רש"ש על המשנה/תרומות/ה

רש"ש על המשנה מסכת תרומות פרק ה

משנה תוספתא ירושלמי

<< · רש"ש על המשנה · מסכת תרומות · >>

פירושים רבי עובדיה מברטנוראפירוש תוספות יום טובפירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)פירוש מלאכת שלמהעיקר תוספות יום טובפירוש המשניות לרמב"םמפרשי המשנה

אעריכה

בתוי"ט ד"ה יאכלו נקודים כו' אבל הרמב"ם כתב כו' כ"א כחצי ביצה וכ"א בגמרא ר"ל ירושלמית וז"ל הדין נקודים כהדין חציי ביצים הן הגם דחצי ביצה ל"ד אלא לאפוקי מכביצה וכ"ה בחבורו מ"מ קשה גם ביצה מכוונת לישתרי ממ"נ אם יש כאן קצת מהתרומה א"כ ליכא שיעור בחולין לטמא ואם אין כאן כלום מהתרומה ליכא איסור ואם נימא דיש בילה ה"ל להתיר יותר וראיתי בשנ"א שהגיה והדין נקודין כביצה וכוון למש"כ. שוב התבוננתי דטעמיה דהרמב"ם שלא התיר כביצה מכוונת הוא כמו דאמרי' בפסחים (ל"ג ב') א"ה כביצה נמי כו' גזירה דילמא אתי למיעבד יותר מכביצה ונכון בס"ד עד שאני תימה להגר"א ז"ל דמשבש להירושלמי והר"ש לקמן במ"ב פי' על הא דכדי שלא יהא במק"א כביצה דר"ל כביצה מה"ת והוא שלא יהא בעיסה ק"א ביצים. וכ"כ התוס' בבכורות וא"כ ה"נ יל"פ דקאי על שיעור החולין הטמאים וכמ"ק מלשון הרמב"ם על הא דיתחלקו לעיסות כו':


בעריכה

בתוי"ט ד"ה כדי כו' לשון רש"י כו'. ומשום גזירה ע"כ ונ"ל כו'. הן לשון רש"י שם ומשום גזירה יתן דמים לכהנים כו' ע"ש ומבואר דמשום גזירה נמשך למטה ואנכי הגהתי שם ומשום גזילה ר"ל ומשום גזל השבט וגם גי' הספרים יל"פ על כוונה זו והיינו משום דכאן אין בו גזל השבט כמש"כ התוס' שם הביאם התוי"ט רק משום לא פלוג והוא כעין גזירה:


דעריכה

ברע"ב ד"ה לאחר שהודו כו' ומה ת"ט שהיא במיתה כו' טמאה שהיא בעשה כו' [ר"ש בשם הירושלמי]. לכאורה יפלא דמ"מ איכא למיפרך הך פירכא גופה גם על הק"ו אם העלו חולין הקלים כו'. ושוב ראיתי להמפרש רא"פ שהרגיש בזה:


ועריכה

במשנה ואין המחומץ מחמץ אלא לפ"ח. עי' בחולין (ק' א') בתוס' בסוה"ע שכ' ואין לה"ר לר"א מהא דאין המדומע כו' די"ל כו'. לכאורה יפלא דאכתי יש ראיה מהא דאין המחומץ כו'. ובאמת הר"ן בס"פ כה"ב הקשה מזה ומחלק בע"א. אבל התוס' לשיטתייהו בתמורה (י"ב) שפי' להא דאין המחומץ כו' לכוונה אחרת שאינה ענין לחנ"נ ע"ש. ואני לעצמי אומר דהתוס' בשלהי ע"ז (ע"ו) כתבו דבהיתירא לכ"ע ל"א חנ"נ ותרומה כיון דשריא לכהנים היתירא מיקרי [ונ"ל ראי' לזה דמוכח בע"ז שם בגמרא דמהני הגעלה לשפוד ואסכלה אפילו צלה בהם חטאת לצלות בהם אח"כ שלמים ולו יהיה אפילו חזה ושוק של כהנים מ"מ הרי נאכלים לנשיהם ולעבדיהם שחטאת אסורה להם ואפ"ה מסיק ר"א טעמא משום דהיתירא בלע אלמא דכזה נקרא היתירא ואני תמה על מש"כ הר"ן בפ' כ"ש בשם הרמב"ן לחלק דחמץ לא מקרי היתירא בלע משום דהיה שמו עליו בשעה שבלע משא"כ בקדשים דבשעה שבלע לא היה עליו שם איסורא דהיינו נותר דמ"מ הרי שם חטאת היה עליו אשר מחמתה אסורה לנשים ועבדים וכש"כ חמץ דעדיין לא היה בו שום איסור בשעה שבלע] ובזה א"ש דלא אשמעינן תנא ד"ז רק בתרומה ולא בערלה וכה"כ בפ"ב דערלה:


זעריכה

ברע"ב ד"ה עד שתרבה כו' אבל מחצה ע"מ שרי [ר"ש ועי' בתוי"ט]. נ"ל דהיינו כגון שבהנ' שנפלו היה פ"א חצי סאה ואז מותר כשנפלה אח"כ סאה ודו"ק: