משנה נגעים ט רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) השחין, והמכווה -

מיטמאין בשבוע אחד, בשני סימנין - בשיער לבן, ובפסיון.

איזה הוא השחין?

לקה בעץ, באבן, בגפת, או במי טבריה -

כל שאינו מחמת האש - זה הוא שחין.

איזו היא מכווה?

נכווה בגחלת, או ברמץ -

כל שהוא מחמת האש - זו היא מכווה.

(ב) השחין, והמכווה -

אינן מצטרפין זה עם זה,

ואינן פוסין מזה לזה,

ואינן פוסין בעור הבשר,

ולא עור הבשר פוסה לתוכן.

היו מורדין - טהורין.

עשו קרום כקליפת השום -

זו היא צרבת השחין האמורה בתורה (ויקרא יג כג).

חזרו וחיו -

אף על פי שמקומן צלקת - נידונין כעור הבשר.

(ג) שאלו את רבי אליעזר:

מי שעלתה לתוך ידו בהרת כסלע,

ומקומה צרבת השחין?

אמר להם: יסגיר.

אמרו לו: למה?

לגדל שיער לבן - אינה ראויה,

ולפסיון - אינה פוסה,

ולמחיה - אינה מיטמאה.

אמר להן: שמא תכנוס, ותפסה.

אמרו לו: והלוא מקומה כגריס?

אמר להן: לא שמעתי.

אמר לו רבי יהודה בן בתירה: אלמד בו.

אמר לו: אם לקיים דברי חכמים - הין.

אמר לו: שמא יוולד לו שחין אחר חוצה לו - ויפסה לתוכו.

אמר לו: חכם גדול אתה - שקיימת דברי חכמים.

הדף הראשי של משנה נגעים ט

משנה נגעים, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב