מלאכת שלמה על מעשרות ב
<< · מלאכת שלמה · על מעשרות · ב · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
הי' עובר וכו': כתב ה"ר יהוסף ז"ל נ"ל לדקדק מדתנן הי' עובר בשוק שמדבר במוליך לביתו. טלו לכם תאנים פי' דוקא בדבר מועט מותרין הן לאכול אבל כשהוא מתנה מרובה אסור לאכול עד שיעשר והיינו הא דתנן לקמן פ"ד ר' יהודה אומר אף הלוקט כלכלה לשלח לחברו לא יאכל וכו'. לא יאכלו מהם עראי פי' כי כיון שאמר הכניסו לבתיכם ואכלו הרי הוא כאילו אמר להן אני תיקנתים והרי אינו נאמן לתקן כראוי ובוודאי נטל מהן תרומה והתרומה קובעת בכלכלת תאנים כדתנן לקמן. אינם מתקנין אלא דמאי פי' מפני שאין עם הארץ חשוד על התרומה עכ"ל ז"ל. וז"ל הרמב"ם בפי' המשנה כשזה המוכר המסבב מכריז טלו לכם תאנים מותר לאכול מהם עראי לפי שנאמר לא ראו פני הבית ולפיכך אין מכריז עליהן אלא לאכלן בלבד עראי והוא כנותן המתנה ואין המתנה קובעת למעשר כמו המכר ואם הביאן לביתו צריך להוציא מהן המעשרות החייבות לטבל ואם אמר טלו והכניסו לבתיכם נאמר שהם ראו פני הבית ולפיכך לא יאכל מהן עראי ואינו נאמן באמרו הכניסו לבתיכם שעניינו שהן מעושרין ולפיכך יוציא מהן חוקי הדמאי לפי שהוא ספק שמא אמר אמת באמרו שהן מעושרין או אמר שקר ומה שאמר לא אמר אלא כדי שיתקבצו עליהן לוקחין וכל זה כשהמוכר עם הארץ עכ"ל ז"ל ובחבורו הביא חילוק דאיתא בירושלמי באם רוב העם מכניסין לבתים מעשרין ודאי ואם רוב העם מכניסין לשוק אין מתקנין אלא דמאי שמא עישר ואח"כ הביא לשוק ע"כ. ובירושלמי אמר שמואל דמתני' ר"מ היא דס"ל במתני' דס"פ יש בכור דמתנה אינה כמכר ור' יוסי אמר דדברי הכל היא מתני' דלענין מעשר מתנה אינה כמכר לכ"ע דתרומה ומעשר בזמן הזה מדרבנן ורבנן הקלו בכי ה"ג:
לא יאכלו מהן עראי: פי' אפי' עראי דחיישי' כיון דאמר להם כן הוי כמי שאמר להן לא תאכלו מהם כאן דטבולים הם שכבר ראו פני הבית אלא לכו לבתיכם ושם תאכלו ואין אוכלין מהן עראי:
אינם מתקנין אלא דמאי: דשמא כיון דידע דיכניסום לבתים יבוא ויעשר עליהם דקסבר שיסמכו עליו וניחא לי' לע"ה זה שיהא לו עם החבר נחת רוח ומעשר ע"ה על החבר דסובר שסומך עליו הילכך חבר מפריש המעשרות והן שלו אלא תרומת מעשר נותנה לכהן ומעשר שני מוליכו לירושלים כדין דמאי:
בפי' ר"ע ז"ל אוכלים ופטורים דאימור לא ראו פני הבית. כתב ה"ר יהוסף ז"ל בירושלמי מפ' דמיירי במקום שרוב בני אדם מכניסין לבתיהם ונ"ל דעל כן מותרין הן לאכול כי לעיל תנן אבל המוליך לביתו אוכל מהם עד שהוא מגיע לביתו ונ"ל עוד דבמוליך לשוק אסור לאכול דהא כבר הוקבעו למעשרות כשלקט כל צרכו כדתנן לעיל וקאמר בירושלמי דבמוליך לשוק אינן מתקנין אלא דמאי כי אין ע"ה חשוד למכור טבל גמור עכ"ל ז"ל:
היו יושבין בשער או בחנות וכו': פי' אנשים אחרים זולת בעל השער או בעל החנות ומי שהיה עובר בשוק אמר להם טלו וכו' ולפיכך בעל השער ובעל החנות חייבין לעשר שנמצא כאומר להם טלו והכניסו לבתיכם שהרי הם כבתיהם כך מתבאר שם פ"ה. וגם ה"ר יהוסף ז"ל פי' וז"ל ואמר טלו וכו' פי' אותו שמעביר התאנים בשוק אמר כן כנ"ל לפרש עכ"ל ז"ל. עוד כתב ובעל השער ובעל החנות חייבין פי' דסתם שער וחנות כלים שבתוכן שמורים הם ע"כ:
ר' יהודה פוטר עד שיחזיר את פניו או עד שישנה מקום ישיבתו: דהיינו מקום שיושב בו למכור בחנות ובשער נמי ישנה מקום ישיבתו שיושב בו לראות הרבים:
המעלה פירות מן הגליל: ס"א מגליל כ"כ ה"ר יהוסף ז"ל. ופי' הר"ש שירילי"ו ז"ל המעלה פירותיו שליקט משדהו בגליל כדי למכרן ביהודה ואמרי' לעיל בפ"ק דמוליך לשוק דנטבלו הפירות מיד משום שמא ימצא לקוחות מיד וגזור רבנן שלא יאכל המוכר אטו לוקח שמא יחזור בו למכרן וקיימא לן דמקח טובל והכא כיון דאין דעתו למכרן אלא ביהודה או בירושלים אע"פ שהוא נכנס בהן לבתים ולחצרות בדרך לא הוטבלו ויכול לאכול מהן עראי: וכתב ר"י ז"ל והוא כשלקטן משעה ראשונה להוליכן למכרן ביהודה או בירושלים ואם אינו מוכרן שם מחזירן לביתו ובזה התנאי לקטן ואפי' לן בדרך או שבת אינם נטבלין ע"כ:
בפי' ר"ע ז"ל ליקט פירות בגליל כדי למכרן ביהודה וכו'. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה אינו נראה דהא לעיל תנן דמוליך למכור אסור לאכול מהם משלקט כל צרכו אלא מיירי שיש לו שדה בגליל וביתו ביהודה או שקנה בגליל במחובר לקרקע או שעולה לירושלים לרגל ע"כ:
עוד בפי' ר"ע ז"ל אם קודם שהגיע ליהודה נמלך וכו'. וכתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל אין הלשון משמע כן אלא פירושו שחוזר מירושלים לביתו ולוקח מירושלים עמו פירות להוליך לביתו וצ"ע ע"כ:
וכן ביהודה: צריך להגי' וכן בחזרה. ופי' הר"ש שירילי"ו ז"ל וכן בחזרה אם הי' לו שדה ביהודה ואחר שמכר פירות גליל שם אסף פירותיו מן השדה שביהודה והוליכן לגליל כשחוזר לביתו כיון דמגמתו היא לגליל לא הוטבלו וקמ"ל דלא גזרינן כיון שזה היה הולך ליהודה וחוזר לגליל מיחזי שהחליף סחורתו פירות בפירות וה"ל מקח קמ"ל דלא גזרינן:
ר"מ אומר עד שהוא מגיע למקום השביתה: מפ' בירושלמי אם נמלך בדעתו לשבות ולנוח במקום אחד לילה ויום באיזה יום שיהי' הוטבלו דכשהוא שובת לילה ויום שמא יזדמנו לו שם לקוחות והכי תני לה בתוספתא בהדיא ר"מ אומר עד שיגיע למקום השביתה ואפי' שבת ביום השני חייב לעשר. פי' דאילו הגיע השבת נטבלו דהא שבת קובעת למעשר אפי' בדבר שאינו מיוחד לשבת ואם מייחדו לשבת נטבל ונקבע למעשר אע"פ שלא הגיע שבת כדתנן לקמן פ"ד:
והרוכלים המחזרין: ס"א הרוכלין והמחזרין כן כתב ה"ר יהוסף ז"ל:
עד שהם מגיעין למקים הלינה: מפ' בירושלמי דמקום הלינה היינו ביתו כגון אילין דכפר חנניא דאינון נפקין ומסבבין ד' וה' כפרים ובאין וישינים בבתיהם:
ר' יהורה אומר הבית הראשון הוא ביתו: פי' הבית הראשון שבעיר אע"פ שלא לן שם קובע למעשר וכו' כך הגי' החכם הר"ס אוחנא ז"ל פי' ר"ע ז"ל שכן הוא ג"כ בפי' הר"ש ז"ל:
פירות שתרמן: ביום טוב פ' המביא מוכח דמכ"ש דשבת דחשיבא אכילתה דקבעה בשלא נגמרה מלאכתם אליבא דר' אליעזר. וגם הלל ס"ל בשבת כר' אליעזר דקבעה אפי' בדבר שלא נגמרה מלאכתו:
וחכמים מתירין: דקסברי דאין תרומה טובלת יותר משער הבית וכי היכי דאין שער הבית טובל אלא בנגמרה מלאכתו כך תרומה אינה טובלת אלא בדבר שנגמרה מלאכתו:
חוץ מכלכלת תאנים: שאין בדעתו לעשותם גרוגרות וכיון דהשתא כמות שהן נגמרה מלאכתן נינהו חשיבא תרומתן תרומה להטביל ונקט כלכלת תאנים לאשמועי' דאפי' אם נמלך אח"כ לעשותם גרוגרות אפ"ה כיון דבשעה שתרמן לא הי' בדעתו כך ונגמרה מלאכתן הוו תו לא פקע ובירושלמי מוקי פלוגתייהו כגון בתמרים שתרמן והוא עתיד לדורסן או בגרוגרות והוא עתיד לדושן בחבית כדי שיעשו כמין דבילה ר' אליעזר סבר תרומה טובלתן כפירות שנגמרה מלאכתן כיון דאוכלין אותן בלא דריסה ובלא דישה ורבנן סברי אין תרומה טובלתן כפירות שלא נגמרה מלאכתן דאכתי לענין מעשרות לא נגמרה מלאכתן חשיבי:
בפי' ר"ע ז"ל וחכמים מתירין דסברי אין תרומה טובלת אא"כ תרם מתוך הכלכלה. וכתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה אינו נראה אלא הענין הוא שחכמים אינם פוטרין אלא בדבר שהוא חסר מלאכה בעצמו של פרי כגון תאנים למוקצה וענבים לגת אז הן פטורין אע"פ שתרמן אבל כלכלת תאנים שהמירוח שלה משיחפה שאינו מלאכה בגוף התאנים אמרי' שהתרומה קובעת כן יש בירושלמי והפי' של זה המפרש אינו נזכר כלל במשנה עכ"ל ז"ל:
כלכלת תאנים שתרמה ר"ש מתיר: ירוש' א"ר אלעזר לאו דוקא כלכלה של תאנים דה"ה כלכלה של כל דבר דכלכלה מוכחת עליהן שאין בדעתו לעשותם גרוגרות דאין דרך להניחן בה אלא לאכילה ואפי' פירות דאין דרך לשנותם נמי פליג ר"ש כגון שקדים וכיוצא בהן:
ואם צירף חייב: וכתב ה"ר יהוסף ז"ל נ"ל שר' יהודה סובר בכל אלה שמותר ליקח א' בימינו ואחת בשמאלו וכו' וצ"ע וכן בכל מקום עכ"ל ז"ל:
והיו תאנים: י"ס והיו תאניה:
ולא הופרש ממנה וכו': פי' ואע"פ שלשם הי' בעל הגן לוקטם כי לא היו מניחים שום אדם לעלות על האילנות בעבור הורדים ה"ר יהוסף ז"ל. וגנת ורדים זו שהיתה בירושלם מפני שהיתה מימות נביאים הראשונים הניחוה דהא קיימא לן דאין מקיימין בירושלם אילנות וכדאיתא בס"פ מרובה עשרה דברים נאמרו בירושלם חדא מינייהו אין עושין בה גנות ופרדסות חוץ מגנת ורדים שהיו בירושלם מימות נביאים הראשונים ופי' רש"י ז"ל גנת ורדים כך שמה והיא היתה צריכה לקטרת והיינו כפת הירדן ע"ש שדרך הורד ליגדל על שפת הירדן ע"כ:
בעשרים תאנים שאבור לי: גרסי' כמו בסיפ' וכן הוא בירוש' וגם ברמב"ם פ"ה. ומ"מ אי גרסי' עשר לאו לענין דינא נקט עשר אלא דאורחא דמילתא כשהקונה בורר קונה ביוקר מעט יותר מן המנהג כך נלפ"ד:
פורט: כמו פורד בדלי"ת:
סופת: גרסי' וכן הוא בערוך וכן בע"ז ספת לה צואה ולשון סוף הוא. הר"ש שירילי"ו ז"ל. אבל ה"ר שמשון ז"ל נראה דגריס כופף ואוכל [הגהה ואני מ"מ סופף בב' פיפין וכן בפירקי' דלקמן סי' ט' וכתב ה"ר יהוסף ז"ל שכן הוא ברוב הספרים ע"כ וכתב עוד באשכול שאבור לי מגרגר פי' כיון שהוא עצמו נוטלן מן האילן ונ"ל דר' טרפון דלקמן פ' שלישי חולק גם בכאן וסובר שנוטל כל האשכול וצ"ע ע"כ:] שפירש כלומר כופף עץ שהאבטיח מחובר בו עד שהוא מגיע האבטיח לתוך פיו ונושך ואוכל שאם הי' תולשו הי' מתחייב ולא דמיא הך מילתא לפלוגתא דר' טרפון ור' עקיבא לקמן בפ' ב' גבי גפן שהיא נטועה בחצר:
בפי' ר"ע ז"ל פורט בעוד הרמון במחובר. נראה דנקט לפרש מחובר גבי רמון לרבותא אע"ג שהוא טורח גדול במחובר יותר מן האבטיח ומן האשכול ומטעם זה ג"כ נקט ה"ר שמשון ז"ל בפירושו רמון ואבטיח ששניהם יש טורח בהם במחובר וכל שכן אשכול דאין בו טורח כלל:
בשני אשכולות אלו: כאן אומר בשני אשכולות ולעיל אמר באשכול כי בכאן בא לומר שאפי' שנים פטורים ולעיל אמר שאפי' אחד אסור ליטול את כולו. ה"ר יהוסף ז"ל. ועיין במה שכתבתי שם פ' ג' סי' ט' בענין זה בשם הר"ש שירילי"ו ז"ל:
א"ל ע"מ שאוכל תאנים: בירוש' פריך אמאי תנא הכא ע"מ אפי' שלא ע"מ נמי דכיון דזכתה לו תורה מה צריך תנאי ומשני דלרבותי' נקטי' דאפי' אמר לו ע"מ דהוי מקח אפ"ה אחת אחת שרי וסתם לן תנא כר' יהודה:
שאוכל אני ובני ביתי: צריך למחוק מלת ביתי. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל שיש ספרים דגרסי אני ובני עמי:
או שיאכל בני בשכרי: ראיתי מוגה משכרי ולפי מה שפירשו התוס' בפ' הפועלים דף צ"ב נראה דלא יתכן שהם ז"ל כתבו בשכרי היינו תחתי ע"כ. וגם רש"י ז"ל פי' בשכרי בשכר שקצצת לי ע"כ ומ"מ ודאי שהכל לפי השכר אם שכרו מרובה ודאי שאי אפשר שיאכל בנו כנגד כל שכרו:
הוא אוכל ופטור: ואע"ג דאתני ל"ד למקח שהתורה זכתה לו ודמי לבעל הקרקע וכתיב כנפשך כך נפשו של פועל מה נפשך אוכל ופטור אף פועל אוכל ופטור:
בשעת הקציעה אוכל ופטור: לפי שהוא תלוש ולא נגמרה מלאכתו:
ולאחר הקציעה אוכל וחייב: ואפי' באחת צריך לעשר. ובסוף פירקין פליג עלה ר' יהודה:
שאינו אוכל מן התורה חייב: צריך למחוק מלה זו של חייב וגם מלות שאינו אוכל מן התורה אית דלא גרסי להו:
זה הכלל האוכל מן התורה פטור: ואפי' קצץ:
ושאינו אוכל מן התורה חייב: אם קצץ להם מזונות:
בלופסין: מין תאנים חשובין ובנות שבע מין תאנים משובחים הר"ש שירילי"ו ז"ל ובנדרים פ' הנודר מן המבושל (נדרים דף נ') גרסינן בבלופסין ומפ' מין תאנים דעבדי מינייהו לפדא. וכ' הר"ש שירילי"ו ז"ל והא מתני' לדין פועלים תני לה אגב ע"כ. ובירוש' פריך אמאי איצטריך מתני' הא תנינן בהשוכר את הפועלים הי' עושה בתאנים לא יאכל בענבים וכו' ותני עלה הי' עושה ביחור זה לא יאכל ביחור אחר ומשני לא צריכא שהיו שתיהן ביחור אחד כגון לבסים ובנות שבע מורכבים ביחור אחד דאפ"ה גזור דלא ליתי למיכל בשני אילנות. וז"ל ה"ר יהוסף ז"ל לא יאכל בבנות שבע פי' אע"פ שנתן לו בעל השדה רשות אסור משום מעשרות כשהוא מצרף שנים יחד כן נ"ל ע"כ:
המחליף פירות: והיינו מקח:
זה לקצות: לייבשן ולעשותן קציעות דהיינו לא נגמרה ולא זו אף זו קתני. הר"ש שירילי"ו ז"ל:
זה לאכול וזה לאכול: שזה נוטל מזה תאנים וזה מזה וכן אם זה נוטל מזה תאנים לקצות וזה מזה לקצות והוי כמקח וחייב. ויש גורסין זה לוכל וזה לוכל והוא כמו לאכול אלא שהוא לשון ירושלמי:
בפי' ר"ע ז"ל ואני אוכל בקציעות שלך וכו'. כתב ה"ר יהוסף ז"ל דבר זה מגומגם כי לקצות אינו משמע לאכול בקציעות ע"כ נ"ל דה"פ דמתני' המחליף עם חבירו שא"ל קח אתה מתאנים שלי ואני אקח את שלך זה לאכול וזה לאכול כלומר ששניהם רוצים לאכלם בלי קציעה או ששניהם רוצין להניחם לעשות מהם קציעות או זה לקצות וזה לאכול חייב וכו' עכ"ל ז"ל: