רמב"ם על עירובין ב

עירובין פרק בעריכה

משנה אעריכה

דיומדין - מלה מורכבת משתי מילות "דיו עמודין", ודיו בלשון יווני שנים, על כן פירוש המילה "שנים עמודין", וזו היא צורתן:











וביראות - קבוץ באר, והוא באר מים הנובע.

ורבקות - קבוץ "רבקה", והם עדת הבקר מגזרת "כעגלי מרבק" (ירמיה מו, כא).

ואמרו קשורות ולא מותרות - להזהיר שיהיו קשורות בודאי.

ורחב הפרה הבינונית אשר אליה היה הרמז בשיעור אמתים פחות שליש, ויהיה רחב מה שבין הפסין לדעת רבי מאיר עשר אמות, ולדעת רבי יהודה שלש עשרה אמה ושליש. ואין מחלוקת בין רבי מאיר ובין רבי יהודה, כי כשיש בין הפסים עשר אמות או פחות אין צריך ארבעה פשוטין, ואם יש בו ארבעה עשר אמות או יותר ביניהן היא צריכה פשוטין, והמחלוקת ביניהם כשהוא רחב מה שבין פס ופס מעשר אמות עד ארבעה עשר.

ואמרם אחת נכנסת ואחת יוצאה - כי אי אפשר שתהיה רבקה נכנסת ורבקה יוצאה אלא אם יש ביניהם ריוח, והוא כמו שרומז לאותן עשר אמות שיש בין כל שני פסין שיהיו רווחות ולא מצומצמות.

והלכה כרבי יהודה בשני המאמרים:

משנה בעריכה

כשהפסין רבים, ישמר שיהיה ברוחב בין כל פס ופס ששה טפחים, ולא יהיה בין פס ופס יותר משלש עשרה אמות ושליש.

והלכה כרבי יהודה כאשר אמרנו בהלכה שלפני זאת:

משנה געריכה

רבי יהודה אומר, רחוק מצד הבור לפסין שיעור שבעים אמה ושיריים בלבד, שהוא שיעור צלע בית סאתים כאשר יתבאר לפנים.

וקרפף - מקום מוקף בגדר.

ודיר - מקום יאספו שם הצאן.

וסהר - ידוע, בית הסוהר.

וחצר - מקום שאינו מקורה.

והטעם בזה, כי הגנה והקרפף לא הוקפו לדירה.

וכבר אמרנו כי בית כור הוא כמו שלשים סאה.

ואמרם מותר להרחיק כל שהוא, ובלבד שירבה בפסין - חוזר על פסי ביראות, והוא מה שאמרו חכמים לרבי יהודה לא אמרו בית סאתים וכו'.

ואין הלכה כרבי יהודה:

משנה דעריכה

אם היתה דרך הרבים מפסקתה - רוצה לומר מפסקת בין הפסין.

יסלקנה לצדדין - רוצה לומר שיהיה הלוך בני אדם חוץ מן הפסין, לא בתוכן.

ובאר - הוא מעין מים הנובעים.

ובור - הוא הגבא שיתכנסו שם המים.

ואין הלכה כרבי יהודה, והלכה כרבי יהודה בן בבא.

ובזה תנאים מיוחדים, והוא כי משפטי פסי ביראות שקדם זכרם, אינה נחשבת משום מחיצה אלא כשהבאר באר מים חיים ויהיה של רבים ויהיה בארץ ישראל, כי זאת הקולא שהקלו בו לא עשו אותו אלא משום עולי רגלים, והוא אמרם "לא התירו פסי ביראות אלא לבהמת עולי רגלים בלבד". ועם כל זה אין מותר להשקות בו אלא הבהמות שאינן יכולות לרדת אל הבור, אבל האדם אין מותר לו לשאוב בין הפסין וישתה אלא אם עשה מחיצה גבוהה עשרה טפחים, אלא אם יהיה הבור רחב כל כך שלא יוכל האדם להרחיב רגליו בצדי הבור וירד יהיה מותר לו לשתות בין הפסין:

משנה העריכה

לפי שקדם המאמר לרבי יהודה בן בבא הוסיף ואמר ועוד אמר רבי יהודה בן בבא.

וכבר ביארנו כי חצר המשכן הוא בית סאתים. וכבר ידעת כי חצר המשכן שיבורו הוא בית סאתים חמשת אלפים אמה, כי ארכו מאה אמה ורחבו חמישים. וכל מקום שתהיה מדת השיעור שלו חמשת אלפים אמה הוא בית סאתים באיזה צורה שיהיה, בין שיהיה עגול או משולש או מרובע או זולתו מן הצורות. אבל שטח מרובע שיהיה עומד הזויות יהיה מדתו חמשת אלפים אמה, לא יוודע צלע אותו השטח אלא בקרוב, לפי שחמשת אלפים חשבון בלי גידור, וגדרו בקרוב שבעים אמה וחמש שביעיות אמה. והדבר בכאן בזה החשבון, כמו שזכרתי לך במה שקדם ביחוס אלכסון עגולה למסבבה, כי לא יגיע לעולם לידיעת גדר החשבון שאינו גדור אלא בקרוב, ואין זה לחסרון דעתנו אלא מפני טבע זה החשבון, ולפיכך אמרו שבעים ושירים, כי כשתשים אלו השירים חמש שביעיות כאשר זכרתי לך, ותכה שבעים וחמש שביעיות בשבעים וחמש שביעיות, יהיה החשבון חמשת אלפים וחצי אחד בקרוב, ואם תשים השירים שני שלישים כמו שנוטה דעת הירושלמי, תהיה מידת אותו השטח ארבעת אלפים [ותשע מאות ותשעים ושלושה] (תתקצ"ג) ושבע תשיעיות.

וזה המחלוקת שיש בין מאמר רבי יהודה בן בבא שאמר שבעים ושירים, ובין מה שאמר רבי עקיבא שאמר ובלבד שתהא שבעים ושירים על שבעים ושירים, מחובר אל המחלוקת שיהיה ביניהם בשומירה ובית דירה. כי רבי יהודה בן בבא ידקדק החשבון מאד עד שתהיה מדת המרובע בית סאתים שלמים, וישים השירים חמשה שביעיות כאשר זכרנו או מה שהוא יותר דק ממנו. ורבי עקיבא יקרב החשבון יותר, וישים השירים שני שלישים או קרוב מזה, עד שתהיה מדת המרובע קרוב מבית סאתים, וכן נראה מדבריהם במקום אחר.

ומאמר רבי יהודה, אפילו אין בה אלא בור ושיח ומערה - רוצה בו אחד מהם או בור או שיח או מערה.

ונתבאר בתוספתא כי רבי אליעזר סובר, אם היה ארכה יותר על שנים ברחבה אין מטלטלין בתוכה.

ומחלוקתם במה שאומר לך, והוא כי רבי יוסי אומר כי המקום שהוא בית סאתים שמידתו חמשת אלפים אמה כמו שביארנו, אפילו יהיה אורכו כשנים ברוחבו עד שיהיה אורכו מאה אמה ורוחבו חמישים אמה כמו חצר המשכן, מטלטלין בתוכו ושיהיה בזה האלכסון קרוב [למאה ושנים עשר] והוא יותר מכפל הרוחב.

ורבי אליעזר סובר, כי לא יוסיף האורך על הרוחב אלא כשיעור שיהיה האלכסון כפל הרוחב, ויהיה אורך השטח שלש ותשעים ושליש תשיעית הרוחב חמשים ושלש ושליש אמה והאלכסון מאה ושבעה וחצי.

ואלו החשבונות כולם בקירוב, ומה שזכרתי לך לדמיון ואי אפשר להוציאם בדיוק לפי שהם כולם חשבונות בלי גדורים.

ולא יהיה לדעת רבי אליעזר לעולם באורך בית סאתים יותר משלש ותשעים ושליש תשיעית אמה, ולדעת רבי יוסי יהיה ארכו מאה אמה. וזו היא צורת מה שזכרנו לדעת רבי אליעזר:







ויהיה שיעור מאמר רבי אליעזר כן, היה אורך האלכסון יותר על שנים כרוחב אפילו אמה אחת אין מטלטלין בתוכה.

וכל מה שזכרנו מן הגדירה והוצאת האלכסון והשיבור הוא קרוב מאד בעיני היודע בחכמת החשבונות והתשבורת, וקשה מאד ויהיה בו כסומא מי שלא למד בזה העניין.

והלכה כרבי עקיבא באמרו אפילו אין בה אחת מכל אלו, ולא באמרו שהם שבעים ושירים על שבעים ושירים.

והלכה כרבי יוסי באמרו אפילו ארכה כשנים ברחבה כמו שביארנו.

וממה שאתה חייב לדעת, כי כל מקום שעשו לו גדר הכוונה היתה לדור בו, והוא מה שקורין אותו קרפף שהוקף לדירה, אפילו יש במדתו אלף מיל מותר לטלטל בכולו, ומה שדברו לא דברו אלא בגנה וקרפף שלא הוקף לדירה:

משנה ועריכה

כבר אמרנו פעמים כי בית כור הוא שלשים בית סאה.

ואמרו אבל להן מותר - כשבטל רשותו להם סתם.

וחכמים סוברין, כי אפילו בטל רשותו להם סתם אסור להם להשתמש בביתו אלא אם כן פירש להם שבטל להם רשות ביתו, רוצה לומר רשותו בחצר, והוא החצר שלפני הדיורים שאינה מקורה, ועוד יתבאר זה במקומו בזאת המסכתא.

ועוד שמע כי אדם יוצא ידי חובתו בפסח בעקרבנין - כשאכלן משום מרור, והוא מכלל הירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בליל פסח המנויות בפרק שני ממסכת פסחים.

ועקרבנין - בלשון ערבי "אל עקרבוץ", והוא מפורסם אצלנו והם עלין בצורת העקרב.

ושאל רבי אלעאי לכל תלמידי רבי אליעזר, אם שמע אחד מהם מרבי אליעזר אחת מאלו השלשה הלכות ששמע הוא, ולא מצא מי ששמע אותן אלא הוא לבדו.

ואין אחת מהן הלכה אלא כולן דחויות: