משנה מנחות ו ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק ו · משנה ו | >>
העומר היה בא עשרון משלש סאיןכ.
שתי הלחם, שני עשרונים משלש סאין.
לחם הפנים, עשרים וארבעה עשרונים מעשרים וארבע סאין.
הָעֹמֶר הָיָה בָּא עִשָּׂרוֹן מִשָּׁלֹשׁ סְאִין.
- שְׁתֵּי הַלֶּחֶם,
- שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים מִשָּׁלֹשׁ סְאִין.
- לֶחֶם הַפָּנִים,
- עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה עֶשְׂרוֹנִים
- מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע סְאִין:
- עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה עֶשְׂרוֹנִים
- וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה,
- וְלֶחֶם הַפָּנִים בְּאַחַת עֶשְׂרֵה.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- לֹא הָיָה לָהּ קִצְבָה,
- אֶלָּא סֹלֶת מְנֻפָּה כָּל צָרְכָּהּ הָיָה מֵבִיא,
- שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד, ה): "וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ אֹתָהּ",
- עַד שֶׁתְּהֵא מְנֻפָּה כָּל צָרְכָּהּ:
העומר - היה בא עישרון, משלש סאין.
- שתי הלחם - שתי עשרונות, משלש סאין.
- לחם הפנים - עשרים וארבעה עשרונות, מעשרים וארבע סאין.
כבר ביארנו בתחילת המסכתא הזאת שהעשרון הוא העומר, והוא עשירית האיפה, וביארנו שיעורו ושיעור הלוג.
ושיעור האיפה שלוש סאין, וסאה עשרים וארבע לוגין.
והוא אומר שיקח שלשה סאים שעורין ויטחון אותן, ולא יפסוק מלנפות אותו הקמח פעמים רבות עד שישאר ממנו עשרון.
וסיבת זה לפי שהם שעורים חדשים ומקרוב נקצרו, שבלילה שקצרו אותן טוחנים אותן כמו שבארנו במסכת הזאת, לפיכך יש בו מעט סולת וקמח, ולא יהיה עשרון מובחר בפחות מהשיעור הזה, והראיה על שהוא כן שנאמר "ראשית קצירכם"(ויקרא כג, י). ודע שהשעורים מתבשלים קודם החיטה.
אבל שתי הלחם לפי שהוא מן החיטה יש בו סולת יותר, אלא שהוא גם כן חטה חדשה מן החיטה המתבשלת בראשונה, כמו שביאר הכתוב ואמר "וחג שבועות תעשה לך בכורי קציר חטים"(שמות לד, כב), לפיכך מוציא שתי עשרונות משלש סאין.
אבל לחם הפנים שהוא מחיטה שנקצרה זה ימים, והיא יבשה כל צורכה, ויש בה סולת הרבה בלי ספק, ומוציאין ממנה עשרון מסאה. ודבר תורה בלחם הפנים "שנים עשר חלות"(ויקרא כד, ה) וגו':
העומר היה בא עשרון משלש סאין - מנחת העומר שמביאין ממחרת הפסח היו קוצרין שלש סאין דהיינו איפה שעורים, וטוחנין אותו, ומניפין אותו בנפה י"ג פעמים עד שמעמידים סלתו על עשרון שהיא עשירית האיפה. וטעמא דבעי עשרון של עומר שלש סאים של שעורים, כיון דמתבואה חדשה הוא ושל שעורים יש בהן סובין הרבה וסולת מועט ולא אתי עשרונו מובחר אלא משלש סאין:
שתי הלחם שני עשרונים משלש סאין - כיון דמחטים קאתו. אף על גב דמתבואה חדשה אתיין, דבעצרת תבואה של חטין חדשה היא. אפ"ה שתי עשרונים מובחרים אתו משלש סאין:
לחם הפנים עשרים וארבעה עשרונים - דהכי כתיב (ויקרא כד) שתים עשרה חלות שני עשרונים יהיה החלה האחת:
מעשרים וארבע סאים - כיון דמחטין אתו ומתבואה ישנה, נפיק עשרון מובחר מסאה:
עשרון משלש סאין. למצוה ולא לעכב כדפירש הר"ב במשנה דלקמן והא דפירש הר"ב בכאן דמניפין בי"ג נפה כדתנן לקמן ועמ"ש שם בס"ד]:
(כ) (על המשנה) משלש סאין. למצוה ולא לעכב:
העומר היה בא וכו': עד סוף הפרק ביד פ"ה דהלכות תמידין ומוספין סי' ו' ובפ"ח סימן ג' ד':
עשרון מג' סאין: פי' כי אינו יבש כל צרכו עד כאן:
יכין
העומר: שמקריבין בט"ז בניסן:
היה בא עשרון משלש סאין: שהיה קוצר ג' סאין שעורין וטוחנן. והלכה למשה מסיני שאחר טחינה ירקדן בי"ג נפות. כל אחד דקה מחבירתה. שבהן מנפן וחוזר ומנפן עד שיצא עשרון סולת נקי [רש"י]. ולהכי צריך ג' סאין. מפני שהתבואה חדשה ורכה. וג"כ היא של שעורים שהסובין שלהן מרובין ואינו יכול להוציא עשרון רק מג' סאין:
שתי הלחם שני עשרונים משלש סאין: דאע"ג דהן ג"כ באות מתבואה חדשה. אפ"ה כיון דמחיטין אתיין. אין סובין שלהן מרובין. ויכול להוציא ב' עשרונים מג' סאין:
לחם הפנים עשרים וארבעה עשרונים מעשרים וארבע סאין: דמדאתו מחיטין ומתבואה ישנה. נפק עשרון מובחר מכל סאה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת