משנה מנחות ז ניקוד


פרק ז

משניות: א ב ג ד ה ו

עריכה

(א) הַתּוֹדָה הָיְתָה בָּאָה
חָמֵשׁ סְאִין יְרוּשַׁלְמִיּוֹת,
שֶׁהֵן שֵׁשׁ מִדְבָּרִיּוֹת,
שְׁתֵּי אֵיפוֹת, וְהָאֵיפָה שָׁלֹשׁ סְאִין,
עֶשְׂרִים עִשָּׂרוֹן,
עֲשָׂרָה לֶחָמֵץ וַעֲשָׂרָה לַמַּצָּה.
עֲשָׂרָה לֶחָמֵץ,
עִשָּׂרוֹן לְחַלָּה;
וַעֲשָׂרָה לַמַּצָּה,
וּבַמַּצָּה שְׁלֹשָׁה מִינִין,
חַלּוֹת וּרְקִיקִין וּרְבוּכָה;
נִמְצְאוּ שְׁלֹשָׁה עֶשְׁרוֹנוֹת וּשְׁלִישׁ לְכָל מִין,
שָׁלֹשׁ חַלּוֹת לְעִשָּׂרוֹן.
בְּמִדָּה יְרוּשַׁלְמִית הָיוּ שְׁלֹשִׁים קַב,
חֲמִשָּׁה עָשָׂר לֶחָמֵץ,
וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר לַמַּצָּה.
חֲמִשָּׁה עָשָׂר לֶחָמֵץ,
קַב וָחֵצִי לְחַלָּה;
וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר לַמַּצָּה,
וְהַמַּצָּה שְׁלֹשָׁה מִינִין,
חַלּוֹת וּרְקִיקִים וּרְבוּכָה;
נִמְצְאוּ חֲמֵשֶׁת קַבִּים לְכָל מִין,
שְׁתֵּי חַלּוֹת לְקַב:
(ב) הַמִּלּוּאִים הָיוּ בָּאִים כַּמַּצָּה שֶׁבַּתּוֹדָה,
חַלּוֹת וּרְקִיקִים וּרְבוּכָה.
הַנְּזִירוּת הָיְתָה בָּאָה
שְׁתֵּי יָדוֹת בַּמַּצָּה שֶׁבַּתּוֹדָה,
חַלּוֹת וּרְקִיקִים,
וְאֵין בָּהּ רְבוּכָה;
נִמְצְאוּ עֲשָׂרָה קַבִּים יְרוּשַׁלְמִיּוֹת,
שֶׁהֵן שִׁשָּׁה עֶשְׂרוֹנוֹת וְעַדְוַיִין‏[1].
וּמִכֻּלָּן הָיָה נוֹטֵל אֶחָד מֵעֲשָׂרָה תְּרוּמָה,
שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ז, יד):
"וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ אֶחָד מִכָּל קָרְבָּן
תְּרוּמָה לַה'".
אֶחָד,
שֶׁלֹּא יִטֹּל פָּרוּס.
מִכָּל קָרְבָּן,
שֶׁיְּהוּ כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שָׁוִין,
וְשֶׁלֹּא יִטֹּל מִקָּרְבָּן לַחֲבֵרוֹ.
"לַכֹּהֵן הַזּוֹרֵק אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים לוֹ יִהְיֶה",
וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לַבְּעָלִים:
(ג) הַשּׁוֹחֵט אֶת הַתּוֹדָה בִּפְנִים,
וְלַחְמָהּ חוּץ לַחוֹמָה,
לֹא קָדַשׁ הַלֶּחֶם.
שְׁחָטָהּ עַד שֶׁלֹּא קָרְמוּ בַּתַּנּוּר,
וַאֲפִלּוּ קָרְמוּ כֻּלָּן חוּץ מֵאֶחָד מֵהֶן,
לֹא קָדַשׁ הַלֶּחֶם.
שְׁחָטָהּ חוּץ לִזְמַנָּהּ וְחוּץ לִמְקוֹמָהּ,
קָדַשׁ הַלֶּחֶם.
שְׁחָטָהּ וְנִמְצֵאת טְרֵפָה,
לֹא קָדַשׁ הַלֶּחֶם.
שְׁחָטָהּ וְנִמְצֵאת בַּעֲלַת מוּם,
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, קָדַשׁ;
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא קָדַשׁ.
שְׁחָטָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ,
וְכֵן אֵיל הַמִּלוּאִים
וְכֵן שְׁנֵי כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת
שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן,
לֹא קָדַשׁ הַלֶּחֶם:
(ד) נְסָכִין שֶׁקָּדְשׁוּ בַּכְּלִי וְנִמְצָא הַזֶּבַח פָּסוּל,
אִם יֵשׁ שָׁם זֶבַח אַחֵר, יִקְרְבוּ עִמּוֹ;
וְאִם לָאו, יִפָּסְלוּ בְּלִינָה.
וְלַד תּוֹדָה וּתְמוּרָתָהּ,
וְהַמַּפְרִישׁ תּוֹדָתוֹ וְאָבְדָה וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ,
אֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם,
שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ז, יב): "וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה";
הַתּוֹדָה טְעוּנָה לֶחֶם,
וְלֹא וַלְדָּהּ וְלֹא חֲלִיפָתָהּ וְלֹא תְּמוּרָתָהּ טְעוּנִין לֶחֶם:
(ה) הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי תּוֹדָה,
יָבִיא הִיא וְלַחְמָהּ מִן הַחֻלִּין.
תּוֹדָה מִן הַחֻלִּין וְלַחְמָהּ מִן הַמַּעֲשֵׂר,
יָבִיא הִיא וְלַחְמָהּ מִן הַחֻלִּין.
תּוֹדָה מִן הַמַּעֲשֵׂר וְלַחְמָהּ מִן הַחֻלִּין,
יָבִיא.
הַתּוֹדָה הִיא וְלַחְמָהּ מִן הַמַּעֲשֵׂר,
יָבִיא.
וְלֹא יָבִיא מֵחִטֵּי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי,
אֶלָּא מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי:
(ו) מִנַּיִן לָאוֹמֵר: הֲרֵי עָלַי תּוֹדָה,
שֶׁלֹּא יָבִיא אֶלָּא מִן הַחֻלִּין?
שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז, ב):
"וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר".
וַהֲלֹא אֵין פֶּסַח בָּא אֶלָּא מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים!
אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר "צֹאן וּבָקָר"?
אֶלָּא לְהַקִּישׁ כָּל הַבָּא מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן לַפֶּסַח:
מָה הַפֶּסַח, שֶׁהוּא בָּא בְּחוֹבָה,
אֵינוֹ בָּא אֶלָּא מִן הַחֻלִּין,
אַף כָּל דָּבָר שֶׁהוּא בָּא בְּחוֹבָה,
לֹא יָבוֹא אֶלָּא מִן הַחֻלִּין.
לְפִיכָךְ, הָאוֹמֵר:
הֲרֵי עָלַי תּוֹדָה,
הֲרֵי עָלַי שְׁלָמִים,
הוֹאִיל וְהֵם בָּאִים חוֹבָה,
לֹא יָבוֹאוּ אֶלָּא מִן הַחֻלִּין.
וְהַנְּסָכִים בְּכָל מָקוֹם,
לֹא יָבוֹאוּ אֶלָּא מִן הַחֻלִּין:


  1. ^ כך ניקדו אלבק וקהתי ע"פ כתה"י. והמפרשים פירשו מלשון רבים של "עוד".