משנה תענית א ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת תענית · פרק א · משנה ד | >>

הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים, התחילו היחידים מתענין שלש תעניות.

אוכלין ושותין משחשיכה, ומותרין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה.

הִגִּיעַ שִׁבְעָה עָשָׂר בְּמַרְחֶשְׁוָן וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים,

הִתְחִילוּ הַיְּחִידִים מִתְעַנִּין שָׁלֹשׁ תַּעֲנִיּוֹת.
אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִשֶּׁחָשֵׁכָה,
וּמֻתָּרִין בִּמְלָאכָה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה:

הגיע שבעה עשר במרחשון - ולא ירדו גשמים,

התחילו היחידים - מתענים.
אוכלין, ושותין - משחשיכה,
ומותרין -
במלאכה, וברחיצה, ובסיכה, ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המיטה.

יחידים - הם תלמידים חכמים.

ואלו התעניות, שני וחמישי ושני:


הגיע שבעה עשר במרחשון - וכבר עברו ג' זמנים, שהן ג' במרחשון. וז, וי"ז יז:

התחילו היחידים - תלמידי חכמים יח:

שלש תעניות - שני וחמישי ושני יט:

אוכלים ושותים משחשיכה - מותר להם לאכול ולשתות כל ליל התענית עד שיעלה עמוד השחר כל זמן שלא ישן. אבל לאחר שישן שינת קבע אסור לאכול ולשתות אם לא התנה מתחלה קודם שישן. ואית דאמרי דאכילה בעי תנאי, שתיה לא בעי תנאי דאין קבע לשתיה כ. והכי מסתברא:

הגיע שבעה עשר במרחשון. כתב הר"ב וכבר עברו ג' זמנים כו'. בגמרא דף ו' ע"א תניא איזוהי רביעה הבכירה בג' במרחשון. בינונית בשבעה בו. אפילה בי"ז בו דברי רבי מאיר. ועיין מ"ש במשנה דלקמן:

היחידים. פירש הר"ב תלמידי חכמים שמיוחדים במעשיהם. הרא"ש פרק ח' דנדרים [דף ס"ג. ותמהני דבגמרא מאן יחידים. אמר רב הונא רבנן. ובתר הכי תני איזהו יחיד ואיזהו תלמיד. יחיד כל שראוי למנותו פרנס על הצבור. תלמיד כל ששואלין אותו דבר הלכה ואומר אפילו במסכת כלה. ע"כ. ש"מ דיחיד עדיף מתלמיד. ומש"ה נמי נראה לי דרב הונא אמר רבנן ולא אמר ת"ח. ומיהו אשכחן בדוכתא אחריתא דקורא תלמיד לזה שראוי למנותו על הצבור. כמו שהביאו התוס' מפרק אלו קשרים (דף קי"ד). איזהו תלמיד הראוי למנותו פרנס על הצבור. כשיודע להשיב כל ששואלין דבר הלכה. ואפילו במסכת כלה. ומתרצים התוספת דיש חלוק בתלמיד. דדוקא כשהרב בא אל מקום אחד וכל התלמידים אצלו. זה שואל אל הרב מה שהוא לומד. וזה שואל ממקום אחר. ואותו הרב יודע להשיב לכל התלמידים לכל אחד ואחד כפי שאלתו. ואפי' במסכת כלה זהו יחיד דעדיף מתלמיד דהכא. ונקרא ת"ח בפ' אלו קשרים. אותו ודאי ראוי למנותו על הצבור. אבל אם אינו יודע [להשיב] אלא במסכת כלה. נקרא ג"כ תלמיד. ומזה מיירי הכא עכ"ל. אבל סוף דבר דיחידים דהכא מיירי בראויים למנותם פרנס על הצבור. ומש"ה נמי דייק רב הונא לומר רבנן ולא אמר תלמידי חכמים כדכתבתי. וא"כ לא שפיר קא עבדי הרא"ש והר"ב שכתבו ת"ח. אלא ה"ל לכתוב רבנן. א"נ חכמים]:

שלש תעניות. פי' הר"ב בה"ב. בגמ'. דכמו שאין גוזרין תענית על הצבור לכתחלה בה'. כדתנן במ"ט פ"ב. ה"ה נמי ליחידים שאין מתחילין להתענות בה':

אוכלים ושותים משחשיכה כו'. וכתב הר"ב שתיה לא בעי תנאי דאין קבע לשתיה. כלומר שאין לאדם קביעות זמן לשישתה בו. ואין לשון דהכא כלישנא דגמ' אין קבע לשינה שהעתקתי במ"ו פ"ק דסוכה:

(יז) (על הברטנורא) גמרא הר"מ:

(יח) (על הברטנורא) שמיוחדים במעשיהם. הרא"ש. ותמיהני דבגמרא מאן יחידים א"ר הונא רבנן. ובתר הכי תני איזהו כו' כל שראוי למנותו פרנס על הצבור. ואיזהו תלמיד כל ששואלין אותו דבר הלכה ואומר אפילו במסכת כלה ע"כ. ש"מ דיחיד עדיף מתלמיד כו' וא"כ קשה על הרא"ש והר"ב שכתבו ת"ח אלא ה"ל למכתב רבנן א"נ חכמים:

(יט) (על הברטנורא) ובגמרא כמו שאין גוזרין תענית על הצבור לכתחלה בחמישי ה"ה נמי ליחידים:

(כ) (על הברטנורא) כלומר שאין לאדם קביעת זמן לשישתה בו. ואין לשון דהכא כלישנא דגמרא אין קבע לשינה:

הגיע י"ז במרחשון וכו':    עד סוף הפרק ביד ריש פרק ג' דהלכות תענית עד סימן י' ובטור ארח חיים סימן תקע"ה:

התחילו היחידים מתענים שלש תעניות:    תלמידי חכמים המיוחדים במעשיהם הכי מפרש לה רב הונא בגמ' ועוד אמר רב הונא דהני שלש דיחידים נמי שני וחמשי ושני הוו ותניא נמי הכי וכן פי' הרמב"ם ז"ל: ומלות שלשה תעניות מחקן ה"ר יהוסף ז"ל. ובספר הפרפראות פ' האזינו וכרביבים עלי עשב וסמוך ליה כי שם ה' אקרא מכאן שמתפללין על עצירת גשמים ע"כ:

יכין

הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים, התחילו היחידים – רצה לומר: תלמידי חכמים גדולים גדולים חייבים, אבל תלמידים רשאים להתענות מתענין שלוש תעניות – שני חמישי שני. אוכלין ושותין משחשיכה קודם התענית, ומותרין במלאכה, וברחיצה ובסיכה, ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המטה.

בועז

פירושים נוספים