מלאכת שלמה על נדרים יא

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה אעריכה

ואלו נדרים וכו':    פ' המדיר (כתובות דף ע"א.) וביד כולה מתני' עד סוף סימן ב' רפי"ב דהלכות נדרים וסי' ב' ג' ז' ח'. ובטור י"ד סימן רל"ד:

שהוא מפר:    שהבעל מפר וכן האב מפר לבתו. בפי' רע"ב ז"ל בגמ' מפרש וכו' עד סוף. אמר המלקט כדתנן בפ"ק כנדרי רשעים נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה:

שיש בהן ענוי נפש:    מפ' בגמ' דה"ה דמפר נמי נדרים שבינו לבינה אלא דנקט הני לפי שאלו מפר אותם לגמרי בין לעצמו בין לאחרים והיינו דתני מפר סתמא דהפרה עולמית משמע מה שאין כן בדברים שבינו לבינה שאין מפר לאחרים אלא לעצמו אפי' אם גרשה וחזר ונשאה אבל אם נשאת לאחר חל הנדר:

אם ארחץ:    בלשון קונם לא שייך אם אלא תנאי הוא שאמרה הנאת רחיצה אסורה עלי לעולם אם ארחץ היום:

אם אתקשט וכו':    מפרש בגמרא במסקנא דמתני' חדא קתני דהכי אמרה תאסר הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ היום ושבועה שלא ארחץ דאיתסר עלה רחיצה לגמרי אפילו בזימנא חדא וכן נמי אם אתקשט דאמרה הנאת קשוט עלי לעולם אם אתקשט היום ושבועה שלא אתקשט כלל ור' יוסי לטעמיה דלנוול לא חייש כלל וליכא ענוי נפש וליכא למפרך דליתני ר' יוסי אומר תנאי זה אין בו ענוי נפש דהכא ליכא תנאי כלל מדאתיא שבועה אבתריה ועקרא ליה וכתב הר"ן ז"ל ונראה בעיני דלהכי נקטינהו תנא להני תרי גווני לאשמועינן רבותא דרבנן ודר' יוסי דרבנן דאע"פ שלא חל הנדר לגמרי מסר ומשום רבותא דרבנן נקט מילתא בתנאי ומשום רבוחא דר' יוסי נקט שבועה שלא ארחץ בלא תנאי ואע"ג דחיילא מהשתא לא מצי מפר דברחיצה לר' יוסי ליכא ענוי כלל ע"כ:

ר' יוסי אומר אין אלו נדרי ענוי נפש:    דוקא ברחיצה הוא דאמר ר' יוסי דלא הוי ענוי נפש אבל בכביסת בגדים אשכחן בברייתא דאמר דהוי ענוי נפש דיש צער בכביסה טפי מברחיצה דערבובייתא דמאני מייתי לידיה שעמום אבל ערבובייתא דגופא לא מייתי רק שיחנא וכיבי וערבובייתא דרישא מייתי לידי עוירא והשעמום קשה מכולן שאין לו רפואה. ובגמרא בעינן לר' יוסי דאמר אין אלו נדרי ענוי נפש מהו שיפר אותם משום דברים שבינו לבינה ויהיו מופרין לכל הפחות לעצמו רב הונא אמר אינו מפר ורב אדא בר אהבה אמר מפר ותניא כותיה. וכתוב בבית יוסף שם סימן רל"ד דף רפ"ג ע"ב דהרמב"ם ז"ל דפסק בקישוט כר' יוסי וברחיצה כרבנן אפשר שהוא מפרש דכי תנן א"ר יוסי אין אלו נדרי ענוי נפש לאו ארחיצה קאי אלא אקשוט והא דאמר אין אלו נדרי וכו' בלשון רבים היינו משום דקשוט הוי גווני טובא כיחול ופיקוס ועוד משום דת"ק אמר בין נשבעה שלא להתקשט בין נדרה מפר משום ענוי נפש אתא איהו למימר דליתא אלא בין נדר בין נשבע אינו מפר משום ענוי נפש ע"כ:

משנה בעריכה

הרי זה יפר. פירות המדינה הזאת עלי יביא וכו':    כך הגיה ה"ר יהוסף ז"ל. בפי' ר"ע ז"ל וכל מתני' דהאי פירקא אזלא כוותיה. אמר המלקט דכיון דתנא לעיל ר' יוסי אומר אין אלו נדרי ענני נפש למה לי למיתב תו הכא דברי ר' יוסי אלא שמע מיניה כולה פירקא ר' יוסי היא אכן ברוב המקומות אני רואה הגרסא פירות מדינה זו וכן הוא שם ביד פי"ב דהלכות נדרים וכן בהרא"ש ז"ל וכן נראה ג"כ מפי' ר"ע ז"ל. בסוף פי' ר"ע ז"ל וכשתתאלמן או תתגרש תהיה אסורה בתשמיש כל אדם היינו אם תנשא אבל קודם שתנשא מותרת לחזור לו שהרי הופר חלקו וכן הוא מבואר בשלחן ערוך סי' רל"ד סעיף נ"ה. ולהלכתא ס"ל להרמב"ם ז"ל שם סימן ח' דחנוני או אפילו איניש דעלמא יפר מטעם שהם דברים שבינו לבינה אבל הרא"ש והר"ן ז"ל כתבו שהם מטעם שהם נדרי ענוי נפש שמא תצטרך ממנו ע"ש:

משנה געריכה

קונם שאיני:    יש ספרים שאני וכדכתיבנא לעיל:

לבריות:    עיין במ"ש לעיל ס"פ קונם:

אינו יכול להפר:    בגמ' דייק מדקתני אינו יכול להפר משמע דאין בנדר הזה ענוי נפש משום דיכולה להתפרנס משלו מכלל דבעל לאו בכלל בריות הוא אימא סיפא ויכולה היא ליהנות בלקט שכחה ופאה אבל מדבעל לא אכלה אלמא בעל בכלל בריות הוא אמר עולא לעולם לאו בכלל הוא וחדא ועוד קתני חדא דבעל לאו בכלל בריות הוא ועוד דיכולה היא ליהנות בלקט וכו'. ופי' רש"י ז"ל ואין יכול להפר דמתני' אכ"ע קא מהדר דאין יכול להפר אליבא דכ"ע משום דלאו נדרי ענוי הויין ולא דברים שבינו לבינה ע"כ. והרא"ש והר"ן ז"ל כתבו דבעל לא הוי בכלל בריות הלכך לא מיקרי ענוי נפש אלא דברים שבינו לבינה ואינו מפר לה אלא בעודה תחתיו וכי תימא אכתי היכי אתיא שפיר דהא ודאי בעל אין פרנסתו אלא מן הבריות והוו להו בריות כחנוני שאין פרנסתו אלא ממנו דאמר יפר לאו קושיא דהתם אסרה לה לפירות חנוני אפילו בזמן שיביאם לה בעל וכדאסיקנא לעיל בגמרא הלכך יפר אבל הכא לא אסרה אנפשה פירות הבריות אלא הנאת הבריות הלכך כל היכא שהבעל לוקח אותם מותרת בהם שאינה נהנית מן הבריות אלא מן הבעל ע"כ. רבא אמר לעולם בעל בכלל בריות הוא ומה טעם קאמר אע"ג דלא קתני מפני שיכולה וכו' ממילא משמע דמה טעם קאמר מה טעם אינו יכול להפר מפני שיכולה ליהנות וכו' רב נחמן אמר לעולם בעל לאו בכלל הבריות הוא והאי דקאמר אינו יכול להפר אין צריך להפר קאמר והאי דקתני ויכולה ליהנות וכו' משנתגרשה קאמר דאז לא מצי לאתהנויי מבעל אבל רבינו יעקב בעל הטור ז"ל ס"ל שם ביורה דעה סימן רל"ד דף רפ"ג דקונם שאיני נהנה לבריות הוי נדרי ענוי נפש:

ויכולה היא ליהנות בלקט שכחה ופאה:    ולא קתני ובמעשר עני דמתני' איירי במעשר עני המתחלק בתוך הבית דכתיב ביה ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה וגו' כתרומה דכתיב בה תתנו תרומה לכהן וכיון שבעל הבית מסלקו טובת הנאה שלו כתרומה משום הכי לא תנייא במתני דהא מיתסרא ביה אבל במעשר עני המתחלק בגרנות שמניחו בגרן כדכתיב והנחת בשעריך וכל הרוצה ליטול יבא ויטול מותרת ליהנות ובהכי מוקי רבא בגמרא לברייתא דקתני ויכולה ליהנות ג"כ במעשר עני ומטעם זה נמי תנן דיכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה דכיון דלא כתיב בהו נתינה לא שייך טובת הנאה:

קונם כהנים ולוים וכו':    ירוש' סוף פ' האיש מקדש:

יטלו על כרחו:    בגמ' פריך מדקתני יטלו ע"כ ש"מ דטובת הנאה שיש לו כשיתננה לכהן או ללוי אחר שמחזיק לו טובה אינה ממון ולא מיתחזי כמאן דמתהני מיניה ובסיפא קתני כהנים אלו לוים אלו יטלו אחרים אבל לאלו לא אלמא טובת הנאה ממון ומסיק רבא לעולם כולה מתני' טובת הנאה ממון וסיפא ניחא דכהנים אלו יטלו אחרים ורישא היינו טעמא דיטלו על כרחו משום דתרומה לא חזיא אלא לכהנים שאי אפשר ליתנה לישראל וכן המעשר אי אפשר ליתנו אלא ללוי אע"ג דשרי לזרים הלכך כיון דאסרה עלייהו שוייה עפרא בעלמא ואפקרה לההיא טובת הנאה שיש לו בה:

יטלו אחרים:    אפשר לומר דלאו דוקא יטלו בידם דאפילי הוא יכול ליתן להם בידיו ממש אלא אגב דקתני רישא יטלו תנא נמי סיפא יטלו ובסמוך בס"ד יתבאר יותר. וביד פ"ז דהלכות נדרים סי' י' י"א. ובטור יורה דעה סימן רכ"ז. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל נ"ל לתת טעם לדבר מה הפרש יש בין רישא לסיפא כי בכאן בסיפא כיון שטובת הנאה של המעשרות הוא שלה אסור הוא לאלו שנדרה שלא יהנו ממנה שיהנו במעשרותיה שהרי היא מהנה אותם במה שהיא נותנת אותם להם אבל כשאמרה כהנים ולוים נהנין לי א"כ הרי אינן ברשותה ליתנם לשום כהן והיא מעתה אין לה בהם טובת הנאה כלל ועל כן מותרים ליהנות מהם כל הכהנים כי המעשרות עצמן אינן שלה ע"כ::

משנה דעריכה

שאני עושה על פיך:    פ' האשה רבה (יבמות דף צ"ג ע"א) ע"ב. ובכתובות פ' אע"פ דף נ"ט ובר"פ מציאת האשה ובר"פ המדיר ובפ' האומר דקדושין דף ס"ג וכתבו שם תוס' ז"ל שאני עושה גרסי' ול"ג איני עושה דכיון דמשעבדא לבעלה לא מציא למיסר בקונם ע"כ. אבל שם בפ' אע"פ כתבו אפילו גרסי' שאיני לא הוי דבר שאין בו ממש דהא תניא בפ' בתרא דנדרים קונם שלא אתן תבן לפני בקרך אינו יכול להפר ע"כ. ואני רואה ברוב הפוסקים בכולהו מתנייתא דבמכלתין דקתני שאיני או שאני כתוב בהן שאני משמע דלא דייקינן בהכי או שמא יש טעות דפוס בהן או טעות סופר. ושם בר"פ מציאת האשה א"ר יוחנן בהעדפה שלא ע"י הדחק כ"ע לא פליגי דבעל הויא אפילו ר' עקיבא משום מעה כסף כי פליגי בהעדפה ע"י הדחק כגון דמגבהת מציאה עם מעשי ידיה וגם עושה מלאכה בשעה שבני אדם ישנים ושם בעי רבינא אם עושה שלש או ד' מלאכות בבת אחת אי הוי ע"י הדחק או לא כגון שומרת קשואים וטוה פשתן ומלמדת שיר לנשים בשכר ומחממת ביצי תולעים למשי בחיקה וקאי בתיקו ושם ר"פ מציאת האשה פי' הר"ן ז"ל דלדעת הרמב"ם ז"ל ת"ק דאמר אינו צריך להפר היינו משום דס"ל דקונמות אין מפקיעין מידי שעבוד ולא צריך כלל לטעמא דאלמוה ע"כ. ורש"י ז"ל שם פ' אע"פ כתב דהקדש דמים אינו מוציא מידי שעבוד מלוה אבל הקדש הגוף מוציא מידי שעבוד ע"כ:

רבי בן נורי אומר:    ריש פירקין בבבלי וגם בירושלמי:

שמא יגרשנה:    ותהיה אסורה לחזור לו. דס"ל דעיקר מעשי ידיה צריך הפרה וכו' ובאומרת יקדשו ידי לעושיהם פי' להקב"ה שעשאם לכי מיגרשא דידים איתנהו בעולם וחל עליהם הקדש וקונמות כקדושת הגוף דמיין דלא סגי להו בפדיון דקדשי מזבח אין להם פדיון. ופי' רש"י ז"ל שם בפ' אע"פ ותהיה אסורה לחזור שא"א לו להזהר שלא תטחן ושלא תאפה ושאר מלאכות שהאשה חייבת לעשות לבעלה ע"כ. וכן פי' כר"ן ז"ל כאן בין במשנה בין בגמרא וה"ה דהוי מצי למיתני במילתיה דריב"ן יפר שמא תאמר איני נזונת ואיני עושה דהלכתא כרב דס"ל הכי התם בפ' אע"פ אלא משום דהויא מילתא דלא שכיחא לא נקט לה. וביד שם פי"ב סימן י' י"א. ובטור א"ה סימן פ'. וכתוב בבית יוסף טור יו"ד סוף סימן רל"ד ומשמע לי כיון דעל מתני' דקתני קונם שאני עושה על פיך הוא דאמרי' באומרת יקדשו ידי לעושיהן דלא למימרא [כו' עי' בתוי"ט]. לשון הר"ס ז"ל ריב"נ ס"ל כת"ק דהעדפה דבעל הויא ואין צריך להפר בשבילה אלא שמא יגרשנה וכו' ות"ק פליג עליה דר' יוחנן ב"נ אי משום דלא ס"ל דמהניא הפרה לכי מגרש לה אי משום דגברא גופיה כיון דהשתא לא חייל לקמיה נמי לא חייל הר"ן ז"ל:

משנה העריכה

מן התאנים וסבור שנדרה מן הענבים:    ביד שם בהלכות נדרים פ' שני סימן ב':

ה"ז יחזור ויפר:    לאחר שהפר על איזו כונה שיהיה יחזור ויפר לפי שלא תועיל זאת ההפרה לפי שנאמר לא הניא אביה אותה עד שתהיה ההפרה לה לעצמה ועל הדבר שנדרה עליו אם הוא בקרבן או בנזיר ושידע הנדר שנדרה אם הוא בתאנים או בענבים עכ"ל [הרמב"ם] בפירוש המשנה בבאור קצת:

משנה ועריכה

אמרה קונם תאנים וענבים וכו':    ביד פי"ג דהג' נדרים סימן י'. בפי' ר"ע ז"ל ואלו דברי יחיד. אמר המלקט ר' ישמעאל הוא אבל ר' עקיבא יש לו סברא שלישית דמקיש הפרה להקמה. ופי' הר"ן ז"ל קיים לתאנים כולו קיים אפילו לענבים ואינו יכול לחזור ולהפר:

אינו מפר עד שיפר אף לענבים:    אינו מופר לענבים עד שיפר להם בפירוש אבל לתאנים שהפר מופר לשון אחר אינו מופר כלל אפילו לתאנים שלא הכל הימנו להפר מקצתו ע"כ וכפירוש הזה משמע בתוספתא. וז"ל ה"ר יהוסף ז"ל נ"ל שיש חילוק בין הפרה להתרה כי אע"פ שאמרנו לעיל פ"ט שבא ר"ע ולימד שהנדר שהותר מקצתו הותר כוליה בהפרה לא הוי כן כי החכם עוקר את הנדר מעיקרו ע"י חרטה ונמצא שלא נדר אבל האב אינו עוקר אלא מבטלו ומחזקו ומוחקו ע"כ:

תאנה שאיני טועמת וענב שאיני טועמת:    גמ' אמר רבא מתני' ר' שמעון היא דאמר בפ"ה דשבועות עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד והכא נמי לא חשיבי שני נדרים עד שתאמר שאיני טועמת לכל אחד ואחד אבל אם אמרה קונם שאיני טועמת לא תאנה ולא ענב לר"ש נדר אחד הוי ולרבנן הוו להו שני נדרים. וכתוב בתוספות אלו שאיני טועמת יש לדקדק למאי תני כל אריכות זה א"נ ליתני שאיני טועמת בלבד כמו בסיפא ולשון הרמב"ם ז"ל בפי"ג אסרה עצמה בתאנים וענבים בין בנדר בין בשבועה בין שאסרה עצמה בכל המין בין שאמרה תאנים וענבים אלו ע"כ משמע שמפרש דמתני' תרתי קאמרה או שאמרה אלו או שאמרה איני טועמת דהיינו בכל המין ע"כ ועוד האריך ע"ש:

משנה זעריכה

יודע אני שיש נדרים:    שאדם יכול לנדור אבל איני יודע שיש מפירין ששום אדם בעולם יכול להפר נדר ואח"כ נודע לו שהפרה מועלת יפר לה לאחר זמן כשנודע לו יכול להפר דכיון דלא היה יודע שיכול להפר מעיקרא לא קרינן ביה ביום שמעו אלא השתא באותו יום שנודע לו שיכול להפר לה ומפרש בגמרא דתנא דמתני' אזיל בתר משמעותא דקרא ופשטיה דקרא משמע שהחריש לקיים אבל ידע שהיה יכול להפר וכיון שלא ידע שיש מפירין ומיהו ר"מ ס"ל בסיפא כיון שידע שיש מפירין אע"פ שלא ידע שהוא נדר מ"מ היה לו להפר:

וחכמים אומרי' יפר:    חכמים היינו ר' יהודה שהוא בר פלוגתיה דר"מ רש"י והר"ן ז"ל. ופי' עוד הר"ן ז"ל יודע אני שיש נדרים שמה שנדרה אשתו הוי נדר גמור אבל אינו יודע שיש מפירין שהבעל מיפר שום נדר לא של ענוי נפש ולא שבינו לבינה יפר לאחר מכאן כשנודע לו שהבעל יכול להפר יפר תוך אותו יום שיודע לו דעד ההוא יומא לא קרינן בי' ביום שמעו יודע אני שיש מפירין שיש מקצת נדרים שהבעלים מפירין אותן אבל אינו יודע שזה נדר שזה מאותן נדרים שהבעל מיפר ר"מ אומר לא יפר איכא מ"ד דלא יפר כלל קאמר לא היום ולא אחר שהודיעוהו שהוא יכול להפר היום דלא מקרי יום שמעו שיהא מיפר אלא כשהוא יודע שהוא יכול להפר ולאחר שהודיעוהו שהוא יכול להפר נמי לא יפר משום דידיעה קמייתא לגבי שלא יוכל להפר אחר מכאן יום שמעו מקרי וכבר עבר וחכ"א יפר ביום זה דס"ל דמקצת ידיעה ככל ידיעה אבל כל שעבר יומו שוב אינו מיפר דיומא קמא יום שמעו מקרי לענין שיכול להפר בו ולענין שאינו יכול להפר מכאן ולהבא. ואיכא מ"ד דכי אמר ר"מ לא יפר דוקא ביום שלאחריו קאמר אבל בו ביום מיפר בידיעה זו דס"ל דכיון שהוא יודע שיש נדרים ויש מפירין ידיעה גמורה מקריא אע"פ שאינו יודע שזה נדר וחכמים אומרים יפר ביום שלאחריו דס"ל דכיון דביומא קמא לא הוי ידע שזה נדר לא מקריא ידיעה. ולפירושא קמא פריך בגמ' דר"מ אדר"מ ודר' יהודא (דהוא חכמים דמתני') אדר' יהודא מההיא ברייתא דסומא אינו גולה דברי ר' יהודא וכו' כאשר כתבתי' בפ' שני דמס' מכות ומשמע דלעולם ר"מ בין הכא ובין התם אזיל בתר משמעותי' דקרא והכא דייקי קראי הכי והתם אפכא ולר' יהודא נמי משמעותייהו דקראי ס"ל אפכא מר"מ בין הכא בין התם. ולפירושא בתרא לא קשה דר' יהודא אדר' יהודא אלא דר' מאיר אדר' מאיר בלחוד ומשני ליה עכ"ל בקיצור. וביד פרק י"ב דהלכות נדרים סימן ב'. ובגמרא בס"פ נערה המאורסה מייתי משנה זו ופירשוה הרא"ש והר"ן ז"ל. יודע אני שיש נדרים שנדרים שנדרה אשתו הוו נדרים אבל ביום ששמעתי לא הייתי יודע שהבעל יכול להפר נדרי אשתו יפר באותו יום שלמד שהבעל יכול להפר דההוא יומא הוי לדידיה יום שמיעה אבל עד השתא לא דלא מיקרי יום שמיעה אלא כשיודע דיני ההפרה אבל איני יודע שזה נדר כלומר שזה מן הנדרים שהבעל מפר ר"מ אומר לא יפר אחר יום שמיעה וחכמים אומרים יפר דכיון שלא ידע הפרת נדר זה לא מיקרי יום שמיעה וכן פירשה ג"כ הרמב"ם ז"ל שם וגם בפירוש המשנה:

משנה חעריכה

המודר הנאה מחתנו וכו':    פי' רוצה לומר מי שחתנו מודר הנאה ממנו או שמא דגרסינן מחותנו ואית דגרסי המדיר וכן הוא בגמרא ואיתה בתוספות פ"ק דקדושין דף כ"ג ושם בהרא"ש ז"ל דף פ"ט ובירושלמי פ"ק דקדושין דף ס' ובטור י"ד סימן רכ"ב וסימן פ"ה באבן העזר וע"ש בספר הלבוש ג"כ סעיף י"א:

והוא רוצה לתת לבתו מעות:    הא דקתני מעות משום דאי יהיב לה מזונות כו' אין לבעל זכות באותו מותר כלום [עי' בתוי"ט] וכדאמרי' בפ' מי שאמר הריני נזיר בדקמצה מעיסתה כ"ש בשזנה אחר שאין לו לבעל שם זכות באותם מזונות אבל כשרוצה לתת לה מעות דיש לו לבעל זכות בפירות נמצא נהנה מחמיו שהדירו הנאה לפיכך צריך שיאמר לה הרי המעות הללו נתונים לך במתנה ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן אלא מה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך כלומר אלא יהיו למה שאת וכו' ודוקא דאמר לה הני תרי לישני אבל אמר אין לבעליך רשות בהן בלחוד לא מהני דמתני' ר"מ היא דאמר יד אשה כיד בעלה כדמוקי לה בגמרא וכי תימא א"כ כי אמר לה נמי אלא מה שאת נותנת לתוך פיך אמאי מהני היינו טעמא משום שאין אשה זוכה בנכסים כלל עד [הגה"ה פי' דכי אמר לה כן אפילו לגבי דידה לא הוי מתנה לכל דבר אלא למה שפירש הלכך אהני נמי מה שאומר ע"מ שאין לבעליך רשות בהן אבל אם אמר מה שתרצי עשי וכ"ש אם לא אמר אלא ע"מ שאין לבעליך רשות בהן כיון דהוי לגבי דידה מתנה לכל דבר מיד קני יתהון בעלה ותו לא מהני מה שאומר ע"מ שאין לבעליך בהן] שתתן אותם לתוך פיה הרי באותה שעה אין הבעל יכול לזכות בהם ולפי זה דוקא כי אמר לה מה שאת נותנת לתוך פיך אבל אי אמר לה אלא מה שאת מתכסית וכיוצא בו לא מהני וקנה אותם בעל ואיכא מ"ד דה"ה כשייחד לה לאיזה דבר שיהיה דלא קנה אותם בעל כיון שאף לה לא הקנה אותם לגמרי אלא לאותו דבר בלבד הר"ן ז"ל. ועיין בפירושו ז"ל במסכת קדושין דף תרכ"ח שהאריך להקשות וליישב דלא תיקשי דר"מ אדר"מ ודרבנן אדרבנן דבמתני' דעבד כנעני לכל השיטות אשר כתב שם לדעת ר"א שהעמיד פלוגתייהו שם במקנה אחר מעות לעבד וא"ל קנה מעות הללו ע"מ שתצא בהן לחירות ע"ש ושם בפ"ק דקדושין סימן ג' הארכתי קצת. ירוש' תני ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן ולא ליך אלא מה וכו' א"ר מאן תנא ולא ליך ר"מ דר"מ עביד יד עבד כיד רבו מפני שאמר ולא ליך הא אם לא אמר ולא ליך זכתה האשה זכה בעלה ע"כ. ואיתיה להא גם בירושלמי בפ' האשה נקנית דף ס' ע"א. וביד ספ"ז דהלכות נדרים ובפ"ג דהלכות מכירה סימן י"ג י"ד. וראיתי שמחק ה"ר יהוסף ז"ל מלת נושאת. ובגמרא אמר רב לא שנו אלא דאמר לה מה שאת נושאת ונותנת לפיך אבל אם אמר מה שתרצי עשי קנה יתהון בעל ומתני' ר"מ דאמר בפ"ק דקדושין גבי עבד כנעני יד עבד כיד רבו וה"ה ליד אשה דהוי ידה כיד בעלה ואע"ג דגבי שתוף תנן סתם משנה בעירובין בפ' חלון דמזכה ע"י אשתו מודה ר"מ לענין שתוף דכיון דבעל הוי דעתו לזכות לאחרים אפי' ע"י אשתו נמי יצא מיד בעלה חשיב ואין לו רשות בהן כלום ואהכי מזכה להו על ידה אבל בעלמא כגון דיהיב מתנה לאשתו אימא לך דיד אשה כיד בעלה ומצאתי מוגה אלא מה שאת נותנת בפיך:

משנה טעריכה

ונדר אלמנה וגרושה כל אשר אסרה על נפשה יקום כיצד וכו':    פי"ג דהלכות נדרים סימן י"ו י"ז:

הריני נזירה לאחר שלשים יום:    בברייתא איכא דסבר ר' עקיבא אפילו אומרת הריני נזירה לכשאנשא או לכשאתגרש בתר שעת אמירה אזלינן בין להקל בין להחמיר ור' ישמעאל פליג עליה דס"ל דבתר חלות הנדר אזלינן. ומתני' אפילו כר' ישמעאל דכי אזיל ר' ישמעאל בתר חלות הנדר ה"מ כי תליא נפשה בנשואין או בגרושין הלכך כיון שאי אפשר לאמירת הנדר וחלות הנדר שיהו ברשות אחת ס"ל לר' ישמעאל דאזלינן בתר חלות הנדר אבל מתני' דלא תליא נפשה אלא ביומי ואפשר דשלמי יומי ולא מנסבא שלמי יומי ולא מיגרשא ונמצא שתהא אמירת הנדר וחלותו ברשות אחת מודה ר' ישמעאל דבתר אמירה אזלינן ולא בתר חלות כיון שבתחלתו היה ראוי הנדר לחול באותו רשות שהיה בשעת אמירה:

נדרה והיא ברשות הבעל:    והפר לה והשתא מפ' כיצד נדרה אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום והפר לה בעל:

אע"פ וכו' ה"ז מופר:    דבתר שעת אמירה אזלינן בין להקל בין להחמיר:

נדרה בו ביום נתגרשה וכו':    ביד פי"א דהל' נדרים סימן י"ב. ופי' הר"ן ז"ל נדרה בו ביום שנשאת וכדאוקים לה בפ' נערה המאורסה בשנשאת ונשגרשה בו ביום והחזירה בו ביום אינו יכול להפר שאין הבעל מפר בקודמין ואי הך חזרה דאירוסין בלחוד היא נמי אינו יכול להפר בשותפות האב דכיון שנשאת שוב אין לאביה זכות בה וכי קתני נדרה בו ביום לרבותא נקטיה דאע"ג דבו ביום היתה ברשות אביה קודם שנדרה אפ"ה כיון שנשאת אין לה תקנה אפילו באותו יום עצמו ע"כ:

זה הכלל כל שיצאת. וכו':    לאתויי מסר האב לשלוחי הבעל דכיון שיצאת מרשות האב אם נדרה וגרשה והחזירה אין לה הפרה דמרשות האב יצאת ואין הבעל מיפר בקודמין:

משנה יעריכה

נערה בוגרת ומת אביה:    אית דגרסי נערה ובגרה ומת אביה:

בוגרת ואביה קיים:    נערה ובגרה ואביה קיים ר' יהודה אומר וכו' כך צ"ל. וביד שם פי"א סימן כ"ה. בפי' רעז"ל ובגמ' אמרינן דחכמים לא שנו אלא שלש נערות נדריהן קיימין וכו'. אמר המלקט בגמ' אמרינן כלשון הזה זו דברי ר' מאיר וכתב הר"ן ז"ל ור' יהודה הוא דפליג כל חד מהני תלת גווני לתלתא ואמרי' בירושלמי שאף ר' יהודה לא אמרה אלא לחדד בהן את התלמידים עכ"ל ז"ל משמע דגרסי' זו דברי ר' יהדדה וכן כתוב בפירוש רש"י ז"ל אבל בגמרא המוגהת שבאה לידי מהרב ר' בצלאל אשכנזי ז"ל אינו מוגה וגרסת הרמב"ם ז"ל זו דברי ר' מאיר ע"ש:

ועדיין היא נערה:    אשמעי' דאפילו היתה קטנה כשנשאת יצאת מרשות אביה בהנהו נשואין וכי קתני ועדיין היא נערה הה"נ דאפילו היא קטנה כיון שנשאת אין לאביה רשות בה והאי דנקט נערה משום דנדרי קטנה אינם כלום הר"ן ז"ל. ועיין במה שכתב על משנה זו החכם השלם הר"ר מנחם עזריה נ"ע בסימן ס"ו. ועדיין היא נערה בויו היא גירסת הרא"ש והר"ן ז"ל וקאי אנערות שנדריהן קיימין אבל גירסת הרמב"ם ז"ל עדיין בלא וי"ו הר"ס ז"ל:

משנה יאעריכה

לאבא ולאביך:    עיין במ"ש בפ' קונם ריש סימן ז':

אם עושה אני על פיך:    פי' אם אני משמשתך ועושה כרצונך. ותוס' ז"ל פירשו אם אני מהנית לך ומ"מ קשה לענ"ד אמאי לא קתני אם עושה אני לך וכן ג"כ בסיפא קשה אמאי לא קתני אם עושה אני לאבא ולאביך ועוד קשה לע"ד דנראה דזו המשנה אין לה שייכות כלל כאן וה"ל למיתנייה לעיל גבי באביו דקונם קודם משנה דיודע אני שיש נדרים. וכתב הר"ן ז"ל דמתני' לא זו אף זה קתני' בתרי באבי דנקט דאי תנא רישא בלחוד סד"א דמשום הכי יכול להפר משום דמהשתא מיתסרא אי בהנאת אביה משום נדרה אי במה שתעשה לפיו משום תנאיו וכיון דליכא בחד מהנך גווני מידי דגריע טפי מדברים שבינו לבינה משום הכי יפר דכיון שכן חל הנדר מיקרי כיון שאי אפשר שלא תאסר לפחות בדברים שבינו לבינה אבל בשאני נהנית לך אם עושה אני על פי אבא ועל פי אביך דבהא בתנאה דידה לית בה לא ענוי נפש ולא משום דברים שבינו לבינה סד"א דלא מצי מפר קמ"ל דכיון דתלתה תנאה בדבר שהיא עשויה לעבור עליו שאי אפשר לאשה שתעמיד עצמה שלא תעשה לאביו ולאביה ה"ז יפר דקסבר תנא דמתני' דכה"ג בעל מיפר אע"פ שלא חל הנדר עכ"ל ז"ל. ומתני' דלא כר' נתן דאיהו אמר בברייתא לא יפר אפילו באם עושה אני על פיך:

ה"ז יפר:    דכיון דנאסרת בהנאת אביה וכו' כדפי' רעז"ל. וז"ל הטור בסוף סימן רל"ד אמרה קונם שאיני נהנית לאבא ולאביך אם אני עושה לך או קונם שאני נהנית לך אם אני עושה לאבא ולאביך יכול להפר מיד אע"פ שלא חל הנדר עדיין אע"פ שחכם אינו מתיר הנדר עד שיחול בעל מפר אפילו קודם שיחול ודברים אלו הוו דברים שבינו לבינה שגנאי הוא לו שנאסרת בהנאת אביה ואביו אם עושה לו וכן מה שאינה רשאה לעשות לאביה ולאביו כדי שלא תאסר עליו הלכך אינו מפר לעולם אלא בעודה תחתיו ע"כ. ופירוש אחר יש לו להרמב"ם ז"ל במשנתנו ושמא שהיתה לו ג"כ גירסא אחרת ע"ש. וכתבו תוספות והרא"ש ז"ל דגרסת הרב ר' אליעזר ה"ז לא יפר פי' דאפילו דברים שבינו לבינה לא הוי אלא תעשה לבעלה ולא תהנה לאביו ולאביה ולגרסא זו מתני' אתיא דוקא כר' נתן דס"ל הואיל ועדיין לא חל הנדר שכל זמן שלא עשתה לפני בעלה ולא שמשתו אינה אסורה להנאת אביה או אביו ולא יפר. ויליף לה ר' נתן מקרא דכתיב וחפרה הלבנה דמשמע אימתי הפרה בזמן שחל בנה דהיינו בנין הנדר ור' נתן לטעמיה דאמר הנודר כאילו בנה במה והמקיימו וכו' ורבנן סברי מפר מחשבות ערומים כתיב דמשמע מפר אפילו מחשבה בעלמא אע"פ שלא חל הנדר עדיין:

משנה יבעריכה

בראשונה וכו':    תוס' פ' הבא על יבמתו (יבמות דף ס"ה.) ובגמ' שם ביבמות פ' ב"ש (יבמות דף קי"ב) ותוס' דפ' אע"פ דס"ג. והרא"ש בס"פ האומר דקדושין ובירוש' פ"ק דסוטה:

יוצאות:    בעל כרחו של בעל:

האומרת טמאה אני לך:    ביד פכ"ד דהל' אישות סימן י"ח כ"ג ובפי"ח דהלכות איסורי ביאה סימן ח'. ובטור א"ה סימן ו' וסימן קט"ו וסימן קנ"ד. ובתשובות הרשב"א ז"ל סימן תרכ"ח: ואומרת טמאה אני לך על כרחך באשת כהן שנאנסה מיירי דאי באשת ישראל אי ברצון כלום יש לה כתובה ואי באונס מי קמיתסרא על גברא אלא באשת כהן ואי ברצון כלום יש לה כתובה מי גריעא מאשת ישראל ברצון אלא לאו באינם ויש לה כתובה דאמרה ליה אנא הא חזינא גברא הוא דנסתחפה שדהו פירוש שקדושת כהונתו גרמה לו שתהא אסורא לו:

השמים ביני לבינך:    פי' הר"ן ז"ל דלשון זה משמע ג"כ שהוא מרוחק ממנה לגמרי וז"ל ואע"ג דאמרי' בהגדה על שרה שאמרה לאברהם השמים ביני לבינך במקרא דכתיב ישפוט ה' ביני ובינך והיתה טוענת על אברהם שריחקה מחמת הגר וכן ג"כ משמע בירוש' דאמרי' התם כמה דשמיא רחיקה מן ארעא כך ההיא איתתא רחיקא מן בעלה אפשר דלשון השמים ביני לבינך כולל הכל ע"כ. וביד פי"ד דהלכות אישות סימן י"ו. ובפט"ו סי' ט"ו:

יעשו דרך בקשה:    יבקשו הימנו שיפטרנה בגט ואין מכריחין אותו רש"י ז"ל. ועיין ברב אלפס ס"ש הבא על יבמתו:

נטולה אני. וכו':    בפירקין דף פ"ב ופ"ד. ומפ' התם דנטולה אני מן היהודים הוי בעל בכלל ואע"ג דגבי קונם שאיני נהנית לבריות לא הוי בעל בכלל כל הבריות הכא מוכחא מילתא דהא מכוונא לאסור המותר דלכל ישראל הא קיימא באיסור אשת איש בלאו נדרה ויש שם גרסא אחרת ופי' אחר בסוגיית הגמרא כמו שכתב הר"ן ז"ל. ועיין בנמוקי יוסף ס"פ ב"ש דיבמות:

יפר חלקו:    פי' הרמב"ם זו ג"כ היא סברת ר' יוסי אבל חכמים סברי שיפר הנדר כולו שהוא מנדרי ענוי נפש אבל ר"ע ז"ל פי' יפר חלקו דוקא משום דהוי דברים שבינו לבינה ותהא נטולה מן היהודים פי' שתהיה אסורה לשאר בני אדם אפי' יגרשנה ואילו הוא ענוי נפש אפילו בעל כרחה יכול להפר לאחרים. וביד פי"ב דהלכות נדרים סימן ח' וז"ל שם וכן אם אסרה הנאתה על אומה כגון כל היהודים או כל הישמעאלים ה"ז יפר ע"כ. וכתוב שם בכסף משנה ויש לדקדק כשאוסרת על עצמה על כל היהודים מאי איכפת ליה שלא יהנו היהודים ממנה ושמא י"ל שאין הלשון מדוקדק וה"ל כאילו כתב שאסרה הנאת האומה עליה. ועוד י"ל דאוסרת הנאה על כל האומה לא ניחא ליה משום שמשיאתו שם רע וכדאמרינן בפ' המדיר גבי נדרה שלא תשאל ושלא תשאיל ומשו"ה יפר ע"כ. וכתבו תוס' ז"ל ואין לתמוה היאך חל נדרה על תשמיש יהודים אחרים בעודה אשת איש והא אין איסור חל על איסור די"ל דהוי איסור כולל דמגו דאיתחל בתשמיש בעל שהוא היתר חל נמי על האחרים וצ"ע למ"ד כוליה פירקין ר' יוסי היא דהא ר' יוסי לית ליה איסור כולל באשת איש ונעשית חמותו דאמר נידון בזיקה ראשונה שבאתה עליו עד כאן לשונו ז"ל:

סליק פירקא. וסליקא לה מסכת נדרים: