משנה נגעים ט דפוסים
משנה נגעים, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
משנה א עריכה
השחין והמכוה מטמאין בשבוע אחד, בשני סימנים: בשער לבן ובפשיון.
איזה הוא השחין, לקה בעץ או באבן או בגפת או במי טבריא, כל שאינו מחמת האש, זה הוא שחין.
איזו היא מכוה, נכוה בגחלת או ברמץ, כל שהוא מחמת האש, זו היא מכוה.
משנה ב עריכה
השחין והמכוה אין מצטרפין זה עם זה, ואין פושין מזה לזה, ואין פושין לעור הבשר, ולא עור הבשר פושה לתוכן.
היו מורדין, טהורין.
עשו קרום כקליפת השום, זו היא צרבת השחין האמורה בתורה.
חזרו וחיו, אף על פי שמקומן צלקת, נדונין כעור הבשר.
משנה ג עריכה
שאלו את רבי אליעזר, מי שעלתה לתוך ידו בהרת כסלע ומקומה צרבת שחין.
אמר להם, יסגיר.
אמרו לו, למה, לגדל שער לבן אינה ראויה, ולפשיון אינה פושה, ולמחיה אינה מטמא.
אמר להן, שמא תכנוס ותפשה.
אמרו לו, והלא מקומה כגריס.
אמר להן, לא שמעתי.
אמר לו רבי יהודה בן בתירא, אלמד בו.
אמר לו, אם לקיים דברי חכמים, הין.
אמר לו, שמא יולד לו שחין אחר חוצה לו ויפשה לתוכו.
אמר לו, חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים.
משנה נגעים, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב