משנה מנחות יב ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק יב · משנה ה | >>
מתנדבים יין, ואין מתנדבים שמן, דברי רבי עקיבא.
רבי טרפון אומר, מתנדבים שמן.
אמר רבי טרפון, [ מה ] מצינו ביין שבא חובה ובא נדבה, אף השמן בא חובה ובא נדבה.
אמר [ לו ] רבי עקיבא, לא, אם אמרת ביין שכן הוא קרב חובתו בפני עצמו, תאמר בשמן שאינו קרב חובתו בפני עצמו.
אין שנים מתנדבים עשרון אחד, אבל מתנדבים עולה ושלמים.
ובעוף, אפלו פרידה אחת.
מִתְנַדְּבִים יַיִן,
- וְאֵין מִתְנַדְּבִים שֶׁמֶן,
- דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא;
- רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר:
- מִתְנַדְּבִים שֶׁמֶן.
- וְאֵין מִתְנַדְּבִים שֶׁמֶן,
- אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן:
- מַה מָּצִינוּ בַּיַּיִן,
- שֶׁבָּא חוֹבָה וּבָא נְדָבָה,
- אַף הַשֶּׁמֶן,
- בָּא חוֹבָה וּבָא נְדָבָה.
- אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא:
- לֹא!
- אִם אָמַרְתָּ בַּיַיִן,
- שֶׁכֵּן הוּא קָרֵב חוֹבָתוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ,
- תֹּאמַר בַּשֶּׁמֶן,
- שֶׁאֵינוֹ קָרֵב חוֹבָתוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ?
- אֵין שְׁנַיִם מִתְנַדְּבִים עִשָּׂרוֹן אֶחָד,
- אֲבָל מִתְנַדְּבִים עוֹלָה וּשְׁלָמִים;
- וּבָעוֹף,
- אֲפִלּוּ פְּרִידָה אַחַת:
מתנדבין יין, ואין מתנדבין שמן - דברי רבי עקיבה.
- רבי טרפון אומר: מתנדבין שמן.
- אמר רבי טרפון:
- מה מצינו ביין שהוא בא חובה - ובא נדבה,
- אף שמן שהוא בא חובה - יבוא נדבה.
- אמר לו רבי עקיבה: לא,
- אם אמרת ביין - שכן הוא קרב עם חובתו בפני עצמו,
- תאמר בשמן - שאינו קרב עם חובתו בפני עצמו.
- אין שנים מתנדבין עישרון אחד,
- אבל מתנדבין עולה, ושלמים, ועוף,
- אפילו - פרידה אחת.
- אבל מתנדבין עולה, ושלמים, ועוף,
תאמר בשמן שאינו קרב בפני עצמו - לפי שאינו נקרב לבדו אלא עם הסולת כמו שזכרנו.
ואמר רחמנא "אשר יקריבו ממנו קרבן לה'"(ויקרא כב, יח), ואמרו "הכל באין בשותפין, חוץ מן המנחה שנאמר בה נפש", הוא מה שנאמר "ונפש כי תקריב מנחה"(ויקרא ב, א), ועל כן אינה משתתפת בעשרון אחד.
ופרידה אחת - תור או בן יונה שמקריבין אותו שנים, או יותר משנים.
וכבר בארנו בחמישי מזבחים שהלכה שמתנדבין יין ושמן, וכן מתנדבין מנחת נסכים איזה שירצה מן השלשה שיעורין הראוי.
וכבר בארנו בעשירי מזבחים איך נקרב יין ושמן כל אחד בפני עצמו:
מתנדבים יין - בלא סולת ושמן, ומנסכו לשיתין בפני עצמו:
ואין מתנדבים שמן - בלא סולת ויין:
מתנדבין שמן - וקומצו טו ומקטיר הקומץ ושיריים נאכלים:
שכן הוא קרב חובתו בפני עצמו - עם חובתו הוא קרב בפני עצמו. אף על פי שהוא בא חובה עם המנחה אינו מעכב המנחה טז:
תאמר בשמן כו' - דכיון דלא אשכחן ביה דליתי בכלי בפני עצמו, השתא נמי לא ליתי:
אפילו פרידה אחת - תור אחד, או בן יונה אחד, מתנדבים בין שנים. והלכה שמתנדבים יין ושמן בפני עצמן. ומתנדבים מנחת נסכים בין נסכי פר בין נסכי איל וכבש. וכל הקרבנות באים בנדבה בשותפות, חוץ מן המנחה לפי שנאמר בה נפש, דכתיב (ויקרא ב) ונפש כי תקריב קרבן מנחה:
מתנדבים יין. [*טעמא כדלקמן בשמן שכן ראיתי בת"כ. ומ"ש הר"ב שמנסכו לשיתין] טעמא כתבתי במשנה ב' פ"ו. וגם על מ"ש הר"ב בכאן דמנסכו לשיתין הארכתי שם בס"ד:
מתנדבים שמן. כתב הר"ב וקומצו כו'. הכי אמר שמואל ספ"י דזבחים. ומפרש מאי טעמא דאמר קרא קרבן מנחה [דמצי למכתב כי תקריב. וכתב קרבן יתירה לדרש] מלמד שמתנדבים שמן. וכי מנחה. מאי מנחה קומצה ושיריה נאכלין [אף שמן קומצו ושיריה נאכלין]. ומיהו ודאי דלקמצה בפס ידו כדרך קמיצת המנחה א"א אלא שמפריש בכלי שיעור קומץ שהוא כשני זיתים. כמ"ש הר"ב במשנה ד' פ"ג. ועיין מ"ש בספ"י דזבחים. [*והא דמפקינן הכא שמן מקרבן. ולעיל כתבתי יין. תרווייהו מפקינן בת"כ. ועיין בר"פ דלקמן משנה ג' מ"ש שם עוד בס"ד]:
שכן הוא קרב חובתו בפני עצמו. לשון הר"ב הוא קרב בפני עצמו אע"פ שהוא בא חובה עם המנחה אינו מעכב המנחה. דהא במשנה ה' פ"ג לא תנן דיין מעכב המנחה. אבל קשה מאי בעי להכי תיפוק ליה כמשמעותן של הדברים שהיין בפני עצמו ממש קרב. וכדפירש בשמן דלא אשכחן דליתו בכלי בפני עצמו. ולשון רש"י. אינו מעורב במנחה:
(טו) (על הברטנורא) הכי אמר שמואל סוף פרק י' דזבחים ויליף ליה מקרא (ובת"כ ילפינן נמי דמתנדבין יין). ומיהו ודאי דלקמציה בפס ידו כדרך קמיצת המנחה א"א, אלא שמפריש בכלי שיעור קומץ שהוא כשני זיתים ועתוי"ט:
(טז) (על הברטנורא) דהא במשנה ה' פ"ג לא תנן דיין מעכב המנחה. אבל קשה, מאי בעי להכי, תיפוק ליה ממשמעתן של הדברים שהיין בפני עצמו ממש קרב, וכדפירש בשמן דלא אשכחן דליתי בכלי בפני עצמו. ולשון רש"י אינו מעורב במנחה:
א"ר טרפון מה מצינו וכו': בס"פ כל התדיר ילפינן בברייתא דמתנדבין שמן מדכתיב וכי תקריב קרבן מנחה דמצי למכתב כי תקריב מנחה וכתב קרבן יתירה לידרש לאשמועינן דמתנדבים שמן וכן נמי איתה להאי ברייתא לקמן בפ' עשרון דף ק"ז והקשי תוס' ז"ל שם בפ' כל התדיר דיש לתמוה למה לי מה מצינו כיון דיליף מקרא וספר קרבן אהרן ספ"ט בפ' ויקרא תירץ שהמה מצינו הוא לומר כדי שנלמוד השמן ג"כ מרבוייא דקרבן ע"כ:
אף השמן שהוא בא חובה בא נדבה: כך נראה שצ"ל וכן הוא בתלמוד וה"ר יוסף ז"ל הגיה יבא נדבה. ופי' רש"י ז"ל אף השמן שהוא בא חובה במנחת נסכים דהיינו סלת ושמן ויין בלא קרבן דע"כ ל"פ אלא בפני עצמו אבל במעורב עם המנחה לא פליגי והא קמ"ל דמ"ד מנחת נדבה גלי בה רחמנא דהיינו חמש מנחות סלת מחבת מרחשת חלות רקיקיה הני אין טפי לא קמ"ל דה"מ דחמש ותו לא היכא דאמר מנחה סתם יביא אחת מחמש הללו אבל היכא דפריש לנסכים פריש:
שכן הוא קרב חובתו בפני עצמו: בסוף לשון זה לרעז"ל נראה שצ"ל אינו מעורב עם המנחה כמו שהוא בפי' רש"י ז"ל וכדמשמע ג"כ מפי' רעז"ל מדבור תאמר בשמן שהכל פי' רש"י ז"ל הוא. וביד רפ"ג דהלכות מעשה הקרבנות ורפי"ד וסימן ב':
יכין
מתנדבים יין: בלא סולת ושמן. ומנסכו לשיתין [ועמ"ש פ"ו מ"ב]:
ואין מתנדבים שמן: בלא סולת:
רבי טרפון אומר מתנדבין שמן: ומפריש ממנו בכלי כשיעור קומץ. דהיינו כב' זיתים. ומקטירן. והשאר נאכל לכהנים. והכי קיי"ל:
אם אמרת ביין שכן הוא קרב חובתו בפני עצמו: שכשמקריבו עם חובתו. הוא נקרב בפני עצמו. ולא מעורב במנחה:
תאמר בשמן שאינו קרב חובתו בפני עצמו: דאע"ג דשמן של מצורע קרב בפני עצמו ומזה ממנו הז' הזאות נגד ק"ק. עכ"פ אינו קרב בשום דוכתא במזבח בפני עצמו ומדלא אשכחן שקרב בפני עצמו בחובה. גם בנדבה לא יביאוהו בפני עצמו:
אבל מתנדבים עולה ושלמים: בשותפות:
ובעוף אפילו פרידה אחת: בן יונה או תור מותר לנדבו בשותפות:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת