רמב"ם על נגעים ט
ראו גם נוסח המשנה נגעים ט רמבם
נגעים פרק ט עריכה
משנה א עריכה
ידוע שבטבריה מים חמים. ואמרו שמימיו חמים הוא מאשר עוברים על מקור גפרית ודומיהם, ואין דינם דין חמי האור.
וכבר קדם בפרק השלישי ביאור כל הסימנים:
משנה ב עריכה
כבר קדם ביאור ההלכה הזאת, וזכר שורשה בסוף הפרק הששי.
ולא נשאר לנו תוספת ביאור בסיפור השחין והמכווה, וזה:
- שהגשם כאשר יתנגע ונבקע העור ונתפשט באי זו סיבה שיהיה, אם בסיבת האש או בסיבה אחרת, הנה זה המקום הנפשט לא יטמא בנגעים כל מה שהוא הבשר מגולה, והוא אשר יקרא מורד.
- וכאשר בוטל הנגע ונתכסה הבשר והעור, ולא נשאר בו רושם לבד כמו שישאר בשאר הנגעים והמורסות הנראות, שהוא אז דינו כדין העור הבריא אשר לא נוגע, ויטמא בנגעי עור ובשר.
- וכאשר בושל והתחיל להתקשות ונתלקח בעליונו קרום דק, אז יקרא שחין או מכווה או קדח כפי סיבתו, ואז יטמא בנגעי שחין ומכווה הנזכרים בתורה.
- והרושם אשר ישאר בגוף אחר שלימות רפואתו והתכסותו, ותדמה שטוחה בעור, יקרא צלקת.
- ולשון ספרא "ובשר כי יהיה בו בעורו שחין"(ויקרא יג, יח), יכול למורד, תלמוד לומר ונרפא, אי נרפא יכול עד שיהיה צלקת, תלמוד לומר שחין, הא כיצד, נרפא ולא נרפא", וכן הוא אומר "צרבת השחין, עד שתקרום כקליפת השום".
- ודין הקדח והשחין דבר אחד, לפי שהן שני מינין מן השחין, אם היתה סיבתו מליחה שורפת יקרא "קדח" מכווה, ואם היתה בסיבת הכאה באבן או בעץ יקרא "שחין".
- ובספרא "אין לי אלא שחין שעלה מאליו, מניין לקה בעץ ובאבן, תלמוד לומר שחין שחין ריבה":
משנה ג עריכה
כבר קדם שהשחין והמכווה לא יתטמאו במחיה, ואמנם סימן הטומאה בהן שער לבן או פסיון. וכבר קדם ששחין ומכווה אין פושין לעור הבשר, ולא עור הבשר פושה לתוכן, ואמנם יהיה הפסיון בשחין עצמו. וידוע שכף האדם לא יצמח בו שער.
והניחו לרבי אליעזר זאת ההנחה, והוא שיהיה בכף שחין על התואר המותנה בו, ובהרת בכלל זה השחין כבר כללהו, ואמר יסגיר.
והקשו לו, מה יהיה זה סוף ההסגר, ששער לבן לא יצמח בזאת הבהרת, ולא מחיה תטמא בה, ואין לה מקום שתפשה, לפי שבתוך השחין ועור הבשר יוסיף, ואין השחין פושה לעור הבשר.
ואמר להם, תועלת ההסגר שמא תכנס ביום שביעי עד שתשוב כגריס ויפטור אותו הכהן, ואחר זה תפשה בשארית השחין אשר כנסה ממנו ויהיה הפסיון, ויהיה מוחלט לפי שהפסיון מטמא אחר הפטור כמו שקדם בשלישי.
ואמרו לו, אפשר כאשר היתה הבהרת כסלע כמו שהנחנו שהיא אפשר שתכנס ותעמוד על כגריס, ואם היה מקומה כגריס מה תועלת ההסגר, רוצה לומר אם היה בתוך הכף שחין ובהרת כגריס בתוך השחין.
ואמר לא שמעתי, רוצה לומר לא נשמע תועלת ההסגר בזאת ההנחה השנית.
ואמר לו רבי יהודה בן בתירה, שאנחנו נאמר בזאת השאלה מעט.
ואמר לו רבי אליעזר, אם תמצא פנים יחייב בו הסגר ותראה תועלת ההסגר הנה הוא (טהור) [טוב], ואם תקיים הטענה שלא יהיה צריך הסגר לא אקבל ממך דבר, שאני קבלתי שהוא צריך הסגר, ולא אדע איזה דבר אפשר להתחדש בזה ההסגר ממה שיחייב טומאה ממה שהוא תכלית ההסגר.
ולמדנו מרבי יהודה בתועלת ההסגר כמו שתראה, ואמר שמא יולד לו שחין אחר חוצה לו ויפשה לתוכו, שהשחין פושה לשחין כמו שהשרשנו, וזה מאמר אמיתי:
משנה נגעים, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב