר שאין זרעו כלה נפדה כשער הזול כמבואר ברפ"ד דמס' מע"ש אלא דבר שזרעו כלה נפדה בזול של השער שהוא עומד בו דבר שאין זרעו כלה נפדה בזול של השער הא' והקדש בין בדבר שזרעו כלה בין אינו כלה אין לו אלא מקומו ושעתו אלא דבר שזרעו כלה פודה כל האוצר בדמי אותה סאה שזרע ודבר שאין זרעו כלה פודה כל האוצר ע"כ. ובספר האגודה מצאתי כתוב ופודה אותן בדמיו של זרעים פי' בדמי אותו שזרע ע"כ. והחכם ה"ר יהוסף ז"ל כתב בזמן זרען יש ס"א שהגיהו בו כזמן בכ"ף ופי' ופודה כפי מה שהיו שוין בזמן שזרען ולא כפי מה שהן שוין עכשיו שגדלו ואי גרסינן בזמן צ"ע ונ"ל דה"פ שמותר לפדותן בזמן זרען ואינו צריך להמתין עד שיגדלו ויפדה אותם אז בשוויים כיון שעתה אינם בפנינו שהרי כבר נזרעו וצ"ע ע"כ. וברמב"ם פ"ה דה' מעילה סי' י"א הלשון כך פודה אותן בשעת זרען בכל הדפוסים גם בהלכות מע"ש ס"פ ששי הלשון ופודה אותו בשעת זריעתו:
תפארת ישראל
יכין
גדולי תרומה תרומה: מד"ס שלא ישהה תרומה טמאה אצלו כדי לזרעה וביני ביני יטעה ויאכלנה ומדתקנו שתשאר תרומה אף שנטהרה בזריעה על כל פנים מדדמי תרומה בזול אינו מטריח לזרע' [כתו' שבת די"ז ב]. ואפי' בדבר שזרעו כלה גידולי תרומה תרומה [רש"י פסחים דל"ד א] וכן מוכח מדקא' אבל הטבל וכו' דע"כ מיירי בזרעו כלה כמ"ו:
וגדולי גדולין: בחזר וזרע הגדולי':
חולין: ודוקא בזרעו כלה:
אבל הטבל: דרובן חולין:
וספיחו שביעית: דלא שכיחי:
והבכורים: דמדאינן בכל המינין ג"כ הו"ל כאינן מצויין. ומיירי בזרען חוץ לירושלי' וכן מיירי מע"ש דלקמן במשנ':
גדוליהן חולין: ודוקא בדבר שזרעו כלה וכמשנה ו:
גדולי הקדש ומעשר שני: אפי' אין זרען כלה:
ופודה אותם בזמן זרעם: ר"ל פודה כל התבוא' לתת רק דמים ששוה בזמן שזרעה דהיינו דמי הסאה שזרע:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת