תפארת ישראל על עירובין ב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכיןעריכה

משנה אעריכה

עושין פסין:    (ברעטטער):

לביראות:    (ברוננען) שברשות הרבים, דהבור שעמוק י' טפחים, הו"ל רה"י, ואסור לשאוב מים להשקות בהמתו שברשות הרבים, להכי תקנו חז"ל לבני ארץ ישראל ולבהמת עולי רגלים, שיעמוד פסין סביב הבור, ויעמיד הבהמה ראשה ורובה בין הפסין, וישקנה, דהריוח שבאמצע הו"ל כרה"י:

ארבעה דיומדין:    נוטריקון "דיו" "עמוד". ור"ל זווג עמודים, ר"ל שיעמיד בכל זוית ב' קרשים מחוברים יחד כמין ד' (צווייא ווענדיגע ווינקעל ברעטטער) כדי שיהיה אמה דופן לכאן ואמה דופן לכאן כזה:

[ציור]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

נראין כשמונה:    דלכל דיומד ב' דפנות:

ארבעה דיומדין וארבעה פשוטין:    (איינפאכע ברעטטער), שיעמיד קרש פשוט בין דיומד לחבירו:

גובהן עשרה טפחים ורוחבן ששה ועוביין כל שהוא וביניהן במלא שתי רבקות:    (געשפאנן):

של שלש שלש בקר:    בכל רבקה ג' בקר ברוחב. רוחב בקר א', ב' אמות פחות שליש. נמצא ב' הרבקות י' אמות. ואם יש ריוח כזה בין דיומד לחבירו, לכו"ע א"צ פשוטין ביניהן. וביש ביניהן יותר מי"ג אמות ושליש, לכו"ע צריך פשוטין באמצע, ופלוגתייהו ביש בהריוח יותר מי' אמות ופחות מי"ג אמות ושליש, לר"מ צריך פשוטין, ואע"ג שע"י שיעמיד פשוטין יהיה הריוח צר מלהכניס ביניהן ב' רבקות, ישקה אותן א' א', ולר"י א"צ:

רבי יהודה אומר של ארבע ארבע:    שיהיו ד' בקר בכל רבקה שאז רוחב בו הרבקות י"ג אמות ושליש:

קשורות ולא מותרות:    ר"ל שלא יהיו קשורות יחד. מותרות. דהיינו בריוח. רק קשורות יחד בצמצום, כדי למעט הריוח:

אחת נכנסת ואחת יוצאת:    ר"ל להכי בעינן בכדי ב' רבקות, כדי שתהיה א' נכנסת וכו'.

משנה בעריכה

מותר להקריב:    הדיומדין לבאר, ועי"ז ימעט הריוח שביניהן:

מותר להרחיק כל שהוא:    נוטריקון כל שהוא. ור"ל כל כמה שירצה:

ובלבד שירבה בפסין:    ר"ל בכדי שלא יהיה בין פס לחבירו רק כשיעור ב' רבקות לכל מר כדאית ליה:

משנה געריכה

רבי יהודה אומר עד בית סאתים:    ר"ל שלא יהיה הריח שבתוך הדיומדין יותר מק' על ב' אמה:

אמרו לו לא אמרו בית סאתים אלא לגנה ולקרפף:    הוא גדר עגול סביב למקום שמניחין שם עצים. דב' אלו לא הוקפו לדירה, להכי כשירצה לטלטל שם צריך שיהיה רק בית סאתים:

אבל אם היה דיר:    גדר שעושין בשדה סביב לבהמות כדי שיזבלו השדה:

או סחר:    גדר שסביב הבהמות לשמרן:

או מוקצה:    מקום גדור שאחורי הבתים:

או חצר:    מקום גדור שלפני הבתים, שמתוכו נכנסין לבתים (ועי' בפתיחה). שכל אלו הקיפן לדירה מקרי. מדעשויין לכניסה ויציאה תמיד לתשמיש אדם. ואם כן ה"ה פסי ביראות:

ומותר להרחיק כל שהוא:    ר"ל משום הכי גם בפסי ביראות מותר להרחיק כל כמה שירצה, מדעשויין לשתיית אדם בכל עת:

משנה דעריכה

רבי יהודה אומר אם היתה דרך הרבים מפסקתן:    בין הפסין:

יסלקנה לצדדין:    דאל"כ הליכת הרבים מבטלת מחיצת הפסין מלהיות רה"י:

אחד בור הרבים:    של מים מכונסין. דאף דפסקי מיא רבים מדכרו אהדדי שלא לטלטל בין הפסין כשיפסקו המים. ואילה"ק מ"ש ממדורה דאפי' י' בנ"א אין קורין לאורה (כשבת י"ב א') ולא אמרינן דמדכרו אהדדי אע"ג דמכנפי מכ"ש הכא דאין זה מצוי שם בשעה כשמצוי חבירו.י"ל דמדכרו אהדדי דהכא הייני בכל ימות החול יזכירו א"ע שאסור לטלטל במקום זה ודו"ק (ועי' לקמן פ"ד סי' לט):

ובאר הרבים ובאר היחיד:    דאף שהוא של יחיד, עכ"פ באר לא פסקו מיא:

עושין לחי פסין אבל לבור היחיד:    דהו"ל ב' לריעותא:

עושין לו מחיצה גבוה עשרה טפחים דברי רבי עקיבא רבי יהודה בן בבא אומר אין עושין פסין אלא לבאר הרבים בלבד:    דהו"ל ב' לטיבותא. ודוקא לבהמה. אבל אדם אסור לשאוב ולשתות שם בין הפסין, מדיכול לירד למטה, ולשתות:

ולשאר עושין חגורה:    גדר סביב (אב"י ורש"י פי' חבלים, וכן מסתבר לישנא דחגורה. ונ"ל דקמ"ל דאף דאינו רק מחיצה של ערב, הוא מחיצה):

משנה העריכה

ועוד אמר רבי יהודה בן בבא:    מדקתני לעיל שסמוך חדא לחומרא גבי פסין, דלא הותרו רק לבאר הרבים, קתני הכא ועוד, דמחמיר נמי בזה דאף במוקף לדירה לא שרי טפי מבית סאתים:

שהן שבעים אמה ושיריים:    הן עוד ד' טפחים:

על שבעים אמה ושיריים:    זהו בקירוב כשיעור רבוע של ק' על נ' אמה, והרי נ' על נ' הוא בית סאה, א"כ ק' על נ' הוא בית סאתיים:

ובלבד שיהא בה שומירה:    סוכה לישיבת שומר הצאן או השדות, שידור שם בקביעות:

או בית דירה:    בית דירה גמורה לבעה"ב אף שאין דר שם בקביעות:

או שתהא סמוכה לעיר:    תוך אלפים אמה, כדי שיכול בעה"ב לבוא שם בשבת דהו"ל כדרין שם:

רבי יהודה אומר אפילו אין בה אלא בור ושיח ומערה:    או או. בור עגול, שיח הוא חפור באורך, מערה מקורה:

רבי עקיבא אומר אפילו אין בה אחת מכל אלו מטלטלין בתוכה ובלבד שיהא בה שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים:    דס"ל כאמרו לו שבמשנה ג'. רק איכא בינייהו, אורך י"ח אמה וד' טפחים על רוחב טפחיים, שזהו מה שיתרים ק' על נ' אמה. על רבוע של ע' על ע' אמה, דלת"ק שרי בבית סאתים שלמים, ולר"ע לא שרי רק בריבוע של ע' על ע':

רבי אליעזר אומר אם היתה ארכה יתר על רחבה אפילו אמה אחת:    אף שבין הכל אינו רק ה' אלפים אמות מרובעים, שזהו תשבורת שטח של ק' על נ' אמה:

רבי יוסי אומר אפילו ארכה פי שנים ברחבה:    דהיינו ק' על נ':

משנה ועריכה

אמר רבי אלעאי שמעתי מרבי אליעזר ואפילו היא כבית כור:    הוא רע"ג אמה וה' טפחים וב' שלישיות אצבע, על זה השיעור בעצמו בריבוע. ואגינה וקרפף שאין בהן בית דירה קאי:

וכן שמעתי ממנו אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב:    שלא נתן חלקי מע"ש לערובי חצירות, והרי מדיש לו חלק בחצר, אוסר כולן להוציא מבתיהן לחצר:

ביתו אסור מלהכניס ולהוציא לו אבל להם מותר:    כשביטל להן רשותו שבחצר, אף שעי"ז הותרו בני החצר להוציא גם מביתו לחצר, עכ"פ הוא, רק מבתיהן לחצר מותר להוציא, מדהו"ל כאורח אצלן, דהרי הו"ל כאילו ביטל להן גם רשות ביתו, ולפיכך הו"ל כשאר אדם הנכנס לבית חבירו. אבל מביתו אסור להוציא לחצר, דכשמוציא, חוזר מביטול רשותו, ונאסרו כולן מלהוציא מבתיהן:

וכן שמעתי ממנו שיוצאין בעקרבנים:    מין עשב:

בפסח:    משום מרור (אב"י וקמ"ל דאף דמקיש מרור למצה שהוא ממין זרעים דהיינו ירק [כפסחים ל"ע ב'], והרי עקרבנין גדל סביב הדקל, וסד"א מין אילן הוא. קמ"ל דמין ירק הוא):

וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר:    שיאמר ששמע כן מפיו:

בועזעריכה

הלכתא גבירתאעריכה