משנה מעשרות ב ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת מעשרות · פרק ב · משנה ח | >>
היה עושה בלבסיםיג, לא יאכל בבנות שבע.
בבנות שבע, לא יאכל בלבסים.
אבל מונע הוא את עצמו עד שמגיע למקום היפות ואוכל.
המחליף עם חבירו, זה לאכול וזה לאכול, זה לקצות וזה לקצות, זה לאכול וזה לקצות, חייב.
רבי יהודה אומר: המחליף לאכול, חייב; ולקצות, פטור.
משנה מנוקדת
הָיָה עוֹשֶׂה בִּלְבָסִים, לֹא יֹאכַל בִּבְנוֹת שֶׁבַע.
- בִּבְנוֹת שֶׁבַע, לֹא יֹאכַל בִּלְבָסִים.
- אֲבָל מוֹנֵעַ הוּא אֶת עַצְמוֹ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לִמְקוֹם הַיָּפוֹת וְאוֹכֵל.
- הַמַּחֲלִיף עִם חֲבֵרוֹ,
- זֶה לֶאֱכוֹל וְזֶה לֶאֱכוֹל,
- זֶה לִקְצוֹת וְזֶה לִקְצוֹת,
- זֶה לֶאֱכוֹל וְזֶה לִקְצוֹת,
- חַיָּב.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- הַמַּחֲלִיף לֶאֱכוֹל, חַיָב;
- וְלִקְצוֹת, פָּטוּר:
נוסח הרמב"ם
היה עושה,
- בלבסין - לא יאכל בבנות שבע.
- בבנות שבע - לא יאכל בלבסין.
- אבל מונע הוא את עצמו -
- עד שהוא מגיע למקום היפות - ואוכל.
- המחליף עם חברו,
- זה לאכל, וזה לאכל,
- זה לקצות, וזה לקצות,
- זה לאכל, וזה לקצות - חייב.
- רבי יהודה אומר:
- המחליף לאכל - חייב.
- ולקצות - פטור.
פירוש הרמב"ם
לבסים - מין תאנים גרועים.
בנות שבע - תאנים לבנים טובים.
מונע את עצמו - עניינו שהפועל מונע את עצמו מלאכול עד שיגיע למקום היפות, ויאכל מהם, ורשאי לעשות כן.
זה לאכול וזה לאכול - עניינו שיאמר אדם לחברו "אכול משלי, ואני אוכל משלך".
זה לקצות וזה לקצות - עניינו שיאמר לו "אכול מאלו השטוחים שלי, ואני אוכל מן השטוחים שלך".
זה לאכול וזה לקצות - שיאמר לו "אכול אתה משלי שהם טובים לאכילה, ואני אוכל מן השטוחים שלך", כל אחד ואחד מהם חייב לעשר, לפי שזה מקח וממכר מצד כל אחד ואחד מהם. וכבר זכרנו כי המכר קובע למעשר, ועוד יתבאר זה.
ורבי יהודה אומר, כל החליפין בשטוחין, כיון שהוא דבר שלא נגמרה מלאכתו, אינן חייבין במעשר, ולא נקבעו למעשר בזה המכר שאירע ביניהם.
והלכה כרבי יהודה:
פירוש רבינו שמשון
לבסים. מין תאנים:
בנות שוח פירשתי במס' דמאי (פ"א מ"א) ובירושלמי פריך אמאי איצטרי' מתני' הא תנינן בהשוכר את הפועלים (צא:) היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים וכו' ותני עלה היה עושה בייחור זה לא יאכל בייחור אחר ומשני לכאן צריך שיהיו שתיהן בייחור אחד כגון שלבסים ותאנים מורכבין בייחור אחד ובירו' (שם) דריש לה מדכתיב (דברים כג) כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך וכי אין אנו יודעין שאין בכרם אלא ענבים מה ת"ל ואכלת ענבים אלא מכאן שאם היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים בענבים לא יאכל בתאנים כנפשך כל דבר שיצר תאב שבעך שלא יאכל ומקיא:
המחליף עם חבירו זה לאכול וזה לאכול. שזה נוטל מזה תאנים וזה מזה:
וכן אם זה נוטל מזה תאנים לקצות וזה מזה לקצות היינו כמקח וחייב ואמרינן בירושלמי (שם) א"ר אלעזר רבי מאיר היא דרבי מאיר אמר מקח טובל בפירות שלא נגמרה מלאכתן א"ר אלעזר רבי מאיר ורבי אליעזר אמרו דבר אחד כמו דרבי אליעזר אמר תרומה טובלת בפירות שלא נגמרה מלאכתן כך אמר ר' מאיר מקח טובל בדבר שלא נגמרה מלאכתו ודרבי אליעזר בפירקין דלעיל (מ"ד):
לקצות פטור. דסבר רבי יהודה דאין מקח טובל בדבר שלא נגמרה מלאכתו:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
בלבסים - מין ממיני התאנים הרעים:
בבנות שבע - מין של תאנים לבנים וטובים:
לא יאכל בבנות שבע - דכתיב (דברים כג) כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים, מה תלמוד לומר ואכלת ענבים וכי לא ידענו שאין בכרם אלא ענבים, מכאן שאם היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים:
אבל מונע את עצמו - פועל רשאי להיות מונע את עצמו שלא לאכול בשעה שעושה ברעות עד שמגיע ליפות, ואוכל מן היפות מה שהיה לו לאכול ברעות:
זה לאכול וזה לאכול - אכול אתה בתאנים שלי ואני אוכל בשלך:
זה לקצות וזה לקצות - אכול אתה בקציעות שלי השטוחות ליבש או החתוכות במקצועות ואני אוכל בקציעות שלך:
זה לאכול וזה לקצות - אכול אתה בתאנים הלחים שלי ואני אוכל בקציעות שלך, בכל אלו הוי מקח וקובע למעשרות:
המחליף לאכול חייב, לקצות פטור - דאין מקח קובע בדבר שלא נגמרה מלאכתו, הלכך קציעות הללו שלא נגמרה מלאכתן אין המקח קובע בהן. והלכה כר"י יד:
פירוש תוספות יום טוב
היה עושה בלבסים וכו'. בירושלמי וכתבו הר"ש מוקי למתניתין כשלבסים ותאנים מורכבים ביחור אחד ואפי' הכי לא יאכל דאי לא תימא הכי הא תנינא חדא זמנא [בפרק ז' דמציעא] [דף צא] העושה בתאנים לא יאכל בענבים ותני עלה היה אוכל ביחור זה לא יאכל ביחור אחר. ועיין מה שכתבתי בפ"ז דמציעא:
רבי יהודה אומר וכו' ולקצות פטור. פירש הר"ב דאין המקח קובע בדבר שלא נגמרה מלאכתו [*ועיין מ"ש בריש פרק דלקמן. ומ"ש הר"ב] והלכה כרבי יהודה. וכן פסק הרמב"ם וטעמא דמתני' דלעיל סתמא ואחר כך מחלוקת דהכא ובכי הא לית הלכתא כסתם. ועוד דבירושלמי איתא דרבי אליעזר דבמתניתין ד' ורבי מאיר דפליג אדר' יהודה. אמרו דבר אחד. דכמו דאמר רבי אליעזר דתרומה קובעת בדבר שלא נגמרה מלאכתו. כך אומר ר' מאיר דמקח קובע בדבר וכו'. והשתא כמו שאין הלכה כר' אליעזר דחכמים פליגי עליה. הכא נמי לית הלכתא כר' מאיר. ועוד דר' אליעזר ור' מאיר הויין כשיטה דלית הלכתא כחד מנייהו ובכ"מ פ"ה הביא עוד ראיה מסוף פרק המביא דמסכת ביצה. ומיהו נראה לי דאף לר' יהודה ע"כ לא פטר בלקצות. אלא כשאוכל אחת אחת. ולא צירף שתים דצירוף קובע למקח. כדלעיל מ"ה. וראיה לדברי ממשנה ב' [*וג'] דפ' דלקמן. דמקח דפועל אינו פוטר אלא אחת אחת. ועיין שם [*גם עיין מ"ש בסוף משנה א דפרק דלקמן]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יג) (על המשנה) בלבסים. מתניתין כשבלבסים ותאנים מורכבים ביתור אחד. ואפילו הכי לא יאכל דאי לא תימא הכי הא תנינא בב"מ (דצ"א) כו' היה עושה ביחור זה לא יאכל ביחור אחר. הר"ש בשם הירושלמי:
(יד) (על הברטנורא) וטעמא דמתני' דלעיל סתמא ואח"כ מחלוקת דהכא ובכי הא לית הלכתא כסתם כו' ומיהו נ"ל דאף לר"י עד כאן לא פטר בלקצות אלא כשאוכל אחת אחת ולא צירף שתים דצירוף קובע למקח כדלעיל מ"ה. תוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בלופסין: מין תאנים חשובין ובנות שבע מין תאנים משובחים הר"ש שירילי"ו ז"ל ובנדרים פ' הנודר מן המבושל (נדרים דף נ') גרסינן בבלופסין ומפ' מין תאנים דעבדי מינייהו לפדא. וכ' הר"ש שירילי"ו ז"ל והא מתני' לדין פועלים תני לה אגב ע"כ. ובירוש' פריך אמאי איצטריך מתני' הא תנינן בהשוכר את הפועלים הי' עושה בתאנים לא יאכל בענבים וכו' ותני עלה הי' עושה ביחור זה לא יאכל ביחור אחר ומשני לא צריכא שהיו שתיהן ביחור אחד כגון לבסים ובנות שבע מורכבים ביחור אחד דאפ"ה גזור דלא ליתי למיכל בשני אילנות. וז"ל ה"ר יהוסף ז"ל לא יאכל בבנות שבע פי' אע"פ שנתן לו בעל השדה רשות אסור משום מעשרות כשהוא מצרף שנים יחד כן נ"ל ע"כ:
המחליף פירות: והיינו מקח:
זה לקצות: לייבשן ולעשותן קציעות דהיינו לא נגמרה ולא זו אף זו קתני. הר"ש שירילי"ו ז"ל:
זה לאכול וזה לאכול: שזה נוטל מזה תאנים וזה מזה וכן אם זה נוטל מזה תאנים לקצות וזה מזה לקצות והוי כמקח וחייב. ויש גורסין זה לוכל וזה לוכל והוא כמו לאכול אלא שהוא לשון ירושלמי:
בפי' ר"ע ז"ל ואני אוכל בקציעות שלך וכו'. כתב ה"ר יהוסף ז"ל דבר זה מגומגם כי לקצות אינו משמע לאכול בקציעות ע"כ נ"ל דה"פ דמתני' המחליף עם חבירו שא"ל קח אתה מתאנים שלי ואני אקח את שלך זה לאכול וזה לאכול כלומר ששניהם רוצים לאכלם בלי קציעה או ששניהם רוצין להניחם לעשות מהם קציעות או זה לקצות וזה לאכול חייב וכו' עכ"ל ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
היה עושה בלבסים: תאנים רעים:
לא יאכל בבנות שבע: תאנים יפות. ולולא הירושלמי היה נ"ל דהכא לענין מעשרות מיירי. דאפי' מתרצה הבעה"ב אינו רשאי לאכול מדהו"ל חליפין דדינו כמקח והוקבע למעשר:
אבל מונע הוא את עצמו עד שמגיע למקום היפות: פועל שעושה ברעות ויפות מונע א"ע כשעובד ברעות. ואוכל כשיגיע ליפות גם מה שהי' לו לאכול ברעו':
וזה לאכול: אכול בתאנים שלי ואני בשלך:
וזה לקצות: אכול בתאנים שלי השטוחי' ליבש ואני בשלך:
חייב: דחליפין כמכר:
ולקצות פטור: זה שאוכל בהשטוחי' פטור דאין מקח קובע בלא נגמר מלאכתו מיהו בצירף הו"ל כגורן:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת