פתיחת התפריט הראשי

משנה מנחות יב ב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק יב · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

האומר הרי עלי במחבת והביא במרחשת, במרחשת והביא במחבת, מה שהביא הביא, וידי חובתו לא יצא.

זו להביא במחבת והביא במרחשת, במרחשת והביא במחבת, הרי זו פסולה.

הרי עלי שני עשרונים ו להביא בכלי אחד והביא בשני כלים, בשני כלים והביא בכלי אחד, מה שהביא הביא, וידי חובתו לא יצא.

אלו להביא בכלי אחד והביא בשני כלים, בשני כלים והביא בכלי אחד, הרי אלו פסולין.

הרי עלי שני עשרונים להביא בכלי אחד והביא בשני כלים, אמרו לו בכלי אחד ז נדרת, הקריבן בכלי אחד, כשרים.

בשני כלים, פסולין.

הרי עלי שני עשרונים להביא בשני כלים והביא בכלי אחד, אמרו לו בשני כלים נדרת, הקריבן בשני כלים, כשרין.

נתנו בכלי אחד, כשתי מנחות שנתערבו.

נוסח הרמב"ם

האומר הרי עליי במחבת והביא במרחשת במרחשת והביא במחבת מה שהביא הביא וידי חובתו לא יצא זו להביא במחבת והביא במרחשת במרחשת והביא במחבת הרי זו פסולה הרי עליי שני עשרונות להביא בכלי אחד והביא בשני כלים בשני כלים והביא בכלי אחד מה שהביא הביא וידי חובתו לא יצא אלו להביא בכלי אחד והביא בשני כלים בשני כלים והביא בכלי אחד הרי אלו פסולים הרי עליי שני עשרונות להביא בכלי אחד והביא בשני כלים אמרו לו בכלי אחד נדרת הקריבן בשני כלים פסולין בכלי אחד כשרים הרי עליי שני עשרונות להביא בשני כלים והביא בכלי אחד אמרו לו בשני כלים נדרת הקריבן בשני כלים כשרים נתן בכלי אחד כשתי מנחות שנתערבו.

פירוש הרמב"ם

האומר הרי עלי במחבת והביא במרחשת כו': כבר נתבאר בסוף פרק ה' ממסכת זו ההפרש שבין מחבת ומרחשת וכן זכרנו בשלישי ענין שתי מנחות שנתערבו ושאר ההלכה הזאת מבוארת ואינה צריכה פירוש:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מה שהביא הביא - דאמרינן לא לשם נדרו הביאה, אלא נדבה אחרת היא זו:

זו להביא במחבת - שהיתה עשרון סולת מונחת לפניו, ואמר, זו להביא במחבת וכו':

הרי זו פסולה - דקבעה לכלי שהזכיר בה ואין יכול לשנותה לכלי אחר:

אלו להביא בכלי אחד - אלו שהיו מונחים לפניו:

הרי אלו פסולים - דהיכא דנדר בכלי אחד והביא בשני כלים מפריש ממנה שני קומצים, והוא לא נדר אלא קומץ אחד. ועוד, שמנחה חסרה היא בכל כלי וכלי. והיכא דנדר בשני כלים והביא בכלי אחד הויא מנחה יתירה ומיעט בקומצין, שהוא בירר לה שתי קמיצות ולא קמץ אלא אחד:

אמרו לו בכלי אחד נדרת - ולא חש לדבריהם והקריבה בשני כלים, פסולים, ואף על גב דלא אמר אלו להביא בכלי אחד. משום דהשתא ליכא למימר לשום נדבה אחרת אייתי לה, דכיון דאמרי ליה בכלי אחד נדרת הוה ליה למימר להו אנא משום נדר אחרינא מייתינא לה:

כשתי מנחות שנתערבו - דאמרינן בפרק הקומץ, אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפני עצמה כשרות, ואם לאו פסולות. והא דקתני לעיל אלו להביא בשני כלים והביא בכלי אחד פסולות, מיירי כגון דלא יכול לקמוץ מכל אחת בפני עצמה:

פירוש תוספות יום טוב

הרי עלי שני עשרונים כו'. וצריכא דאי אשמועינן הך קמייתא משום דאמר במחבת וקא מייתי במרחשת [מש"ה לא יצא] אבל הכא דאידי ואידי [כלי שנדר ושהביא] במחבת ואידי [ואידי] במרחשת אימא ידי נדרו נמי יצא. ואי אשמועינן הך משום דקא פליג להו אבל התם דלא פליג להו אימא לא. צריכא. גמרא:

[*הרי אלו פסולין. עיין בפירוש הר"ב בסוף המשנה]:

אמרו לו בכלי אחד נדרת כו'. יראה לי דהה"נ ברישא א"ל במחבת נדרת אלא דבמאי דסליק אשמועינן וה"ה לרישא. והרמב"ם בפי"ז מהלכות מעשה הקרבנות העתיק המשנה כצורתה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ו) (על המשנה) ב' כו'. וצריכא, דאי אשמעינן הך קמייתא, משום דאמר במחבת וקא מייתי במרחשת (משום הכי לא יצא) אבל הכא דאידי ואידי (כלי שנדר) ושהביא במחבת ואידי ואידי במרחשת אימא ידי נדרו נמי יצא. ואי אשמועינן הך משום דקא פליג להו, אבל התם דלא פליג להו אימא לא, צריכא. גמרא:

(ז) (על המשנה) א"ל כו'. יראה לי דהוא הדין נמי ברישא א"ל במחבת נדרת. אלא דבמאי דסליק אשמועינן. והוא הדין לרישא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

האומר הרי עלי במחבת וכו':    פ"ק דמכלתין דף ג' וירושלמי דנזיר ר"פ בש"א הקדש טעות וביד פרק י"ז דהלכות מעשה הקרבנות סימן ב' ג' ד':

וידי חובתו לא יצא:    גמרא ת"ר מה שהביא הביא וידי נדרו לא יצא רש"א אף ידי נדרו נמי יצא ופליג ר"ש אכולה מתני' דקסבר קביעותא דמנא לאו כלום היא ל"ש אמר זו ל"ש אמר עלי:

זו להביא במחבת והביא במרחשת וכו':    ה"ז פסולה. בגמ' פריך והא תניא לא קדשום כלי שרת וכיון דלא קדשום אמאי פסולות הא מצי לאהדורינהו ולאתויי באותם כלים שנדר ומשני אביי לא קדשום ליקרב אבל קדשום ליפסל ואמר אביי לא שנו דפסולה אלא שקבעם בשעת נדר דאמר הרי עלי להביא את זו במחבת אבל בשעת הפרשה דבשעת נדר אמר הרי עלי מנחה סתם ובשעת הפרשה קבעה ואמר זו אביא לשם נדרי במחבת לא מיפסלא מ"ט כאשר נדרת כתיב ולא כאשר הפרשת דשעת הפרשה לא קבעה. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל בס"א גרסינן בבא דהרי עלי שתי עשרונות להביא בשני כלים וכו' קודם בבא דהרי עלי שתי עשרונות להביא בכלי אחד:

כשתי מנחות שנתערבו:    ותנן בפ' הקומץ רבה אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה וכו' לשון רעז"ל עד סוף. אמר המלקט כך פי' רש"י ז"ל וז"ל גליון התוס' ז"ל פירוש הקונטרס דחוק הוא ור"י פי' דלעיל שנדר בשני לוגין וכשהביאן בכלי אחד בללן מלוג כר' אליעזר בן יעקב דאמר אפילו מנחה של ס' עשרון אין לה רק לוג ופסולה דעשה מבלולה חריבה והכא מיירי שבללם בשני כלים ואח"כ נתנם בכלי א' לקמוץ ולכך הם כשתי מנתות שנתערבו ע"כ:


פירושים נוספים