משנה נדרים יא ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק יא · משנה ח | >>
המודר הנאה מחתנו לא והוא רוצה לתת לבתו מעות לב, אומר לה, הרי המעות האלו נתונין לך במתנה ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן אלא לג מה שאת נושאת ונותנת בפיך.
הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲתָנוֹ, וְהוּא רוֹצֶה לָתֵת לְבִתּוֹ מָעוֹת,
- אוֹמֵר לָהּ:
- הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ נְתוּנִין לָךְ בְּמַתָּנָה,
- וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא לְבַעְלִיךְ רְשׁוּת בָּהֶן,
- אֶלָּא מַה שֶּׁאַתְּ נוֹשֵׂאת וְנוֹתֶנֶת בְּפִיךְ:
המודר הניה מחתנו,
- והוא רוצה - לתת לבתו מעות,
- אומר לה: הרי המעות האלו - נתונים ליך מתנה,
- ובלבד - שלא יהא לבעליך רשות בהם,
- אלא - מה שאת נושאת ונותנת בפיך.
השמיענו בכאן, שהוא אם התנה, תנאו קיים ולא קנה הבעל. ואם אשתו נהנית, אינה הנאה לבעלה. ואף על פי שהוא מונע ממנו בזה חיוב וטורח, הרי נמשך על העיקר שבפרק רביעי מזאת המסכתא (משנה ג):
ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהם - ותנאו קיים ולא קנה הבעל. ואף על גב דבמתנה זו מצילו מן הטורח, שהרי אשתו ניזונת מן המעות הללו, ומזונותיה היו עליו, אצולי מטרחא אינה חשובה הנאה:
המודר הנאה מחתנו. קרי ביה חותנו כמו חתן משה ובסדר משנה שבגמרא גרסינן המדיר [אלא דלפי זה תהיה הגירסא לחתנו]א):
והוא רוצה לתת לבתו מעות. הא דקתני מעות משום דאי יהיב לה מזונות אינו צריך לומר לה כלום לפי שאין לבעל זכייה בהן. והיינו דתנן בפרק אין בין המודר וזן את אשתו ולא הצריכוהו לומר ובלבד שלא יהא לבעלך רשות בהן משום דכיון דאיהו זנה במקום הבעל לית ליה לבעל שום זכות באותן מזונות שהרי אפילו נתן לה הבעל מזונות הקצובים לה וצמצמה והותירה אין לו לבעל זכות באותו מותר כלום וכו'. הר"ן:
[לך. וכן במשנה ב' וה' פ"ג דקדושין אע"פ שבכל ב) מקום לנקבה הלשון ליך ביו"ד הרי נמצא ג"כ שאמרה המילדת לרחל (בראשית לה) כי גם זה לך בן וכן אמרה האשה הזונה לפני שלמה המלך ע"ה לאחרת (מלכים א ג) גם לי גם לך לא יהיה] [ומלאך אמר (ובראשית ה"א) מה לך הגר]:
ובלבד שלא יהא וכו'. כתב הר"ב אצולי מטרחא כו'. וכחנן דריש פרק בתרא דכתובות דהלכתא כוותיה ועיין מ"ש לעיל פ"ד מ"ג:
אלא מה שאת נושאת כו'. הר"ב וכן הרמב"ם לא פירשו. אי מתניתין דוקא קתני דבעינן הני תרי לישני אבל אי אמר על מנת שאין לבעלך רשות בהם בלחוד לא מהני. ואי לאו דוקא. ובגמרא אמר רב לא שנו אלא דאמר לה מה שאת נושאת ונותנת בתוך פיך אבל אמר מה שתרצי עשי קנה יתהון בעל. ושמואל אמר אפילו אמר מה שתרצי עשי לא קנה יתהון בעל. וכתב הר"ן שדעת הרמב"ם דלכולי עלמא על מנת שאין לבעלך רשות בהן בלחוד לא מהני ומתניתין רבי מאיר היא דס"ל במשנה ג' פ"ק דקדושין מה שקנה עבד קנה רבו וה"ה לאשה ובעל דהכא. ורב סבר דוקא כשמיחד לאיזה דבר שיהיה לא קנה בעל. ושמואל סובר אפילו כשיאמר כל מה שתרצי וכו' הואיל ואמר שאין לבעלך רשות ואמר מה שתרצי תעשי מהני. וטעמא נ"ל משום דכי אמר לה מה שתרצי עשי לדידה נמי לא יהיב לה לגמרי. דנימא לאלתר זכה בהם בעל. אלא הרי הוא כאומר לא יהו שלך אלא לאותו דבר שתרצי לעשות מהן בכל שעה ושעה. וס"ל לשמואל דכי היכי דמיחד לדבר אחד מיוחד מהני. הכי נמי כיון דמיחד לאותו דבר שתרצה לעשות מהן כל שעה ושעה מהני שאין קנין חל אלא באותה שעה שתרצה לעשות בהן איזו דבר לאותו דבר בלחוד עכ"ל הר"ן. ולדבריו דעת הרמב"ם לפסוק כרבי מאיר ודרב ושמואל תרווייהו אליביה דרבי מאיר פליגי. וקשיא לי מפירושו למשנה ג' פרק קמא דקדושין דהתם פסק כחכמים דר"מ. לפיכך נראה לי דהרמב"ם מפרש כאותן המפרשים שפירשו דרב הוא דס"ל כר' מאיר. אבל שמואל כרבנן וסובר דלרבנן נמי על מנת שאין לבעליך רשות לא מהני בלחוד ולפיכך בקדושין מפרש באומר על מנת שתצא לחירות פליגי ר"מ ורבנן כמו שאכתוב שם בס"ד. וסובר נמי דעד כאן לא אמר שמואל דבעינן תרי לישני בהדדי אלא באומר מה שתרצי וכו'. אבל כי אמר מה שאת כו' אפילו לא אמר על מנת שאין לבעלך כו' מהני. לפי שכשאומר מה שאת נושאת וכו' שמיחד תנאי במתנה עצמה סגי לרבנן. וכן מוכח לשונו בסוף פרק ג' מהלכות זכייה שכתב נתן כו' על מנת שאין לבעלה רשות כו' וקנה הבעל. אבל הנותן מתנה לאשה או לעבד והתנה עמהן הנותן בגופה של מתנה שתהיה לכך וכך לא קנה האדון ולא קנה הבעל. כיצד אמר לה על מנת שתלבשי בהן או על מנת שתשתי בהן ותעשה מה שתרצה בלא רשות הבעל. לא קנה הבעל. וכן אם אמר לעבד על מנת שתאכל בהן ותשתה בהן על מנת שתצא בהם לחירות. או על מנת שתעשה בהם כל מה שתרצה בלא רשות האדון שלך. לא קנה האדון ע"כ. הרי למדנו מסוף דבריו שכתב או ע"מ שתעשה וכו' בלא רשות כו'. אבל בתחילת דבריו בשאר תנאים לא הזכיר בלא רשות. ופשוט שכן ג"כ יתבארו דבריו גבי אשה ברישא אע"פ שלא הזכיר מלת או המחלקת. ולפי דברי. פוסק כשמואל מטעם דאתיא כרבנן. ועוד מטעם שכתב הר"ן. למאן דפסיק כשמואל משום דאף על גב דבאיסור איתמר. עיקר פלוגתייהו בדינא תליא אי אמרינן יד אשה כיד בעלה. ולפיכך הלכתא כשמואל בדיני. ותימה על הכ"מ בפ"ג מה' זכייה שכתב וז"ל כתב הרב המגיד שפסק המחבר כשמואל דדיני נינהו. ויש לתמוה עליו דאדרבה כרב פסק וצריך טעם למה. ע"כ. ותימה על תמיהתו שכיון שמפרש הרמב"ם דמהני באומר על מנת שתרצי כו' ודאי כשמואל פסק. ומה שהזכיר ג"כ ע"מ שתלבשי כו' זהו כשאינו אומר ע"מ שאין לבעלך וכו' וכמו שכתבתי [ובטור יורה דעה סי' רכ"ב וכן בטור אבן העזר סי' פ"ה כתב הב"י עצמו ללשון הר"ן שכתב שהרמב"ם פוסק כשמואל ולא נחלק עליו כלל וגם שם בא"ה סי' הנזכר סעיף י"א כתב או ע"מ שתעשי מה שתרצי בלא כו'] ועיין עוד במשנה ג' פ"ק דקדושין. ואף על פי שנתברר דעת הרמב"ם לא ידעתי דעת הר"ב מה אדון בה וזה לפי שבמשנה ג' פ"ק דקדושין מפרש דהלכה כחכמים ולא הצריך לומר אלא ע"מ שאין לרבך רשות בהן וכ"כ בהדיא במ"ג פ"ח דסנהדרין וכאן הניח המשנה בצורתה ולשונה ולא דחאה מהלכה דאילו לרבנן אינו צריך שתי הלשונות נראה מזה שסובר שמשנתינו הלכה היא וקשיא לדידיה הלכתא אהלכתא וצ"ע. ועיין מ"ש במשנה ב' פ"ח דפסחים. עוד עיין מה שכתבתי במשנה ו' פ"ז דעירובין:
(לא) (על המשנה) מחתנו. קרי ביה חותנו כמו חותן משה:
(לב) (על המשנה) מעות. הא דנקט מעות משום דאי יהיב לה מזונות א"צ לומר לה כלום לפי שאין לבעל זכיה בהן והיינו דתנן בפרק אין בין המודר וזן את אשתו ולא הצריכוהו לומר ובלבד כו' משום דכיון דאיהו זכה במקום הבעל לית ליה לבעל שום זכות באותן מזונות שהרי אפילו נתן לה בעלה מזונות הקצובים לה וצמצמה והותירה אין לבעל זכות באותו מותר כלום. הר"נ:
(לג) (על המשנה) אלא כו'. הר"מ והר"ב לא פירשו אי דוקא בעינן הני תרי לישנא אבל ע"מ שאין לבעלך רשות בהם בלחוד לא מהני, ואי לאו דוקא. ודעת הר"ן לדעת הר"מ דע"מ שאין לבעל רשות בלחוד לא מהני, ומתניתין ר"מ הוא כו'. ואפילו באומר כל מה שתרצי עשי הואיל ואמר שאין לבעל רשות מהני לשמואל דכי היכי דמיחד לדבר אחד מהני ה"נ כיון דמיחד לאותו דבר שתרצה לעשות מהן כל שעה ושעה מהני שאין קנין חל אלא באותה שעה שתרצה לעשות בהן איזו דבר לאותו דבר בלחוד ול"נ דהר"מ מפ' דשמואל ס"ל דאפילו לרבנן ע"מ כו' בלחוד לא מהני וסובר נמי דע"כ לא אמר שמואל דבעינן תרי לישנא אלא באומר מה שתרצי עשי אבל כי אמר מה שאת כו' אפילו לא אמר ע"מ כו' מהני. שכשמיחד תנאי במתנה עצטה סגי לרבנן. אבל הר"ב מפרש בפ"א דקידושין מ"ג דהלכה כחכמים ולא הצריך אלא ע"מ כו' וכאן סתם ומשמע דבעינן תרווייהו וצ"ע. וע"ע בפ"ח דסנהדרין בהר"ב מ"ג:
המודר הנאה מחתנו וכו': פי' רוצה לומר מי שחתנו מודר הנאה ממנו או שמא דגרסינן מחותנו ואית דגרסי המדיר וכן הוא בגמרא ואיתה בתוספות פ"ק דקדושין דף כ"ג ושם בהרא"ש ז"ל דף פ"ט ובירושלמי פ"ק דקדושין דף ס' ובטור י"ד סימן רכ"ב וסימן פ"ה באבן העזר וע"ש בספר הלבוש ג"כ סעיף י"א:
והוא רוצה לתת לבתו מעות: הא דקתני מעות משום דאי יהיב לה מזונות כו' אין לבעל זכות באותו מותר כלום [עי' בתוי"ט] וכדאמרי' בפ' מי שאמר הריני נזיר בדקמצה מעיסתה כ"ש בשזנה אחר שאין לו לבעל שם זכות באותם מזונות אבל כשרוצה לתת לה מעות דיש לו לבעל זכות בפירות נמצא נהנה מחמיו שהדירו הנאה לפיכך צריך שיאמר לה הרי המעות הללו נתונים לך במתנה ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן אלא מה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך כלומר אלא יהיו למה שאת וכו' ודוקא דאמר לה הני תרי לישני אבל אמר אין לבעליך רשות בהן בלחוד לא מהני דמתני' ר"מ היא דאמר יד אשה כיד בעלה כדמוקי לה בגמרא וכי תימא א"כ כי אמר לה נמי אלא מה שאת נותנת לתוך פיך אמאי מהני היינו טעמא משום שאין אשה זוכה בנכסים כלל עד [הגה"ה פי' דכי אמר לה כן אפילו לגבי דידה לא הוי מתנה לכל דבר אלא למה שפירש הלכך אהני נמי מה שאומר ע"מ שאין לבעליך רשות בהן אבל אם אמר מה שתרצי עשי וכ"ש אם לא אמר אלא ע"מ שאין לבעליך רשות בהן כיון דהוי לגבי דידה מתנה לכל דבר מיד קני יתהון בעלה ותו לא מהני מה שאומר ע"מ שאין לבעליך בהן] שתתן אותם לתוך פיה הרי באותה שעה אין הבעל יכול לזכות בהם ולפי זה דוקא כי אמר לה מה שאת נותנת לתוך פיך אבל אי אמר לה אלא מה שאת מתכסית וכיוצא בו לא מהני וקנה אותם בעל ואיכא מ"ד דה"ה כשייחד לה לאיזה דבר שיהיה דלא קנה אותם בעל כיון שאף לה לא הקנה אותם לגמרי אלא לאותו דבר בלבד הר"ן ז"ל. ועיין בפירושו ז"ל במסכת קדושין דף תרכ"ח שהאריך להקשות וליישב דלא תיקשי דר"מ אדר"מ ודרבנן אדרבנן דבמתני' דעבד כנעני לכל השיטות אשר כתב שם לדעת ר"א שהעמיד פלוגתייהו שם במקנה אחר מעות לעבד וא"ל קנה מעות הללו ע"מ שתצא בהן לחירות ע"ש ושם בפ"ק דקדושין סימן ג' הארכתי קצת. ירוש' תני ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן ולא ליך אלא מה וכו' א"ר מאן תנא ולא ליך ר"מ דר"מ עביד יד עבד כיד רבו מפני שאמר ולא ליך הא אם לא אמר ולא ליך זכתה האשה זכה בעלה ע"כ. ואיתיה להא גם בירושלמי בפ' האשה נקנית דף ס' ע"א. וביד ספ"ז דהלכות נדרים ובפ"ג דהלכות מכירה סימן י"ג י"ד. וראיתי שמחק ה"ר יהוסף ז"ל מלת נושאת. ובגמרא אמר רב לא שנו אלא דאמר לה מה שאת נושאת ונותנת לפיך אבל אם אמר מה שתרצי עשי קנה יתהון בעל ומתני' ר"מ דאמר בפ"ק דקדושין גבי עבד כנעני יד עבד כיד רבו וה"ה ליד אשה דהוי ידה כיד בעלה ואע"ג דגבי שתוף תנן סתם משנה בעירובין בפ' חלון דמזכה ע"י אשתו מודה ר"מ לענין שתוף דכיון דבעל הוי דעתו לזכות לאחרים אפי' ע"י אשתו נמי יצא מיד בעלה חשיב ואין לו רשות בהן כלום ואהכי מזכה להו על ידה אבל בעלמא כגון דיהיב מתנה לאשתו אימא לך דיד אשה כיד בעלה ומצאתי מוגה אלא מה שאת נותנת בפיך:
יכין
המודר הנאה מחתנו: שחתנו נדר ממנו הנאה, ונעשה הוא מודר:
והוא רוצה לתת לבתי מעות: דאלו למזונות רשאי ליתן לה ואצ"ל כלום, כלעיל [פ"ד מ"ג]:
אלא: נ"ל דהאי "אלא" ארישא קאי, ור"ל מתנה הן לך רק למה שתהיה נושאת ונותנת בפיך, ורק באותה שעה יהיה שלך, וכר"ן:
מה שאת נושאת ונותנת בפיך: או למה שתלבשי, ורבותא קמ"ל, אף שאמר ע"מ שאין לבעלך רשות, אפ"ה צריך נמי לומר, למה יהיה המתנה [רכ"ב]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י (ריב"ן) |
ר"ן |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
פירוש הרא"ש |
תוספות רי"ד |
הרשב"א |
הריטב"א |
מאירי |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש