משנה עירובין ב ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק ב · משנה ג | >>
רבי יהודה אומר, עד בית סאתים.
אמרו לו, לא אמרו בית סאתים אלא לגנה ולקרפף.
אבל אם היה דיר או סחרה או מוקצה או חצר, אפילו בית חמשת כורין, אפילו בית עשרת כורין, מותר.
ומותר להרחיק כל שהוא, ובלבד שירבה בפסין.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד בֵּית סָאתַיִם.
- אָמְרוּ לוֹ:
- לֹא אָמְרוּ בֵּית סָאתַיִם אֶלָּא לְגִנָּה וּלְקַרְפֵּף;
- אֲבָל אִם הָיָה דִּיר אוֹ סַחַר אוֹ מֻקְצֶה אוֹ חָצֵר,
- אֲפִלּוּ בֵּית חֲמֵשֶׁת כּוֹרִין,
- אֲפִלּוּ בֵּית עֲשֶׂרֶת כּוֹרִין,
- מֻתָּר;
- וּמֻתָּר לְהַרְחִיק כָּל שֶׁהוּא,
- וּבִלְבַד שֶׁיַרְבֶּה בַּפַּסִּין:
רבי יהודה אומר:
- עד בית סאתים.
- אמרו לו:
- לא אמרו בית סאתים - אלא בגינה, ובקרפף.
- אבל אם היה דיר, או סהר, או חצר,
- אפילו - בית חמשת כורין,
- אפילו - בית עשרת כורין,
- מותר להרחיק - כל שהוא,
- ובלבד - שירבה בפסין.
רבי יהודה אומר, רחוק מצד הבור לפסין שיעור שבעים אמה ושיריים בלבד, שהוא שיעור צלע בית סאתים כאשר יתבאר לפנים.
וקרפף - מקום מוקף בגדר.
ודיר - מקום יאספו שם הצאן.
וסהר - ידוע, בית הסוהר.
וחצר - מקום שאינו מקורה.
והטעם בזה, כי הגנה והקרפף לא הוקפו לדירה.
וכבר אמרנו כי בית כור הוא כמו שלשים סאה.
ואמרם מותר להרחיק כל שהוא, ובלבד שירבה בפסין - חוזר על פסי ביראות, והוא מה שאמרו חכמים לרבי יהודה "לא אמרו בית סאתים" וכו'.
ואין הלכה כרבי יהודה:
רבי יהודה אומר עד בית סאתים - לא יעשה היקף גדול לבאר אלא עד בית סאתים:
לגינה ולקרפף - שאין הקיפן לדירה:
קרפף - היקף גדול חוץ לעיר להכניס שם עצים לאוצר:
דיר - של בהמות שעושין בשדות היום כאן ולמחר כאן כדי לזבלה בגללי בהמה:
סחר - [היקף מחיצה] לבהמות בעיר. ואית דגרסי סהר, בית האסורים:
חצר - מקום מגולה שלפני הבתים:
מוקצה - רחבה שאחורי הבתים , דכל הני הקיפן לדירה הוא . והני פסי ביראות נמי הואיל ומימיהן ראויות לשתיית אדם תשמיש מעלייתא הוא:
ומותר להרחיק כל שהוא - כלומר כשם שכל אלו שהוקפו לדירה אפילו גדולים עד י' כורים מותר לטלטל בהם, כך מותר להרחיק ההיקף של פסי ביראות כל מה שלבו חפץ, וכן הלכה:
סחר. עיין בפ"ג דשביעית משנה ד' בפירוש הר"ב והתם גרס סהר ואפילו הכי מפרש כמו סחר אבל התם אי אפשר לפרש בית האסורים:
מוקצה. פירש הר"ב רחבה כו' ונקראת מוקצה לפי שאין רוב תשמיש שם כדכתב הרמב"ם משנה ח' פרק בתרא. וכתב הר"ב דכל הני הקיפן לדירה הוא. פירוש לדירת אדם לכניסה ויציאה תמיד כן פירש"י דף כ"ב ע"א ועיין במשנה ה' מ"ש שם בס"ד:
ומותר להרחיק כו'. כתב הר"ב והני פסי ביראות נמי הואיל ומימיהן ראויין לשתיית אדם כו' כ"כ רש"י ז"ל. ועיין במשנה דלקמן:
(ה) (על המשנה) סחר. בפ"ג דשביעית מ"ד גרס סהר ואפ"ה מפרש כמו סחר אבל התם א"א לפרש בית האסורים:
(ו) (על הברטנורא) ונקראת מוקצה לפי שאין רוב תשמיש שם:
(ז) (על הברטנורא) פירוש לדירת אדם לכניסה ויציאה תמיד. רש"י:
ר' יהודה אומר עד בית סאתים: בגמ' בעי בור ופסין קאמר או דילמא בור בלא פסין קאמר פי' אם היה רוחב הבור עם חלל היקף הפסין הרחוקין שתי אמות עד בית סאתים וגם בזה מחמיר שלא ירחיק הפסים יותר אפי' אמה אחת או דילמא בור לחודיה שרי בבית סאתים לבד הרחקת שתי אמות של הפסין דבהא מיקל ומסיק דבור בלא פסין קאמר ולקולא ור"ש בן אלעזר הוא דפליג עליה דר' יהודה בגמ' בברייתא ור"ש בן אלעזר נמי ס"ל דבור בלא פסין קאמר ובגמ' מפר' א"כ מאי בינייהו. ובירושלמי א"ר יוחנן מחלפא שיטתיה דר' יהודה דתנינן תמן ס"פ כל גגות וכן גשרים המפולשין מטלטלין תחתיהן בשבת דברי ר' יהודה וחכמים אוסרין אמר ר' אלעזר אינה מוחלפת אמר ר' ירמיה די סבר כרב יהודה דאמר רב יהודה הדא דתימא במפולשין לבקעה אבל אם היו מפולשין לר"ה אסור:
אמרו לו: חכמים:
לא אמרו וכו': או חצר או מוקצה כך מצאתי מוגה אבל בפירוש רש"י ז"ל מפורש מוקצה קודם חצר וכן הוא ברוב המקומות והכי מסתברא דדיר וסהר ומוקצה דדמי אהדדי דלא שכיחי כולי האי קתני להו בהדי הדדי והדר קתני חצר אע"ג דאיפכא מצינן למימר דתנא דרך כניסה ולחצר נכנס האדם תחלה דרך הפתח ומן החצר לבית ומן הבית למוקצה שאחריו:
ומותר להרחיק כל שהוא ובלבד שירבה בפסין: זו הבבא בקצת ספרים ליתא וכן היא חסרה בתלמוד וגם בפסקי הרא"ש ז"ל אבל בירושלמי איתא וכן ברב האלפסי ז"ל וכתב ה"ר יהונתן ז"ל הא דקא מיהדר למיתני הא י"ל דלמיסתם הלכתא כר"מ דפליג בהדי ר' יהודה דשרי כל שהוא ר"ל אפי' ביותר מבית סאתים דהוי מחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם ע"כ. והרמב"ם ז"ל נמי מתוך פירושו נראה דגריס לה. אלא שיש להסתפק דשמא לא הוה גריס לה ברישא והתימה מרש"ל ומהרב ר' בצלאל ז"ל שלא הגיהוה וגם לא דברו בה כלל ועיקר:
יכין
רבי יהודה אומר עד בית סאתים: ר"ל שלא יהיה הריח שבתוך הדיומדין יותר מק' על ב' אמה:
אמרו לו לא אמרו בית סאתים אלא לגנה ולקרפף: הוא גדר עגול סביב למקום שמניחין שם עצים. דב' אלו לא הוקפו לדירה, להכי כשירצה לטלטל שם צריך שיהיה רק בית סאתים:
אבל אם היה דיר: גדר שעושין בשדה סביב לבהמות כדי שיזבלו השדה:
או סחר: גדר שסביב הבהמות לשמרן:
או מוקצה: מקום גדור שאחורי הבתים:
או חצר: מקום גדור שלפני הבתים, שמתוכו נכנסין לבתים (ועי' בפתיחה). שכל אלו הקיפן לדירה מקרי. מדעשויין לכניסה ויציאה תמיד לתשמיש אדם. ואם כן ה"ה פסי ביראות:
ומותר להרחיק כל שהוא: ר"ל משום הכי גם בפסי ביראות מותר להרחיק כל כמה שירצה, מדעשויין לשתיית אדם בכל עת:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת