ברטנורא על תרומות ט

משנה תרומות, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

הזורע תרומה שוגג יופר - חורש ומהפך, כדי שלא יגדל, ואין בכך כלום:

ומזיד יקיים - כיון שנקרא שם תרומה על השדה היה נראה כמאבד את התרומה:

ואם הביאה שליש אפילו שוגג יקיים - משום דאסור לאבד את התרומה:

ובפשתן מזיד יופך - ואפילו הביאה שליש, כדי שלא יהנה בקסמין ויחשוב שהזרע בלבד הוא דהוי תרומה ואסור, ועיקר פשתן משום קסמין הוא ולא משום זרע:

(ב)

בדמי תרומה - דגידולי תרומה אסורים לזדים:

לא ילקטו אלא עניי כהנים - דחיישינן אדמלקטי ליה שדו לפומייהו:

אם כן לא ילקטו אלא טהורים - דהא כהן טמא אסור בתרומה. והלכה כר"ע :

(ג)

וחייבת במעשרות - מעשר ראשון ושני. והוא הדין בתרומה:

ובמעשר עני - אם היא שנה שלישית או ששית של שמטה שמעשר עני נוהג בהן:

החובט - גדולי תרומה הללו במקלות, הרי זה משובח, כדי שלא יצטרך לחסום את הבהמה שדש בה, שאסור להניחה לאכול בתרומה אם אינה פרתו של כהן:

כפיפות - סלין:

מאותו המין - של חולין, אם חטים חטים ואם שעורים שעורים:

נמצא לא זומם - כלומר אינו חוסם ונותן זמם לתוך פיה שהרי היא אוכלת מאותו המין:

ולא מאכילה תרומה - דמשל חולין שבכפיפה התלויה בצוארה היא אוכלת:

(ד)

גדולי תרומה תרומה - מדרבנן עבדו רבנן תקנתא משום תרומה טמאה ביד כהן, כי היכי דלא לישהי לה לגביה עד זמן הזרע כדי לזרעה ואתי בה לידי תקלה, ומשום הכי גזרו שיהיו גדולי תרומה כתרומה:

וגדולי גדולין חולין - אם חזר וזרע אותן גדולין, גדוליהן חולין:

הטבל - גדוליו חולין, משום דרובו חולין:

ומעשר ראשון - נמי משום דרובו חולין:

וספיחי שביעית - לפי שאינן מצויין ואינן נוהגים בכל שנה:

ותרומת חוצה לארץ - נמי לפי שאינה מצויה:

והמדומע - שרובו חולין:

ובכורים - שאינן מצויין [שאינן] נוהגים אלא בשבעת המינים:

גדולי הקדש ומעשר שני חולין - שאם זרע מהן סאה אחת והוסיף כמה סאה, חולין. אף בדבר שאין זרעו כלה:

ופודה אותם בזמן זרעם - פודה כל האוצר בדמי אותה סאה:

(ה)

מאה לגנה של תרומה - שדה שנזרעה ערוגות ערוגות ויש בה מאה ערוגות של תרומה ואחת של חולין ולא ידיע הי דחולין:

כולן מותרים - קולא הוא שהקילו בגדולי תרומה דערוגה אחת של חולין מתרת ערוגות רבות בדבר שזרעו כלה:

אבל בדבר שאין זרעו כלה - אחת של תרומה אוסרת מאה של חולין, לפי שאין הקרקע עולה באחת ומאה :

(ו)

הטבל גדוליו מותרים - באכילת עראי, כשאכל [צ"ל כשאר] טבל שלא נגמרה מלאכתו :

בדבר שזרעו כלה - השתא מפרש תנא למלתיה דתנן לעיל הטבל גדוליו חולין לא הויא אלא בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו גדולי גדולין אסורים באכילת עראי:

השום כשעורה - כלומר השום חשוב זרעו כלה כמו השעורה. ונקט שעורה לפי שאין בתבואות דבר שיהיה זרעו כלה ונאבד מהרה כמו השעורה. פירוש אחר השום שהוא גדול כשעורה אין זרעו כלה, אבל פחות מכשעורה זרעו כלה . ואין הלכה כרבי יהודה:

(ז)

המנכש - תולש עשבים רעים הגדלים בתוך התבואה והירקות:

בחסיות - כגון השום והלוף והבצלים והכרתי, כל אלו נקראים חסיות:

אע"פ שפירותיו - של עובד כוכבים טבל, דסבר האי תנא אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מן המעשר וגדולי טבל טבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו הכי אוכל מהן עראי.

שתילי תרומה - כגון שתילי כרוב ותרדין שנטמאו ושתלן, טהרו מלטמא. דכיון שנתחברו לקרקע תבטלו מתורת אוכל. וא"ת כיון דעיקר גזירה גדולי תרומה כתרומה אינה אלא משום תרומה טמאה ביד כהן דלמא משהי לה גביה ואתי לידי תקלה, אכתי כיון דטהרו משהי לה גביה. וי"ל דתרומה נמכרת בזול הרבה לפי שאינה ראויה אלא לכהנים טהורים ואם נטמאת טעונה שרפה, הלכך אפילו אם היו נותנים לכהן תרומה כדי לזרעה לא היה [צ"ל מפסיד] מבטל שדהו, אבל אם היו הגדולין חולין היה משהה תרומה טמאה כדי לזרעה:

ואסורים לאכול - מעלה בעלמא היא:

עד שיגום האוכל - יחתוך כל הראוי לאכילה, ומה שיגדל אח"כ יהא מותר:

עד שיגום וישנה - שיחתוך מה שגדל גם בפעם השניה, ומה שיגדל משני ואילך יהיה מותר. ואין הלכה כרבי יהודה: