תפארת ישראל על מעשרות ב

משנה מעשרות, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

היה עובר בשוק: ע"ה החשוד על מעשרות. ומיירי באינו מוליכן למכור דאל"כ כבר נקבעו כפ"א נ"ג:

אוכלין ופטורין: מיירי ברוב בני עיר מכניסין לבתיהן תלינן דלא ראו פני הבית ולא הוקבעו. דאל"כ לא היה מכשילן ואף דבכל דוכתא מתנה כמכר [כב"מ דט"ז ומגילה דכ"ז ב'] והרי מקח קובע למעשר [כב"מ דפ"ח א'] במעשר פירות דרבנן הקילו כירושלמי הכא:

לפיכך: רצה לומר מדאמר טלו וכו':

אם הכניסו לבתיהם: ונקבעו למעשר בראיית פני בתיהם:

מתקנים ודאי: דטלו וכו' עראי משמע. והנותן סמך שלא יאכלו רק מעט דרך עראי ולא עישר מיהו בנתן להם הרבה שאין דרך לאכול כ"כ בשוק. או שהמקבל נכבד שאינו אוכל בשוק. או שהפירות אינן נאכלים חיין. אף שאמר טלו וכו' מעשר בביתו רק דמאי:

לא יאכלו מהם עראי: דמדקאמר הכניסו משמע שאומר שגם קבע יורשו לאכול מדכבר עישר. א"כ כבר הוקבעו למעשר. ופלגינן דבוריה דמהמנינן לי' בהאי שהוקבעו. ולהכי אסורים עראי ולא מהמנינן ליה במה שעישר להכי חייבים להפריש דמאי:

לפיכך: מדאמר הכניסו משמע שיאכלו קבע ושמא עישר מה"ט:

אם הכניסו לבתיהם אינם מתקנים אלא דמאי: ונותן רק תמ"ע לכהן והמעשרות נוטל לעצמו דהמע"ה:

משנה ב

ואמר: בעל השער או חנות שהי' מוליך פירות ואמר וכו':

טלו לכם תאנים: שיש לי בשוק. דאילו כבר היו בחנות כבר הוקבעו וחייבים:

אוכלין ופטורין: אפי' בשער וחנות דמדזכו בהן מקודם. ביתו אינו טובל רק לו ולא לאחרים:

רבי יהודה פוטר: אף לבעה"ב מדיושב ומוכר שם בשער וחנות הוא בוש לאכול במקום שיושב ומוכר וחצר שבוש לאכול שם אינו קובע [כפ"ג מ"ה ואילה"ק דהתם כ' הר"ב דקיי"ל כר"נ והכא כ' דאין הלכה כר"י נ"ל דהכא מיירי בחצר שאינו בוש מצ"ע רק משום שמוכר שם ובהא לא קי"ל כר"י]:

עד שיחזיר את פניו: במקום שיושב ומוכר:

או עד שישנה מקום ישיבתו: אף שפניו נגד הבאים לקנות [כך נ"ל ודו"ק]:

משנה ג

המעלה פירות מן הגליל ליהודה: שלקטן בשדהו בגליל ומעלן ליהודה. ונ"ל דמיירי שאינו רוצה למכרן עד יהודה דאל"כ הו"ל כמוליכין לשוק דהוקבעו מיד כפ"א נ"ג [א"נ דמיירי שדר בירושלים או בעיר שביהודה ומעלן לאכלן בביתו]:

אוכל מהם: עראי:

עד שהוא מגיע למקום שהוא הולך: אף שלן בדרך פטור עדיין מלעשר ואוכל עראי עד שיכניסן להבית ששם מגמת דרכו. ואם הוליכן למכור שם בשוק. כיון שהגיע לעבור העיר ההיא אסיר:

וכן ביהודה: אם קודם שהגיע למגמת דרכו נמלך וחזר *) לגליל מותר לאכול מהן עראי עד שיגיע לבית מדורו בגליל כשיכניסן לשם נתחייב:

ר"מ אומר עד שהוא מגיע למקום השביתה: ר"ל מיד שיכניסן לתוך הבית שרוצה לנוח שם בשבת. ואף שלא הגיע עדיין שבת חייב דבחל שבת הוקבע אף שאינן לצורך שבת:

והרוכלין המחזרין בעיירות: המסבבים בעיירות עם בשמים וקבלו במתנה פירות שלא הוקבעו עדיין דאי בקנו הוקבעו במקח:

אוכלים עד שמגיעים למקום הלינה: ר"ל שיכניסם לתוך הבית שרוצה ללון בתוכו. דלעולם אינו חייב בראיית פני הבית רק כשיכניסו לתוכו [ רמב"ם ריש פ"ד ממעשרות ]:

ר' יהודה אומר הבית הראשון הוא ביתו: דמשהגיע לבית ראשון שבעיר שלן שם והכניס לתוכו פירותי'. וחושב ללון שם כשיתרצה בעה"ב הוטבלו פירותיו אפילו לן בבית אחר. מדמתרצה ללון שם כשירצה בעה"ב:

משנה ד

פירות שתרמן עד שלא נגמרה מלאכתן: שלא הגיע גרנן למעשר כלעיל פ"א מ"ח:

רבי אליעזר אוסר מלאכול מהם עראי: עד שיפריש כל המעשרות דס"ל תרומה קובעת אפי' לא נגמ"ל:

וחכמים מתירין: דתרומה קובעת רק בנגמ"ל:

כלכלת תאנים שתרמה: והרי לא נגמ"ל עד שילקט כל צרכו כפ"א מ"ה:

ר' שמעון מתיר: ס"ל תרומה אינה קובעת ומותר לאכול מהן עראי קודם שעשר אף שכבר תרם. דס"ל ק"ו מה כשיש עליה ג' זיקות היינו ת"ג ומעש"ר ומעשר שני מותר לאכול ממנו עראי. כ"ש כשתרם כבר שאין עליה רק ב' זיקות לא כל שכן. ורבנן ס"ל דכשתרם שאני דתו לא יוסיף ואם כן נגמ"ל:

וחכמים אוסרין: דאף דשיעורה עד שילקט כ"צ הכא שכבר תרם. וודאי לא יוסיף ללקט לערב טבל בחולין:

משנה ה

לא יאכל עד שיעשר: דמקח קובע בתלוש. אפי' לא נגמ"ל ולהכי דוקא בלקטן המוכר:

ואם צרף: שנתן לו המוכר ב' כאחת הו"ל כגורן. מיהו מדאוריי' רק בעל השדה שאוכל פירותי' חייב לעשר ולא לוקח כרמב"ם רפ"ב ממעשרות (רמב"ם פ"ב מהל' מעשרות ה"א). שנאמר עשר תעשר תבואת זרעך ואכלת [ב"מ דפ"ח ב']:

אמר ר' יהודה מעשה בגנת ורדים שהיתה בירושלם והיו תאנים נמכרות משלש ומארבע באיסר: והתם המוכר לקטן דלא הניחו לקונים לכנס לגינה מחשיבות הוורדים:

ולא הופרש ממנה תרומה ומעשר מעולם: מדאכלום א' א':

משנה ו

האומר לחברו הילך איסר זה בעשר תאנים שאבור לי: שאברר ואלקט מהאילנות:

מגרגר: מלקט במחובר גרגר גרגר מאשכול שבירר:

פורט: עיי' פ"א נ"ד. דמדאין המקח נגמר עד אחר שתלשו מקח בתלוש קובע למעשר ואף לאכלו עראי והרי כשתלש איזה מהן נגמ"ל מדאין לו גמ"ל אחרת. אבל לגרגר ולפרוט מותר דבכה"ג לא נגמ"ל גם לקונה והרי כל ז' הדברים [פ"א נ"ג] אין קובעים רק בנגמ"ל [ועי' רפ"ג]:

סופת: חותך חתיכות דקות ממחובר:

מפני שקנה במחובר לקרקע: דמדקנה במחובר הו"ל כבעל גינה דאוכל עראי עד שיגיע לביתו כפ"א מ"ה ומקח לא קבע במחובר:

משנה ז

השוכר את הפועל לקצות עמו בתאנים: ר"ל לשטח פירות וליבשן במוקצה שאחורי בתים:

אמר לו על מנת שאוכל תאנים: ר"ל אף שא"ל כן לא הו"ל מקח דהרי בל"ז נמי אוכל מד"ת:

או שיאכל בני בשכרי: ר"ל בשכר עבודתי א"נ תחת אכילתי:

ובנו אוכל וחייב: דאכילת בנו כמקח. ואילה"ק היכי מיירי אי כבר נגמר מלאכתן. הרי בכה"ג אין פועל אוכל [כב"מ דפ"ט א'] ומ"ט דרישא. ואי בלא נגמר גם מקח אינו קובע [כביצה דל"ה ב]. נ"ל דמיירי דכבר הם בחצר. ואפ"ה לא הוקבעו מדהכניסן לקצות [כלקמן רפ"ג]. מיהו לגבי מקח קובע חצר בכה"ג אף שלא נגמר מלאכתן דלוקח עיניו במקחו. דבראויים לאכילתו הו"ל לפניו כנגמר מלאכתן [כב"מ דפ"ח א' ותוי"ט פ"ג מ"א]:

על מנת שאוכל בשעת הקציעה: בשעת מלאכה:

שאינו אוכל מן התורה: דאחר גמר עבודתו אינו אוכל מד"ת והו"ל מקח:

משנה ח

היה עושה בלבסים: תאנים רעים:

לא יאכל בבנות שבע: תאנים יפות. ולולא הירושלמי היה נ"ל דהכא לענין מעשרות מיירי. דאפי' מתרצה הבעה"ב אינו רשאי לאכול מדהו"ל חליפין דדינו כמקח והוקבע למעשר:

אבל מונע הוא את עצמו עד שמגיע למקום היפות: פועל שעושה ברעות ויפות מונע א"ע כשעובד ברעות. ואוכל כשיגיע ליפות גם מה שהי' לו לאכול ברעו':

וזה לאכול: אכול בתאנים שלי ואני בשלך:

וזה לקצות: אכול בתאנים שלי השטוחי' ליבש ואני בשלך:

חייב: דחליפין כמכר:

ולקצות פטור: זה שאוכל בהשטוחי' פטור דאין מקח קובע בלא נגמר מלאכתו מיהו בצירף הו"ל כגורן: