משנה מעשרות ב ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת מעשרות · פרק ב · משנה ג | >>
המעלה פירות מן הגליל ליהודה, או עולה לירושלים, אוכל מהם עד שהוא מגיע למקום שהוא הולך. וכן ביהודה [נ"א: וכן בחזרה].
רבי מאיר אומר, עד שהוא מגיע למקום השביתה.
והרוכלין המחזרין בעיירות, אוכלים עד שמגיעים למקום הלינה.
משנה מנוקדת
הַמַּעֲלֶה פֵּרוֹת מִן הַגָּלִיל לִיהוּדָה,
- אוֹ עוֹלֶה לִירוּשָׁלַיִם,
- אוֹכֵל מֵהֶם עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְמָקוֹם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ.
- וְכֵן בִּיהוּדָה.
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לִמְקוֹם הַשְּׁבִיתָה.
- וְהָרוֹכְלִין הַמְּחַזְּרִין בַּעֲיָרוֹת,
- אוֹכְלִים עַד שֶׁמַּגִּיעִים לִמְקוֹם הַלִּינָה.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן הוּא בֵּיתוֹ:
נוסח הרמב"ם
המעלה פירות מן הגליל ליהודה,
- או עולה לירושלים -
- אוכל מהן - עד שהוא מגיע למקום שהוא הולך.
- וכן - בחזרה.
- רבי מאיר אומר:
- עד שהוא מגיע למקום השביתה.
- אוכל מהן - עד שהוא מגיע למקום שהוא הולך.
- הרוכלין המחזרין בעיירות -
- אוכלין - עד שהן מגיעין למקום הלינה.
- רבי יהודה אומר:
- בית הראשון - הוא ביתו.
פירוש הרמב"ם
מקום השביתה - הוא מקום שהוא שובת בו ביום השבת.
הרוכלים המחזרים בעיירות - הם הבשמים ההולכים מעיר אל עיר ומכפר אל כפר.
ואמר בכאן שהם רשאים לאכול כל היום מה שנותנים שם מן הפירות אף על פי שהם נכנסין בבתים, עד שיגיעו למקום הלינה.
ואין הלכה כרבי מאיר ולא כרבי יהודה:
פירוש רבינו שמשון
מן הגליל ליהודה. לוקטן בגליל כדי למוכרן ביהודה או בירושלים לא נטבלו אפילו לן בדרך עד שיגיע ליהודה או לירושלים שבמקום אחר אין דעתו למוכרן:
וכן בחזרה. אם קודם. שהגיע ליהודה ולירושלים נמלך להחזירן לגליל אוכל מהן עראי בדרך עד שיגיע לגליל ובירושלמי (הל' ב) תני עלה אפילו שבת כלומר אינו טובל ופריך מינה ריש לקיש לר' יוחנן דאמר דבשבת טובלים אפילו לפירות שליקטם שלא לצורך שבת וכי תימא הא ר' מאיר כוותיה קאי דאמר עד שמגיע למקום השביתה רבי מאיר אפילו בחול דעל כורחן דרבנן פליגי ומשני רבי יוחנן מאי אפילו שבת ברוצה לשבות תדע לך שהוא כן דתני עלה אפילו שבת בשני ויש שביתה בשני אלא ברוצה לשבות אף הכא ברוצה לשבות כלומר שרוצה לנוח שם בחול לילה ויום כשיעור שבת אי נמי רוצה להתעכב שם עד אחר שבת אפילו הכי לא הוטבלו כל זמן שלא הגיע שבת ור' מאיר מחייב בזה דהיינו מגיע למקום השביתה לילה ויום כשיעור שביתה אי נמי רוצה לנוח עד אחר שבת הוקבעו מיד והדר קאמר בירושל' הכל מודין אפילו רבי מאיר בלינה שאינה טובלת מה בין לינה מה בין שביתה אדם מגלגל בלינה ואינה מגלגל בשביתה בכל מקום אדם לן ואין אדם שובת בכל מקום כלומר כשלן על כרחו לן ולא בשביל למכור פירותיו אבל בשנח כדי שביתה שמא יקדמנו לו לקוחות ולכך נטבלו:
הרוכלים המחזרים בעיירות. למכור בשמים ומוליכין עמהן פירות אוכלים מהם עראי עד שיגיעו למקום הלינה וכשמגיעין שם נטבלו ובירושלמי (שם) מייתי עובדא דרבי יהושע הוה אזיל אחר רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל והיו בני העיירות מביאין להן פירות אמר להן ר' יהושע אם לנו כאן חייבים אנו לעשר משום דאין מאכילין אכסניא דמאי בשלנו כדפרשינן בפרק ג' דדמאי דהתם נמי (דמאי פ"ג הל' א) מייתי האי עובדא ומסיק דרבי יהושע בלוייתיה שכיחא ליה דהוא אמר הלינה טובלת ושאר כל האדם דלית לוייתה שכיחא לון אין לינה טובלת ופריך והתניא הרוכלין המחזרים בעיירות אוכלין עד שמגיעין למקום הלינה ומשני מה מקום לינה ביתו אמר ריש לקיש בשם רבי אושעיא כגון אלין דכפר חנניא דנפקין וסחרין ד' וה' קרייתא ועלין ודמכין בבתיהון:
רבי יהודה אומר בית ראשון הוא ביתו. כלומר מכיון שמגיע לבית הראשון שבעיר נטבלו הפירות אף על פי שלא לן שם אלא באמצע העיר או בבית אחרון שבסוף העיר לצד אחר ומפרש בירושלמי (שם) למה רוצה אדם לפנה עסקיו בבית הראשון שפוגע ללון שם והא פלוגתא דירושלמי דשבת טובלת לא דמיא לשבת קובעת דבסוף המביא כדי יין (דף לה.) והתם איירי באכילת שבת:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
המעלה פירות מן הגליל ליקט פירות בגליל כדי למכרן ביהודה לא הוקבעו למעשר אפילו לן בדרך, עד שיגיע ליהודה שדעתו למכרם שם: וכן בחזרה - אם קודם שהגיע ליהודה נמלך להחזירן לגליל, אוכל מהן עראי בדרך עד שיגיע לגליל:
ער שהוא מגיע למקום השביתה - למקום שהוא רוצה לנוח שם בשבת, ומיד כשיגיע שם הוקבעו פירותיו למעשר אע"פ שעדיין לא הגיעה שבת ה. ואין הלכה כר"מ:
והרוכלין המחזרין בעיירות - למכור בשמים ותמרוקי הנשים ומוליכין עמהם פירות, אוכלים מהן עראי עד שיגיעו למקום הלינה, וכשמגיע. ם שם הוקבעו הכירות למעשר. ר' יהודה אומר בית ראשון. שבעיר שהוא לן שם, קובע למעשר ואפילו הוא לן בקצה האחר של העיר, לפי שאדם רוצה לפנות כליו בבית ראשון שהוא פוגע כדי ללון שם. ואין הלכה כרבי יהודה:
פירוש תוספות יום טוב
ר"מ אומר עד שהוא מגיע למקום השביתה. פירש הר"ב אע"פ שעדיין לא הגיע השבת. דאילו הגיע השבת טבלו אע"פ שלא יחדם לצורך השבת. הכי מסיק ר' יוחנן בירושלמי הביאו הר"ש. וכ"כ הרמב"ם בהלכות מעשר סוף פרק ה':
[*רבי יהודה אומר הבית הראשון וכו'. לשון הר"ש כלומר מכיון שמגיע לבית הראשון שבעיר נטבלו הפירות אע"פ שלא לן שם וכו' ]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ה) (על הברטנורא) דאלו הגיע השבת טבלו אע"פ שלא יחדם לצורך השבת. ירושלמי:
(ו) (על המשנה) הראשון. כלומר כיון שהגיע לבית הראשון שבעיר נטבלו הפיו ות אעפ"י שלא לן שם. הר"ש:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
המעלה פירות מן הגליל: ס"א מגליל כ"כ ה"ר יהוסף ז"ל. ופי' הר"ש שירילי"ו ז"ל המעלה פירותיו שליקט משדהו בגליל כדי למכרן ביהודה ואמרי' לעיל בפ"ק דמוליך לשוק דנטבלו הפירות מיד משום שמא ימצא לקוחות מיד וגזור רבנן שלא יאכל המוכר אטו לוקח שמא יחזור בו למכרן וקיימא לן דמקח טובל והכא כיון דאין דעתו למכרן אלא ביהודה או בירושלים אע"פ שהוא נכנס בהן לבתים ולחצרות בדרך לא הוטבלו ויכול לאכול מהן עראי: וכתב ר"י ז"ל והוא כשלקטן משעה ראשונה להוליכן למכרן ביהודה או בירושלים ואם אינו מוכרן שם מחזירן לביתו ובזה התנאי לקטן ואפי' לן בדרך או שבת אינם נטבלין ע"כ:
בפי' ר"ע ז"ל ליקט פירות בגליל כדי למכרן ביהודה וכו'. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה אינו נראה דהא לעיל תנן דמוליך למכור אסור לאכול מהם משלקט כל צרכו אלא מיירי שיש לו שדה בגליל וביתו ביהודה או שקנה בגליל במחובר לקרקע או שעולה לירושלים לרגל ע"כ:
עוד בפי' ר"ע ז"ל אם קודם שהגיע ליהודה נמלך וכו'. וכתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל אין הלשון משמע כן אלא פירושו שחוזר מירושלים לביתו ולוקח מירושלים עמו פירות להוליך לביתו וצ"ע ע"כ:
וכן ביהודה: צריך להגי' וכן בחזרה. ופי' הר"ש שירילי"ו ז"ל וכן בחזרה אם הי' לו שדה ביהודה ואחר שמכר פירות גליל שם אסף פירותיו מן השדה שביהודה והוליכן לגליל כשחוזר לביתו כיון דמגמתו היא לגליל לא הוטבלו וקמ"ל דלא גזרינן כיון שזה היה הולך ליהודה וחוזר לגליל מיחזי שהחליף סחורתו פירות בפירות וה"ל מקח קמ"ל דלא גזרינן:
ר"מ אומר עד שהוא מגיע למקום השביתה: מפ' בירושלמי אם נמלך בדעתו לשבות ולנוח במקום אחד לילה ויום באיזה יום שיהי' הוטבלו דכשהוא שובת לילה ויום שמא יזדמנו לו שם לקוחות והכי תני לה בתוספתא בהדיא ר"מ אומר עד שיגיע למקום השביתה ואפי' שבת ביום השני חייב לעשר. פי' דאילו הגיע השבת נטבלו דהא שבת קובעת למעשר אפי' בדבר שאינו מיוחד לשבת ואם מייחדו לשבת נטבל ונקבע למעשר אע"פ שלא הגיע שבת כדתנן לקמן פ"ד:
והרוכלים המחזרין: ס"א הרוכלין והמחזרין כן כתב ה"ר יהוסף ז"ל:
עד שהם מגיעין למקים הלינה: מפ' בירושלמי דמקום הלינה היינו ביתו כגון אילין דכפר חנניא דאינון נפקין ומסבבין ד' וה' כפרים ובאין וישינים בבתיהם:
ר' יהורה אומר הבית הראשון הוא ביתו: פי' הבית הראשון שבעיר אע"פ שלא לן שם קובע למעשר וכו' כך הגי' החכם הר"ס אוחנא ז"ל פי' ר"ע ז"ל שכן הוא ג"כ בפי' הר"ש ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
המעלה פירות מן הגליל ליהודה: שלקטן בשדהו בגליל ומעלן ליהודה. ונ"ל דמיירי שאינו רוצה למכרן עד יהודה דאל"כ הו"ל כמוליכין לשוק דהוקבעו מיד כפ"א נ"ג [א"נ דמיירי שדר בירושלים או בעיר שביהודה ומעלן לאכלן בביתו]:
אוכל מהם: עראי:
עד שהוא מגיע למקום שהוא הולך: אף שלן בדרך פטור עדיין מלעשר ואוכל עראי עד שיכניסן להבית ששם מגמת דרכו. ואם הוליכן למכור שם בשוק. כיון שהגיע לעבור העיר ההיא אסיר:
וכן ביהודה: אם קודם שהגיע למגמת דרכו נמלך וחזר *) לגליל מותר לאכול מהן עראי עד שיגיע לבית מדורו בגליל כשיכניסן לשם נתחייב:
ר"מ אומר עד שהוא מגיע למקום השביתה: ר"ל מיד שיכניסן לתוך הבית שרוצה לנוח שם בשבת. ואף שלא הגיע עדיין שבת חייב דבחל שבת הוקבע אף שאינן לצורך שבת:
והרוכלין המחזרין בעיירות: המסבבים בעיירות עם בשמים וקבלו במתנה פירות שלא הוקבעו עדיין דאי בקנו הוקבעו במקח:
אוכלים עד שמגיעים למקום הלינה: ר"ל שיכניסם לתוך הבית שרוצה ללון בתוכו. דלעולם אינו חייב בראיית פני הבית רק כשיכניסו לתוכו [ רמב"ם ריש פ"ד ממעשרות ]:
ר' יהודה אומר הבית הראשון הוא ביתו: דמשהגיע לבית ראשון שבעיר שלן שם והכניס לתוכו פירותי'. וחושב ללון שם כשיתרצה בעה"ב הוטבלו פירותיו אפילו לן בבית אחר. מדמתרצה ללון שם כשירצה בעה"ב:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת