משנה עירובין ב ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק ב · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

רבי יהודה אומר, אם היתה דרך הרבים מפסקתן, יסלקנה לצדדין.

וחכמים אומרים, אינו צריך.

אחד בור הרבים, ובאר הרבים, ובאר היחיד, עושין להן פסין, אבל לבור היחיד עושין לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים, דברי רבי עקיבא.

רבי יהודה בן בבא אומר, אין עושין פסין אלא לבאר הרבים בלבד, ולשאר עושין חגורה גבוהה עשרה טפחים.

משנה מנוקדת

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

אִם הָיְתָה דֶּרֶךְ הָרַבִּים מַפְסְקַתָּן, יְסַלְּקֶנָּה לִצְדָדִין;
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ צָרִיךְ.
אֶחָד בּוֹר הָרַבִּים, וּבְאֵר הָרַבִּים, וּבְאֵר הַיָּחִיד,
עוֹשִׂין לָהֶן פַּסִּין;
אֲבָל לְבוֹר הַיָחִיד עוֹשִׂין לוֹ מְחִצָּה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים,
דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא אוֹמֵר:
אֵין עוֹשִׂין פַּסִּין אֶלָּא לִבְאֵר הָרַבִּים בִּלְבַד,
וְלַשְּׁאָר עוֹשִׂין חֲגוֹרָה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים:

נוסח הרמב"ם

רבי יהודה אומר: אם היתה דרך הרבים מפסקתה - יסלקנה לצדדין.

וחכמים אומרים: אינו צריך.
אחד באר הרבים, ובור הרבים, ובאר היחיד - עושין להן פסין;
אבל לבור היחיד, עושין לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים - דברי רבי עקיבה.
רבי יהודה בן בבא אומר: אין עושין פסים - אלא לבאר הרבים בלבד;
ולשאר - עושין להן חגורה גבוהה עשרה טפחים.

פירוש הרמב"ם

אם היתה דרך הרבים מפסקתה - רוצה לומר מפסקת בין הפסין.

יסלקנה לצדדין - רוצה לומר שיהיה הלוך בני אדם חוץ מן הפסין, לא בתוכן.

ובאר - הוא מעין מים הנובעים.

ובור - הוא הגבא שיתכנסו שם המים.

ואין הלכה כרבי יהודה, והלכה כרבי יהודה בן בבא.

ובזה תנאים מיוחדים, והוא כי משפטי פסי ביראות שקדם זכרם, אינה נחשבת משום מחיצה אלא כשהבאר באר מים חיים ויהיה של רבים ויהיה בארץ ישראל, כי זאת הקולא שהקלו בו לא עשו אותו אלא משום עולי רגלים, והוא אמרם "לא התירו פסי ביראות אלא לבהמת עולי רגלים בלבד". ועם כל זה אין מותר להשקות בו אלא הבהמות שאינן יכולות לרדת אל הבור, אבל האדם אין מותר לו לשאוב בין הפסין וישתה אלא אם עשה מחיצה גבוהה עשרה טפחים, אלא אם יהיה הבור רחב כל כך שלא יוכל האדם להרחיב רגליו בצדי הבור וירד יהיה מותר לו לשתות בין הפסין:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אם היתה דרר הרבים - דרך שרבים בוקעים בה מפסקת בין הפסים, יסלקנה לצדדים מחוץ לפסים שלא יהיו הרבים מהלכים בין הפסים, דמשוו לה כרשות הרבים ומבטלים המחיצה. ואין הלכה כר"י:

בור הרבים - אי פסקי מיא מדכרי אהדדי, שלא התירו פסי ביראות אלא שיהיו מים מצויין לבהמות עולי רגלים, וכל זמן שאין שם מים אין לפסין תורת מחיצה:

באר היחיד - נמי שרי, דבאר מים חיים הן והא לא פסקי מיא:

לבאר הרבים - דאיכא תרתי למעליותא. וכן הלכה. ואין מותר למלאות מים ולהוציא מן הבאר על ידי פסי ביראות אלא כדי להשקות בהמתן של עולי רגלים ובא"י בלבד. אבל להוציא מים כדי לשתות האדם עצמו אסור , אלא יורד לבור ושותה או עושה מחיצה גבוהה עשרה טפחים:

פירוש תוספות יום טוב

בור הוא הגבא שיתכנסו שם המים. הרמב"ם:

לבאר הרבים בלבד. כתב הר"ב ואין מותר כו' אבל להוציא מים כדי לשתות אדם עצמו אסור. והקשו בתוספות דאם כן אמאי בעינן שיהיו ראוין לאדם כמ"ש הר"ב במשנה דלעיל ותירצו די"ל שאם דלה לצורך בהמה ונשתיירו שם שרי לאדם. אי נמי דתחלת התקון לא הותרו אלא לצורך בהמה אבל בשכבר נתקן לצורך בהמה שרי אף לצורך אדם ע"כ. ומ"ש הר"ב אלא יורד לבור ושותה. היינו כשהבור קצרה אבל אם היא רחבה כל כך שלא יוכל האדם להרחיב רגליו בצדי הבור וירד. מותר לכתחלה לכל אחד מהני פירושים או לדלות או לתקן. תוס':

חגורה. פי' הר"ב מחיצה. וכן ל' התו' וכתב הר"ר יונתן שמפני שמצריכין מחיצה מד' רוחותיה קורא לה חגורה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ח) (על המשנה) בור. הוא הגבא שיתכנסו שם המים. הר"מ:

(ט) (על הברטנורא) והקשו בתוספ' דא"כ אמאי בעינן שיהיו ראויין לאדם. וי"ל שאם דלה לצורך בהמה ונשתיירו שם שרי לאדם. א"נ דתחלת התיקון לא התירו אלא לצורך בהמה אבל בשכבר נתקן לצורך בהמה שרי אף לצורך אדם:

(י) (על הברטנורא) היינו כשהבור קצרה אבל אם היא רתבה כ"כ שלא יוכל להרחיב רגליו בצדי הבור וירד מותר לכתחילה לכל אחד מהני פירושים או לדלות או לתקן. תוספ':

(יא) (על המשנה) תגורה. מחיצה וכן הוא בתוספ' שמפני שמצריכין מחיצה מד' רוחותיה קורא לה תגורה. הרי"כ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ר' יהודה אומר אם היתה דרך הרבים מפסקתם:    גרסי' לשון רבים דקאי אפסין. ובגמ' ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרווייהו כאן הודיעוך חכמים כמה גדול כחן של מחיצות דלא מיבטלי משום בקיעת רבים ור' יוחנן כאן ולא ס"ל ור' אלעזר כאן וס"ל. ובגמ' רמינן דר' יהודה אדר' יהודה ורבנן אדרבנן דתניא יתר על כן א"ר יהודה מי שהיו לו שני בתים משני צידי ר"ה עושה לו לחי מכאן ולחי מכאן או קורה מכאן וקורה מכאן ונושא ונותן באמצע א"ל אין מערבין ר"ה בכך קשיא דר' יהודה אדר' יהודה קשיא דרבנן אדרבנן ומשני דר' יהודה אדר' יהודה לא קשיא התם דאיכא שתי מחיצות מעלייתא הכא ליכא שתי מחיצות מעלייתא דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא הכא איכא שם ארבע מחיצות שיש שתי אמות היכר היקף דופן לכל רוח התם ליכא שם ד' מחיצות וכתבו תוס' ז"ל דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא וכו' ה"מ לשנויי דרבנן לא פליגי על ר' יהודה אלא מדרבנן אבל מדאורייתא מודו ליה ע"כ:

אחד בור וכו':    ואית דגרסי אחד באר הרבים ובור הרבים ובאר היחיד וכו' וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל. ובגמ' אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר"י בן בבא ואמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל לא הותרו פסי ביראות אלא לבאר מים חיים בלבד וצריכא דאי אשמועי' הלכה כר' יהודה בן בבא ה"א דרבים ואפי' מכונסין והאי דקתני באר הרבים לאפוקי מדר' עקיבא דאמר אפי' באר היחיד שרי קאמר איהו דאפי' לבאר דוקא דרבים קמ"ל באר מים חיים ואי אשמועי' באר מים חיים ה"א ל"ש דרבים ול"ש דיחיד קמ"ל הלכה כריב"ב. וכתבו תוס' ז"ל והאי דנקט באר הרבים לאפוקי מדר' עקיבא וא"ת א"כ הל"ל בור הרבים וע"כ באר היחיד לא דליכא למימר דאתי למעוטי בור היחיד דוקא דא"כ היינו ר' עקיבא וי"ל דאורחא דמילתא למיתני מענין שממעט דהיינו באר היחיד אי נמי הא דקאמרי' דרבים אפי' מכונסים לאו אר' יהודה בן בבא קאי אלא אשמואל. עוד כתבו ז"ל ל"ש דרבים וכו' יכול להיות דהוי כר יהודה בן בבא והאי דנקט ר"י ב"ב באר הרבים היינו לאפוקי בור הרבים ע"כ. אבל ברב אלפס ז"ל כתוב ה"א ל"ש דרבים ל"ש דיחיד כדר"ע קמ"ל דהלכה כריב"ב:

ולשאר עושין חגורה:    פי' רש"י ז"ל היקף של חבלים ותוס' ז"ל פירשו חגורה פי' מחיצה וכן פי' ה"ר יהונתן ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

רבי יהודה אומר אם היתה דרך הרבים מפסקתן:    בין הפסין:

יסלקנה לצדדין:    דאל"כ הליכת הרבים מבטלת מחיצת הפסין מלהיות רה"י:

אחד בור הרבים:    של מים מכונסין. דאף דפסקי מיא רבים מדכרו אהדדי שלא לטלטל בין הפסין כשיפסקו המים. ואילה"ק מ"ש ממדורה דאפי' י' בנ"א אין קורין לאורה (כשבת י"ב א') ולא אמרינן דמדכרו אהדדי אע"ג דמכנפי מכ"ש הכא דאין זה מצוי שם בשעה כשמצוי חבירו.י"ל דמדכרו אהדדי דהכא הייני בכל ימות החול יזכירו א"ע שאסור לטלטל במקום זה ודו"ק (ועי' לקמן פ"ד סי' לט):

ובאר הרבים ובאר היחיד:    דאף שהוא של יחיד, עכ"פ באר לא פסקו מיא:

עושין לחי פסין אבל לבור היחיד:    דהו"ל ב' לריעותא:

עושין לו מחיצה גבוה עשרה טפחים דברי רבי עקיבא רבי יהודה בן בבא אומר אין עושין פסין אלא לבאר הרבים בלבד:    דהו"ל ב' לטיבותא. ודוקא לבהמה. אבל אדם אסור לשאוב ולשתות שם בין הפסין, מדיכול לירד למטה, ולשתות:

ולשאר עושין חגורה:    גדר סביב (אב"י ורש"י פי' חבלים, וכן מסתבר לישנא דחגורה. ונ"ל דקמ"ל דאף דאינו רק מחיצה של ערב, הוא מחיצה):

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים