מהרש"ל על הש"ס/עירובין/פרק ב

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

דף יח עמוד ב עריכה

גמ' אלא מעתה גבי אלקנה דכתיב וילך אלקנה אחרי אשתו וכו'. נ"ב שבוש הוא שאין פסוק זה בכל המקרא ולא גרסינן ליה תוס' בפרק הרואה ושם הארכתי:

רש"י [בד"ה המרצה מונה הס"ד] ואחר כך מ"ה יד ליד המרצה מיד ליד אפי' הוא כו' כצ"ל:

בד"ה בי רב מקרא שקורין תינוקות כו' כצ"ל:

בד"ה למורש קיפוד כו'. נ"ב הוא מין עוף המקונן במדבר שנאמר קאת וקיפוד וינשוף:

תוס' בד"ה ולא אחורי כו' קבל ירושלים כו' אמרינן ההוא גברא דהוה כו' כדו ב' רשויות קיימת כו' כצ"ל. :

דף יט עמוד א עריכה

גמ' גם ברכות יעטה מורה כו'. נ"ב פי' לפני השם יתברך שהרי מורה לו דרך הטוב:

שם דומסקנין פתחא כו' כצ"ל. ונ"ב בכאן משמע שהיה קבלה בידם שלא היה אלא פתח אחד לגן עדן דאם לא כן לימא כולהו פתחים כדאשכחן גבי גיהנם שהיה לו שלשה פתחים רחוקים זו מזו וא"כ תימה הא מדה טובה מרובה ממדת פורענות כדמסיק ביומא בפרק בתרא כדומה לזה בענין פתיחת הדלתות דמן שירד להם לישראל דיליף מארובות השמים דמבול מכח מדה טובה מרובה כו' ונראה בעיני דבודאי הקב"ה לא רצה לגלות סוד הגן עדן ולהשפיע אותו בפתחים הרבה ואין לו אלא פתח אחד כדי שיהא העובד השם יתברך באמונה ולא בקבלת שכר שזו היא מדה הגרועה בעבודת השם יתברך אבל השפעת הגיהנם בפתחים הרבה וכמה שמות התוארים יש לה על תוקף פעולה בא כדי להטיל אימה יתירה להיות עובד השי"ת מיראה שזו היא עבודת השי"ת יתעלה זכרו ברובא ורובא דעלמא ואולי מתוך כן יבא לידי אהבה ודו"ק:

שם אבל לא ממש קמ"ל כצ"ל:

תוס' בד"ה בר מבא כו' שלשה יורדין לגיהנם ואינם עולין כו'. נ"ב אינו רוצה לומר שאינך שלשה אינן עולין כלל שהרי איכא חד מהנך שלשה אשת איש והוכיחו התוס' בפ' הזהב שעולה שהרי יש לו חלק לעוה"ב והא דקאמר אינן עולין ר"ל אינן עולין מיד אלא לאחר י"ב חדש דמשפט רשעי ישראל י"ב חדש בגיהנם והבא על הנכרית אינו בכלל רשעי ישראל ועולה אחר שקבל דינו מיד ומ"מ התוס' בפרק הזהב לא סבירא להו הך שינויא וסברי לשם דאף הבא על הנכרית אינו עולה עד אחר י"ב חדש והאי דלא קחשיב בהדיה אינך משום דהבא על הנכרית אינו נענש כל כך אם לא שיש בידו שאר עבירות שראוי לירד בגיהנם בשבילן ואז מהני הבא על הנכרית דאברהם לא מבשקר ליה ואינו מעלהו מיד אלא שוהה שם י"ב חדש עיין שם:

בד"ה והא איכא כו' וגם בשלשה דברים כו'. נ"ב פי' במדרש של שלשה דברים עיין בתוס' פ"ק דע"ז דף י"ז:

דף יט עמוד ב עריכה

גמרא משום דבעי למתני סיפא כשלש עשרה שלש עשרה הויין משום דבעי כו' כצ"ל. ונ"ב בס"א גרסינן י"ג הוויין והאיכא טפי והיא היא והכי פריך מאיקמתרצית איידי דתניא כי"ג כו' הא י"ג הויין ואיכא נמי טפי וא"כ היא גופה אינה מיושב כל כך לומר כי"ג מאחר שהוא טפי ממנו בשלמא אי הוי כי"ג ולא ממש י"ג דהוי זוטר טפי הוה שייך לומר דתני כעשר איידי דידיה אבל השתא דאיהו גופא דחוק איך שייך לומר איידי ומשני איידי דתניא כי"ד דלא הוי י"ד אלא זוטר טפי תני נמי כי"ג אע"ג דעדיף טפי תו תני נמי כעשר אע"פ שהוא עשר ממש ופריך י"ד לא הויין פירוש הלא הוא רחוק מי"ד שהרי לא הגיע אפילו לחצי י"ד בשלמא אי הוי י"ג ושני שלישי הוי שייך לומר כי"ד אבל הכא לא הגיע כלל לי"ד אלא י"ג ושליש הוא ואם כן הוא בעצמו דחוק לומר כי"ד והוא רחוק מי"ד אלא מעט יותר מי"ג וא"כ איך שייך לומר דתני איידי אטו הא והוא עצמו מגומגם ומשני בשלמא אי הוה תני כי"ג לחוד או כי"ד לחוד לא הוי אתי שפיר דלתרווייהו הוא דחוק אבל השתא דתני כי"ג כי"ד כחדא הכי פירושו כי"ג יותר מי"ג וכי"ד ר"ל שלא הגיע לי"ד ואיידי דידהו תני כעשר ודו"ק. רש"י בד"ה בבור שנים עשר כו' רבי יהודה ובעינן פשוטים כו' כצ"ל:

בד"ה לר' יהודה כו' עדיפא ליה פשוטין כו' הד"א:

דף כ עמוד א עריכה

גמרא קמ"ל כאן וס"ל כו'. נ"ב נראה בעיני לפרש האי דקאמר רבי אלעזר הכא הזורק מרשות הרבים לבין הפסין דחייב נשמע מכלל דאמר התם כאן הודיעך וסבירא ליה דתלמודא דכאן וסבירא ליה קאמר אם לא היכא דמוכח כגון גבי רבי יוחנן כדאיתא לקמן ומשום הכי משמיע לנו בכאן כאלו אמר רבי אלעזר להדיא כך כדי שלא תטעה לומר כאן ולא ס"ל כמו שאומר רבי יוחנן אבל אין לפרש איפכא הכא להדיא והתם לא אר"א כאן הודיעך אלא רבי יוחנן לחוד ותלמודא אמר לשם רבי יוחנן ורבי אלעזר מכלל חברתא דהכא א"כ למה ליה לתלמודא לומר לשם מאחר שאמר כאן להדיא ובפרט לומר רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרווייהו כאן הודיעך ואין להם דעת אחד ולמה לא חש התלמודא שנבא לכלל טעות ונאמר דשניהם אמרו כאן וס"ל או כאן ולא ס"ל ומי ידע לחלק ביניהן אם לא שנסמוך על מה שאמר במקום אחר אם כן ל"ל למימר בכדי דברים שלא אמר רבי אלעזר ודו"ק:

רש"י בד"ה מאי לאו כו' דאין עוביו ד' בגובה י' כו' כצ"ל:

בד"ה דהדרן וערבן כו'. נ"ב כזה [איור]#*:

בד"ה ובאו מים כו' דהא תנן כל מחיצה כו' כצ"ל:

בד"ה הזורק מר"ה הס"ד:

תוס' בד"ה לא יעמוד כו' שאין ד' על ד' אמרי' כו' להוציא ראשו ברה"ר ולרוק כיון דפיו במקום אחר הוי כו' מידו לידו אחרת כו' כצ"ל:

דף כ עמוד ב עריכה

גמרא ר"א אוסר בגמל כו'. נ"ב פירוש אפילו בראשו ורובו כפרש"י וכמו שהגהתי מספרים מדוייקים ואין להקשות מדאמר רבי אליעזר אוסר בגמל משמע דוקא בגמל אבל בבהמה לא פליג את"ק אלמא דת"ק איירי נמי בבהמה ואין חילוק לתנא קמא בין גמל לבהמה ובעי בשתיהן ראשו ורובו לא קשה דאפשר לומר אדרבה דשמעיה רבי אליעזר מתנא קמא דבעי ראשו ורובו בגמל ובבהמה לא בעי ראשו ורובו ואם כן לרבי אליעזר דפליג בגמל ואוסר אפילו בראשו ורובו אם כן לכל הפחות גבי בהמה בעי ראשו ורובו ע"כ קאמר אוסר בגמל אפילו בראשו ורובו אבל בבהמה לא פליג ושרי אפילו בלא ראשו ורובו ודו"ק:

רש"י בד"ה לא ימלא כו' למה הוצרכו כו'. נ"ב מה שפרש"י דאיירי בדלא נקט לה כו' דאם כן נמה הוצרכו לראשה ורובה אין להקשות דלמא הך ברייתא איירי בלא ראשה ורובה ומשום הכי אסור אפילו בדנקט לה נ"ל לפרש מן הסתם שדעת רש"י מאחר דסתמא קתני לא ימלא ויתן דמשמע שאסור לעשות כן בשום ענין ואמאי אסרו עליו יכניס ראשה ורובה בתוך הפסין בשלמא אי איירי בדלא נקט לה ומשום הכי אסרו עליו אין להקשות אמאי אסרו לו בשום ענין דנקט לה באפסר משמע דאיירי בסתם פרות שאין להם אפסר וחבל ומאחר שאין לה אם כן לא מועיל לו שום היתר ליתן המים לפניה אלא לשפוך לה והתוס' פי' בע"א דקאי על המשנה דאיירי בראשו ורובו אבל קשה למאי אנו צריכין לכל זה הדוחק כי המקשה שבא לדחות הפשיטות ורוצה לומר דאפילו בדנקיט לה בעינן ראשה ורובה ממ"נ שפיר קאמר וה"ק הכי נמי מסתברא דמתני' איירי בדנקיט למנא ונקיט לה דאי בדלא נקיט לה אפילו בראשה ורובה נמי אסור כמו שמביא מהך ברייתא דאסור למלאות בדלא נקיט לה ואם כן ממילא מתניתין בדנקיט לה איירי ושמעינן דבעי ראשה ורובה מאי אית לך למימר דלמא האי ברייתא איירי בדנקיט לה ולא ימלא משום דלא הוי ראשה ורובה בפנים אם כן סוף סוף נמי שמעינן דבעי ראשה ורובה אפילו בדנקיט לה ודו"ק:

בד"ה שלא היתה כו' אלא ששגג בשבת כו' כצ"ל:

בד"ה צוארו ארוך ואע"ג דרוב גופו כו' עד רה"ר ואהכי בעי ראשו ורובו ואע"ג דנקיט לה כצ"ל והס"ד:

תוס' בד"ה אמר אביי כו' ברה"ר ומטלטל ברה"י כו' כצ"ל:

בא"ד וחזי ליה לאידך כו'. נ"ב חוזר לגרסת ר"ת:

דף כא עמוד א עריכה

רש"י בד"ה לכל תכלה כו' סופו אבל כו' הד"א:

דף כא עמוד ב עריכה

גמרא בסימני טעמים ואסברה בדדמי לי' איזן וחיקר כו' דומה לקופה שאין לה אזנים כו' כצ"ל:

דף כב עמוד ב עריכה

גמ' חזיתיה לרישך בי עמודי כו' כצ"ל. ונ"ב פירוש חזיתיה לרבה בר נחמני שהוא רבך בתוך מדרשו של רבי יוחנן כי אמר להאי שמעתא ותמה אני שלא שמעת מפומיה דרבה כי הוא שמע כמוני פי' רשב"ם:

שם ויוצאין בזו רה"י לשבת ורה"ר לטומאה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה סולמא כו' סביב לעלות בו לא"י והוא גבוה עשרה טפחים כצ"ל והס"ד:

בד"ה ומחתנא מורד חריץ עמוק עשרה טפחים ורחב ארבעה סביב א"י מאידך גיסא והוי לה כו' כצ"ל. בד"ה לבורות כו' ובשפה קצרה מהלכין כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה קרקפנא כו' תורה שם ועוד שלא ראה אביי את רבי יוחנן אבל רבה תלמידו של רבי יוחנן הוה כצ"ל והס"ד:

דף כג עמוד א עריכה

גמ' דאפסקוה אבל הכא כו' אין בה אחת מכל אלו כו' כצ"ל. תוס' בד"ה ובלבד כו' ודוקא בשומירה ובית דירה דהוי דירה גרועה הוא דקאמר כו' כצ"ל. ונ"ב תוס' שנ"ץ:

בד"ה אילימא כו' למיתני ועוד אע"ג דלא הוי מענין אחד אבל הא פשיטא לי דשייך למיתני ועוד היכא דהוי תרווייהו כו' כצ"ל. :

דף כג עמוד ב עריכה

תוס' בד"ה איכא בינייהו כו' ואם בא להקיף כו' וכי מצות הן שיצטרך לכתחילה לעשות כך והא לא איירי אלא בהכשר קרפף שהוא בנוי כבר כן הוא בתוס' שנ"ז:

בא"ד ונראה כפירוש ר"ת כו' כצ"ל:

דף כד עמוד א עריכה

רש"י בד"ה שרי לטלטולי כו'. נ"ב פי' אפי' הוי של שני בעלי' השתא נמי בלא מחיצה שרי לחד גברא ודו"ק:

בד"ה לבי רב הונא כו' לדירה וניטע אח"כ כצ"ל:

בד"ה אבל כלי כו' שעדיין היה מדרס כו' כצ"ל:

בא"ד קבל טומאה מאביו כו'. נ"ב פי' משום דבשעת פרישתו מאזן אי אפשר לצמצם שלא יגע מעט ובשעת פרישה אינו קרוי מגע בית הסתרים פרק בהמה המקשה דף ע"ג:

תוס' בד"ה סנדל כו' דבעינן באות מבגד גדול כו'. נ"ב פי' שנשארה בו טומאת מדרס לאפוקי האזן אחר שנפרשה אין בה טומאת מדרס כלל. בא"ד בא לה טומאת מדרס. נ"ב פי' לאזן:

בא"ד שבטלה אצל הסנדל. נ"ב פי' האזן ודו"ק:

בא"ד בלא זה וכיון שבאו לה כו' כצ"ל. בד"ה פשיטא כו' דלקמן גבי אבורנקי. נ"ב ותימה שלא מצינו לקמן דמהני אפי' לרבא אלא בהוקף ולבסוף ישב ולא בהוקף ולבסוף פתח וכן מפרשים התוס' גופא לקמן ודו"ק (עיין במהרש"א):

דף כד עמוד ב עריכה

רש"י בד"ה אין עושין כו' כיון דגודא גבוה עשר כל מה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ההוא רחבה כו' דיורין ליעביד מחיצה כו' לרב אין עושין כו' אתי שפיר הא דלא כו' השביל ליעביד צורת הפתח כו' כצ"ל והד"א:

דף כה עמוד א עריכה

רש"י בד"ה באילנות כו' ולא בטיל ליה משם קמא כצ"ל. ונ"ב ס"א:

בד"ה ה"ג כו' ועשה מחיצות סביב. נ"ב לאו דוקא אלא ביותר מעשר וכן באשר"י:

תוס' בד"ה מאן דשרי כו' ובשביל לית בה דיורין כו' כצ"ל:

בד"ה ומאן דאסר כו' ששבתו בתוכה כצ"ל. :

דף כה עמוד ב עריכה

רש"י בד"ה דאיכא גיפופי וכו' בקרפף איכא גיפופי כו' כצ"ל:

בד"ה וזה חצר הס"ד:

בד"ה בוסתנא כו' לגודא דאפדנא והיא היתה לו אחת ממחיצותיו ועל שם ההוא גודא כו' פרדס הוקף הפרדס כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה אי דעבידא כו' מב' רוחותיה הכא במאי עסקינן כו' הד"א:

בד"ה וכי אויר כו' במלואו למקום האסור לו כו' שאם נפרץ קרפף מצד א' כו' כצ"ל:

בא"ד לא היה צריך אלא לחי כו'. נ"ב ותימה הלא אין מועיל לחי אלא במה שיש בו דיורין כדפירשו התוס' לעיל גבי שביל וגבי קרפף דלית ביה דיורין נמי אינו מועיל ואפשר לאו דוקא קאמרי ודו"ק. בא"ד דא"צ שום תיקון כו'. נ"ב ובלא נפרץ לרשות הרבים איכא נפקותא להא מילתא דמשום מלואו לא מיתסר אפילו לא עירבו כדאמר בפ"ק משום דנראה מבחון גליון העתקתי מב' תוס' מדויקים ול"נ דלא דק כי בסוגיא דהכא מוכח להדיא דאסור משום מלואו לרבנן ועוד הלא חצר אוסר אף במבוי הפתוח לו אפילו בפתח הגון ולעיל בפ"ק לא שרינן אלא דוקא היכא שהיה סתום מתחלה ונפרץ לו אח"כ משום דאין רגילין בו כדפרש"י להדיא בדף ח' הילכך הוצרכו התוס' לפרש שנפרץ ג"כ לרשות הרבים אבל לצד החצר היה סתום מתחילה ולא היו רגילין בו בני החצר לאפוקי היכא דלא נפרץ לצד רשות הרבים אם כן עיקר פתחו היה מתחלה לחצר א"כ היכא דנפרן במלואו אסור דהא בלא מלואו נמי אסור לטלטל מחצר לקרפף לרבנן אם כן היכא דנפרץ במלואו הוי כנפרץ למקום האסור לו אבל היכא דלא נפרץ במלואו אף שפתוח לו מ"מ לא אוסר החצר עליו ושרי לטלטל בקרפף עד מקומו ואינו דומה למבוי דשאני התם דאסרי בני החצר על המבוי אבל הכא דחד גברא הוא ודו"ק. ואפשר בלאו הכי אינו חלוק כל כך חצר מקרפף אף לרבנן דלאסר עליו אם לא שנפרץ במלואו ודו"ק (עיין במהרש"א). בד"ה זימנין כו' מש"ה לא מצי למימר איפכא כצ"ל. בד"ה ההוא אבורנקא כו' אם האבורנקי היתה עומד' בתוך הפרדס. נ"ב כזה [איור]#א:

בא"ד אבל אם היה עומדת מצד הפרדס. נ"ב כזה [איור]#ב:

בא"ד כלים ששבתו בו והנהו פירי כו' כצ"ל. ונ"ב מן א"נ עד מוקפת לדירה זהו גיליון של תוס'. :

דף כו עמוד א עריכה

גמ' עבידא לה לא הוי' מחיצה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ערסיית' שכונות שכונות לבד כו' כצ"ל. בד"ה משום פירא כו' של בין השכונות כו' לכל צד שחוץ לעיר להשתמר כו' כצ"ל. ונ"ב כזה [איור]#ג:

בד"ה אנשי חצר כו' כיון דבטל להו דידהו הוי מיהא מביתו אסור כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה משום פירא כו' שאם נסתלקה משם כו' והכא לא משמע בפירא אלא משום דהויא כו' כצ"ל. בגליון דמחוזא לית לה חומה לא נהירא דאמר לעיל אבולא דמחוזא אילמלא דלתותיה נעולות בלילה כו' עכ"ל כצ"ל:

דף כו עמוד ב עריכה

גמ' כמאן [אזלא כו' עד] כרבי אליעזר כל זה נמחק. ונ"ב בס"א אינו. :